בית יצחק - קבוע ספיקות פ

דאין סברא לומר דחד בחד יהי' חמיר מספק איסור לבד אף דיש כאן חזקת איסור גם חזקת היתר יש כאן, ודו"ק

סימן י

דין ספק טריפה שנמלח עם בשר

בתשו' שבות יעקב כתב במעשה שאירע בתרנגולת שנמלח עם בשר הרבה ונמצא ספק טריפה בתרנגולת והתיר הבשר מטעם ס"ס ספק שמא כשירה וספק ב' שמא הלכה כראבי"ה דבמליחה משערינן כדי קליפה ואף דספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות מ"מ אנו דנין על הבשר הנמלח ובו הב' ספיקות באים כאחד ולכאורה דין זה דמיא לספק טריפה לענין הביצה שלדעת הפר"ח אסורה אם אינו ידוע אם נגמרה כמ"ש למעלה (סי' ח') מטעם שהספק בשני גופים שספק ראשון בתרנגולת וספק ב' בביצה וכן כאן ספק ראשון בתרנגולת אם טריפה או כשירה וספק ב' בבשר אם מליחה אוסר בו עד ששים

אמנם לפי שהעליתי לעיל (שם) באריכות דכאן מודה הפר"ח כיון דתחיל' צריך אתה לדון אם יש איסור כלל והיינו שמא לא נתפשט בליעת האיסור יותר מכדי קליפה וא"כ אין כאן בליעה כלל ואת"ל שיש כאן בליעת התרנגולת שמא היא כשירה וא"כ לגבי הבשר שאנו דנין עליו יש בו ב' ספיקות גמורים ובאים כאחד ומקרי גוף אחד כמ"ש שם

אכן לפמ"ש הש"ך בדין ב' תרנגולים א' כשירה ואחת ספק די טריפה דכשלא נתערבה אסורה הביצה שאי אתה יכול לומר שמא התרנגולת כשירה מאחר שכבר נאסרה מספק אחד כיון שלא נתערבו וא"כ ה"ה בנד"ד מאחר שכבר נאסרה התרנגולת שוב אי אתה יכול לומר שמא כשירה היא וכן הקשה הפרמ"ג (אות ד') על השבות יעקב בזה ואף שכתבתי בסימן הקודם דבתרנגולת ספק טריפה חד בחד ולא נודע עד אחר שנתערב שפיר הוי ס"ס גמורה שא"א לומר שכבר אסרת התרנגולת מאחר שלא נודע ספק אחד עד שבא ספק שני ואף שדעת הפר"ח שם דמותר מ"מ בנד"ד לא שייך זה דהא התרנגולת ע"כ אסורה אף אם לא נודע הספק עד אחר שנמלחו עם בשר דהא היא עצמה לא נתערבה וכיון שהיא אסורה האיך תתיר פליטתו ודמיא ג"כ למ"ש (בסי' ו') בדין נדרה מזיתים וענבים והפר לה ע"י שליח כיון דתחילה צריך לדון אם חל הנדר כלל א"כ אתה מתחיל ביוצא ממנה שפיר הוי ס"ס בגוף אחד ביוצא ממנה וא"כ דמיא לב' תרנגולים שלא נתערבו דאינו מותר כי אם לדעת הפר"ח אבל לדעת הש"ך אסור

ולפמ"ש בסימן הקודם בשם הגאון בעל חוות דעת לענין הביצים אם לא ראינו בעת שפירשה הביצה אז היא מותרת דלגבי הביצה באים ב' הספיקות ביחד א"כ ה"ה בנד"ד ג"כ כיון שלא ראינו פליטת התרנגולת בבשר יש להקל ג"כ דמקרי באים ב' הספיקות ביחד וקצת, יש לדמות דין זה למ"ש הט"ז בדיני (קבוע ס"ק ה') דאין סברא לאסור חצי הבהמה ולהתיר חציה וא"כ כיון שאנו אוסרים התרנגולת א"כ אין סברא להתיר פליטתה אבל יש לדחות דכאן אין זה ודאי פליטת התרנגולת דשמא לא נתפשטה יותר מכדי קליפה כמ"ש עוד יש לצרף כאן דעת האומרי' טעם כעיקר דרבנן וקיל יותר מביצה שהיא האיסור עצמו אכן מה שחשב שם בתשו' שבו"י דעת ראבי"ה לספק להצטרף לס"ס צ"ע כיון דרוב פוסקים ס"ל דמליחה בששים בדבר שמן א"כ לא מקרי ספק כלל דלאחרי רבים להטות וכן כ' בכנה"ג (סי' ך"ה) שאין לצרף סברת הראבי"ה לספק אכן הפרמ"ג (בש"ד ס"ק ל"ד) צידד להקל ועמ"ש שם בשם תשו' רמ"א ובמין במינו כגון בשר שנמלח עם בשר וניכר החתיכה שיש בה ספק יש לצדד להקל דאין כאן איסור תורה דמין במינו בטל ברוב מדאורייתא יש להקל בזה יותר

סימן יא

דין ב' חנויות באחת ספק טריפה ובאחת כשירה ופירשה חתיכה אחת

עוד כתב הש"ך (סי' זיין) אם היו ב' חנויות באחת ספק טריפה ובאחת כשירה ופירשה חתיכה אחת מותר ודימה זה לדין ביצה מב' תרנגולים שנתערבו התרנגולים חד בחד כמ"ש בסי' ח' וראיתי להגאון בעל חוות דעת שתמה עליו תמי' מתקיימת דהא מבואר בסעי' ח' בהג"ה בספק טריפה מותר דווקא בשתי תערובות אבל בפירשה אחת מתערובות ראשון ולא נתערב שוב בתערבות השני אסור ולפ"ז גם בנידון שלנו הדין כן ועוד דהא בפירש בפנינו גזרינן שמא יקח מן הקבוע וכ"ש כאן דלא שייך כלל כל דפריש מרובא פריש כיון דלא הוי אלא חד בחד ולא דמיא לביצה שבעת שנולדה באו שתי הספיקו' יחד משא"כ כאן בחתיכה שכבר נאסרה בעת שהיית' בחנות

ולענ"ד נראה ליישב דמ"ש דספק טריפה שנתערב ברוב ושוב פירש אחד מהם דאסור כבר כתבתי לעיל בשעה"ק בביאור דברי הרשב"א בתה"א במ"ש בהך סוגיא דטבעת של כוכבים ומזלו' שנתערבה כו' דספק טריפה שנתערבה ופירש ארבעים למ"א דמותרים דאין שייך כאן לגזור שמא יקח מן הקבוע כיון דאין כאן איסור ודאי בקבוע ומותר מטעם ס"ס א"כ לא קשיא מידי והא דכתבו הפוסקים דספק טריפה מותר בשתי תערובות דווקא אין ראי' דהם מיירי בפירש לפנינו דדמיא ללוקח בידים מן הקבוע. ומ"ש דלא דמיא לביצה שבאו ב' הספיקות ביחד משא"כ בחתיכה שכבר נאסרה לא הבנתי דהא גם הביצה מגוף התרנגולת באה ובתחילה כשהיתה בתוך גופה נאסרה עם התרנגולת ביחד דהא עסקינן בידעינן שלא נגמרה קודם שנטרפה וא"כ דמיא ממש לחתיכה בשר שפירש מן החנות אלא עיקר הטעם של הש"ך הוא כיון שנולד הספק בחתיכה אחר שפירשה ונמצאת ובאו בה שתי הספיקות ביחד ויש לומר שמא אין כאן איסור כלל וכיון שמדין תורה יצאו ב' החנויות מאיסור רק מדרבנן אסור אמרינן דבחתיכה שעליה אנו דנין ובה הב' ספיקות ביחד לא החמירו חכמים

ואפשר לומר עוד כיון דס"ס מטעם רובא הוא כל שפירש החתיכה אנו אומרים מרובא פריש ר"ל שאין בה חשש איסור ואף שבאה ממקום איסור כי היכא דאמרינן בקבוע דחתיכות דאם פירש שלא בפנינו דהיא מותרת אף שבאה בודאי ממקום שכולם אסורים רק מטעמא דשמא יקח מן הקבוע אסרוהו חכמים וכאן לא גזרו כיון שיש עכ"פ ס"ס וכמ"ש ומ"מ אף שטרחנו ליישב דעת הש"ך בכאן לדינא צ"ע דרחוק מן הדעת להתיר כיון דנאסרו מתחילה ואפשר לומר עוד דלא דמיא לביצה שנולדה שבעת שנולדה היא דבר חדש אף שנאסרה בתחילה כשהי' במעי התרנגולת כמ"ש בפ"ק דביצה ביצה עם יציאתה נגמרה משא"כ בחתיכה שאין בה שום דבר חדש אחר שפירשה מן החנות לכן צ"ע למעשה

סימן יב

דין שתי חתיכות אחת ספק טריפה ואחת כשירה ונאבדה אחת מהן

עוד כ' הש"ך (סי' ח' ט') בדין ב' חתיכות אחת ספק טריפה ואחת ודאי כשירה דאסורים שניהם ודמיא להך דשתי ביצים שנזכר למעלה ואפי' אם שוב נאבדה אחת מהן או נפל לים ג"כ החתיכה הנשארת אסורה כיון שאין אתה יכול לומר שמא אין כאן איסור כלל שהרי בודאי הי' כאן ספק איסור ואתה צריך לומר שמא לא זו היא הספק איסור וא"כ אתה מתחיל בשני גופים יע"וש

ולכאורה יש לתמוה דהא כבר נתבאר דלדעת הש"ך ספק אחד בגופו ספק שני בתערובות חד בחד יצא מידי איסור תורה וא"כ בדרבנן קיי"ל שאני אומר האיסור נפל דאפי' באיסור ודאי שנתערב ברוב ונפל אחד מהם לים דאף דיותר מסתבר לומר דמה שנפל ופירש מרובא פירש ונפל אעפ"כ תלינן להקל והטעם דהוא איסור דרבנן וא"כ כ"ש בתערובות חד בחד דהוא ספק השקול דתלינן לומר דהאיסור נפל אכן נראה דהש"ך לשטתיה אזיל שכתב בהך דינא דנפל לים (ס"ק מ"ח) דמטעם ס"ס אתינן עלה וא"כ כאן דלא מהני ס"ס דאי אפשר לומר דילמא דאיסורא נפל ואת"ל שהנשאר הוא הספק איסור שמא הוא מותר דהוי ס"ס בשני גופים וכבר אסרת הספק ואי אפשר לומר שמא מה שאוכל עתה הוא היתר כיון דלא נשאר אלא חד ואת אמרת שהוא האיסור משא"כ התם דיש לומר שמא מה שאוכל עתה הוי היתר והוי ס"ס מענין אחד

אמנם לפ"ד התוס' והרשב"א שכתבנו שם דלאו מטעם ס"ס הוא אלא משום דבאיסור דרבנן דאיסורא נפל א"כ ה"ה בנידון זה אך לפמ"ש שם דבעינן שיאכל שתים שתים דאז אמרינן מדחברי' לאו איסורא הוא הוא נמי לאו איסורא הוא א"כ כאן דהוא רק חד בחד אסור אכן לשון הש"ך אינו מדוקדק שכ' כאן לחלק בין הך דינא להא דנפל לים דשם כבר נתבטל מן התורה דהם אמרו והם אמרו כו' והא כאן ג"כ הוא דרבנן כמ"ש אלא עיקר הטעם כיון דבאמת אין זה ס"ס גמורה גם שם כמבואר שם דהא אדרבא יש לומר מרובא פריש או לפי סברת התוס' דמדרבנן הוא תלינן לכן בסברא דאוכל שנים שנים