בית יצחק - קבוע ספיקות עה

סימן א

דין אם נתערב איסור ודאי חד בחד ואח"כ נתערב באחרים

כבר ביארנו בסימן הקודם בפתח השער דספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות לא הוי ס"ס שכן הכריעו הפוסקים כשיטת ר"י החולק על ר"ת בזה ואכן אם נתערב חד בחד לכאורה יש לומר דמיקרי ס"ס דהא שניהם מענין אחד אבל כבר כתבנו שא"א לומר כן דתערובות חד בחד כגופו של איסור מקרי וספק הראשון אסור מן התורה לכל השיטות בכה"ג וכן כתב הפר"ח באריכות וכל האחרונים אכן ראיתי להרב המובהק בעל פרי תואר העמיק הרחיב בחריפות ובקיאות להוכיח דאפי' לדעת ר"י מותר בכה"ג כיון דספק ראשון אינו בגופו ותחילה השיג שם על הפר"ח שכתב דגם לר"ת אסור בכה"ג מהא דחבילי תילתן דנתערבו באחרים ולא גרס ר"ת ואחרים באחרים דהא יש כאן ס"ס ולמה לא פירש דמיירי דנתערבו ב' חבילות של איסור בב' של היתר ואח"כ נתערבו מהם באחרים דבכה"ג אסור דחד בחד כגופו של איסור מקרי

ולענ"ד אין מכאן הכרח כ"כ דלשון ואחרים באחרים משמע דעיקר התערובות לא הי' מן האיסור ולא נקרא על שמו חק על שם אחרים של היתר שהם נקראים אחרים והם נתערבו באחרים ובשלמא אם הי' תערובות הראשון ברוב שפיר קאמר ואחרים באחרים דהא מדאורייתא אמרינן מרובא פריש והוי כאלו ידוע שרק היתר נתערב רק דאעפ"כ אסרו חכמים ועשאום כספק ומ"מ נקרא על שם אפרים משא"כ אם הי' התערובות שוה בשוה איסור עם היתר דכגופו של איסור מקרי והוי כאלו ודאי האיסור נתערב ולא שייך לומר ואחרים באחרים עוד הביא ראי' מהא דקאמר בפ"ק דביצה וספיקא אסורה ואם נתערבה באלף כולם אסורות ור"ת ס"ל דאודאה קאי דאל"כ הוי ס"ס ולמה לא פירש דקאמר וספיקא אסורה היינו שנתערב תחילה חד בחד דנקרא ספק ואח"כ נתערב אחד מהם באחרים דאפי' ר"ת מודה דאסור וגם מזה אין הכרח כלל אם נאמר דחד בחד כגופו של איסור הוי ומקרי כודאי איסור ולא שייך לומר וספיקא כו' ובפרט מ"ש דגם לדעת ר"י הדין כן דמותר אם הי' תערובות חד בחד ואח"כ נתערב עוד הוא רחוק מן הדעת לענ"ד דתערובות חד בחד יהי' קיל יותר מספק איסור בגופו דהא לפי מאי דקיי"ל באשם תלוי אינו חייב כ"א בחתיכה אחת מב' חתיכות ובספק איסור בגופו אינו חייב אשם תלוי והא דכ' שם בפר"ת דשאני חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן דלא אתיילד ריעותא בחתיכה זאת משא"כ בספק טריפה דאתיילד ריעותא בגוף דנשבר הגף וכדומה גם זה תמוה לענ"ד דהא באשם תלוי בעינן דווקא חתיכה אחת מב' חתיכות או משום דיהי' בו חזקת איסור או איקבע איסורא דילפינן מקרא דכל מצות ה' ועוד דא"כ חלבו של כוי דקאמר שם הש"ס דלמ"ד דבעינן חתיכה א' מב' חתיכות אינו חייב אשם תלוי אף דג"כ אית בו ריעותא דבא מבהמה וחיה רק שיש לנו ספק אם חוששין לזרע האב אבל עכ"פ נשתנה מחלב שאר חיה ודמיא ממש לספק דנשבר הגף דג"כ יש ספק אם ניקבה הריאה או לאו

ולענ"ד הי' נראה להכריע דודאי לדעת ר"י ספק א' בתערובות חד בחד ואח"כ נתערב ברוב איסור כיון דכבר נאסר מן התורה לדעת הסוברים דספיקא דאורייתא אסור מן התורה ואף דלא שייך לומר דעשאו התורה כודאי כיון דיש בודאי חתיכה אחת כשירה מ"מ כיון שכבר נקרא עליו שם איסור שוב אי אתה יכול להתירו ואפי' לדעת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מותר מן התורה מ"מ כאן מודה דהא בחתיכה אחת מב' חתיכות אתחזק איסורא וחייב אשם תלוי וא"כ אסור מדאורייתא ושוב אין מועיל מה שנתערב אח"כ אכן לדעת ר"ת דס"ל ספק א' בגופו ספק שני בתערובות מותר גם כאן מותר דא"א לומר דהוה כודאי איסור ממש כיון דאינו חייב כי אם אשם תלוי וכן הכריע בחכמת אדם בשם הגאון בעל בית מאיר יעו"ש אך מלשון הגמרא פ' התערובות דקאמר גבי רמוני באדן לפי גירסת הרשב"א לשלש ומשלש למ"א כו' דקאמר מ"ש שלשה דאיכא רובא כו' ותירץ מאי שלש תרי והוא כו' משמע דתערובות הראשון צריך שיהי' בו רוב וכן מוכח מדברי הרשב"א בתה"א דגם לדעת ר"ת אסור בכה"ג כמ"ש בזה באורך) שעה"ק סי' ע"ד) יעו"ש ודברי הרשב"א מכריעים ודאי לדינא ומי יקיל ראש נגדו להקל בדבר ולכן נראה דבכה"ג אין להקל אפי' לא נודע עד אחר שנתערב בתערובות הב' כמ"ש שם

סימן ב

דין ספק א' בגופו ספק ב' בתערובות ונודעו ב' הספיקות יחד

כתב הש"ך כללי ס"ס סי' א'. דספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות אפילו נודעו ב' הספיקות ביחד ג"כ אסור ובקיצור דיני ס"ס כ' להתיר בהפ"מ אם לא נודע הספק איסור עד אחר שנתערב והפרמ"ג תמה ע"ז מהא דכ' הרב בהג"ה סעי' ח' דספק איסור מותר בב' תערובות ע"ש ולענ"ד אין מזה ראי' דאפשר דמיירי בנולד ספק איסור ונודע קודם שנתערב, והנה זה ודאי דלדעת המחבר נראה דס"ל לדעת ר"י לא מהני אפי' נודע הספק אחר התערובות דהוא ס"ל דאין הטעם משום דספק ראשון אסור מן התורה אלא סתם וכ' כיון שספק א' בגופו כו' והיינו שאין מתירין ס"ס כי אם היכא שא"א להם לבוא שניהם ביחד כגון בספק זינתה תחתיו בפ"ק דכתובות

ומסתימת דברי המחבר משמע דאין לחלק כלל בין נודע או לא אכן בס' בינת אדם (סי' מ"ו) כ' להביא ראי' מדברי הרשב"א בחידושיו שכ' וז"ל וקשה לי היכא דאיכא שוורים הרבה ועאל ארי' בינייהו כו' הא הוי ס"ס ספק שמא זו לא דרס את"ל דרס שמא לא כנגד החלל וצ"ע ואם לא הי' שם אלא בהמה אחת אף כשנתערבה אין כאן ס"ס כו' הרי בפירוש דלכך בתחילה הניח בצ"ע משום שבא שתי הספיקות ביחד אבל אם כבר נאסר בהמה אחת מחמת ספק ושוב נתערבה א"א לומר דיש כאן ס"ס דהאיך תתיר מה שכבר אסרת בתחילה קודם שנתערבה יעו"ש

אמנם ממקום אחר משמע מדברי הרשב"א דלר"י דס"ל דלא מהני אפי' בלא נודע קודם ג"כ אסור והוא מ"ש במ"א להקשות על שיטת ר"י מהא דאלמנת עיסה דהוי ס"ס אף דהוי ספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות: ולמה לא תירץ דשם איירי שנודע ספק הראשון אחר שנתערב

עוד משמע כן ממ"ש במס' נזיר גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי כו' אסור בכל הנשים שבעולם אף דהוי רק ספק שמא עשה שליחותו כמ"ש בשעה"ק באורך: ואף אם נאמר דכל קבוע כמחצה על מחצה מ"מ כיון שבאו ב' הספיקות ביחד הי' לנו להתיר אע"כ דאין חילוק כיון שאין ב' הספיקות מענין אחד אם לא שנדחוק לומר דמ"ש בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו הוא רק חומרא בעלמא: אבל קרוב לודאי דעשה שליחותו ולכן לא נחשב לספק כלל או כמ"ש התוס' דכל הך דינא הוא רק קנסא בעלמא לפי שעשה שלא כהוגן והארכנו בזה בשעה"ק: ומלשון הרשב"א (בתה"א בית ד' שער ב') שכתב וז"ל במה שאמרנו מחמת ספק טריפה ואח"כ נתערבה באחרים האיך נאמר שמא לא זו היא ואת"ל זו היא שמא לא טריפה היתה והלא כבר אסרת משעה שנולד בה ספק טריפות בו יעו"ש משמע מדבריו דווקא בנודע האיסור תחילה שכבר נאסרה ונדבר מזה עוד במה שיבא בס"ד וכיון שבלא"ה מן התורה מותר כאן ורוב הפוסקים הסכימו לשיטת ר"ת דספק אחד בגופו ספק שני בתערובות מותר א"כ בכה"ג דלא נודע ספק ראשון בתחילה בודאי יש לסמוך במילתא דרבנן על ר"ת והפוסקים שהסכימו עמו בזה ועוד יש סניף להתיר לפ"ד הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה מותר כמ"ש בשעה"ק באריכות

סימן ג

דין אם נודע הספק רק שלא ידע שיש איסור בדבר ונודע אחר שנתערב שדבר זה אסור

יש לחקור אם נודע מן הספק בתחילה רק שלא ידע שדבר זה אסור ואח"כ נתערב ונודע לו אח"כ שהדין הוא שוה אסור כגון שנשבר גפו ולא ידע שיש בו חשש איסור ונתערב באחרים ואח"כ נודע לו האיסור אם מקרי נודעו ב' הספיקות ביחד או לאו דלכאורה יש לומר כיון שנודע החשש קודם שנתערב כבר חל עליו שם איסור ושוב א"א לומר שמא כשר הוא אף דלא ידע שיש בו חשש איסור מה בכך חסרון ידיעה בדין אינו מועיל לנו

ולכאורה היה נראה לע"ד לדמות דבר זה למ"ש מנדרים (ד' פ"ז ע"ב) יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר ר"מ אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר ופרש"י והר"ן שם דפלוגתייהו הוא דר"מ ס"ל מקצת ידיעה הוי ככל ידיעה ומקרי יום שמעו ואם לא היפר אז שוב למחר אינו יכול להפר וחכמים ס"ל מקצת ידיעה לא הוי ככל ידיעה וא"כ בנד"ד נמי הכי לפי מאי דקיי"ל כרבנן וא"כ מקצת ידיעה לא הוי ככל ידיעה: וא"כ מקרי לא נודע האיסור עד אחר שנתערב דב' הספיקות באים ביחד: ולפי' הר"ן שם בשם יש מפרשים דחכמים דאומרים דיפר היינו ביום שנדרה דווקא דס"ל מקצת ידיעה כלל ידיעה לגבי זה דיוכל להפר