בית יצחק - קבוע ספיקות ע

ולולי דברי רבותינו הקדושים הייתי אומר דלא קשיא כלל מהא דאשם תלוי לשיטת הרמב"ם ולא תליא כלל בהא דספיקא דאורייתא אם מותר מן התורה או אסור מן התורה והוא דמאי דאמרינן ספיקא דאורייתא מותר מן התורה היינו שבאם בעת שרוצה לאכול האיסור יש בו ספק אם הוא אסור או מותר ע"ז אנו אומרים דמותר לו לאכול מן התורה דהתורה התירה לו אבל כאן מיירי בעת שאכל לא ידע משום דבר כמ"ש התוס' ר"פ ספק אכל ד' י"ז ע"א ד"ה ספק אכל יעו"ש:

ולאחר שאכל נפל לו ספק אם אכל האיסור או לא א"כ היאך שייך כאן לומר דספיקא מותר מן התורה דכאן נולד הספק לאחר אכילה שמא בתחילה אכל איסור ודאי ובזה א"ש ג"כ דברי התוס' שם ד"ה מדסיפא דאפי' בס"ס חייב אשם תלוי שכבר תמהו בזה המפרשים דהא קיי"ל דס"ס מותר בכל איסורים שבתורה אפי' מדרבנן ולמה חייב אשם תלוי ולפמ"ש א"ש דכוונ' התוס' דלאחר אכילתו נולד לו ס"ס אם אכל איסור היינו שהיו ב' חתיכו' ספק שמא אכל איסור ובאם אכל איסור שמא לא הי' בו כשיעור ובעת אכילה לא היו ב' החתיכו' מעורבים זה בזה אבל אם באמת בעת האכילה היו לו ס"ס הי' מותר לו לאכול בודאי ושוב לא הי' חייב אשם תלוי כגון לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה משא"כ כשנולד לו הספק אח"כ אמרינן שמא בעת אכילתו הי' כאן איסור ודאי ולכן חייב אשם תלוי להגין עליו מן היסורים עד שיוודע לו והא דאיתא התם במשנה חלב ושומן לפניו ואכל אחת מהם ואינו יודע כו' היינו שלא נתערבו החתיכות זו בזו והי' האיסור ידוע במקומו ואח"כ נולד לו ספק לאיזו חתיכה אכל דומיא דמה דאיתא התם אשתו ואחותו עמו בבית דודאי הי' מכיר איזו היא אשתו ומ"ד דבעינן חתיכה אחת מב' חתיכות היינו מקרא דמצות ה' מצוות קרינן גילתה לנו התורה דאף דהספק נולד לו אח"כ בעינן שתחיל' אכילתו הי' ממקום דאתחזק ואקבע איסורא לכל חד כדאית לי' ומה דאיתא בפ"ב דכתובו' שנים אומרים מת כו' אם ניסת לא תצא ומקשה שם הא באשם תלוי קיימא כוונת הש"ס הוא היאך מקלינן לומר דאם ניסת לא תצא דהא אפשר למצוא בזה חיוב אשם תלוי היינו באם באו ב'. כיתי עדים האלו אחר שנשאת דא"כ נולד לה ספק בעת הנשואין שמא עשתה איסור ודאי דשמא אז לא הי' נודע מעדים המעידים על המיתה:

ועוד התם בלא"ה לא קשיא דהא בחזקת א"א קיימא ומן התורה מוקמינן לה אחזקה וא"כ ע"ז שפיר אמר קרא ועשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע וגו' דהא אסירא לי' ויש כאן ספק איסור מן התורה. וכן הא דאיתא פ"ב דשבת גבי העושה מלאכה בהשמ"ש דחייב אשם תלוי שם ג"כ אתחזק איסורא דיש לפנינו יום שבת ויום חול סמוכים זה לזה ועוד נראה דבעושה שה מלאכה בע"ש בהשמ"ש בלא"ה איכא איסור דאור' דהאיך אפשר לומר דמן התורה מותר בספיקא דא"כ תחזיק בהשמ"ש לודאי יום וא"כ האיך תתיר אח"כ בהשמ"ש של מו"ש ותחזיק אותו ללילה והוי תרתי דסתרי אהדדי וכעין זה כ' מוהרי"ט בתשובה אמידי אחרינא ויבואר בסמוך בס"ד וכן הא דאיתא פ"ק דנידה נמצא על העד דם לאחר אותיום חייבים באשם תלוי היינו ג"כ דשם הי' הספק אחר בעילתו שמא עשה איסור ודאי תחילה והיינו שמש"כ הרמב"ם דכל ספק מותר מן התורה הוא דוקא בעת שנולד הספק אינו עומד אז להתברר, משא"כ אם הי' עומד אז להתברר א"א לומר דמותר דהוה כניכר האיסור ולכן, בספק בן תשעה כו' שבתחילה בעת שיבמה הי' הספק עומד להתברר אם הי' ממתין שלשה חדשים ונמצא שהספק נולד אחר המעשה:

שעבר ויבמה וילדה בן ספק בן תשעה כו' שאז אינו יכול לברר ולכן שפיר ספק כזה שבשעת מעשה הי' אסור מן התורה חייב עליו אשם תלוי ודו"ק וכן הא דתנן במסכת יבמות ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון יוציא והולד ממזר ותני עלה וחייבים באשם תלוי שם ג"כ הספק לאח"כ וכלל גדול כל שהספק בא לאחר המעשה בכה"ג לא שייך לומר ספיקא דאורייתא מותר דהתורה לא התירה אלא שבעת שעשה המעשה יש בה ספק כמ"ש

אמנם מאי דקשיא ע"ז מהא דפריך שם בפ' ספק אכל על מאן דס"ל דבעינן חתיכה אחת משתי חתיכות מהא דתניא ר"א אומר כוי חייבים על חלבו אשם תלוי: ולפי דברי הרמב"ם קשיא דהא מדאורייתא מותר לאכול חלב כוי דהספק הוא בעת האכילה ולכאורה הי' נראה דשאני כוי כיון שהתורה גילתה לאסור ספק זה כדאיתא בש"ס: (יומא דע"ד ע"א) כל חלב לרבות כוי וח"ש וא"כ א"ש אך קשיא מסוגיא דהתם דמסקינן דקרא ואסמכתא דלא אצטריך קרא למעוטי ספיקא וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' ואף דדחי שם הש"ס דכוי ברי' בפ"ע הוא יעו"ש דזה אינו מעלה ארוכה עדיין דהא ר"א ע"כ לא ס"ל דכוי ברי' בפ"ע הוא דא"כ אין חייב עליו אשם תלוי דלא מקרי ספק כלל ולפמ"ש למעלה יש ליישב דכל שע"י הספק נבוא לידי היתר איסור ודאי בממנ"פ א"א להתיר א"כ א"ש דהא הך ספיקא דכוי הוא אם חוששין לזרע האב או לא וא"כ בצבי הבא על התיישה אם נאמר דחוששין לזרע האב מספק ואזלינן בתר זרע האב דווקא ולא בתר האם או לבתר האם דווקא ונאמר דאזלינן בתר האב דווקא ונתיר חלבו א"כ בהיפוך אם תייש הבא על הצבי' היאך נתיר מספק ונחזיק לומר דאין חוששין לזרע האב רק לזרע האם (וכן לענין חיוב כיסוי הדם יהי' סתירה נגד היתר חלבה בצבי הבא על התיישה גופי') והוה תרתי דסתרי אהדדי ולכן מאן דס"ל דלא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות ודאי דחייב כאן אשם תלוי דספק זה אסור מן התורה ולפמ"ש א"א לומר דהרמב"ם יליף לה להא דספיקא דאורייתא מותר מן התורה מהא דאמרה תורה ממזר ודאי לא יבוא אבל ספק יבוא דהא שם ג"כ מתירין בממנ"פ דהא קיי"ל ג"כ ודאן בספיקן וספיקן בודאן מותר דבקהל ודאי לא יבא הא בספק יבא וא"כ אנו מחזיקין הספק ממזרת להיפוך לכשרה וא"כ האיך אפשר לומר דמטעם ספיקא דאורייתא מותר מן התורה הוא הא בכה"ג גם הרמב"ם מודה דבכל התורה מדאורייתא אסור

וכעין זה תירץ מוהרי"ט ג"כ שיטת הסוברי' דספיקא דאורייתא מותר מן התורה מהא דממזר ודאי כו' דהא בכל איסורים כן ומה אצטריך קרא אך דיש ליישב ג"כ דברי רבותינו בזה דש"ה דהספק שאנו מתירין בממנ"פ אינו סותר זה את זה דשפיר יש לומר דהספק ממזר זה שרוצה לישא כשירה הוא כשר ודאי לכשירצה לישא ממזרת נאמר דשמא הוא ממזר ובאמת אם ירצה לישא את שניהם כשירה וממזרת אסור באמת וכמ"ש בכרו"פ בזה. על דברי מהרי"ט בישובו לדברי הפוסקים שהזכרתי

אך מ"ש הכרו"פ בישוב דברי הפוסקים דספיקא דאורייתא מותר מן התורה דא"כ למה אצטריך קרא בממזר ותירץ בזה דאין סברא להתיר ספק ממזר בישראל דא"כ ספק זה ג"כ בוולד הוא ואם יהי' כהן ויעבוד עבודה בשבת והוא אתחזק איסורא וספק זה אסור מדאורייתא ולכך אצטרך קרא והוא תמוה לפענ"ד כיון דמן התורה ספק מותר שבו לא אתחזק איסורא והיאך שייך שוב לאסור לעבוד עבודה בשבת והרי הוא כהן כשר מדאורייתא וכעין מ"ש בש"ס בפ' התערובות וכי מגיסא אסירא דאחר שכבר היתר האיך יחזיר לאיסורו ומה בכך שמזה ישתלשל שיבא לידי ספק במקום דאתחזק איסורא. ועוד דמה מועיל חזקת איסור שבת לגבי האי גברא דאנו דנין עליו אם הוא ממזר או כשר ובו אין שום חזקה ועדיף יותר ממ"ש הפוסקי' בספק טריפה שנולד מחיים דאין מחזיקין מאיסור לאיסור וכ"ש בכה"ג דאינו גוף זה שיש בו החזקה ובאמת לפמ"ש הרמב"ן והרשב"א דהרמב"ם יליף לה להך דינא דספיקא דאורייתא מותר מן התורה מהא דממזר ודאי לא יבא ודאי דלא קשה מידי קושיות מוהרי"ט וכרו"פ אבל גם לפמ"ש למעלה דלא יליף לה משם ג"כ לא קשה דיש לומר דהרמב"ם ס"ל כיון דהוא מותר בממזרת ג"כ אף דסתרי אהדדי א"כ מסברא לא ידעינן לי' אי לאו מקרא אף דאין אנו מתירין לו לישא שניהם כאחת כשירה וממזרת מ"מ חידוש הוא שיבא לשאול על איזו מהם שירצה לישא ונתיר לו שניהם איזו מהם שירצה ולהכי אצטריך קרא ועוד דשפיר יש למצוא ספק ממזר במקום דאתחזק איסורא כגון במקום שנולד ספק באשה בגירושין שלה וכדומה דמן התורה בלאו קרא הי' אסור וכעין זה כתבו האחרונים עיין מהרי"ט ופר"ח וא"ש הכל ובקו"א בתשובה להגאון אב"ד דק"ק סלאנימא כת כתבתי שם באריכות לתמוה על הפר"ח בזה תראנו משם

ומה שיש לעיין עוד במ"ש הרמב"ן דהרמב"ם יליף להא דספק מותר מן התורה מהא דגילתה תורה ממזר ודאי לא יבא כו' דא"כ קשה מה דקאמר שם רבא בפ' עשרה יוחסין דבר תורה שתוקי כשר כו' ומ"ט אמרו פסול גזירה שמא יקח אחותו מאביו כו' הא בלא"ה אסור מדרבנן ככל ספק איסור תורה דאסרו חכמים ועוד קשה מאי דקאמר רבא דלכך פסלו אותו חכמים משום גזירה דיקח אחותו מאביו כו' דהא מן התורה מותר לו ליקח ספק אחותו מאביו דספיקא לקולא ואי משום דרבנן אסרו כל הספיקות א"כ לא הוצרך להך טעמא אלא בלא"ה פסול מספק, אמנם לפי מ"ש למעלה דהרמב"ם לא יליף לה משם ואדרבא שם גילתה תורה אף דהוי ספק דסתרי אהדדי מותר מה דלא מצינו כן בכל התורה א"כ א"ש ויש לישב ב' קושיות אלו ע"פ מ"ש במ"א לתרץ דברי הט"ז במה שחידש: (ביו"ד סי' קי"ו) דכל דבר שהוא מפורש בתורה להתיר אין כח ביד חכמים לאוסרו ע"ש שהאריך ובחידושיי הקשיתי עליו מכמה מקומות עצמו מספר דמצינו מה דמפורש בתורה להתיר ואעפ"כ אסרוהו חכמים וכתבתי שם ישוב נכון לדבריו והוא דכלל זה אינו אלא באם הוא דבר פרטי לבד ואינו נוגע לשאר איסורים בזה אין כח ביד חכמים לאוסרו דלא להוי מלתא דרבנן כחוכא ואטלולי משא"כ אם חכמים אסרי דבר א' בכלל ואגב זה נמשך האיסור ממילא גם למה שמפורש