בית יצחק - קבוע ספיקות פג

דעיקר ההיתר משום אונס ורצון היא שכיח והחמירו בו רבנן כמו שהחמירו בסירכות הריאה וכיון שכן מצינו תירוץ נכון לתרץ כל הקושיות שהקשה הכרו"פ ושאר האחרונים על כלל זה ממה שמצינו בכ"מ מ בש"ס שהקילו בס"ס משם אחד דלפמ"ש עיקר הטעם משום דהוי מיעוטא דשכיח אין לנו לדמות דברי רבנן זה לזה כי להם לבדם נתנה החכמה והתבונה לדעת איוו ס"ס דמשם אחד שכיח לאיסור ואיוו אינה שכיח וא"כ יוצא לנו מזה דס"ס משם אחד מדאורייתא הוי ס"ס גמורה ולא קשיא מסנהדרין רק שחכמים החמירו במקצתם משום דהוי כמיעוטא דשכיח וצ"ע בזה

סימן יח

דין ס"ס לקולא ונגדו ס"ס לחומרא משם אחד

לפי מה שבארנו בסימן הקודם דס"ס משם אחד לא הוי ס"ס יש לחקור אם הי' כאן ס"ס לקולא שהי' ס"ס גמורה ונגדו יש להיפך ס"ס לחומרא דהיו משם אחד מה דינו דהא קיי"ל דאם יש ס"ס לחומרא נגד הס"ס לקולא דלא מהני דהוה כספק השקול דשני הצדדים שקולים הם אבל כאן דהס"ס דלחומרא היא משם אחד כיון דלא מקרי ס"ס הוי רק ספק אחד ולכן שפיר אזלינן בה לקולא דנוטה יותר להתיר המשל בזה שחט בסכין ואחר השחיטה נמצא בו פגימה דיש בו ס"ס ספק שמא במפרקת נפגמה ואת"ל בסימנים שמא במיעוט בתרא דכשר דס"ס זאת לא הוי משם אחד הוא דספק במפרקת לאו שם שחיטה בסכין פגומה אית לי' כיון דלאו בסימנים הוא (רק משום דס"ס שאינה מתהפך אתינן עלה כמ"ש הש"ך בדיני ס"ס סי' י"ג בדין ס"ס שאינה מתהפך ויבואר בסמוך בס"ד) ונגדו יש ס"ס לחומרא ספק שמא בעור נפגמה וספק שמא במיעוט קמא נפגם וזה נקרא משם אחד דהכל ספק אחד שמא שחט הסימנים בסכין פגומה וכן יש למצוא בכה"ג כגון שהי' כאן זאב וארי שניהם כאחד ונכנס אחד מהם לעדר שהי' שם בהמות גסות למאן דס"ל ל דאין דריסה לזאב בגסה והכי קיי"ל במקום הפסד כמ"ש בש"ע (סי' נ"ז) ויש כאן ס"ס לקולא ספק שמא הזאב נכנס ואין לו דריסה כלל ואת"ל ארי נכנס שמא לא דרס וס"ס זאת לאו משם אחד היא דאין לומר דהכל ספק אחד אם נדרסה הבהמה או לאו דבזאב כיון דלא שייך בי' שם דריסה כלל מקרי שם אחר דומיא למ"ש מהרא"י גבי שני שעירים שילדו וכמ"ש הש"ך (כללי ס"ס סי' י"א) יעו"ש ונגדו יש ג"כ ס"ס לחומרא שמא הארי נכנס ואת"ל הזאב נכנס שמא יש דריסה לזאב בגסה אם נאמר דספק היא וס"ס זאת משם אחד הוא דהכל ספק אחד אם נדרסה הבהמה או לאו

והנה הש"ך (כלל ס"ס סי' י"ג) בדין ס"ס שאינה מתהפך כתב בדין מצא פגימה בסכין דלא מכשירינן בס"ס שמא במפרקת נכנס ושמא במיעוט בתרא משום דאין מתהפך וכ' ע"ז ועוד משום דתיכף יש לומר שמא בעור נפגם ועיין בפרמ"ג שנתקשה בהבנת דברי הש"ך בכאן ולענ"ד נראה שכוונתו דכאן יש ס"ס לחומרא שמא בעיר נפגם ושמא במיעוט קמא הרי אף דס"ס זאת משם אחר היא מגרע להך ס"ס דלקולא אף דאינו משם אחד וכמ"ש דהא לולי דברי הש"ך דלא הוי מתהפך משמע מדבריו דמקרי ס"ס משני שמות ועוד לפמ"ש בסימן הקודם דס"ס משם אחד מדאורייתא הוי ס"ס גמורה רק מדרבנן לא הוי ס"ס א"כ ע"כ דודאי אין סברא לומר דיועיל כאן ס"ס דלקולא כיון שבאמת יש כאן ס"ס לחומרא נגדו אף דהוי משם אחד אינו מעלה ומוריד כלל בזה ועוד דעכ"פ הסברא שקולה דכמו שיש ספק שמא במיעוט בתרא או במיעוט קמא וכן יש ספק כנגדו שמא בעור או במיעוט קמא וא"כ יש כאן סברא שקולה ובלא"ה דין זה דס"ס משם אחד לענ"ד אינו ברור כל כך לדינא דהא כל עיקר דבר זה נובע הוא מדברי התוס' דפ"ק דכתובות ושם יש תירוץ אחר משום דיש לומר דלא קיימא לן פתוי קטנה אונס הוא וכמ"ש בכרו"פ שם בשם הרמב"ם א"כ לא אמרינן סברא זו רק לחומרא אבל לא לקולא ועוד לפמ"ש בסימן הקודם דלכך החמירו בס"ס דשם אחד משום דשכיח לאיסורא ג"כ והוי מיעוט המנוי א"כ כאן כיון דיש ס"ס לחומרא אף דס"ס דלקולא היא עדיף יותר מה בכך עכ"פ שכיח הרבה לאיסור ודאי דדמיא למיעוט המנוי שהחמירו בו חכמים

אך בהאי דינא דזאב וארי שכתבתי הי' נראה דאף דיש ג"כ ס"ס לחומרא מ"מ שפיר הך ס"ס דלקולא עדיף דהא הך ספק שמא לא דרס הוא ספק השקול והרי עולא בגמרא ס"ל דלא חיישינן לספק דרוסה ואף דאנן פסקינן לחומרא מ"מ ספק השקול מיהא הוי וא"כ אפי' ידעינן דארי נכנס הוי ספק השקול וכיון דיש לומר שמא לא נכנס רק הזאב אף דגם אם הזאב נכנס יש עדיין ספק שמא גם הוא דורס מ"מ כיון דיש ג"כ ספק שמא אינו דורס מצטרף גם הוא לספק זה ושפיר הוי רובא להתירא אבל לפמ"ש בתחילה דהוי מיעוט דשכיח כיון דהספק השני אינו שקול יש להחמיר גם בזה וכן יתבאר לקמן בכל ס"ס דאם ספק אחד הוא שקול וספק שני נוטה יותר לאיסור אף דבהצטרף לספק הראשון נעשה רובא להיתרא מ"מ קיי"ל דאם נוטה ספק אחד יותר לחומרא לא מחשבינן לי' כספק ויתבאר בסימנים הבאים לפנינו בעז"ה

ועיין חוות דעת שכתב לחלק בין ספק שהוא במציאות כגון בחדש דיש ס"ס שמא מעיר אחרת ששם התבואה משל אשתקד או מעיר זו שנזרעה לפני העומר דעכ"פ רוב התבואות אין בהם איסור והוי רוב ממש משא"כ כ בס"ס התלוי במקרה והזדמן שאין שייך בו רוב דבזה צריך ס"ס משתי שמות או מתהפך בזה יש לתרץ כמה סתירות הנמצאים נגד כלל זה ודבריו נכונים ועיין בפ"ק דעירובין (ד' ה' ע"ב) רב אשי א' אפי' תימא במבוי שמונה כו' ממנ"פ אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ואי פרוץ נפיש נידון משום לחי ואי אמרת דילמא שוו כי הדדי הוי לי' ספק דבריהם וספק דבריהם להקל ושם בתוס' ד"ה ספק הקשו מאי איריא ספק דבריהם אפי' היה ספק בדאורייתא נמי שרי כיון דההיתר קרוב מן האיסור כו' וכוונתם דיש כאן ס"ס ספק שמא עומד נפיש ואפי' תאמר שמא אינו נפיש דילמא איפכא דפריץ נפיש והביאו ראי' לזה מהא דבשחיטה הוי בעי הש"ס למשרי בפ"ב דחולין אי אמרינן דמחצה על מחצה כרוב ושם הס"ס היא משם אחד ואינו מתהפך דהס"ס הוא שמא נשחט הרוב ושמא נשחט מחצה דהוי כרוב א"כ שתי הספיקות הם מטעם רובא גם אינו מתהפך דהאיך תאמר דילמא נשחט מחצה וא"ת דלא נשחט מחצה כ' א"כ הרי מחזיק לומר דנשחט המיעוט וא"כ שוב אינו יכול להתירו וכן כתבו התוס' פ"ב דחולין (ד' כ"ח ע"ב) ד"ה לפי כ' שמ"ד מחצה על מחצה כרוב הוא מטעם דיש כאן רובא להתירא הרי מבואר לנו בפירוש דלא בעינן ס"ס מתהפך ולא משתי שמות ואף דהוי ג"כ ס"ס התלוי במקרה והזדמן וא"כ בשום תירוץ שכתבו האחרונים לחלק בזה אינו מיושב בכאן אלא משמעות התוס' כאן דהכל תלוי כיון דהוי רובא להיתרא

אך מלבד זה סוגיא זו תמוה עדיין לפמ"ש הש"ך לקמן דבס"ס במקום חזקה לא אמרינן להקל וכמו שנבאר לפנינו בס"ד א"כ קשה דהא כאן יש חזקה דבהמה בחייה בחזקת שאין הסימנים זבוחים קיימא וא"כ האיך נתיר למ"ד מחצה על מחצה כרוב אף דנאמר דהוי ס"ס אלא ע"כ צריך לומר דבאמת היינו הך דקאמר בגמרא שם דפריך על מ"ד מחצה על מחצה כרוב מהא דתנן אחד ומחצה בבהמה וחצי אחד בעוף שחיטתו פסולה ומשני דהוא מדרבנן דילמא לא אתי למיעבד רובא ור"ל דמדרבנן חיישינן כאן למיעוטא דחד ספיקא שמא שחט המיעוט וה"ט או משום דהוי חזקה או משום דס"ס משם אחד הוא או דאינו מתהפך וא"כ יוצא לנו מזה דאפי' למאי דמחמירינן בס"ס שמשם אחד או שאינו מתהפך או במקום חזקה הוא מדרבנן דמדאורייתא כיון דמטעם רובא הוא שפיר דמי אפי' למאן דס"ל ספיקא דאורייתא אסור מן התורה דהא במקום חזקה גם הרמב"ם מודה דספיקא לחומרא מן התורה ובפרמ"ג נסתפק בס"ס דשם אחד דלא הוי ס"ס אי מדאורייתא או דרבנן ולפמ"ש מוכח מכאן דהוה רק מדרבנן

ומ"ש מדברי הרא"ה בבה"ב שכתב דס"ס גמורה אינו מועיל כי אם מדאורייתא והא דפתח פתוח היינו דלא החמירו להוציאה מבעלה וא"כ מוכח היכא דהוה ס"ס משם אחד בגוונא דנקט בגמרא שם דמוציאין אותה מבעלה מוכח דלא הוה ס"ס מדאורייתא יעו"ש לענ"ד אין זה מוכרח דהא מצינו בכמה דוכתא באיסורא דרבנן דמוציאין מבעלה כגון בעידי כיעור וקלא דלא פסיק דזהו רק דרבנן כמ"ש בזה באורך בתשובה לחכם אחד בראיות מכריעות ועוד כמה ענינים כאלו דמוציאין באיסור דרבנן אלא כוונת הרא"ה דש"ס כיון דנוטה הסברא להתיר יותר בזה לא החמירו חכמים והיינו דווקא בס"ס גמורה משא"כ בס"ס משם אחד עשו דבריהם כספק א' דאורייתא להחמיר

סי' יט

דין ס"ס שאין מתהפך משם אחד באיסור דרבנן

לפי מה שהוכחנו (בסי' י"ז ובסי' הקודם) דהא דס"ס משם אחד או שאינה מתהפך אינו מועיל הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא שפיר הוי ס"ס יש לחקור אם הי' איסור ר דרבנן היכא שאינו מותר כי אם בס"ס כגון בדבר שיש לו מתירין וכדומה אם בעינן