בית יצחק - קבוע ספיקות פט

במקום דאתחזק איסורא ואף שבתירוץ השני שבתוס' מוכח משם דמהני כאן היינו משום דהוי ספק הרגיל כמ"ש התוס' שם והיינו שהוא עומד לכך להתתקן יעו"ש וא"כ מתורץ שפיר אך מ"מ אין לזה הכרח מדברי הראשונים שמ"ש בשם סמ"ק וסמ"ג בדגים מלוחים שיש ספק אם נמלחו עם טמאים ביחד דמותרים מטעם ס"ס שמא לא נמלחו ביחד ואת"ל שנמלחו שמא לא הי' בהם שומן דאז אינו אסור רק מדרבנן יעו"ש בסמ"ק (סי' ר"ה) שיש עוד סניף להתיר מטעם שיש פוסקים דאפי' אם יש בציר שמנונית הוא ג"כ דרבנן וא"כ לא שייך כאן לומר תרי קולי ביחד דבכה"ג יש כאן לצרף דעת אותם פוסקים ועוד נלע"ד דשם יש עוד מקום להקל דאין לנו להחזיק איסורא ולומר דנמלחו יחד עם הטמאים וכלל גדול בידינו אחזיקו איסורא לא מחזיקינן וראי' לזה מהא דקיי"ל בדין נמצא כף של חלב בכלים של בשר ואין ידוע מה נעשה בהן מותרים מטעם זה וא"כ אין לדין זה הכרח כל כך וצ"ע להקל במקום שאין הפסד

סימן כו

דין ספיקא דרבנן במקום חזקה יש בזה חילוקים

בתשו' נודע ביהודה (חלק יוד סי' ס"ה) מבואר דאף דקיי"ל ספיקא דרבנן במקום דאתחזק איסורא לא מהני מ"מ יש בזה חילוק והוא דאם אנו צריכים לדון על הדבר שהוא בחזקה כגון טמא טומאה דרבנן שטבל במקוה שיש בה ספק דאורייתא כיון דא"א לחלות הספק כי אם במקוה ובה הוא ספק תורה והאדם יש לו חזקת טומאה לכך שפיר אמרינן לחומרא וה"ט שהרי מצד הספק שיש במקוה אי אתה יכול להכשיר שהרי הוא ספק דאורייתא ולחומרא וע"כ צריך. להניח הספק מן המקוה ולאחוז הספק באדם הטובל בו שהוא טמא טומאה דרבנן ולכך שפיר אמרינן דבו יש חזקה ואזלינן ג"כ לחומרא אבל אם הספק דרבנן במקוה כגון בהך דינא דשני מקואות ואחת יש בה שלש לוגין מים שאובים כו' וטבל באחת מהן ואינו יודע באיזו מהם טבל אף שהוא טמא טומאה דאורייתא ויש לו ג"כ חזקה דטומאה שפיר דמי והוא טהור שהרי אין אנו צריכים לדון על האדם כלל שהרי הוא ודאי טמא רק עיקר הספק ה ה"א במקוה שהרי אף אם לא טבל שם צריכים אנו לדון על המקוה איזו מהם כשירה ובה ליכא חזקת איסור ולכך נטהר האדם ג"כ אם כבר טבל בו דאז הוי כמו דאיכא למתלי שאנו אומרים שהמים שאובים נפלו למקוה השניה דלא שייך לומר מאי חזית מאחר שכבר טבל באחת מהן ואנו אומרים שמקוה זו כשירה משא"כ קודם שטבל באחת מהן אמרינן מאי חזית והם דברים ברורים ולפ"ז אם היו כל המקואות ידוע במקומה איזו כשירה ואיזו פסולה רק שהוא אינו יודע באיזו מהן טבל וא"כ אין אנו דנין על המקואות רק על האדם והוא בחזקת טומא' לכן הוא טמא בטומאתו

ודע שמדברי התוספתא דהך דשתי מקואות יש לתמוה על הפר"ח ולעומדים בשיטתו דס"ל דתערובות איסור דרבנן חד בחד חמיר מספיקא וכגופו של איסור דמי ומקרי ודאי ולא ספק ולא נראה כן מדברי התוספתא שממנה מקור הדין שהובא בש"ע (סי' ר"א סעי' ע"ב) שתי מקוואות שאין בהן ארבעים סאה ונפלו שלשה לוגין לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזו מהן נפלו ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו ר"י אומר אומרים לו שלא וטבול באחת מהן ואם טבל כו' הטהרות טהורות כו' הרי אף דנתערבו המקואות חד בחד לא גרע מספק דר"י לא החמיר אלא משום דאמרינן הטמא בטומאתו תעמידו והא לא קשיא על מ"ש הש"ך סי' כ"א דאיסור דרבנן שנתערב חד בחד דאפי' נאבד אחד מהם אח"כ אסור הרי דתערובות חד בחד חמיר מספק דרבנן ומקרי אתחזק איסורא דכבר תירץ שם בנוב"י דכוונת הש"ך הוא דכיון שקודם שנאבד נאסרו שניהם שהרי, אחד מהם אסור ולכך שניהם אסורים דאמרינן מאי חזית כו' יעו"ש משא"כ בהנך דמקואות אפי' קודם שטבל לא מקרי אתחזק איסורא שהרי אם היו של שני בני אדם כל אחד תולה בחבירו שכל דבר שהוא היתר רק שנאסר אח"כ מחמת תערובו' וכדומה אנו תולין כל אחד בחבירו וכן במקואות קודם שנפלו בהן שלשה לוגין כל אחת הי' מותר להמשיך לתוכה מי גשמים ומקרי היתר רק שנאסר ע"י שלשה לוגין שנפלו בתוכה לכן אמרינן דתולין אחת בחברתה משא"כ באיסור מעצמו אף שהוא דרבנן כגון שני בני אדם שקנו שתי גבינות ואח"כ נודע שאחת מהן היתה של עובדי כוכבים אין תולין אחד בחבירו ומדבריו הבנתי לדון דין חדש והוא אם הי' כאן שתי קדירות של חלב ונפל לאחת מהן בשר עוף ואינו ידוע לאיזו מהן נפל ואח"כ תחב כף כשירה לתוך אחת מהן דתולין דלשל כשירה נתחב הכף או שנפל מקצת תבשיל מאחת מהן לתבשיל אחר התבשיל מותר אחר דאנו תולין משל כשר נפל דכאן עדיף יותר מהך דמקואות דשם עכ"פ האדם שטבל שם הי' בחזקת טומאה משא"כ כאן שהתבשיל הוא בחזקת היתר ואנו אומרים דמשל היתר נפל בו וא"כ קשה על הש"ך (סי' קי"א ס"ק ד') בדין שתי חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר באיסור דרבנן דתולין של היתר נפל כתב שם דדוקא אם לא נתערבו תחילה חד בחד דאם כבר נתערבו הוי אתחזק איסורא והוא תמוה ודבריו מתורי' מתוספתא שזכרנו דאנו מטהרי' הטהרות אף שהאדם הטובל בו הי' בחזקת טומאה א"כ כ"ש כאן דהתבשיל שנפל בו הי' בחזקת היתר וכבר השיגו הפר"ח ממשנה מפורש' דמס' תרומות יעו"ש ולענ"ד עדיפא יש להוכיח מדין הנזכר דאפי' במקום דאתחזק איסורא מותר כמ"ש ואם הי' כאן שני סכינים אחד בדוק בהכשר והשני הי' בו הרבה פגימות מסוכסכות כמגל יד דאם שאבו בו פסולה מדרבנן כמ"ש בפ"ק דחולין השוחט במגל יד כו' דגם ב"ה דמפקירין לא אמרו אלא לטהרה מידי נבילה דמבואר שם שפסול מדרבנן לבד ושמע באחד מהם ואינו יודע באיזה מהם שחט בכה"ג דמיא לשתי מקואות שכל אחת ידוע במקומו שאין אנו דנין על השכינים שהרי הוא יכול לבדוק אותם ולתקנם ומה שאנו דנין הוא על הבהמה שנשחט בו וכיון דאתחזק בה איסורא אין מתירין בזה משום ספיקא דרבנן דומיא דשתי מקוואות הנ"ל לפמ"ש הנוב"י

סימן כז

דין ספיקא דאורייתא וע"י גלגול נעשה דרבנן

כתב בד"מ (סי' נ"ז) וכן איתא בשארי פוסקים ספיקא דאורייתא ואח"כ ע"י גלגול נעשה דרבנן אין אומרים בזה ספיקא דרבנן לקולא הדמיון בזה ספק טריפה שבישלו בכלים אין מתירין אחר מעל"ע מטעם ספיקא דרבנן וכן הכריעו הפוסקים בכמה דוכתא והפרמ"ג הקשה ע"ז מהא דאיתא (סי' צ"ח) במין במינו ונשפך ואינו ידוע אם הי' בו ששים דמתירין מטעם ספיקא דרבנן דמדאורייתא ברובא בטיל אף דתחילה הי' כאן איסור תורה ודאי ולענ"ד אין מכאן קושיא כלל דעיקר הטעם הוא משום דקיי"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא וכיון שנולד בו ספק איסור הוי כודאי כיון דהתורה אוסרתו ובהיות כן מה בכך שאח"כ נעשה דרבנן והוי כודאי איסור דרבנן כמו בטריפה שבישלו בכלים אחר מעל"ע וכדומה משא"כ במין במינו שהספק נעשה בעת שנפל בקדירה ואז בא הספק אם היו בו ששים או לאו וא"כ מעולם לא הי' בו ודאי איסור דרבנן שתחילת ביאתו לאיסור דרבנן היה בספק משא"כ בספק טריפה שקודם שבישלו הי' ודאי וכמ"ש וזהו עצמו הטעם שספק אחד בג בגופו ספק שני בתערובות לא מחשב לס"ס ואין מתירין ג"כ מטעם ספיקא דרבנן דמדאורייתא ברובא בטיל והיינו ג"כ כיון שתחילה נאסר מספק תורה נעשה כודאי איסור וכמ"ש הרב בהג"ה (סעי' ט') וכן כתב בתשו' מריב"ל דזה תליא בפלוגתא דר"ת ור"י בספק אחד בגופו ספק שני בתערובות וא"כ אם לא נודע הספק איסור עד אחר שבא לידי איסור דרבנן כגון שנודע הספק טריפות אחר שבישלו בכלים דמיא ג"כ לספק אח' בגופו ספק שני בתערובות שמתירין בהפ"מ בלא נודע הספק עד אחר שנתערב כמו שנתבאר במקומו והטעם כמ"ש דאז עדיין לא חל שם איסור עליו וכן הכריע בפרמ"ג (דיני ס"ס סי' א') יעו"ש והפר"ח הקשה ע"ז מהא דקיי"ל ביצת ספק נבילה מותרת כגון ביצת תרנגולת שיש בה ספק בשחיטה אף דע"י גלגול הוא דרבנן ותירץ שם דבשני גופים לא אמרינן הכי ולענ"ד חילוק זה תמוה דהא לפי הטעם שכתבנו מאי נ"מ בין גוף אחד לשני גופים אבל לענ"ד קושיא זו מעיקרא ליתא לפמ"ש דהא ע"כ הביצה נגמרה קודם שחיטה וא"כ עדיין לא ה' בה איסור תורה מעולם וא"כ בא הספק אחר שנעשה דרבנן ולכך מותר בספק וזה ברור ועיין פרמ"ג שהעתיק בשם הפר"ח שני תירוצים בהא דביצת נבילה האחד האי תירוצא שהעתקתי בשמו והשני דבכלים קודם מעל"ע הוי בהו איסור תורה ואולי כיוון בזה למ"ש אמנם הפרמ"ג שם כתב בבישלו ספק טריפה ברוב היתר במינו בלח בכלים יש נ"מ בזה בין תירוץ הראשון לשני ומשמע מדבריו דלפי תירוץ השני מותר כאן כיון שתחילת תערובתו בקדירה בא באיסור דרבנן לבד אבל לפמ"ש אסור כאן כיון שהספק הי' תחילה ונאסר מדאורייתא כודאי איסור וא"כ אם שוב נתערב במינו בלח הרי הוא כודאי איסור דרבנן וכמ"ש וכל זה לשיטת הרשב"א א והר"ן ודעימי' דס"ל דספיקא דאורייתא מן התורה אסור אבל לשיטת הרמב"ם דמותר מדאורייתא יש לעיין דיש לומר אם שוב נתגלגל ונעשה דרבנן מותר

שוב ראיתי שגם להרמב"ם אסור כאן כיון שתחילה נעשה דרבנן בודאי מה בכך שאח"כ נעשה דרבנן מטעם נטל"פ והוי כאלו בישלו בשר עוף בחלב בכלים דודאי הכלי אסור אף לאחר מעל"ע דאף דהוה תרתי דרבנן מ"מ אסור וכן מצינו בכמה דוכתין ואף לפי מה שנתבאר בסימנים הקודמים דלשיטת הרמב"ם דספק אחד בגופו ספק שני בתערובות מותר מ"מ אף דדבר חשוב שאינו בטל הוא דרבנן וא"כ הוי תרתי דרבנן שאני התם דעכ"פ שם ספק יש על התערובות שאף דאמרו חכמים דבר חשוב אינו בטל יותר מחד בחד עכ"פ לא הוי אלא ספיק' וכל אחת שאני אוכל יש בה ספק אם היא אסורה או לאו: וראי' דבש"ס פ' התערובות קראו ס"ס משא"כ בכה"ג דנעשה דרבנן אחר מעל"ע דזה אינו ספק כלל כיון שכבר נאסר תחילה מספק דאורייתא דאסרוהו חכמים נעשה ודאי דרבנן ושוב אינו מועיל מה שניתוס' בו עוד דבר דרבנן וכמ"ש אם לא שלא נודע הספק תחילה ונמצא לפמ"ש באם נעשה הספק אחר שכבר נעשה דרבנן מותר כגון שנתבשל איסור בכלי ואח"כ נשתהא מעל"ע ואח"כ נולד ספק אם נשתמש ההיתר תוך כלי זה בצונן או בחמין וכדומה דודאי התבשיל מותר וכן קודם שבא זמן איסור כגון שבישל תבשיל של פסח בי"ג ניסן ואינו יודע אם בכלי של פסח או של חמץ בן יומא עד שאח"כ לאחר שעה שישית יהי' נטל"פ נלע"ד דמותר ג"כ מספיקא דרבנן דלא שייך לומר דתיכף שנולד הספק נעשה כודאי איסור דעדיין לא חל שם האיסור כלל ובעת שחל זמן האיסור אז הוא ספיקא דרבנן ממש ועש"ך (סי' פ"ו ס"ק י"א) בדין ביצה שיש ספק בעוף אי הוי נבילה או שחיטה דמותרת ולכאורה קשה דהא הוי ספיקא דרבנן במקום דאתחז' איסורא ולולי דברי הש"ך על מחב' לא קשה מידי דיש לומר