בית יצחק - קבוע ספיקות פב

סימן טז

דין ספק אחד בגופו ספק שני בתערובות קודם שחל איסורו

יש לחקור לענ"ד בהא דקיי"ל דספק אחד בגופו ספק שני בתערובות לא הוי ס"ס כי אם כשלא נודע הספק עד אחר התערובות א"כ אם ה' כאן ספק אחד בגופו ונודע הספק רק שלא חל האיסור עדיין כגון חתיכה פת שאנו מסופקים בו אם היא חמץ או מצה ונתערב ברוב היתר קודם שעה, ששית בע"פ דיש לומר כיון שעדיין לא חל עליו האיסור הוה כלא נודע הטריפות כלל דהא עיקר טעמא דלא מהני ספק אחד בגופו ספק שני בתערובות היינו כיון שכבר אסרת אותו קודם שנתערב שוב אי אתה יכול לומר את"ל זו היא שמא כשירה אבל בעת שעדיין לא אסרת אותו וכאלו לא נודע דמי

והנה המ"א באו"ח (סי' תל"ט) בעכבר שנטל כבד ואינו ידוע אם נכנס דאין צריך לבדוק מטעם ס"ס אם הכבד קטן כ' שם הטעם אף דשתי הספיקות אינם באים כאחת מ"מ קודם שש שעדיין לא נאסר הוה כאלו באו ב' הספיקות ביחד בשעה ששית וכ' שם עוד טעם אחר דבעוד הככר אינו שייך ספק כלל וכאלו באו שתי הספיקות כאחת וא"כ משמע דמספקא לי' להמג"א בהא ותליא דין זה בשני תירוצים שנתבאר ובמקור חיים להגאון מליסא (שם ס"ק ב') השיג על המג"א בתירוץ הראשון דלא אשתמיט חד מהפוסקים לכתוב דין זה דבקודם שחל שם האיסור יהי', מותר ועוד דהא עיקר הטעם דלא הוי ס"ס בכה"ג משום שאין שתי הספיקות בגוף אחד ובענין אחד עכ"ל יעו"ש

ולענ"ד אין בדבריו הכרע לדחות דברי המג"א שמ"ש שהפוסקי' לא הזכירו חילוק זה ודאי דאין זה מוכרח דכיון דכתבו דבלא נודע הספק הראשון עד אח' שנתערב מותר בהפ"מ וה"ט משום שעדיין לא נאסרו כל שלא נודע ולא שייך לומ' והלא כבר אסרת ספק הראשון א"כ נלמד במכ"ש בקודם שחל איסור עליו דודאי עדיין לא נאסר ואי אתה יכול לומר והלא כבר אסרת כו' ומ"ש עוד להקשות עליו ודאי דלא קשה דבלא נודע ספק ראשון עד אחר שנתערב יוכיח דאנו מתירין בהפ"מ אף דהוה בשני גופים ובשני ענינים אך מטעם אחר נלע"ד להחמיר כיון דחמץ שמו עליו לא נקרא, היתר אף קודם זמן איסור וראי' לזה ממ"ש האחרונים לענין נ"ט בר נ"ט קודם שעה ששית דאין להתיר מטעם זה וכן לענין שומן שהתירו אותו בכלי חמץ ואנו מחמירין להגעיל כלים שיהי' דווקא אינם בני יומן אף קודם שעה ששית אף דרוב הפוסקים מתירין בזה מ"מ כיון דזה גופא דאנו מתירין בלא נודע הוא דווקא בהפ"מ וסעודת מצוה א"כ אפשר דתרי קולי לא מקילינן בי'

אכן דין זה שייך ג"כ בנדרים בעת שלא חלו עדיין כגון שנדר שלא לאכול איזו מין וקבע לו זמן לאחר חודש או שני חדשים והי' כאן ספק נדר כגון בבעיא דלא אפשיטא וכדומה או שנדר מככר זה וספק לו אם הוא אותו הככר ונתערב קודם שחל זמן איסורו ברוב דיש לומר דשפיר מקרי ס"ס לדעת המתירין ס"ס בדבר שיש לו מתירין ולדינא יש לומר ג"כ כיון דיש פוסקים, מחמירין בס"ס בדבר שיש לו מתירין ואנו מקלינן רק לצורך וא"כ אפשר דבנידון זה יש להחמיר דתרי קולא לא מקילינן בי' וצ"ע למעשה

סימן יז

דין ס"ס משם אחד

הסכמת הפוסקים דס"ס משם אחד לא מקרי ס"ס ומקורא דהאי דינא מסוגיא דפ"ק דכתובות גבי ספק זינתה תחתיו דפריך הש"ס והא איכא ס"ס ומשני באשת ישראל וקיבל בה אביה קידושין פחותה מבת שלש שנים והקשו התוס' הא עדיין יש ס"ס ספק שמא באונס ואת"ל ברצון שמא בעת שהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא ותירץ דשם אונס חד הוא הוא והכל ספק אחד והש"ך בעוצם בינתו הוסיף לחלק בדבר שאם הספק האחד מוסיף בהיתר יותר מספק השני כגון בהך דשני שעירים שנולדו מעז אחד שהי' בה ספק אם ילדה מקודם או לא שאם תאמר שילדה מכבר א"כ שניהם אינם בכורים ואם ילדה עכשיו האחד אינו בכור או בילדה זכר ונקבה אף דאם ילדה נקבה תחילה ג"כ אין נפ"מ מ"מ שם בכור איכא בחד מהנך משא"כ אם ילדה מקודם אין שם בכור על שניהם בכה"ג שפיר הוי ס"ס

והכרו"פ האריך לתמיה בענין זה והביא כמה ראיות מן הש"ס בכמה עניני ס"ס שהם משם אחד ועיין חוות דעת שהאריך ליישב כל קושיותיו דבאמת אם לא אפשר למושש לאיזו ספק איסור רק אם נמצא ריעותא ולא מצינן למימר כלל ספק טריפה רק אם נמצא הריעותא ואיכא ספק בריעותא ס"ס גמורה הוא ואינו צריך תנאי לזה כמו בנמצא מחט בחלל הגוף דא"א לחוש לנקב באיברים הפנימים כי אם ע"י הריעותא שנולד בו וכיון שיש ספק אם נעשו הריעותא מה שע"י נחוש שפיר הוי ס"ס ודמיא לספק של ארי אי לא על אבל במקום דאיכא ריעותא ברורה כגון בפתח פתוח שהריעותא ברורה שלא נמצא לה בתולים רק שיש שני עניינו מתירין ויכולים לומר כל ספק לבדו ואין ספק אחד תולה בחבירו כגון ספק אונס ספק קטנה בעינן שיהיו המתירין משני שמות ואף שתירוצו עולה ופה מצד הסברא מ"מ אינו מספיק לתרץ מה שהקשה הכרו"פ ותהא דסתם כלים של עובדי כוכבי' דקיי"ל דאונס בני יומן מס"ס ספק שמא אינו בן יומא ואת"ל שהוא בן יומא שמא בדבר הפוגם בעין דהא גם התם יש ריעותא בקדירה שנתבשל בו איסור רק איכא שני טעמים להתיר או מצד שאינו בן יומא או מצד שהוא דבר הפוגם בעין ואעפ"כ הוי ס"ס

והרב בעל בינת אדם (סי' נ"ג) האריך להשיג על הכרו"פ והאחרונים וכתב שאין כאן ד קושיא כלל דכל ס"ס שהוא משם אחד אם בספק אחד נוטה יותר להחוד ר"ל שאין בו מיחוש כלל שפיר מקרי ס"ס גמורה דלא בעינן שיהא ספק אחד מתיר איזו אסור יותר מהשני אלא שקרוב להתיר יותר מספק השני ועדיין לא, הבנתי סברתו זאת בהא דאיתא במס' ב"ב (ד' קל"ד ע"ב) ברשב"ם דקאמר שם דהוה ס"ס שמא יש לו בנים ואת"ל אין לו בנים שמא גם אחים אין לו דהא כאן אין ספק אחד מתיר יותר מחבירו דמה לי אם אין לו אחים או יש לו בנים בשניהם פטרתה התורה מיבום ואין לומר דמ"מ הך ספיקא דשמא אין לו אחים הוא נוטה יותר לפטור מאחר שאין לה למי להזקק כלל מ"מ זה אינו שייך כי אם בס"ס בריעותא התלוי בסברא דבזה אמרינן דספק אחד נוטה יותר להרחיק הריעותא כגון ספק על דנוטה יותר מספק דרס דיהי' נכנס ולא ידרוס וכדומה משא"כ בס"ס התלוי בדין וגזירת הכתוב מה לי אם מדין בנים היא פטורה או מדין אחים וגם מה יענה בהך ס"ס שהביא הגאון בכרו"פ ממה שכתבו הפוסקים גבי חדש דהשכר מותר ספק שמא מתבואה של שנה העברה ואת"ל משנה זו שמא השריש קודם לעומר דהכל ספק אחד דאם השריש קודם לעומר או לאו דגם משל שנה העברה העומר התירו וכעין זה יש לעשות כמה ספיקות ספק בר"ח אדר נזרע או בר"ח שבט או בר"ח טבת וכדומה

ובבינת אדם עצמו הביא לדמיון עיר שבא לשם תבואה ממדינה אחרת באופן שכל התבואות שלשם היא משנה העברה ובמדינה זו יש ג"כ משל שנה זו וקצת משנה דהאידנא דאין מועיל ס"ס והאיך העלים עין מדין זה ואין לומר דכאן שיש ספק שאף אם הוא משנה זו מ"מ שמא השריש קודם לעומר הוא עדיף דמ"מ הכל מטעם שהוא נקרא ישן משנה דאשתקד דהכל תלוי בתר השרשה ומה שתירץ בס' בינת אדם קושיית הכרו"פ מהא דסתם כלים של עובדי כוכבי' דשם כיון דמיירי אחר שבישלו בתוכו היתר וצריכין אנו לדון על הקדירה אם היא בת יומא או לא שפיר הוה ס"ס לא הבנתי דבריו דהא מדאורייתא מותר לבשל בו לכתחילה וא"כ יקשה למאן דס"ל ספיקא דאורייתא אסור מן התורה א"כ אם רוצה לבשל בו הוי ס"ס משם אחד ולא הוי ס"ס

אמנם עיקרא דמילתא מה שחידשו הפוסקים דמשם אחד לא הוי ס"ס ולכאורה צ"ע טעמא מאי לפי מה שכתב הרשב"א בתשובה דמטעם רובא הוא וא"כ מה בכך דהוא משם אחד או לא סוף סוף רובא הוא להתירא והגע עצמך אם רובם של סנהדרין היו מחייבי' מטעם אחד וכי לא אזלינן בתרייהו בתר רובא וכמ"ש הש"ך בחו"מ (ס' כ"ה בכללי שיקול הדעת) דאפילו אם הרוב אומרים מטעם אחד אזלינן בתרייהו יעו"ש וכיון שכן ה"נ אף דהס"ס הוא משם אחד עכ"פ רובא הוי והי' נלע"ד דהענין דמצינו בכ"מ בש"ס דחששו למיעוטא דשכיח כגון בסירכות הריאה אף דרוב בהמות כשירות הם אעפ"כ החמירו בו חכמים משום דהוי מיעוט המצוי וכן במים שאין להם סוף דאסורה להנשא אף דרוב אין ניצולין מ"מ הוי מיעוט המצוי וכדומה בזה הרבה ולכן גם בס"ס דמטעם רובא הוא ג"כ כל שהאיסור מצוי הוא לא אזלינן בתר ס"ס ולכן כל ששתי הספיקות הם משני שמות מיוחדים אז האיסור דבר שאינו מצוי הוא כגון גבי ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו שמא באונס דאסור אי אפשר להיות כי אם היכא דתחתיו וגם ברצון וזה דבר שאינו מצוי משא"כ כשקיבל בה קידושין פחותה מבת שלש שנים דע"כ היתה תחתיו רק דאנו רוצים להתיר מטעם שמא באונס ושמא בעת שהיא קטנה מ"מ בעילת רצון בתחתיו שכיח בכל מקום לאיסורא לכן גם בזו שהיתה תחילה קטנה ושכיח היתרא יותר שפיר גזרו רבנן כיון