בית יצחק - קבוע ספיקות פז

ג"כ להחמיר בזמה"ז להמציא מלבינו ספיקות להקל והכל לפי הענין ולפי שעת הדוחק

סימן כב

דין ספק בדבר הנזכר בדברי קבלה בנביאים

נלע"ד דאף דקיי"ל ספיקא דרבנן לקולא היינו דווקא באיסור דרבנן שלא נזכר בדברי נביאים: אבל דבר שהוא תקנת נביאים ונזכר בכתוב אזלינן בספיקא לחומרא וראי' לזה ממגילה דהוי דרבנן מתקנת מרדכי ואסתר ואנשי כנסה"ג ואזלינן בספיקו לחומרא וראי' לזה מהא דקיי"ל דטומטום אינו מוציא אנשים ידי חובתם מטעם דהוא ספק אשה ופסקו הפוסקים (סי' תרפ"ט סעיף ג') יעו"ש. וכן הדין אם תפרה בחוטי פשתן והטיל בה ג' חוטי גידין כתב הרא"ש שם דנקטינן חומרי הפירושים כולם שנאמרו בזה וכן הוא מבואר בש"ע (סימן תרצ"א סעיף ואו יעו"ש

) וקצת סמך לזה ממ"ש רש"י בסוף פ' משילין גבי אין מקדשין ואין מחרימין כו' וכולהו גזירה משום מקח וממכר וכתב רש"י שם דאף דמקח וממכר גופיה הוא דרבנן מ"מ לא הוי גזירה לגזירה משום דמו"מ נזכר בנחמי' ודברי קבלה נינהו די דינייהו כשל תורה יעו"ש: עוד ראי' מהא דאיתא בפ"ק דמגילה (דף ואו ע"ב) חזקי' קרי מגילה בטברי' בארביסר ובחמיסר מספקא לי' כו' וכן פסק בש"ע (סי' תרפ"ח סעי' ד') יעו"ש. ועיין יד אפרים מהגאון מוהרא"ז מרגליות מבראד סימן תרצ"ו) שהביא דברי התשב"ץ סי' רצ"ח בדין אבילות בפורים דחמיר יותר מיו"ט שני של גליות משום דדברי קבלה נינהו וחמיר מדברי סופרים

סי' כג

דין ספיקא דרבנן התלוי באיסור דאורייתא

אם הי' ספק באיסור דרבנן ותלוי באיסור דאורייתא מבואר בתשו' נודב"י (חלק י"ד סי' ס"ה) דאין מתירין הדמיון בזה עירב בתרומה ספק טומאה ספק טהרה אף דהספק עצמו הוא במילתא דרבנן דעירובין דרבנן מ"מ כיון דהוא תלוי באיסור תורה דהספק הוא בתרומה ועליו אנו דנין וכיון שעיקר הספק בו בהכרח שאנו אוסרים מספק דאורייתא לחומרא א"כ אף שעכשיו הספק בדרבנן אפ"ה ספיקו לחומרא אבל עירב בתרומה. טהורה ונטמאת ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה נטמאת כיון שבאמת אין הספק בתרומה דאין אנו דנין עליו כיון שעכשיו טמאה היא ואין נפ"מ מ כלל בגוף התרומה אם נטמאת מעיקרא או לא ונמצא שעיקר הספק הוא באיסור דרבנן אם העירוב נעשה בהכשר או לא לכך ספיקו לקולא ועפ"ז ביאר שם סוגיא דפ' בכל מערבין (ד' ל"ו ע"א) תניא כיצד א"ר יוסי ספק עירוב כשר עירוב בתרומה כו' יעו"ש

אמנם לענ"ד איכא לעיוני בהך כללא דלכאורה יש להקשות על הסוגיא דלשם דמשמע דדווקא משום דהוה ספיקא דרבנן מקלינן בכה"ג אבל לא בדאורייתא ומ"ש מהא דקיי"ל גבי גבינות שנעשו מבהמה שנמצאת טריפה דאמרינן השתא הוא דנטרפה אף דאיכא השתא חזקה דנמצאת טריפה אמרינן חזקה דמעיקרא שהיתה בחזקת כשרות עדיפא מחזקה דהשתא וא"כ גם בנד"ד נמי נימא הכי דאמרינן השתא הוא דנטמאת ועיי' פרמ"ג (משב"ז ס"ק ו') באריכות בדין חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא איזה מהם עדיף ומסיק שם דחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא רק היכא דמצטרף עוד חזקה והוה תרתי במקום חדא אז חזקה דהשתא עדיפא וא"כ בשלמא לשיטת רש"י דשם פירוש בספק עירוב יש חזקה לאיסורא דהעמיד אדם על חזקת תחום ביתו לכך אי הוה דאורייתא הוי אמרינן חזקה דהשתא עדיפא ולא הוי עירוב וא"ש אבל לפמ"ש בתשו' נוב"י שם לשיטת הרמב"ם דס"ל דקודם שבת אין כאן חזקה לאיסורא כלל דקודם שבת אין שייך איסור תחומין כלל ואימתי אתחזק איסורא והדרא קושי' לדוכתא

והיה נלע"ד ליישב זה ובזה יתיישבו ג"כ מאי דקשה ע"ז שסותרים הדינים אלו לאלו דבגבינות קיי"ל להיתיר דחזקה קמייתא עדיפא ובכמה דברים כגון בנוגע באחד בלילה וראוהו חי מבערב ולמחר מצאו מת דחכמים מטהרים משום דאמרינן השתא הוא דמית כדמוכח בפ"ק דנדה ופ"ק דחולין דכל מה דאי אפשר לו בו חסר ואתאי אמרינן השתא הוא דאתרע ובכמה דוכתא אמרינן איפכא דמחזיקינן איסור מזמן לזמן כמ"ש כל הטומאות כשעת מציאתם וכן בחטה שנמצאת בתבשיל הסכימו הפוסקים (או"ח סי' תצ"ו) דמחזיקינן מזמן לזמן ולכן נראה לענ"ד לחלק בחילוק נכון בזה דדווקא בדבר שהוחזק בהיתיר קודם שנולד הספק וקודם דבא חזקת איסור כגון בגבינות מבהמה שנטרפה שבעת שנעשו הגבינות הוחזק בהיתר שעדיין לא נולד שום ריעותא ואז מותר לאכול מהם ואף שאח"כ נמצא בה טריפות אין אנו מוציאים הגבינות מחזקת היתר שהוחזקו בה לאכילה ונגד זה אמרינן דחזקה דמעיקרא עדיפא (והוא כעין מ"ש בפ"ק דחולין אתרעי בהמה לא אתרע' כו' ולכן כאן שהריעותא נמצא בבהמה והגבינות כבר הותרו אי אפשר להוציאם מחזקתם ואין הולכים אחר חזקה דמעיקרא כי אם היכא דאיכא תרתי למעליותא אחד שהדבר כבר הוחזק בהיתר בעת שהי' ראוי לחול עליו שם איסור: השנית שאין הריעותא נמצא בו בעצמו ובזה א"ש הא דגבינות) וכן בשוחט ונמצא שאינו יודע הלכות שחיטה כל שהי' לו קבלה וחזקת היתר מעיקרא אין אוסרים הבשר שכבר הוחזק בהיתר לאכילה קודם שנולד בו ריעותא מחמת חזקה שניה וכן בנוגע באחד בלילה שאם הי' עוסק בטהרות אז בלילה כבר הוחזקו הטהרו' להיתר שוב אין אתה מוציאם מחזקתם שהיו בה כיון שמה שאנו דנין עליהם כגון הטהרו' והגבינו' כבר הוחזקו בהיתר אי אתה יכול להוציאם מחזקתם משא"כ בתבשיל שנמצא בו חטה שעכשיו אנו דנין על התבשיל שיש בו נפקותא אם נמצא בו השתא או למכרע וכיון דעלי' אנו דנין והוא לא הוחזק עדיין בהיתר כ"כ אמרינן חזקה מזמן לזמן אפי' הי' לו חזקה ברורה מעיקרא שהרי הריעותא הוא נמצא עתה ממש בדבר שאנו מסופקים בו משא"כ באינך בנוגע באחד שהריעותא במת ולא בטהרו' וכן בגבינו'

ובזה א"ש הא דאיתא במס' קידושין בקידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרות לפנינו דלרב מחזיקין למפרע ג"כ ואמרינן דילמא מקודם בגרה דהתם ג"כ עליה אנו דנין ובה תלוי הספק אם מקודם או אח"כ ואף דשם משמע בסוגיא דעשרה יוחסין (ד' ע"ט ע"ב) דה"ט דרב משום דאין כאן חזקה כלל מעיקרא דיומא דמשלם שית אין לה חזקת נערה ולא חזקת בגרות כמ"ש רש"י שם משום דהיום היא עשוי' להשתנות הרי מוכח דאם הי' לה חזקה דמעיקרא אף בנולד הריעותא בגופה ג"כ אמרינן חזקה דמעיקרא עדיפא היינו משום דאז הי' ספק כמ"ש בהך דחטה הנמצאת בתבשיל דמאי דאנו מחזיקין מזמן לזמן למפרע היינו מספק ורב קאמר דהרי היא בוגרות לפנינו משמע דאינו חושש כלל לקידושי אביה ופליג אשמואל דאמר חיישינן לקידושי שניהם וכן משמע התם דמדמה לי' להא דפליגא ר' יעקב ור' נתן בפלוגתא דמי מוציא מיד מי כו' דר' יעקב ס"ל הוא מוציא מידם בלא ראי' משום העמד ממון על חזקתו. יעו"ש וכן בהא דעכבר שנמצא בשומן שנתבאר בש"ע (יו"ד ס' ק"ה) ויש ספק אם הי' בו העכבר כל מעל"ע דאמרינן ג"כ כיון דהשתא הוא רך ונמצא בו עכבר מחזיקין איסור מזמן לזמן כיון דלא, על העכבר אנו דנין רק על השומן וכן בגרעין חטה שנמצא במצה אפוי' ואין ידוע אם הי' במים קודם אף דמסתמא המים בדוקים שרגילים לסננם בעת השאיבה אפ"ה כיון דעיקר מאי דאנו דנין הוא על המים אם הי' בהם החטה ובחטה אין נ"מ כלל אימת נפלה ג"כ אזלינן בתר חזקה דהשתא דאי אפשר לומר דכל המצות הוחזקו בהיתר שהרי עדיין לא נסתפקנו בהם ולא חל עליהם שם היתר כלל אבל אם כבר נאפו מצות בפסח ונמצא גרעין חטה באחרונה באמת יש להתיר לפ"ז מאחר שכולם נתחזקו בהיתר ועסי' תס"ז

וכן אם שאבו משקה שקורין מע"ד בכלי קטן מכלי גדול ואח"כ נמצא גרעין חטה בכלי הגדול כיון דעיקר מה דאנו דנין לא על המשקה הנשאר בחביות דבהם לא נפקא לן מידי רק על מה שנמצא בכלי קטן והוא הוחזק כבר בהיתר אם הי' בדוק תחילה הכלי גדול אזלינן בתר חזקה דמעיקרא כמו בגבינות ממש ואף שהמג"א (סי' תס"ז) כ' בשם תשו' מוהר"מ לובלין להיפוך לענ"ד נראה כמ"ש ואין כאן מקומו וכן בנגע שבבית אם נחסר בסוף שבוע ראשון ונכנס אדם תוך ימי ההסגר לבית אמרינן השתא הוא דחסר כיון שבבית אין נ"מ רק על האדם הנכנס והוא הוחזק כבר בטומאה אמרינן חזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא ולכן מחזיקין אותו לודאי טמא וחייב קרבן וכן במליגת תרנגולת שנמצא בה חטה דשם ג"כ הנ"מ בתרנגולת שאם השתא הוא דנפל הוי כלי שני בצונן ואינו אסור משא"כ מעיקרא וכיון שעליה אנו דנין ובה נולד הספק מחזיקין מזמן לזמן

ובזה מתורץ ג"כ קושית הגאון בעל כרו"פ שתמה בדין עכבר בשומן (סי' ק"ד) מהא דסי' פ"א גבי גבינות וכן הא דאיתא במס' יבמות (ד' ס"ח ע"א) בספק בן תשעה שבא על אשה דפסולה לתרומה והקשו בתוס' נוקמי אחזקה ותירצו כיון שהוא עכשיו בן תשעה ואתרע חזקתו הרי דס"ל דמחזיקין מזמן לזמן ואזלינן בתר חזקה דהשתא ולפמ"ש א"ש כיון דמאי דאנו דנין על האשה הזאת בה הספק ובה יש נפקותא אם הו' בן תשעה מעיקרא או לאו לכן אזלינן