בית יצחק - קבוע ספיקות עח

אמנם מה שאוסר גם אם נתערב אח"כ בתערובות ודימה זה לודאי איסור דרבנן אם נתערב זה ודאי קושיא אלימתא הוא דהא אלמנת עיסה לפי פי' התוס' לכך מתירין בתערובות משום דספק ממזר מותר מן התורה והא גם כאן אינו איסור תורה דקודם שנתערב יצא מידי איסור תורה דמן התורה ספק א' בגופו ספק ב' בתערובות שפיר הוי ס"ס

ואפשר לתרץ דדעת הש"ך ואו"ה הוא דחששו גם למ"ש המחבר בטעם ספק טריפה שנתערב משום דספק א' בגופו כו' ואין ב' הספיקות מב' ענינים ולא כתב הטעם משום דספק הראשון אסור מן התורה וס"ל כיון שיש להפריד בין הספיקות כל שהי' ספק א' קודם ונאסר כבר הרי הוא כודאי איסור ואף אי נימא דספיקא דאוריית' מן התורה לקולא והוי כודאי איסור דרבנן שנתערב כיון שכבר נאסר מדרבנן: וכמו כן כאן בביצה הדין כן ובהך דאלמנת עיסה שאני משום דשם לא נודע ספק ראשון עד אחר שנתערב שעדיין לא חלה עלי' איסור כלל אפי' מדרבנן וכמ"ש הש"ך בקיצור כללי ס"ס וכמ"ש בסי' הקודם. ובזה נדחה ג"כ מ"ש הכרו"פ להקשות על הש"ך מהא דקיי"ל בבהמה שנטרפה ע"י סירכא שאנו מתירין הגבינות ע"י ס"ס שמא הבהמה כשירה דאפשר שאין כאן נקב כלל ואת"ל שהבהמה טריפה שמא אח"כ נטרפה ושם ג"כ ספק אחד בבהמה ספק שני בגבינה ולפמ"ש א"ש דשם נודעו ב' הספיקות ביחד אחר שנשחטה ולא נולד ספק א' תחילה

וסבור הייתי לתרץ בזה כוונת האו"ה (כלל מ"ט דין ב') גבי גבינות שכתב ולא דמי לביצה ספק טריפה דשם הי' העוף בחזקת ספק בשעה שהטילה שנדחקו האחרונים בפירוש כוונתו ולפמ"ש דבריו מבוארים בפשיטות אכן הש"ך (ס"ק א') כתב דדעת או"ה עצמו להחמיר בספק אח' בגופו ספק ב' בתערובות אפי' לא נודע הספק הראשון עד אחר שנתערב ג"כ אסור דכן משמע מדבריו בכ"מ: אכן לדינא ודאי דיש לחלק בהכי ומדברי הפר"ח (אות יו"ד) נראה דגם באופן דבאו ב' הספיקות ביחד לא מהני ס"ס בב' גופים שהביא ראי' לדברי או"ה שזכרתי מהא דכתב הרא"ם בביאורו לסמ"ג בה' מגילה דלכך אנדרוגינוס אינו מוציא אפי' מינו אף דהוי ס"ס שמא המוציא הוא זכר ואת"ל נקבה שמא גם מי שרוצה לצאת ג"כ נקבה אע"כ משום דספק שני הוא בשני גופים יעו"ש: ושם נודעו ב' הספיקות ביחד

ולענ"ד אין משם ראי' דלכאורה יש להקשות דהא מגילה הוי דרבנן ובאיסור דרבנן דעת או"ה אף דהב' ספיקות בב' גופים דהא כתב הרב בשמו בהג"ה דלכך ספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות אינו מועיל משום דספק ראשון אסור מן התורה וכמ"ש הש"ך (ס"ק ס"א) וכמ"ש למעלה אלא ודאי דש"ה דא"א לדון על מי שרוצה לצאת כי אם ע"י המוציא אותו ידי חובתו וא"כ אנו דנין רק על המוציא ובו אין ס"ס לכן אין מועיל אף דבאדם הרוצה לצאת יש בו ס"ס משא"כ בנד"ד שאנו דנין על הביצה הזאת לבד ואין אנו צריכים לתרנגולת לצרפה אלי' אכן לפמ"ש הדרא קושיא לדוכתי' מ"ש הש"ך דאפי' אם חזרה ונתערבה הביצה ג"כ אסור דהא לפמ"ש דעת או"ה דאם ספק הראשון מדרבנן אף דהוא בגופו ג"כ מותר בתערובות וא"כ למה אסור כאן וא"א לתרץ כמ"ש למעלה

וצריך לדחוק ולומר דהש"ך ואו"ה תרתי חומרא אית להו. אחד דכל שספק ראשון בגופו אסור מן התורה אסור ואינו מועיל אם שוב נתערב ואו"ה עצמו ס"ל דבכה"ג אפי' לא נודע ספק הראשון עד אחר שנתערב ג"כ אסור דכאן אין הטעם מאחר שכבר חל עליו איסור אלא משום דאין ב' הספיקות מענין אחד וכל ספק הוא ענין אחר כל שע"י ספק ראשון הוא אסור מדאורייתא אינו מועיל שוב ספק שני שע"י תערובות וס"ל ג"כ דבספק ראשון שאסור מדרבנן אם נודע הספק ראשון תחיל' שוב אינו מועיל ג"כ מה שנתערב אח"כ מאחר שכבר נאסר קודם שנתערב ונודע הספק הרי חכמים אסרוהו ודמיא לכל איסור דרבנן שאסרוהו מחמת חשש ספק גבינות של עובדי כוכבים ומזלות וכדומה משא"כ אם לא נודע הספק עד אחר שנתערב אז מותר דאין שייך כאן ב' הטעמים כיון שספק ראשון אינו מן התורה מה בכך שהם ב' ענינים כיון שהוא דרבנן הוי ספיקא דרבנן וג"כ אין לומר כיון שחל שם איסור עליו תחילה הוי כודאי איסור דרבנן כמ"ש דהא לא נודע הספק עד אחר שנתערב ועכשיו א"ש הכל דלכך באלמנת עושה שנתערבו דספק הראשון אינו מן התורה דממזר ודאי אמר רחמנא כו' וגם לא נודע הספק עד אחר שנתערב לכך מותר וגם בהא דגבינות כיון שב' הספיקות בגופו ולא נודע הספק הראשון תחילה הוי כס"ס מענין אחד. ומ"ש הש"ך בכללי ס"ס אפילו היכא דספק ראשון מדאורייתא היכא דלא נודע עד אחר שנתערב מותר בהפ"מ היינו לדעת עצמו כתב כך ולא כן דעת או"ה

והפר"מג (שפ"ד ס"ק ד') כתב ליישב קושיות הכרו"פ על האו"ה מהא דאלמנת עיסה משום דשם ספק הראשון שמא נתגרשה הוא במקו' חזקה דאוקי איתתא בחזקת א"א שלא נתגרשה ולא הבינותי דבריו דהא חזקה דאם לא מהני לבת למאן דס"ל בפ"ק דכתובות לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וא"כ ה"ה בנידון זה שאנו דנין עלי'. ומ"מ לדינא לפי מאי דהכריע הש"ך בקיצור דיני ס"ס להקל בהפ"מ אפילו ספק הראשון בגופו מדאורייתא וספק השני בתערובות כל שלא נודע הספק הראשון עד אחר שנתערב: א"כ ה"ה בהך דינא דספק ביצת טריפה ג"כ יש להתיר בהפ"מ בלא נודע הספק טריפה עד שהטילה הביצה. ואפי' בלא נתערבה אח"כ. ובפרט אם נצרף דעת הגאון בעל כרו"פ שכתב להתיר לגמרי ובנתערבה ולא נודע עד אחר שנתערב יש להתיר ולצדד להקל אפילו בלא הפסד מרובה כלל כנלע"ד

סימן ט

דין ביצה מספק טריפה בתערובות חד בחד

עוד כתב הש"ך בשם או"ה אם הי' ב' תרנגולים בחצר אחת ודאי טריפה ואחת ודאי כשירה ונמצא שם ביצה אף שאינו ידוע אם נגמרה בקליפתה קודם שנטרפה או אח"כ ג"כ אסורה דמקרי ספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות, והטעם שאי אתה יכול להתחיל ולומר שמא מכשירה ואת"ל מטריפה שמא נגמרה הביצה קודם לכן כיון דנתערבו התרנגולות זו בזו הרי כבר נחסרו שניהם מתחילה מן התורה דחד בחד כגופו של איסור מקרי וחי אפשר לומר שמא מכשירה שכבר נאסרו שניהם

אכן אם לא נתערבו זו בזו אז הביצה מותרת שהרי אתה יכול לומר שמא מכשירה שהכשירה עומדת בפ"ע אבל אם הי' בתרנגולת ספק טריפה אז הדין להיפוך דאם נתערבו התרנגולת זו בזו אז הביצה מותרת אפילו ידוע שנגמר בקליפתה אחר שנטרפה שכיון שמדאורייתא כבר יצאתה מאיסור לספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות מותר מן התורה וא"כ אתה יכול לומר שמא מכשירה ואת"ל מטריפה שמא גם היא כשירה אבל אם לא נתערבו אי אתה יכול לומר שמא מכשירה ואת"ל מן הספק שמא גם היא כשירה כיון דכבר אסרת התרנגולת מדאורייתא כן הם הוכן דברי הש"ך

והפר"ח תמה על הש"ך ואו"ה בזה וכתב להיפוך דאם נתערבו זו בזו אף בספק טו טריפות אסורה הביצה כיון דתערובו' חד בחד כגופו של איסור מקרי משא"כ בלא נתערבה אז שפיר אמרינן שמא מכשירה ושמא אין התרנגולת טריפה ואף שכבר אסרת התרנגולת מתחילה מספק מ"מ בביצה באים ב' הספיקות ביחד: ולכאורה דברי הפר"ח ח אלו הם סותרים למ"ש באות יו"ד שהסכים לדברי האו"ה בדין ביצה מספק טריפה ואינו ידוע אם נגמרה קודם לכן שכתב כיון דהס"ס הם בב' גופים אינו מועיל וכמ"ש בסימן הקודם שהביא ראי' ממגילה מהא דאנדרוגינוס וכאן כתב כיון דבביצה באים ב' הספיקות ביחד שפיר דמי: וצריך לדחוק ולומר דסברת הפר"ח הוא לחלק דשאני בהך דב' תרנגולים דמתחילה צריך אתה להתחיל בהך ספק שמא היא מכשירה דשמא אין כאן איסור כלל ואח"כ אמרינן אף אם תאמר שהוא מאותו שיש בו ספק אני אומר לך שמא כשירה היא. וא"כ לגבי הביצה באים ביחד שאין אתה מתחיל בהך ספק אם יש איסור טריפה בתרנגולת או לאו דהא בתחילה אתה צריך לדון אם יש כאן חשש כלל בביצה שאנו דנין עליה וא"כ מתחילה צריך לומר שמא מכשירה מה שאין כן בהך דינא דביצה מתרנגולת שספק טריפה הוא ויש ספק אם נגמרה כיון שהביצה באה בודאי מתרנגולת זאת אי אפשר להתחיל ולומר שמא היא נגמרה קודם לכן דהא תחילה צריך אתה לדון מה ריעותא יש אם נגמרה תחילה ואתה צריך להתחיל ולומר שמא כשירה היא הרי ספק ראשון בתרנגולת ובה אינו כי אם ספק אחד ומאחר שהביצה באה ממנה אין להתיר מצד שניתוסף בה עוד ספק דספק השני ודוק ולזה מ"ש למעלה (סי' ו') בדין הפרת נדרים בנדרה מזיתים וענבים והפר לה ע"י שליח כיון דתחילה צריך לדון אם חל הנדר כלל ואח"כ צריך לחקור אם ההפרה מועלת וא"כ צריך אתה לדון אם נאסרה ביוצא מהם א"כ אתה מתחיל הספק ביוצא ממנה ושפיר הוי ב' הספיקות בגוף אחד ודמיא להך דינא דביצה בשני תרנגולים לפמ"ש הפר"ח ולא דמיא לביצה מספק טריפה ואינו ידוע אם נגמרה קודם לכן ולכך הטבתי לדבר שם במה שכתבתי שם דזה תליא במחלוקת הש"ך ופר"ח וע"ש מ"ש: