בית יצחק - קבוע ספיקות ט

משמעות פשט לשון רש"י שם שכתב משום קבוע משמע דהוי דאורייתא ומטעם דסתמא קאמר דקידש בביתו וא"כ קשה ואם נאמר כשיטת התוס' ורשב"א ור"ש מקינון דלא הוה קבוע דאורייתא כיון שאין האיסור ניכר במקומו ונאמר ג"כ אף שפע' א' נודע האיסור אין זה קבוע הוה א"ש ואפשר לומר דש"ה דבלא"ה אין כאן קבוע דאורייתא שאין האיסור ידוע כלל דשמא הבנות שנשאו עובדי כוכבים ומזלות לא הולידו כלל ושמא מתו וכדומה הרבה ספיקות לכן אינו אלא חומרא בעלמא דרבנן לבד ולכן שפיר קאמר דעכשיו שעשאום כעכו"ם לא שייך גזירה שלהם: וע"ע בפ"ט דסנהדרין (דף פ' ע"ב) מתני לי' רב יחזקאל לרמי בר"י הנשרפים בנסקלי' רש"א ידונו בסקילה כו' א"ל רב יהודא אבא לא תתני הכי מאי איריא דשריפה חמורה תיפוק לי' דנסקלים רובא אלא הכי אתני הנסקלים בנשרפים כו' והקשו התוס' שם למה לא אזלינן בתר רובא להחמיר בד"נ ותירצו משום דהוה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ופטור מדאורייתא דספק נפשות להקל אף דהשתא הקביעות אין ניכר כלל וצ"ל או משום דפע"א היה נודע וכמ"ש או שיש עכ"פ אחד היודע ומכיר אותם שנתחייבו סקילה בטב"ע ומקרי קבוע והרי מכאן ראיה גדולה לדברי הכרו"פ שכתב דכל שיש א' בעולם המכיר מקרי קבוע ומהתימא על הכרו"פ שרצה להוכיח מכאן דגם באין ניכר האיסור מקרי קבוע מן התורה וכפי מ"ש הוא בעצמו הך סברא אין כאן ראי' כלל וכמ"ש

וראיתי לפהר"ת כאן (ס"ק ו') שכתב בפי' לדעת הסוברים דבעינן נודע האיסור אפילו אם נודע פע"א ושוב נשתכח שוב לא מקרי קבוע ובטלה דעתי נגד דעתו: עוד נראה מדבריו שכתב וז"ל וכגון דא צריך לאודעי דהא דאמרינן דבעינן ידיעה בקבוע לדעת התוס' והרשב"א לא בעינן שידע הלוקח אלא כל דאיכא במציאות לפנינו דודע לי' הוה כמחצה על מחצה אליבא דכ"ע עכ"ל משמע מדבריו דסובר דעכ"פ בעינן שיוכל האיסור להוודע לפנינו רק דהלוקח לא ידע השתא אבל אם א"א לברר פה לפנינו אף שיש א' בסוף העולם מי שיודע מן הקביעות אין זה קבוע וטעמא רבה איכא במילתא דכן קיימ"ל בכל דבר במקום שעומד להתברר או דיכול להתברר בקל לא נכנס בגד' הספק כלל וכמשי"ת בשער הספיקות וכל ענין קבוע הוא תלוי במה שאין לו ביטול ולכך כל שיש לו להתברר לא נכנס לגדר הספק כלל ואין שייך בו ביטול משא"כ אם א"א להתברר בפנינו אף שיש א' בסוף העולם המכירו בכך כיון דא"א לברורי עכשיו בקל מקרי ספק גמור כמו שיבואר בשער הספיקות וא"כ שייך בו ביטול וזהו דבר מסתבר ובזה עולים כל הסוגיות כהוגן והוא מילתא מציעתא בין דעת האחרונים בזה נכון ומסתבר לפע"ד ודוק

סימן ג

דין אם מהני ס"ס בקבוע או לא

הפר"מ בשפתי דעת (ס"ק י"ד) חקר שם אם היו כאן ט' חנויות מוכרות בשר כשירה ואחת מוכרת ספק טריפה אי מהני ס"ס בקבוע או לא דיש לומר כיון דלא מהני רובא א"כ כ"ש דס"ס לא מהני אם נאמר דרובא עדיף מס"ס ודבריו אלו תמוהים באופן שיצייר דהא כאן יש רובא מלבד הס"ס וא"כ מאי ק"ו הוא זה ולדבריו הי' יכול לומר כיון דהרשב"א כתב דס"ס מטעם רובא אתינן עלה א"כ כמו דאין רובא מועיל בקבוע כמו כן אין מועיל אם יש בו גם כן ספק ספיקא דמה לי חד רובא מה לי תרי רובא הא מדאורייתא בכ"מ רובו ככולו

אמנם יש לחקור בזה בממנ"פ אם נאמר דקבוע כמחצ' על מחצה דמי עכ"פ הוי כתערובות חד בחד ולא גרע מיני' ואם כן לאותם הסוברים דספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות חד בחד מותר אין כאן ספק כלל דמותר דנהי דהתורה גילתה דכל קבוע כמחצה על מחצה מכל מקום הא אפילו בכה"ג מותר בספק איסור ומנין לנו דגם בזה אסרה תורה כל קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו. וראי' לזה ממ"ש המחבר (בסעיף ד') והוא מהרשב"א דלקח מן הקבוע ונתערב באחרים מותר מטעם ספק ספיקא. וכתב הש"ך שם משום דקבוע חידוש הוא: ושם כתב דעדיף מהא דספק אחד בגופו ספק שני על ידי תערובות יעו"ש

ועוד נראה דאפילו לאותם הסוברים ספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות אסור מותר כאן לפמ"ש הפר"ח דיני ס"ס בב' תרנגולים בחצר ותרנגולת אחת ספק טריפ' ולא נתערבו התרנגולים הביצה מותרת דבביצה באים ב' הספיקות יחד שמא היא מהכשירה ושמא אין התרנגולת טריפה וא"כ כאן דנודע האיסור במקומו אפילו אי הוי מחצה על מחצה ממש ג"כ מותר ועוד נראה דאפילו לשיטת הש"ך שם שכתב דבלא נתערבו התרנגולים אסור יש לומר דמודה כאן דהא עכ"פ מודה הוא דספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות חד בחד יצא מידי איסור תורה כמ"ש הפר"מ שם א"כ י"ל דכאן דקבוע גופי' חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דוקא בודאי ולא בספק ולא דמיא לספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות רוב בדבר חשוב שאין מתבטל כיון דכאן ניכר איסור בפ"ע שפיר י"ל אין כאן איסור כלל משא"כ שם במעורב ואינו ניכר א"א לומר שמא אין כאן איסור כלל דהא ודאי יש איסור בתערובות ואתה צריך לומר שמא אין זה איסור א"כ הב' ספיקות בב' גופים וב' ענינים וכמו שמחלק הש"ך עצמו שם כנ"ל ברור

אמנם מה שיש לעיין בזה אם היו בחנויות חנות האחד ספק נבילה כגון שבדק הסכין ומצא בו פגימה וכדומה דיש כאן ס"ס במקום חזקה דספק הראשון הוא במקום חזקת איסור שאינה שחוטה כראוי וכן אם לא בדק בסימנים אחר השחיטה אם נשחטו רובם: והנה בדין לא בדק בסימנים (עיין ש"ך ריש סימן כ"ה) ובתבו"ש ופר"מ שם דכתבו דלא בדק בסימנים הוי ודאי נבילה מטעם חזקה וא"כ י"ל דמקרי קבוע ממש מדאורייתא דהא חנות. אחת מוכרת בשר נבילה ודאית או אפשר לומר כיון דקבוע חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו דוקא שהחנות הא' מוכרת נבילה ודאית ממש לא שכשהאיסור הוא ודאי מטעם חזקה ולכאורה יש להוכיח מהא דנזיר גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי כו' דאסור בכל הנשים מטעם חזקה שליח עושה שליחותו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי והרי שם אין זה ודאי דהשליח קידש אחת דהא מת ואין לומר דמ"ש חזקה שליח עושה שליחותו לא דמיא לכל חזקה שבש"ס כגון חזקת שאינה זבוחה בשלא בדק הסימנים דשם יש עכ"פ ספק לפנינו משא"כ כאן כוונתם דחזקה דודאי עשה שליחותו כעין מ"ש חזקה על חבר שאינו מוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן דזה אינו דנראה דחזקה דכאן גרע מחזקת שלא בדק בסימנים דשם עכ"פ כודאי איסור חשבינן לי' דלוקה עליו משום נבילה וכאן אין זה אלא ספק דהא בפרק ב' דעירובין (דף ל"ב ע"א) פליגי ר"ש ור"נ וקיי"ל כר"נ דבשל תורה לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו לקולא ובדרבנן אמרינן הרי מפורש דאין זה אלא ספק ולכן בשל תורה ספיקא לחומרא ובדרבנן לקולא

ועיין פ"ק דחולין גבי האומר לשלוחו צא ושחוט לי ובאומר לשלוחו צא ותרום מוכח דבשל תורה לא סמכינן אהך חזקה ובגיטין פרק התקבל גבי הא דאמרינן בעל אומר לשם פיקדון כו' פריך שם מהך דנזיר דאומר לשלוחו צא וקדש לי ומשני משום דהתם בשל תורה אזלינן לחומרא. וכן מצאתי אחרי כותבי זאת בשיטה מקובצת לנזיר בסוגיא זאת דכתב גם כן דהך חזקה ספיקא הוא ולכך מחלקינן בין איסור תורה לשל דבריהם וא"כ מוכח דאף בס"ס לא אזלינן בקבוע ואפילו אין כאן חזקה לאיסורא דהא שם בנזיר אין שום חזקה אדרבא י"ל אוקי אתתא בחזקת פנויה: וא"כ יקשה מכאן למ"ש הש"ך בכללי ס"ס שם דבנתערבו התרנגולת מותר ע"ש (בסימן ואו) ואף דהתוס' כתבו שם דלאו מדינא אסור כי אם מצד קנסא היינו משום דלא נקרא קבוע כיון דאין האיסור ניכר משמע הא הוי קבוע גמור מדאורייתא היה אסור מדינא ודברי התוס' אלו יש ליישב דהם לא כתבו כן אלא כדי שלא יקשה לר"ש דס"ל דאפילו בשל תורה אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו א"כ יהי' אסורים כל הנשים לכל העולם וע"ז כתבו הטעם משום דאין ניכר האיסור

אמנם לר"נ דקיי"ל כוותי' בלא"ה צריך לומר דאין זה מדינא רק קנסא בעלמא אבל לפמ"ש הרמב"ן ורשב"א דמדינא אסור צריך עיון ועיין (א"ע סי' ל"ה סעיף א') שכתב בשם הט"ז דלכך לא אמרינן ס"ס משום דהוה ספק א' בגופו ספק ב' בתערובות עיין שם אבל לפמ"ש הש"ך בכללי ס"ס (סימן ו' ז') אין זה מספיק ועוד קשה לפמ"ש הש"ך (כללי א ב') דבהפ"מ מותר גם בספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות בלא נודע הספק הראשון עד, אחר שנתערב מותר א"כ כאן הא נולדו ב' ספיקות ביחד ויותר תמוה לפ"ד הסוברים דספיקא דאורייתא מן התורה מותר א"כ ספק א' בגופו ספק ב' על ידי תערובות מותר דספק ראשון אינו אסור מדאורייתא ועיין בתה"א להרשב"א שכתב בכ"מ שעיקר דעתו כר"ת דס"ל ספק א' בגופו ספק ב' בתערובות מותר רק שיש לחוש ולהחמיר כדעת ר"י דלא מקרי ס"ס והוא עצמו כתב בחידושיו דכאן אסור מדינא כדעת הרמב"ן: ולכך נלע"ד דאף שכתבו דמה דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אינו אלא ספק אין זה ספק גמור שקרוב לודאי דקיים שליחותו דשארית ישראל לא יעשו עולה בכל מידי דסמך עליו משלחו וכמ"ש בזה הפוסקים רק דבשל תורה החמירו שלא לסמוך ע"ז שאין זה ודאי גמור ולכך אינו נחשב לספק בשום דבר ולכך לא מהני כאן ס"ס: