בית יצחק - קבוע ספיקות י

ובהיות כן מ"ש במשנה למלך (פ"ט מה' אישות הלכה ואו) דבנשים שאין להם קרובות ערוה רק שניות מותר בהם משום דהוי ספק דרבנן ולקולא לפמ"ש אין הדין כן דאין זה נחשב לספק כלל ומקרי ספק הרגיל: ועיין בב"ש (א"ע סימן ל"ה) שהכריע ג"כ דמותר בשניות והשיג על הט"ז ולפע"ד אין זה מוכרח ומה שהביא המל"מ ראי' מלשון הש"ס שם דקאמר ומודה ר"י באשה שאין לה בת כו' ומפרש"י דאינו חושב רק ז' ערות הנאסרות מחמת אשתו מן התורה אפשר לומר דהש"ס לא נחית שם לכך: ולפמ"ש התוס' דאין זה מדינא רק קנסא ודאי דא"ש דמותר בשניות דלא החמירו בו כ"כ לקונסו בשניות דרבנן וא"ש בלא"ה: אכן גם לשיטת הרשב"א והרמב"ן י"ל סברא אחרת להתיר בשניות משום דבחזקה זו יש עוד סברא לומר שמא האשה לא תתרצה להתקדש כמ"ש האחרונים ובח"מ ובב"ש שם ומכל מקום אין זה נחשב לס"ס מטעם שכתבתי

שוב ראיתי שיש להקל בשניות מטעם אחר אף אם היינו אומרים דהך חזקה כודאי חשיבא ע"פ מ"ש פ"ק דפסחים גבי ט' צבורים של מצה דפרש"י דהבעיא הוא לענין בדיקה והקשו התוס' עלי' דהא הוי ספיקא דרבנן ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי: ותירצו דמיירי לענין אכילה ע"ש וא"כ מוכח מדבריהם דבאיסור דרבנן אין להחמיר מצד ספק קבוע דלא יהא אלא כמחצה על מחצה מכל מקום הוי ספק או מצה עייל או חמץ ובדרבנן אנו אומרים דהיתרא נפל כמ"ש בסי' קי"א וא"כ ה"ה בנידון דידן בשניות בקבוע גם כן יש להתיר ולא דמייא לאיסור דרבנן בתערובות דקיי"ל דאינו בטל חד בחד ואפילו ברוב יש כמה דיעות דאינו בטל כמ"ש (בסי' ק"ט) ש"ה שהאיסור ידוע עכ"פ בתערובות וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כיון שהאיסור על כל פנים יש בתערובות וא"א לומר שאין כאן איסור כלל דכאן יש עוד סברא לומר שמא לא קידש כלל אף שאין זה ספק גמור כמ"ש מכל מקום קל יותר מאיסור דרבנן ודאי בתערובות וזכינו לדין שעכ"פ יש להקל בקבוע בס"ס מכמה טעמים גם מדברי הט"ז שהבאתי שכתב דלכך אסור בכל הנשים ולא מהני ס"ס משום דהוי ספק אחד בגופו כו' מוכח ג"כ דבספק טריפה בלא נודע הספק עד אחר שנתערב לדידן דס"ל דמהני מותר אכן באם בחנות האמת ספק נבילה נראה דתליא במחלוקת הפוסקים אי מהני ס"ס במקום חזקה ויתבאר באריכו' בכללי ס"ס בס"ד

סימן ד

דין אי אזלינן בקבוע בתר חזקה

עוד חקר שם הפר"מ כיון דגלי לן קרא דבקבוע לא אזלינן בתר רובא אם ה"ה דלא אזלינן בתר חזקה כיון דרובא עדיף מחזקה או דילמא היכי דגלי גלי יעו"ש ולכאורה יש להוכיח זה מהא דצא וקדש לי את האשה שכתב הרמב"ן בחידושיו הביאו הר"ן פרק התקבל שחלק על התוס' וס"ל דמדינא אסורות כל הנשים לו ומה שלכ"ע מותרות הנשים להנשא הוא משום שיש להם חזקת פנוי' משא"כ לדידי' אסורות הנשים שיש קרובות שאין חזקת הקרובות מועלת כאן משום שאין באים לפנינו לדין יעו"ש שהאריך הרי בפירוש כמ"ש במקום שיש חזקה להתיר לא מהני דין קבוע לאסור כלל וכמ"ש

אך לפ"ד התוס' שכתב מהך קושיא דלמה אין הנשים אסורות לכ"ע צאי זה מדינא רק מקנסא אם כן מוכח דס"ל דאף במקום חזקה אסור בקבוע: אך לפ"ז יהי' דברי התוס' אלו סותרים למ"ש בפ"ק דפסחים גבי ט' ציבורים שהקשו על פרש"י דפי' דהבעיא הוא לענין בדיקה דהא הבית הוא בחזקת בדוק הרי מוכח דס"ל במקום חזקה אין קבוע מועיל כלל וכדעת הרמב"ן ואפשר לדחוק בדברי התוס' דנזיר ולומר דגם הם מודים לזה דאזלינן בתר חזקה רק שהוקשה להם דע"כ ר"י ס"ל דחזקה אינו מועיל כאן דאל"כ למה אסורות למקדש העמיד הקרובות בחזקת פנוי' ולא ס"ל כהך סברא של הרמב"ן דמשום שאין באים לפנינו לדין דלא יועיל חזקה שלהם ולכן הוצרכו לומר דאין זה מדינא אלא מקנסא וא"כ שפיר י"ל דגם ר"י ס"ל הכי ומ"ש דלכך אין אסור מדינא משום שאין האיסור ניכר ולא כתבו משום חזקה לרווחא דמילתא כתבו כן ולפי האמת גם משום הך טעמא אין זה מדינא וכיון שמדברי התוס' דפסחים מוכח להדיא כן ואף שיש לדחוק ולחלק בין אם החזקה הוא בקבוע עצמו כגון שאר נשים שבתערובות דבזה לא מועיל החזקה למחשבי' בודאי היתר אלא כספק השקול משא"כ חזקת הבית שעומדת בחזקת בדוק אין הספק אוסרו: מכל מקום כיון דהרמב"ן כתב בפירוש דמהני חזקה ופשט דברי התוס' דפסחים מורין כן למה נשווי פלוגתא בין הפוסקים בכדי כיון שיש ליישב דברי התוס' דנזיר ומהך סוגיא דסוף פ"ק דקדושין גבי נכרי שקידש בזה"ז דחוששין לקדושין משום דוכתא דקבוע עשרת השבטים משמע קצת דחזקה אין מועיל דא"כ למה חוששין לקידושין העמיד האשה על חזקתה חזקת פנוי' אך לפמש"ל בהא דמסיק שם דעשאום כעכו"ם גמורים מוכח דאין זה קבוע דאורייתא ממש רק הוא חששא דרבנן וחומרא לבד א"כ א"ש דבאמת במסקנא אזלינן בתר חזקה כמ"ש

סימן ה

דין אי אזלינן בקבוע בתר קורבה

הכרו"פ (אות חית) פלפל שם אי אזלינן בתר קורבה בקבוע הביאו הפר"מ בשפ"ד (ס"ק י"ד) וכתב זה באופן שנמצא חתיכה קרוב לחנות הכשירה אי אמרינן מסתמא מכשירה הוא או כיון דלא אזלינן בתר רובא כ"ש דלא אזלינן בתר קורבה דהא רוב וקרוב הולכים אחר הרוב ולפי פשט דבריו דמשמע דמיירי ברוב חנויו' כשירות הם: הם תמוהי' דק"ו פריכא הוא דכאן יש רוב וקרוב ביחד אפשר דמהני: אכן בזה יש לצייר חקירה זאת באם היה מחצה על מחצה גם מה שצייר בנמצא הוא ג"כ תמוה דהא בנמצא לא מהני קבוע דמקרי פירש: אלא כוונתו דראינו הפרישה מן הקביעות ושכח מאיזו מקום לקח: ומה שהביא הכרו"פ מהך סוגיא דנזיר דמדוע אסור בכל הנשים שבעולם לא היה נאסר רק מאות' עיירות הקרובות לעיר שהשליח דר בו אין ראי' זאת מוכרחת לפמ"ש התוס' דלא מדינא אסור: אך לפי שיטת הרמב"ן היה נראה לראי' נכונה אכן לפמ"ש האחרונים דהך חזקה שליח עושה שליחותו לא ברירא כאן דאין ביד השליח לקדש שמא לא תתרצה האשה להתקדש א"כ יש לומר דכאן אין ראיה לומר דמסתמא לעיר הקרובה דשמא שם לא מצא אשה שרוצה להתקדש וע"כ צ"ל דלכך אסור משום דבכל העולם א"א לומר שלא ימצא איזו אשה שתרצה להתקדש וא"כ אין כאן קורבה כלל

והנה בפרק לא יחפור (ד' כ"ד ע"א) בשמעתא דניפול גבי רוב וקרוב הולכים אחר הרוב איתא שם אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור הוא בא ואע"ג דאיכא עלי' דמקרבא כו' ופרש"י ספיקו טמא טומאה ודאית וכן מוכח בנדה פרק כל היד דשורפים עליו את התרומה וידוע דמן התורה אין אשה טמאה אלא בהרגשה כמ"ש בכ"מ. וא"כ היאך מביאים עליו קרבן ושורפים תרומה כיון דלא הוי הרגשה אע"כ דמיירי שהרגיש' ביציאת הדם אלא שא"י אם מן המקור הוא או מן העלי' והרי זה דומה לט' ציבורים של חמץ ואחד של מצה דהוי כמחצה על מחצה אף לקולא כמבואר בכ"מ ויתבאר לפנינו בס"ד שכל שרואה הפריש' הרי זה כלוקח בידים מן הקבוע וכמ"ש התוס' שם פ"ק דפסחים ד"ה היינו וכיון שכן הוי ממש כמחצה על מחצה ולמה שורפים עליו את התרומה וע"כ צ"ל דלא מקרי כאן קבוע דמי אמרינן דתמיד מצוי דם בעלי' אלא דאמרינן דרוב פעמים בא הדם מן המקור ובמקרה רחוק יכול לבוא אף מן העלייה אבל אין זה שכיח כלל ולא מקרי איקבע היתירא כלל ושם איתא תני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור חייבים על ביאת מקדש ושורפים עליו את התרומה וקאמר שם רבא ש"מ רוב וקרוב הולכים אחר הרוב ולכאורה יש להקשות דיש לדחות דילמא רוב וקרוב הוי כמחצה על מחצה והוי ספק השקול ומה דחייבים עליו על ביאת מקדש מיירי כגון דיש כאן חזקת טומאה כגון אשה שספרה ז' נקיים וחזרה וראתה דם בשפיע שלה בפרוזדור דמוקמינן לה אחזקת טומאה דלמפרע וקיי"ל סוקלין ושורפין על החזקות אע"כ דהוכחתו הוא כמ"ש בתחיל' דכיון דבאמת הוה קבוע דלא מטמייא אלא בהרגשה וא"כ הוי כמחצה על מחצה וא"כ היה לנו להלך אחר קורבה דרובא לא מהני כאן מחמת שהוא קבוע וא"כ לא מהני הך חזקה לטמא ודאי אע"כ דרוב וקרוב רובא עדיף מקורבה. וא"כ א"ש דכיון דרובא לא מהני בקבוע ונחשב ספק השקול ומעמידים אותה על חזקת טומאה א"כ כ"ש בקורבה דלא מהני להוציא מחזקת טומאה ולכך א"ש מה דשורפין עליו את התרומה מטעם חזקה וא"כ מוכח דבקורבה לא אזלינן בתריה היכא דאיכא קבוע אך לפי האמת זה אינו דא"כ נאמר דבאשה טהורה שמצא' דם בפרוזדור כיון דהוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי היה לנו לטהר הדם לגמרי דאף דאיקבע כאן חזקת דם טהור וחזקת דם טמא לא מקרי חזקת טומאה כיון דאיכא גם כן חזקת טהרה דדם עלי' וכמ"ש בשעה"ס באריכות א"כ היה לנו לומר העמיד האשה על חזקת טהרה וזה ודאי אינו דמתני' סתם לה ומשמע דבכל נשים סתמא טהורות מיירי אע"כ דלא מקרי כאן קבוע וכמש"ל ורבא דדייק מינה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב הוא משום דלישנא דמתניתין הכי משמע דבסתם נשים טהורות מיירי וכמ"ש וא"כ נראה דהך דינא אי אזלינן בתר קורבה בקבוע הוא ספיקא דדינא וצריך עיון

סימן ו

דין דאמרינן קבוע אפילו לקולא ואם יש בזה ס"ס מה דינו

כבר נתבאר (בפתח השער) דקבוע קיי"ל כמחצה על מחצה דמי אף לקולא כגון תשע חנויות מוכרות בשר נבילה ואחד מוכרת בשר כשירה: ויש לחקור אם הי' כאן ס"ס אם נאמר דס"ס מהני בקבוע כמש"ל א"כ מה דינו היינו כגון ט' חנויות מוכרות כולם ספק טריפה והספק טריפה שוה בכולם כגון ספיקא דדינא וכדומה: ולקח מא' מהם