בית יצחק - קבוע ספיקות ז

נתערבו כיון דכל ריאה שייכה לאדם אחר גם הבשר הנשאר מהבהמות שהריאות נפרשו מהם מיוחדים כל אחד בחנות מיוחדת

ומ"ש סברא זאת בשם הרמב"ן והרשב"א גבי צא וקדש לי אשה כבר כתבתי לעיל שהרשב"א בתה"א כתב בפירוש בכ"מ דלא מקרי קבוע דאורייתא כל שאין האיסור ניכר במקומו. וגם לפמ"ש דלא שייך ביטול בגברי ה"ה בנתערבו הריאות דינא הכי וכמ"ש: ומ"ש שרוב הפוסקים סוברים כן דכשנולד הספק בחנויות מקרי קבוע דאורייתא לפמ"ש מוכח דהתוס' והרשב"א והר"ש מקינון לא ס"ל הכי והוא ספיקא דדינא כנלע"ד (ואם החנות ידוע לאחד בעולם אי הוי קבוע דאורייתא או אפשר דבעינן שיהיה ידוע למי שבא לשאול עליו יתבאר לפנינו בס"ד)

עוד יש קבוע דרבנן לכ"ע והוא נקרא תערובות חתיכות היינו שנתערבו לאדם א' חתיכה טריפה בין הכשירות בדבר חשוב שאינו מתבטל כגון חתיכה הראוי' להתכבד ודבר שבמנין ובעלי חיים ודבר שיש לו מתירין וברי' וכדומה ובזה אמרינן גם כן קבוע כמחצה על מחצה דמי והטעם כתבתי למעלה דכיון דחכמים אמרו שאינו מתבטל מחמת חשיבתו הוי כאלו הוא בעין וניכר במקומו דבדבר דלא שייך ביטול מקרי קבוע והוא רק מדרבנן דמדאורייתא כל דברים החשובים הם מתבטלים

ויש לחקור לר"י דס"ל מין במינו לא בטיל מדאורייתא דיליף לה מולקח לדם הפר ודם השעיר. אם נאמר דגם ביבש ביבש ס"ל הכי כמ"ש התוס' בפרק התערובות אליבא דרבינו תם לפי מה שחזר בו וא"כ גם בזה אינו בטל מדאורייתא אם יש לזה דין קבוע גמור מן התורה ויהיה כמחצה על מחצה אף דאין האיסור ניכר במקומו דלכאורה י"ל כיון דעיקר דין קבוע במה שאין לו ביטול כמ"ש וא"כ דמייא למין בשאינו מינו בניכר האיסור במקומו: ואפשר דתליא במחלוקת הפוסקים בדין קבוע דחנויות בתערובות אי הוה דאורייתא כמש"ל ונ"מ לדידן לדינא אם נאמר לפי שיטת הר"ן בנדרים פרק הנודר מן המבושל דנראה משם דבהיתר בהיתר מין במינו לא בטול גם לרבנן מדאורייתא א"כ יש להסתפק בזה אי שייך קבוע או לא והנה בפ"ק דפסחים (דף ט' ע"ב) בבעיא דתשעה ציבורין של מצה ואחד של חמץ איתא שם דהיינו הך דתשע חנויות ומקרי קבוע ורש"י פי' שם דהבעיא לענין בדיקה אי חייב לבדוק ומשמע דמיירי קודם זמן איסור חמץ דאז זמן הבדיקה כדמוכח כל הסוגיא שם: וא"כ אז הוי היתר בהיתר כיון דעדיין לא הגיע זמן איסורו ונקט הבעיא בתשעה ציבורין דמשמע דהחמץ עומד לבדו: ולא נקט באם יש חתיכה חמץ בתערובות בחתיכות מצה אלא ע"כ משום דכה"ג לא שייך כאן קבוע כיון דאין ניכר האיסור במקומו הרי מוכח דאף דבדבר דלא שייך בי' ביטול לא שייך בו קבוע ואמרינן מרובא פריש וצ"ל דמאי דמשמע שם מדברי התוס' פ' התערובות (דף ע"ג ע"א) ד"ה ר"י אומר גבי ליטרא קציעות דאם נאמר דמין במינו לא בטיל אפי' ביבש אסור לאכול כל אחד מהם ולא אמרינן מרובא פריש היינו דוקא באיסור בהיתר כיון שבעת שנתערבו היה נקרא על כל התערובות שם איסור ולכך גם כשפירש א' מהם אסור גם כן דאיסור פריש משא"כ בהיתר בהיתר כיון דלא חל שם איסור עליהם ודאי דשייך לומר מרובא פריש אף במה שאין בו ביטול

שוב ראיתי שמכאן אין ראי' כלל דהנה מרש"י שפי' שם לענין בדיקה איירי ודאי אין ראי' דהוא אזיל לשיטתו דס"ל היתר בהיתר שייך בי' ביטול דהוא כתב (מנחות דף כ"ב ע"ב) דדוקא עולי' לגבי מזבח אין מבטלים זה את זה משמע דשאר דברים אף היתר בהיתר שייך בי' ביטול דקרא סתמא כתיב אחרי רבים להטות ואף לר"ן הנ"ל דמשמע דס"ל דהיתר בהיתר לא בטיל יש לומר דמפרש בעיא דט' ציבורים לענין אכילה כמ"ש התוס' שם וא"כ מיירי לאחר זמן איסורו וא"ש: עוד י"ל דגם לשיטת הר"ן יש לפרש הבעיא גם כן לענין בדיקה וביטול דהא מדאורייתא צריך ביטול או בדיקה סמוך לזמן איסורו כמ"ש הר"ן בסוגיא קמא דריש פסחים וא"כ מדאורייתא חל חיוב ביטול על כל התערובות לר"י וא"כ מקרי שפיר לרבנן לגבי ענין זה איסור בהיתר וא"כ כ הוא מתבטל מן התורה אך נ"מ לדידן לדינא במי שאינו נזהר לאכול מצה שמורה בכל ימי הפסח ואינו חושש משום חימוץ רק הוא נזהר לאכול כזית מצה שמורה בליל א' למצוה או שנתערב מצה שאינה משומרת אפי' משעת לישה או שלשה חש"ו בשאר מצות המשומרים דהוה היתר בהיתר ממש דהוא מותר לו לאכול אותם אפילו בליל א' ובלבד שיאכל כזית מצה דמנטרא באחרונה ושוב פירש אחד מהם לפנינו או שלקחו בידים מן התערובות אי מקרי קבוע אף באין ניכר במקומו ואינו יוצא או שבזה לא הוה קבוע ויוצא י"ח. והיה נראה דתליא במחלוקת הפוסקים גבי הא דצא וקדש לי את האשה דכבר כתבנו דבנשים לא שייך ביטול ואעפ"כ כתבו התוס' דלא מקרי קבוע וא"כ י"ל דיש כאן ס"ס לקולא חדא שמא הלכה כרש"י דהיתר בהיתר שייך בי' ביטול ואת"ל כהר"ן שמא לא מקרי קבוע ובלא"ה יש כאן ס"ס שמא היא ממצה משומרת לפי דעת המחבר (סעיף ג') דבלקח מן הקבוע ונתערב באחרים מקרי ס"ס משום דקבוע חידוש הוא אף דספק א' בגופו וספק ב' בתערובות לא מקרי ס"ס לקצת פוסקים כמו שיבואר בשה"ס ועדיין צ"ע בזה

ונ"ל בתערובות חתיכות אפילו יודע שיש א' בעולם היודע ומכיר החתיכה האיסורה רק שא"א לו לידע ולחקור אותו האיש לא מיקרי קבוע מדאוריית' אפי' אם נאמר בתערובות חנויות דכשיש א' המכיר בחנות האסורה מקרי קבוע דאוריית' לכ"ע כמשי"ת בפנים ויש בזה טעם גדול לחלק דדוקא בחנויות דאין שייך בהם ביטול רק דהתורה אמרה אחרי רבים להטות אמרינן כל דפריש מרובא פריש אבל האיסור נשאר במקומו ולא נקרא שם היתר עליו לכך כל שיש א' בעולם המכירו ואליו ודאי אסור לכן גם לאחריני אסור דאין שייך לומר דדבר א' יהי' לאחד אסור מן התורה ולא' מותר משא"כ בתערובות חתיכות דשייך בי' ביטול ונהפך האיסור להיתר כיון שהכל שלו והתורה התירה לו לאכול כולם בבת אחת כמ"ש הרא"ש בפג"ה א"כ מה בכך שא' יודע האיסור והלא הדבר אינה של אותו האיש היודע מן האיסור ואצלו לא שייך ביטול כלל וכן נראה מדלא אשכחן בשום דוכתא לחלק בכך. וכדמות ראי' לזה ממה דפריך בפרק התערובות (דף ע"ב ע"ב) בהא דכל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל דפריך וליבטול ברובא אף דמן הסתם שור הנסקל ע"כ מיירי ביש לו בעלים ומן הסתם מכירים אותו בטב"ע וא"כ יש א' שיודע מן האיסור אע"כ דאין חילוק בזה אך לפי שיטת הרשב"א דס"ל דהאיסור אינו חוזר להיות היתר ורק דהוא מותר לאכול כל א' מטעם שאני אומר שהוא מן הרוב היה נראה דדמיא ממש לקבוע דחניות דאם יש אחד היודע באיסור לא שייך בי' ביטול ויתבאר עוד ענין זה בפנים הספר בעז"ה

ואחרי שביארנו כלל ענין קבוע נבוא לביאור דיניהם כלליהם ופרטיהם באריכות מה שלקטתי מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים ומה שנתחדשו לי ת"ל דברים פרטיים לכמה דברים שיש בהם להסתפק להעיר לב המעיין לבד ולא להורות הלכה למעשה באתי כי מה אני לפתוח פה בדברים העמוקים האלו ולומר קבלו דעתי רק כתלמיד הדן לפני רבותי בקרקע ומה' החונן דעה לאדם אשאלה חנני והבינני דרכי תורתך ושלא אכשל ח"ו בהלכה.