בית יצחק - קבוע ספיקות פד

בכה"ג מתהפך או משני שמות דיש לומר כיון דבלא"ה מדאורייתא הוי ס"ס לא החמירו שוב באיסור דרבנן וראיתי בפרמ"ג (אות ט"ו) שכתב דבס"ס שאין מתהפך יש להביא ראי' מדברי הרמ"ע בתשוב' דבאיסו' דרבנן יש להקל שכתב דלכך בעינן מתהפך דאמרינן מאי חזית דתתחיל הכי דיש בו ס"ס אתחיל הכי ואין בו ס"ס ובדאורייתא ספיקו לחומרא משמע דבדרבנן יש להקל אבל ראי' זאת איני מבין דהוא כתב כן בכל האיסורי' שיש בהם חילוק בין דאורייתא לדרבנן דבדרבנן בחד ספיקא מותר לכן כתב בדאורייתא דבעינן שני ספיקות לכך בעינן מתהפך ג"כ מטעם זה ואין הכי נמי באיסו' דרבנן היכא דהחמירו בו והצריכו שתי ספיקות בעינן ג"כ מתהפך משום מאי חזית

ולכאורה יש לשדות בו נרגא בהך כללא שכתבתי בסימנים הקודמים דהא דס"ס משם אחד אינו נחשב לס"ס הוא רק דרבנן דא"כ בפ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ (ד' ט' ע"א) דפריך שם בהא דקאמר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ומקשה שם אמאי ס"ס הוא ותירוץ באשת כהן או באשת ישראל וקיבל בה אביה קידושין מאחר פחותה מבת שלש שנים ופריך שם מאי קמ"ל תנינא האומר לאשה קידשתיך כו' הוא אסור בקרובתיה כו' ואם נאמר דבאמת מן התורה ס"ס דמשם אחד הוי ס"ס משום דהוי רובא להתירא רק מדרבנן אסור א"כ טובא קמ"ל ולא מקשה מידי אך בל"ז יש להקשות לפמ"ש התוס' שם ד"ה ואבע"א שהקשו שם ונוקי איתתא בחזקת היתר לבעלה ובספק אחד תשתרי ותירצו שם דאונס לא שכיח ורובא ברצון והקשו ע"ז דא"כ בס"ס אמאי מתירין ותירצו דבאמת מדאורייתא לא אמרינן הך סברא דרובא ברצון רק מדרבנן החמירו כן ולכך בס"ס הקילו וא"כ קשיא ג"כ מאי פריך מאי קמ"ל טובא קמ"ל הא גופא אף דמדאורייתא מותרת בספק אחד דאוקי איתתא בחזקת היתר אעפ"כ מדרבנן נאמן לאוסרה ומוציאין אותה עי"ז מבעלה ולכן צריך לומר דעיקר קושיית הגמרא הוא אלישנא דקאמר ר"א נאמן לאוסרה עליו משמע דלא אתי לאשמועינן עיקר דין דאסורה אם אמת הי' כן דזה ידוע בלא"ה אלא דקמ"ל דהוא נאמן בכך ולכך מקשה שפיר וא"כ שפיר יש לומר דמדאורייתא ס"ס דמשם אחד שפיר הוי ס"ס ולא קשיא מידי וא"כ נחזי אנן לפמ"ש התוס' דמדאורייתא מותרת בספק אחד רק דמדרבנן אסורה א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתיה דהא אכתי איכא ס"ס שמא בעודה קטנה ופתוי קטנה אונס הוא ומה בכך דשם אונס חד הוא הא בדרבנן ס"ס ושם אחד מועיל אלא ע"כ דאין חילוק

ויש לדחות ולחלק דש"ה דעיקר איסורו הוא מן התורה ומאי דהוי מדרבנן הוא מטעם דספק אחד אוקי איתתא אחזקה ולכך בעינן עוד ספק שני שיהי' הספק כדאי להתיר משא"כ אם הוא משם אחד עם הספק הראשון אבל היכא דהאיסור עצמו דרבנן אפי' בודאי איסור שפיר מועיל ס"ס ובהיות כן נדחה מ"ש בכרו"פ בהא דכתבו התוס' דגבי פיתוי קטנה אונס הוא הוי ס"ס משם אחד משום דאין מתהפך דהאיך תאמר את"ל ברצון שמא בעת שהיא קטנה דאם ברצון א"א לומר בעת שהיא קטנה דקטנה אין לה רצון ובענין כזה ס"ס משם אחד לא הוי ס"ס ושם בדין ס"ס שאין מתהפך הכריע הכרו"פ בס"ס שאינו במקום דאתחזק איסורא דהעיקר כדעת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא לכך מקלינן בדאיכא עוד ספק אף שאינו מתהפך יעו"ש ולפמ"ש מוכח מדברי התוס' איפכא דהא כאן בספק אחד מותר מן התורה משום חזקה דאיתתא ואפ"ה כתבו התוס' דבקטנה אינו מועיל ס"ס כיון דהוא משם אחד והוא תלוי במה שאין מתהפך לשיטתו

וקצת הוי' נראה להוכיח זה מהא דאיתא בפ' השולח (דף מ"ה ע"ב) ס"ת שנמצא ביד עובדי כוכבים ומזלות אמרי לה קורין בה ופרש"י משום ס"ס ספק שמא ישראל כתבו ואת"ל עובדי כוכבים ומזלות כתבו שמא ליתנו לישראל כתבו ולא לשם עבודת כוכבים ומזלות אף דכאן אין מתהפך וגם הוא משם אחד דמה לי אם ישראל כתבו או עובדי כוכבים ומזלות כתבו לשם ישראל דהכל טעם אחד דלא נכתב לשם עבודת כוכבים ומזלות ולכך צריך לומר כיון דבאמת הוא רק איסור דרבנן דאף דעיקר כתיבת ס"ת דאורייתא מ"מ לקרות בו הוא דרבנן מתקנת משה ועזרא לכך אף דהחמירו בספק אחד לא החמירו בס"ס שהוא משם אחד או אין מתהפך (ועיין בפר"ח שהקשה מכאן למאן דס"ל ס"ס שאינו מתהפך לאו ס"ס הוא: ובס"ס משם אחד מסכים לדברי הפוסקים והוא תמוה דהא מהך ראי' מוכח דגם משם אחד לא בעינן)

אבל עדיין אין ראי' זאת מכרעת מכמה טעמים חדא דלפירש"י שם יש לומר אין הכי נמי דבזה פליגי שם מ"ד אין קורין בו ס"ל דבעינן מתהפך או משני שמות ולא קיי"ל לדינא כמ"ד קורין בו: ולפי' התוס' בלא"ה אין משם ראי' כלל: גם יש לומר דשם לא בעינן מתהפך ומשני שמות דדמיא למ"ש הש"ך בספק עאל ארי כו' דכל שצריך לחקור תחילה אם הי' בו חשש איסור כלל לא בעינן מתהפך וא"כ תחיל' צריך לחקור שמא ישראל כתבו ואין בו חשש כלל ואף אם תאמר שעובדי כוכבי' כתבו וא"כ יש בו חשש אני אומר שמא למכור לישראל כתבו: וכן לא מקרי משם אחד כיון דבכתיבת ישראל אין בו חשש גימגום כלל ודמיא להך דשתי שעירים שילדו אחת זכר ואחת נקבה כמו שאריכו האחרונים בזה: אכן בלא"ה כיון דהאחרונים שדו בי' נרגא בהך כללא דס"ס משם אחד או שאין מתהפך שפיר יש לומר באיסור דרבנן סמכינן אמאן דמיקל ואפשר לצדד לקולא בהפ"מ

ודע דלכאורה יש להביא ראי' מהא דאיתא (ביו"ד סימן קפ"ז) בדין אשה שרואה דם מחמת תשמיש ויש לה מכה דמתירין מס"ס ספק שמא מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא מן המכה ותמה הש"ך שם הא הוי ס"ס משם אחד דמה לי אם מן הצדדים או מן המכה שניהם טעם אחד להם דאין זה דם נדות וגם אינו מתהפך

ולפמ"ש הוי א"ש דהא ידוע מ"ש הפוסקים דאשה הרואה דם מחמת תשמיש מאי דאסורה לבעלה הוא משום דקבעה ווסת בכך והרי קיי"ל ווסתות דרבנן וא"כ שפיר סמכינן אהך ס"ס אף דהוי משם אחד ואינו מתהפך ובאמת שבעה נקיים וטבילה בעי' וא"ש

סימן ך

דין ש"ס שאינו מתהפך

כתבו האחרונים דס"ס שאינו מתהפך משני הצדדים לאו ס"ס הוא וכתב הש"ך לחלק בזה דהיכא דבא ע"י שני גופים כגון בנשבר הגף ונקיבת הריאה דנקב זה ע"י שבירת הגף הוא בא מתחילה צריך לדון אם נשבר הגף כלל וע"כ אתה צריך להתחיל בספק זה תחילה וכן בשני מקומות כגון בספק עאל ארי או לא כיון שאי אתה יכול לומר שנדרס אם לא שתאמר דעל ארי מתחילה צריך אתה לדון אם על כלל לא בעינן ג"כ מתהפך ועיין בפרמ"ג שכתב דבחילוק זה מתורצים כל הקושיות שהקשה הפר"ח יעו"ש

אבל עדיין אינו מיושב הא דאיתא בסימן קפ"ז גבי רואה דם מחמת תשמיש דיש ס"ס ספק שמא מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא מן המכה כמ"ש בסי' הקודם: וכן מה שהקשה בפר"ח שם ממ"ש הר"ן פא"ט בריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה כתב הר"ן שם דאיכא תרי ספיקא ספק שמא מחמת דופן ואת"ל מחמת ריאה שמא לא ניקבה הריאה יעו"ש ושם ג"כ אינו מתהפך דאם ניקבה הריאה כבר נטריפה בו ושם לא שייך לומר דצריך להתחיל הספק שמא מחמת דופן דהא אפשר שהסירכא נעשה מחמת הריאה ולא מחמת דופן ובאמת דברי הפר"ח מסתברים דמנין לנו לבדות חילוקים שונים מאי דלא מצינו בש"ס וכיון דס"ס מטעם רובא הוא כל שניתוסף צד להקל מקרי רובא להתירא אך כיון שהפוסקים החזיקו בשורש זה למונח קיים חלילה לנו להקל

אמנם במקום צורך ויש עוד סניפים להתיר יש מקום לסמוך ולהתיר אף באין מתהפך ובהיות כן מה שנסתפק בפרמ"ג (אות ט"ו) אם יש ס"ס לחומרא דקיי"ל שאסור כגון באיסור דרבנן דספק אחד מותר ויש ס"ס לחומרא דודאי אסור אם הס"ס היא אין מתהפך אם יש לאסור לפמ"ש אין בזה מקום ספק דודאי אסור לכ"ע דעכ"פ נוטה יותר לאיסורא, ומכ"ש לפי מה שכתבתי לעיל (סימן י"ז וסימן י"ט) דס"ס משם אחד או אין מתהפך מדאורייתא הוי ס"ס גמורה והוי כרובא א"כ ודאי דלקולא לא אמרינן הכי ושפיר מיקרי רובא לאיסורא

סימן כא

דין ספיקות באיסורים דרבנן

הש"ך (בסימן י"ז י"ח י"ט) פלפל בדברי או"ה והרב בת"ח והעולה מדבריו בספיקות איסורי דרבנן יש שלש חלוקים האחד איסור דרבנן שאין בו חשש איסור בגופו כגון ציר דגים וכדומה ניתר בספק אחד כמו בכל דוכתא ספיקא דרבנן לקולא השני איסור דרבנן שאסרוהו מחמת חשש איסור בגופו כגון גבינות של עובדי כוכבים ומזלות וכדומה שאסרוהו מחשש שמא יש בו חלב טמא אינו ניתר בספק אחד אלא בעינן שתי ספיקות כבאיסור תורה ממש מלבד החשש ספק שיש בגופו: השלישי בשר שנתעלם מן העין וכדומה שאין בו אלא חומרא בעלמא מדרבנן ואין בו איסור גמור לא די שניתר בספק אחד אלא שמותר הוא גם בתערובות ברוב