בית יצחק - קבוע ספיקות ו

מהא דאיתא במסכת טהרות (פרק ה' משנה ח' ) שוטה אחת בעיר כל הרוקין טמאים ופי' הרמב"ם משום דהוה קבוע יעו"ש ולדברי קשה ג"כ דהא אין כאן שום קבוע כלל דהרוק הוא פירש דהא נמצא בשוק כדאיתא במס' נזיר שם דהיכא דקדיש בשוקא מקרי פירש ורק דשם אסור משום דאשה הדרא לניחותא וא"כ גבי רוק דלא שייך למימר הכי א"כ ודאי דלא מקרי קבוע ועיין תוס' פ"ק דסנהדרין ובמרדכי פ"ק דחולין גבי סנהדרין דהתורה אמרה אחרי רבים להטות אף דהוה קבוע משום דהבל היוצא מפיהם מקרי ריר וא"כ כ"ש רוק היוצא מפי האשה בשוק דהוה פירש לגמרי אלא ודאי דאין כוונת הרמב"ם דהוה קבוע גמור מדאורייתא אלא ר"ל דחכמים החמירו בו יותר מאם נמצא רוק ולא הוחזק שוטה בעיר דשם אינו חומרא בעלמא: ולכך בירושלים לא גזרו על ספק הרוקין כדאיתא במס' שקלים משא"כ ביש שוטה אחת בעיר ס"ל להרמב"ם דגזרו בכ"מ וכן יש לדקדק קצת שם מלשון הרמב"ם (פרק י"ח מהלכות טומאת אוכלין הלכה י"א) שכתב שם בזה גזרו עליו בכ"מ יעו"ש ואף אם נאמר דזה דוחק בפירוש דברי הרמב"ם מ"מ לדינא ודאי דלא קיימ"ל כן ואפשר שזהו כוונת הרא"ש בפירושו שם שכתב על דברי הרמב"ם דלא מסתברא דכיוון למ"ש

ומ"ש עוד המחבר ב"א דמקרי קבוע מדאורייתא גם בתערובות חנויות כיון דא"א להם להתבטל כיון שאין עומדים להתערב כמ"ש (בסי' קי"א) דאין מצטרפין אלא באדם א' ודרכם להתערב. ואיך שייך שיתבטל הבשר שבחנות הא האחד בבשר שבחנות השני' יעו"ש שהאריך ולענ"ד אין מזה הכרח כלל דזה כלל גדול מסור בידינו מאחרי רבים להטות דאזלינן בכל דבר אחר רובו: וא"כ גם בתערובות חנויות כיון שיש רוב חניות כיון דמסברא יש לומר דמרובא לקח רק דהתורה חידשה דבמקום דאיקבע איסורא הוי כמחצה על מחצה בזה אמרינן בניכר האיסור במקומו ולא באינו ניכר הקביעות לבני אדם ורובא שייך אפילו בלא נתערבו ומה בין זה לסנהדרין דודאי לא שייך בהם ביטול ברוב ואעפ"כ אזלינן בהו בתר רובא ולא מקרי קבוע משום דהדיבור היוצא מפיהם מקרי פירש כמ"ש וה"ה נמי בנידון זה משום דלא ניכר האיסור ומ"ש עוד בב"א להוכיח מסי' קי"א דכל שאין עתיד להתערב אין מצטרף אין ראי' כלל משם דשם מיירי באיסור דרבנן שנפל או לח בלח במינו שחכמים הצריכו ששים ושם אין שייך מרובא פריש רק שיתבטל ברוב ויהי' הכל מעורב ביחד ולכן כל שאין עתידים להתערב א"א לצרפם יחד ולא שייך בהם ביטול ברוב או בששים משא"כ היכא דאמרינן שהחתיכה שפירשה היא מרובא מכשירה מה בכך שאין עתידים להתערב ואדרבא גם לדידי' קשיא דא"כ בקבוע דאורייתא למה בפירש שלא בפנינו אנו מתירין הא גם כן החנויות אינם עתידים להתערב

ומ"ש הפר"מ דמדברי הרב (בסימן קי"ד סעי' יוד בהג"ה) משמע וודאי דאף דאין האיסור ניכר שמקומו מקרי קבוע אין משם ראי' מתרי טעמא חדא דאפשר דהרב לא קרי לי' קבוע רק מדרבנן ולכך אסור לקנות יין מבתיהם ועוד לפמ"ש דהיכא דיש בידו לברר מקרי ניכר האיסור במקומו א"כ כל שידוע שיש א' בעיר שדרכו לערב יין אם יחקור אחר זה בוודאי יוכל להתברר וגם לפי דעת הפוסקים דבניכר לא' בעולם מקרי ניכר האיסור במקומו כמשי"ת גם כן י"ל כיון שיש א' שמערב בודאי א"א לאחד בעולם שלא ידע מאותו העובד כוכבים ומזלות וכניכר האיסור במקומו דמי ודעת הב"ח דהוה קבוע דאורייתא וכן מצאתי בשו"ת צמח צדק (סימן ל"ב) דהוה קבוע דאורייתא והוא הי' תלמידו של הב"ח כידוע וכן לפמ"ש בביאור דברי הרב גבי מורייס (בסימן קי"ד) יש לתרץ גם כן דברי הצמח צדק משום דכיון שיש בודאי שמכבסים הקמח אפשר גם כן לברר האיסור או א"א שלא יהיה אחד בעולם שלא ידע מזה וכמ"ש

אכן היה נלענ"ד לכאור' להוכיח דמקרי קבוע מדאורייתא מהא דאיתא במס' פסחים פרק האשה (דף פ"ט ע"ב) חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהם כולם יצאו לבית השריפ' כו' אמר אביי ל"ש אלא שנמצא לאחר זריקה כו' ושם אמר מר ופטורים לעשות פסח שני והא איכא חד דלא נפיק כו': ומתרץ היכי נעביד נייתי כולהו חד פסח נמצא נאכל שלא למנוייו כו' ולכאורה שיטה זאת תמוה מאוד דהא עכ"פ מדאורייתא יצאו כולם ידי פסח דהא מן התורה בטל ברוב ואם כן כל חבורה יכולה לומר אני מן הרוב ודמייא ממש לנתערבו הריאות של כמה חנויות ונמצא טריפה אחת ביניהם: ואף דמדרבנן לא בטלו מטעם דבר שבמנין או מטעם חתיכה הראוי' להתכבד מכל מקום מדאורייתא כולם בטלים וכשרים כולם. ומאי פריך לייתי כולהו חד פסח והא הוי חולין בעזרה כיון דמדאורייתא בטלים: ומכ"ש לשיטת המחבר בש"ע (סי' ק"י) שפסק דדבר שבמנין בטל וגם בחתיכה הראוי' להתכבד פסק (בסימן ק"א) דחתיכה כה חיה או גדולה יותר מדאי בטילה וא"כ גם מדרבנן מבטל בטל

ולכך היה נלע"ד לחלק באמת בין אם של אדם אחד או של שני בני אדם וכעין מ"ש בספר ב"א ולאו מטעמי': והוא דנראה דכל עיקר טעם דקבוע כמחצה על מחצה הוא משום דמה שאין מתבטל מקרי קבוע והטעם דמדאורייתא אמרינן כל דבר ברובא בטיל ונהפך האיסור להיתר כמ"ש הרא"ש פג"ה באריכות ולכך היכא דהאיסור ניכר במקומו וידוע לא שייך בו ביטול לומר דהאיסור נהפך להיתר וא"כ כל שלא פי' מן הקבוע לא שייך לומר כאן אחרי רבים להטות דהאך נאמר דאזלינן בתר רובא על כל אחד והרי יש כאן איסור ברור וידוע במקומו משא"כ כשפירש מן הקביעות דלא על הקביעות אנו דנין רק על הדבר שפירש ובו לא אקבע איסורא ואמרינן שפיר כל דפריש מרובא פריש מאחרי רבים להטות וא"כ בכל דבר שאין שייך בו ביטול שייך כאן קבוע וזה הטעם שנתנו חכמים שם קבוע לכל דבר שאינו מתבטל כגון חתיכה הראוי' להתכבד. וכדומה דכיון דמדרבנן אינו מתבטל הרי יש כאן בקביעות איסור ידוע משא"כ בתערובות חנויות אם הם כולם של אדם אחד ושייך בו ביטול ונהפך להיתר שפיר לא הוי קביעי כיון דאין האיסור ידוע במקומו: וכן בהא דנזיר באומר לשלוחו צא וקדש לי כו' שאין שייך בו ביטול לגבי גברי מקרי גם כן קבוע דאורייתא וכן בחנויות הנ"ל של כמה בני אדם דלא שייך בי' ביטול שלו בשל חבירו דכי אם נתערב לו מעות שלו בשל חבירו יאכל הלה ומדי ואדרבא בכה"ג אמרינן כל דבר עומד ברשות בעליו אפי' אם הוא בסוף העולם ובזה מיושב קושית התוס' סוף מעילה גבי האומר פרוטה בכיס זה הקדש שהקשו התוס' למה לא יתבטל ברוב ומה שתירצו שם משום דהוה דבר חשוב הוא תמוה מאד דהא מדאורייתא כל דבר חשוב בטל: וא"כ איך יתחייב קרבן מעילה, ויביא חולין בעזרה: ולפמ"ש א"ש דכיון דיש שם פרוטה אחת של הקדש אינו יכול להתבטל דכל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא והארכתי בזה בתשובת שאלה בכמה ראיות מש"ס בבלי וירושלמי וא"כ א"ש גם סוגיא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהם דכיון שכל פסח יש לו חבורה מיוחדת ואין שייך בו שיתבטל שלו בשל חבירו שפיר הוי קבוע דאורייתא והוי כמחצה על מחצה ממש ולכן פריך שפיר והאיכא חד דלא נפיק

ולפמ"ש יוצא לנו דיש חילוק בתערובות חנויות בין אם הם של אדם אחד אף דהספק נולד בחנויות לא הוי קבוע ואם הוי קבוע מדרבנן תליא במחלוקת התוס' והרמב"ן בהא דהאומר לשלוחו צא וקדש לי את האשה כמ"ש ואם הם של הרבה בני אדם אפי' נולד הספק בריאו' שנתערבו זו בזו מקרי גם כן קבוע מדאוריית' ממש וכמ"ש בספר בינת אדם כן הי' נלע"ד

אכן לפמ"ש התוס' בנזיר ובכמה דוכתי נראה דלא ס"ל החילוק הזה דאפילו במה דלא שייך ביטול גם כן לא הוי קבוע כל שאין הא האיסור ניכר במקומו וא"כ קשה מסוגיא דפסחים הנ"ל. וצ"ל דס"ל כמש"ל דכל שיש לברר האיסור לא שייך בי' ביטול ולילך אחר הרוב וא"כ בחמשה שנתערבו עורות פסחיהם שיש כאן תקנה שיביאו כולם פסח אחד ובתנאי ובזה יצאו כולם הוי כיש לברר האיסור

(עוד יש לתרץ דשאני גבי פסח כיון דאם נאכל שלא למנוייו א"כ לא שייך ביטול שלו בשל חבירו ובמ"א כתבתי באריכות אם האיסור תלוי במה שהוא של איש אחד בזה אין שייך ביטול והארכתי שם בביאור סוגיא דסוף ביצה גבי אשה ששאלה מים ומלח כו')

ודעת הר"ש מקינון דתערובות חנויות לא מקרי קבוע: וראייתו מהא דמותרים כל העולם לחרוש ולזרוע אף דיש להסתפק בנחל איתן אלא ע"כ דכיון דאין ניכר האיסור לא מקרי קבוע ואין מבורר מה דעתו ואם הוא קבוע. דרבנן עכ"פ והא דמותר לחרוש ולזרוע משום דלא גזרו רבנן בזה שאין הציבור יכולים לעמוד בו או שסובר דלא מקרי קבוע כלל וראיית הר"ש מקינון לאותם הסוברים דתערובות חנויות הוי קבוע] דאורייתא צריך ישוב ועיין מ"ש בזה האחרונים ולפי מה שנכתוב לפנינו בעזר ה' יש ליישב ג"כ דאין משם ראיה

והגאון בעל חוות דעת יצא לידון בדבר החדש וחילק בזה דדוקא אם הספק נולד בחנויות כגון שכל חנות עומדת בפני עצמה ולא נתערבו הריאות וכדומה רק שנולד לנו הספק באיזו מקילין נמצא הטריפה כגון שהשוחט אומר שבאחת היה טריפה ואינו יודע איזו היא וכדומה דכיון דלא אזלינן בתר רוב בשר רק בתר רוב החנויות והמוכרים ולא שייך ביטול בחנויות ובגברי בזה מקרי קבוע: אבל בגוונא שכתב הש"ך שנתערבו הריאות ונמצא אחת טריפה בזה כיון דעיקר התערובות הוא בבהמה ולא בחנויות ודאי דלא מקרי קבוע יעו"ש: ולענ"ד אין בזה הכרח דלפמש"ל להוכיח מסוגיא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהם אפילו אם היה התערובות בריאות מאחר שכל בהמה היא של אדם אחר לא שייך בו ביטול שלו בשל חבירו דהא שם גם כן נתערבו העורות ונמצא יבלת באחד מהם ודמייא לנתערבו הריאות ממש ולא ידעתי שום הפרש ביניהם דמה בכך דהריאות