בית יצחק - קבוע ספיקות עט

והנה גם הגאון בעל חוות דעת הרבה לתמוה על הש"ך וכ' דלפי דעתו א"כ ספק טריפה בתערובות חד בחד דס"ל דיצא מדין איסור תורה לשתרי בתערובות ג"כ דהא אתה יכול לומר שמא אין כאן איסור כלל יעו"ש אמנם קושיא זאת יש ליישב כמ"ש בסי' הקודם בשם הפרמ"ג דכיון שקודם שנתערב היה בו עכ"פ איסור דרבנן וא"כ כיון שכבר נאסר מדרבנן לא מהני שוב אם נתערב דהוי כודאי איסור דרבנן שנתערב דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון

והיינו כיון שנודע הספק קודם שנתערב דהא בלא נודע קודם מיקל הש"ך במקום הפ"מ וכמו שנתבאר למעלה אפי' בלא נתערב חד בחד) והוי כמו גבינות של עובדי כוכבים וכדומה שאינו בטל ברוב משא"כ בהך דינא דידן בביצה שנולדה מהם שאינה מצד תערובות כלל דהא הביצה היא אחת ובה באים ב' הספיקות ביחד כל שאתה יכול לומר שמא אין כאן איסור כלל מתירים אותה משא"כ אם התרנגולת היתה אסורה מדאורייתא מספק אז אין שייך להתיר הביצה כיון שהיא באה ממנה הרי זה סותר למה שאסרנו התרנגולת אבל אם אין בתרנגולת זו איסור תורה כלל לא חיישינן להכי אמנם עדיין אינו מיושב כל כך כיון שאמרנו ששתי התרנגולים אסורים מדרבנן קודם שהטילה הביצה א"כ הביצה שבאה ממנה הרי באה מאיסור דרבנן וחמיר יותר מתערובות דאיסור דרבנן שנתערב עכ"פ יותר מסתבר לומר שמא מה שאוכל אינו האיסור דרבנן ואדרבא מרובא פריש ואעפ"כ אמרינן כל איסור דרבנן דחשיב לא בטיל מכ"ש דבר הבא מאיסור דרבנן עצמו והביצה היא חלק ממנה

ולולי דברי רבותי הקדושים הייתי אומר דהאו"ה אינו מתיר בכה"ג כי אם כשיש ג"כ ספק בביצה אם נגמרה מקודם או לאו וקאי אמ"ש שם בתחילה והשתא א"ש דכיון שספק א' בגופו ספק ב' בתערובות יצא מידי איסור תורה א"כ כשיש עוד ספק בביצה אם נגמרה קודם לכן מותר וכמ"ש האו"ה דלכך ספק ראשון בגופו ספק שני בתערובות אינו מועיל הוא משום דספק ראשון אסור מן התורה כמ"ש הרב בהג"ה בשמו וא"כ כאן מועיל ספק הב' של הביצה ואף שכתבנו למעלה (סי' הקודם) דגם אם ספק ראשון מדרבנן אוסר האו"ה כל שנודע הספק תחילה היינו דווקא אם הספק השני בתערובות דהוי כודאי איסור דרבנן שנתערב דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון משא"כ כאן דספק השני שמא נגמרה קודם אינו בתערובות רק בשני ענינים וכיון שספק ראשון אינו מן התורה מותר כאן כמ"ש אמנם דעת הגאון בעל חוות דעת בביאור דברי האו"ה באופן אחר והוא דאף שאסרנו תחיל' התרנגולת מ"מ כיון שכבר נתערבו ולא ראינו בעת שיצאתה הביצה מן התרנגולת נמצא בשעה שנבראת הביצה באו אצלה שתי הספיקות ביחד ואין אנו אוסרים ספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות אלא כל שספק אחד בא תחילה וכבר נאסר משא"כ בביצה אבל אם ראינו בשעה שהטילה הביצה אי אפשר להתיר כיון שאנו אוסרים התרנגולת האיך תהא הביצה שבאה ממנה מותרת ע"ש ודבריו נכונים

אכן מה דפשיטא להו להאחרונים דספק אחד בגופו ספק שני בתערובו' חד בחד מותר מן התורה לענ"ד יש לפקפק בכלל זה לדעת הסוברים דספיקא דאורייתא אסור מן התורה דכיון דבשעה שנולד ספק ראשון תחילה כבר נאסר מן התורה והוי כודאי איסור ואם שוב נתערב חד בחד אתחזק איסורא מקרי דיש כאן חזקת איסור תורה דהאיך אפשר לומר דמדאורייתא מותר לאכול אחת מהם מחמת ס"ס וא"כ גם השני מותר לאכול דמ"ש וא"כ הרי בודאי אוכל איסור תורה ולא דמיא לתערובות איסור ברוב היתר מן התורה אמרינן דמותר לאכול כולם לא מבעיא לדעת הרא"ש דס"ל דאיסור נהפך להיתר משום גזירת הכתוב אחרי רבים להטות דודאי לא דמי להך דינא דידן אלא אפי' לדעת הרשב"א דס"ל דאין חוזר להיתר אעפ"כ אוכל מהם אחד אחד משום דאמרינן כל דפריש מרובא פריש משא"כ חד בחד

ולכאורה נראה להוכיח כן מדברי התוס' ר"פ ספק אכל (ד' י"ז ע"א) בהא דקתני במתני' ספק אכל חלב ספק שומן ואפילו חלב אכל ספק אכל כשיעור כו' דלפי דברי התוס' שם קאי ארישא אספק אכל חלב אף דהוה ס"ס חייב אשם תלוי וכבר תמהו בזה המחברים (ועיין בפתח השער מה שהעליתי ביישוב דברי התוס' אלו) אבל לפי מה שנתבאר א"ש דהתוס' פי' כן אליבא דמסקנא דבעינן חתיכה אחת משתי חתיכות וכיון שכן כל שהוחזק כאן כבר איסור נאסר מדאורייתא חד בחד ואף שנולד אח"כ עוד ספק אם אכל כשיעור אעפ"כ מקרי חד ספק וחייב אשם תלוי מן התורה א"כ מוכח מן התוס' להיפוך

והי' נראה לכאורה דתליא במחלוקת הש"ך והפר"ח והמת תלוים ואחוזים בהרים גדולים בשיטות הראב"ד והרש"בא והרא"ש ש דהנה דין ס"ס דמותר כ' הרשב"א בתשובה (סי' ת"א) דמטעם רובא אתינן עלה ר"ל דרוב נוטה להקל וכיון שכן נחזי אנן הא קיי"ל בכל דבר דמדאורייתא ברובא בטיל ואיסור שנפל להיתר מין במינו בטיל ברובא ודעת הראב"ד דאין אומרים בזה חוזר וניער ועש"ך (סי' צ"ט ס"ק כ"א) ולדעתו אדרבא האיסור מצטרף להיתר לבטל איסור אחר שנפל בו וא"כ כיון דאמרינן באי באיסור בהיתר שמה שנפל בתחילה בטיל שמו ונקרא על שם הרוב ואדרבא מסייע להיתר והטעם הוא כיון שכבר התירתו התורה הרי התירה הכל גם האיסור א"כ כ"ש להיפוך אם נפל המתיר ברוב איסור ונודע בודאי בטל גם ההיתר ברוב וכיון שנאסר מדאורייתא חל האיסור על הכל גם על ההיתר ואם שוב נפל עוד היתר אף שעתה נצטרף עוד עם היתר הראשון ויש כאן רוב נגד האיסור ודאי מדאורייתא אסור דהא ודאי דא"א לחלק בין איסור שנפל לתוך היתר ובין נפל היתר לאיסור דהא עיקרא דמילתא מקרא דאחרי רבים להטות ילפינן לה וא"כ מנין לנו לחלק בזה וכיון שכן ס"ס דמטעם רובא הוא ג"כ דינא הכי ודיו לבא מן הדין להיות כנדון דאמרינן בעת שנולד הספק הראשון כבר נאסר מן התורה ושוב אין חוזר וניער להצטרף עם ספק השני להיות נידון כרוב אך דעת הרמב"ן והרא"ש משמע דאמרינן חוזר וניער וא"כ ה"ה בנידון שלנו

אמנם י"ל דבהיתר לאיסור גם הם מודים לדברי הראב"ד דלקולא לא אמרינן חוזר וניער אבל לדעת הפר"ח (סי' צ"ט ס"ק כ"א) שהשיג על הש"ך וכ' דגם הראב"ד מודה בכה"ג דנתרבה לרובא דאמרינן חוזר וניער א"כ יש לומר גם בנד"ד כיון שניתוסף עוד ספק אחד שפיר מקרי ס"ס ומותר מן התורה אך יש לומר דגם אם נאמר כן בדעת הראב"ד אפשר דבנד"ד יודה כיון שתתיר חתיכה אחת בהכרח שתתיר גם השני' דמ"ש וא"כ אתה מתיר ספק תורה

אמנם לפמ"ש הכרו"פ (סי' צ"ט אות י"ב) דאף אם נאמר דחוזר וניער בהיכא דאיכא רוב איסור הוא רק מדרבנן והוכיח כן מהך משנה דתרומות שהביא הפר"ח סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה סאין חולין כו' דאם רבתה תרומה אסור ואם נאמר דהוי מדאורייתא גם במחצה על מחצה נאמר ג"כ דאסור דהא חד בחד אסור מן התורה וחייב אשם תלוי ע"ש א"כ ודאי דלפ"ז יש לומר דגם הרמב"ן והרא"ש מודו דמדאורייתא לא אמרינן חוזר וניער א"כ כ"ש בהיתר לאיסור דלא אמרינן כן וא"כ ה"ה בס"ס דמטעם רובא אתינן עלה כל שנאסר מתחילה מספק אחד לא אמרינן דחוזר וניעור ומצטרף לספק שני חד בחד אכן מדברי הרא"ש (פ' ג"ה סי' ל"ז) משמע דס"ל דאמרינן חוזר וניער מדאורייתא שהביא שם ראי' מהך דאמרינן ספ"ב דזבחים (ד' ל"א ע"א) חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו א"ר ויקץ כישן הפיגול כו' הרי אף מן התורה אמרינן חוזר וניעור כיון דשם חייב משום פיגול ועיין ברא"ש שם שהאריך בזה ונראה מדבריו דכל זמן שאין רוב לא אמרינן באיסור חוזר וניער כיון דנהפך להיות היתר אך כיון שנתרבה לרוב איסור הוי כאלו הוכר האיסור ולא שייך בו ביטול וא"כ מתורץ קושית הכרו"פ דודאי אמרינן חוזר וניער מדאורייתא היכא דנתרבה האיסור ומה דבמחצה על מחצה מותר הוא מטעמא דהוי כאלו לא הוכר האיסור וא"כ ה"ה בס"ס אף שע"י הספק הראשון נעשה דאורייתא אפ"ה כל שניתוסף עוד ספק הוה כאלו נתרבה ההיתר ומדאורייתא חוזר וניער

אך כל זה לשיטת הרשב"א והר"ן ושאר פוסקים דס"ל דספיקא דאורייתא אסור מן התורה וא"כ ס"ס הוא מטעם רובא אבל לשיטת הרמב"ם דס"ל דמן התורה לקולא יש לומר דטעם ס"ס הוא דספק ראשון נעשה איסור דרבנן וכשניתוסף עוד ספק הוי ספיקא דרבנן א"כ ה"ה בספק אחד בגופו ספק שני חד בחד הוי ג"כ כאיסור דרבנן חד בחד ויש לומר לקולא ותליא במ"ש הש"ך (סי' ק"ט) בשם הג"ה אשר"י באיסור דרבנן חד בחד אי מותר יעו"ש

וכ"ז באם נודע הספק תחילה קודם שנתערב אכן אם לא נודע עד אחר שנתערב חד בחד א"כ לפמ"ש למעלה דהכל תלוי בתר שעת ידיעה וכפי מ"ש הרא"ש פ' ג"ה גבי חוזר וניעור דתליא ג"כ בתר ידיעה דידיעתה מקדשתה א"כ הביצה מותרת ולענ"ד לכל הפוסקים מותר כאן ואף דהתרנגולים עצמם אפשר דאסורים דאי אפשר להתיר אחד מהם דא"כ מוכרח אתה להתיר שתיהם וא"כ הרי אתה מתיר ספק דאורייתא אבל הביצה שיש בה ס"ס גמור נראה דמותר אף לדעת הפר"ח דס"ל דחד בחד כגופו של איסור מקרי גם בכה"ג אפשר דגם הביצה אסור' אבל כבר כתבתי למעלה בפתח השער