בית יצחק - קבוע ספיקות סז

באיסור דאורייתא דכ"ש דיש להקל בדשיל"מ באיסור דרבנן עכ"פ ואף שהחמירו רבנן ואמרו דדשיל"מ אפי' באלף לא בטיל היינו לדין זה בלבד שלא ראו להקל כיון שיש בתערובות ודאי. איסור ומנין לנו ללמוד לשאר דינים ומכ"ש לשיטת הר"ן בפירושו לנדרים. פ' הנודר מן המבושל שכ' דדשיל"מ דלא בטיל ילפינן מדם הפר ודם השעיר כיון ששניהם שוים במה שיהי' שניהם היתר לאחר זמן דודאי לא ילפינן מנייהו לדין דפריש מרובא פריש או בס"ס דלא ליהני בדשיל"מ וא"כ ה"ה בטעמו של רש"י דס"ל דהטעם הוא עד שאתה אוכלו באיסור תאכלנו בהיתר ג"כ נראה דאין לחלק ועש"ך ( ס"ק נ"ו) מ"ש בשם תשו' הרא"ש לחלק בין. ס"ס בגוף הענין לס"ס שע"י תערובות ואין זה מוכרח בכוונת הרא"ש אלא כוונתו כמ"ש הגר"א ז"ל בביאורו משום דספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות לא מהני בשום איסור אבל במקום דמהני ס"ס מותר גם בדשיל"מ וגם בב' תערובות ועיין ברשב"א. (תה"א שער ב') משמע קצת דב' תערובות עדיף מס"ס בגוף הענין ולכן ודאי דיש לסמוך לקולא במקום שיש צורך קצת

סימן פה

דין ספק טריפה שנתערב באחרים

כתב המחבר (סעי' ט') ספק טריפה שנתערב באחרים כולם אסורות כו' לבאר דברי המחבר והרב כאן נקדים תחילה הסוגיות השייכים לזה בפ"ק דביצה (ד' ג' ע"ב) וספיקא אסורה ואם נתערבה באלף כולם אסורו ויש בזה מחלוקת ר"ת ור"י הזקן דר"ת פי' דזה קאי על ודאה אבל ספיקא בטלה באלף מטעם ס"ס ואף דספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות שפיר הוי ס"ס אבל ר"י הזקן חולק עליו וס"ל דקאי אספיקא וס"ל ספק א' בגופו ספק ב' בתערובות לא הוי ס"ס ויש בזה ב' אופנים הא' דלא מהני אא"כ א"א להפריד הספיקות משא"כ כשספק א' נולד קודם שנולד ספק שני דכיון שתחיל' כבר נאסר מספק א' הרי נקרא שמו עליו לאיסור והוה כודאי איסור שנתערב ולפי טעם הזה אפי' הי' הספק הראשון באיסור דרבנן כגון ביצה שנולדה ביו"ט וכדומה ונתערב שוב באחרים כיון שכבר נאסר קודם תערובות הוה כודאי איסור דרבנן דאסור אם נתערב ברוב בדבר חשוב וכדומה וטעם ב' הוא משום דספק הראשון הוא אסור מן התורה דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא וכבר נאסר מדאוריית' שוב לא מהני בי' תערובות וא"כ באיסור דרבנן כה"ג כגון ביצה שנולדה ביו"ט מהני בי' ס"ס ספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובו' ועיין תה"א והרשב"א (בית ד' שער ב' ד' ע"ד ע"ב בדפוס ווין) שם תחילה דעת ר"י דאין להתיר ס"ס אלא בשני תערובות והקשה ע"ז מהא דפ"ק דכתובו' ספק תחתיו כו' ספק באונס כו' ותירץ שם דש"ה דא"א לבוא לפניך כי אם בב' ספיקות ואי אתה יכול להחמיר עליו ולומר דהאיך נתיר וכבר אסרת כמו שאתה אומר בספק נולדה ביו"ט שמיד עמדה עלינו באיסור כו' הרי מבואר דאף בספק שאין אסור מן התורה ג"כ ס"ל דלא מהני כיון שכבר נאסר בתחיל' קודם שנולד בו ספק שוב אין לומר ספק שמא מותר הוא כיון שכבר אסרת אותו אלא בב' תערובות שבזה מקילינן אף דספק א' נולד קודם לחבירו ושם באותו עמוד כ' עוד וז"ל ואני תמה באותה שמועה שבפ' התערובו' כו' וקשיא לן כי ליכא רובא נמי הא איכא בכל חד וחד שבתערובו' ב' ס"ס ושמא לא אמרו ס"ס להקל אלא ע"י שני תערובו' וזה כדעת ר"י הזקן שכתבנו ועוד י"ל שכל שנפל איסור כאן בודאי וליכא רוב היתר הרי אנו רואים כל א' מאלו כגופו של איסור שהרי הוא אסור דבר תורה ואין הולכים בכל ס"ס כזה להקל ומ"מ יש לחוש לדברי ר"י הזקן שלא להתיר בס"ס אלא בבא ע"י ב' תערובות ונפקא מינה לספק טריפה שנתערבה באחרות כו' מבואר מדבריו שכתב שני תירוצים בזה הא' שלא מהני באם הי' תחילה חד בחד ואח"כ נתערב משום דמיקרי ספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות דאסור וכן בספק טריפה שנתערבה באחרים ועוד תירץ שם משום דחד בחד כגופו של איסור הוי וחמיר יותר מספק טריפה בגופו וא"כ אין מזה ראי' לספק טריפה בגופו דלא. ליהני להתיר אם ספק ב' ע"י תערובות ולכן סיים דאעפ"כ יש להחמיר כדברי ר"י דשמא תירץ הראשון עיקר כנ"ל ביאר דברי הרשב"א (ולקמן נדבר בס"ד בדין חד בחד אי חמיר מספק טריפה):

ושיטת הרא"ה בבדה"ב שם היא דהכל תלוי באם ספק הראשון אסור מן התורה או לא דכל שספק ראשון אסור מן התורה לא מהני בי' ס"ס אבל באם הוא רק ספק דרבנן כגון ביצה שנולדה ביו"ט בספק וכדומה אמרינן בי' ס"ס להקל בנתערבה באחרים ועכשיו דברי המחבר והרב הם מבוארים דהמחבר העתיק דברי הרשב"א וכ' הטעם שכ' הרשב"א בתחיל' דהכל תלוי באם אין ב' הספיקות מענין א' וכל שספק ראשון בגופו אסור אפי' באיסור דרבנן וכמ"ש הרשב"א א להדיא כמ"ש ואף שהרשב"א כ' עוד תירץ אחר דבפ' התערובו' ש"ה דהי' חד בחד וכגופו של איסור הוא מ"מ כיון שסיים שם שיש לחוש לדעת ר"י לכן החמיר ג"כ המחבר כדבריו והרב בהג"ה העתיק הטעם משום דספק הראשון אסור מן התורה ולפ"ז באיסור דרבנן כה"ג מותר וראיתי בפרמ"ג (שפ"ד ס"ק ס"ב) שכ' דר"ת דס"ל דספק א' בגופו וספק ב' בתערובו' מותר לטעמי' אזיל דס"ל לר"י מין במינו לא בטיל מן התורה וכן ס"ל לרב כר"י וא"כ בהך דטבעת של כוכבים ומזלות דנפל אחד מהם לים דמותר מטעם ס"ס אף דאינו שקול דיותר ראוי לומר דמרובא פריש והיתרא נפל אלא משום דלעומת זה אמרינן דגם. מה שנוטל עתה הוא מרובא ואם תחמיר לומר שמא האיסור הוא אף דמרובא פריש א"כ אני אומר ג"כ להיפוך שמא המיעוט שפירש ואיסורא היא דאל"כ סתרי אהדדי והרי אין כאן שום חשש איסור דאורייתא בספק ראשון דעיקר ההיתר דאמרינן עכשיו מרובא פריש ועוד נראה דאין ראי' לדבריו דר"ת לא הזכיר בשום מקום דלכך בהך דטבעת שנפל א' מהם דהטעם דמותר היא משום ס"ס ואדרבא התוס' בפ' התערובו' כתבו דלכך מותר משום דבדרבנן תלינן לקולא דאיסורא נפל וצ"ל דר"ת ס"ל כמ"ש בתחיל' לחלק בין לח ליבש דביבש בטל מין במינו או כמ"ש שם התוס' ד"ה ר"י אומר כו' דס"ל כר"ח דבתר מבטל אזלינן דכל שא"א לו להיות כבטל מקרי מין בשאינו מינו וא"כ כאן טבעות של היתר א"א להם להיות כטבעת של איסור ולכן שפיר בטיל ורק הרא"ש כתב הטעם משום ס"ס והנה לשיטת הרא"ה דס"ל דהכל תלוי באם ספק הראשון אסור מדאורייתא יש לומר ג"כ דיש כאן חומרא להיפוך באם ב' הספיקות בגופו רק שיש להפריש בין הספיקות ונודע הספק הראשון בתחילה שכבר נאסר מן התורה שוב אין מועיל לו אף שאח"כ נולד בו עוד ספק שני וכמ"ש בפרמ"ג שם במה דאיתא בפ"ק דפסחים חבר שהניח מגורה כו' יעו"ש אחר שבארנו לפניך כל השיטות שנתבארו בזה בקצרה נבוא לבאר פרטי חלקי דינים היוצאים לנו מזה בס"ד

סימן פו

דין ספק טריפה שנתערבה ברוב ושוב פירש מקצת מהם

אם נתערבה ספק טריפה כגון ביצה ממנה וכדומה בתערובו' היתר הרבה ושוב נחלקו לב' חלקים מיעוט לכאן והרוב לכאן הי' נראה לכאורה דאסור כיון דלא מהני מטעם ס"ס א"כ כבר נקרא עליהם שם קבוע מדרבנן וכל שנחלקו בדרך חלוקה לא מקרי פריש כמ"ש אמנם בתה"א להרשב"א מבואר להדיא דמתיר בכה"ג דשם כ' גבי הא דטבעת של כוכבים ומזלו' שנתערבה במאה טבעות דפי' מ' למ"א מותרים והקשה עליו הרא"ה ה בבדה"ב דלא מקרי פרישה כיון דהוי דרך חלוקה ואסור גם המיעוט שפי' והשיב הרשב"א ע"ז דהרא"ה לא הבין כוונתו דהוא מדבר בספק טריפה שנתערב דע"פ דין הי' נראה להקל דהא הוי ס"ס ור"ת מתיר בזה לגמרי רק דאנו חוששין לדברי ר"י ולכן כל שפירש המיעוט לצד אחד והרוב לצד א' לא מחמרינן לאסור המיעוט הנפרש לבדו ונראה מלשון הרשב"א במשה"ב שם דגם ר"י הזקן מודה בזה דיש להקל כיון שנחלקו לב' חלקים ויש להתיר המיעוט ואין לומר דהרשב"א לא כ' כן אלא משום דדעתו לדינא עיקר כשיטת ר"ת רק דחשש להחמיר כדעת ר"י וכאן יש עוד סברא להקל כיון שנחלקו בזה סמך על ר"ת דאין נראה כן דהא מביא שם ראיה מדברי השאלתות דכ' דהיכא דאיערב ספק דרוסה באחרות דכולם אסורות ואי אבדור רובא לחדא דוכתא ומיעוטא לחדא דוכתא אמרינן איסורא ברובא איתא ומיעוטא שריין וע"כ צ"ל דמה שמביא שם דברי ר"ת הוא לרווחא דמילתא דהוא מתיר בלא"ה אפי' לא נחלקו וצריך לומר דה"ט דאף דגזרו חכמים על תערובו' שם קבוע היינו דווקא באם נתערב איסור ודאי בתערובו' אבל בספק איסור שנתערב אינו אסור כי אם כ"ז שהספק היא בתערובות שאז אין כאן ס"ס דהוא מב' ענינים דא"א לומר שמא אין כאן איסור כלל וע"כ צריך אתה לומר שמא אינו טריפה וזה א"א מאחר שכבר אסרתו מספק שבגופו משא"כ כשאינו ודאי בתערובו' אני אומר שמא אין כאן איסור כלל רק הוא ברובא ואף אם תאמר שהוא במיעוט אני אומר שמא הוא מותר כעין מ"ש הש"ך כללי ס"ס אות ד' דכל שיש להתחיל ולומר שמא אין כאן איסור כלל אמרינן שפיר ס"ס אפי' בב' ענינים וכשי"ת בס"ד בשעה"ס

ואם נתערב ספק טריפה ברוב ושוב נפל א' מהם לתערובות שני כבר כ' בהג"ה (סעיף ח') דאפי' לדעת הרמב"ם דמצריך שלשה תערובו' דווקא כאן מודה דדי בשני תערובות וכ' הש"ך שם דלדעת הרב דבג' תערובות אסור לאכול תערובות הג' כולו בב"א גם בספק טריפה דדי בב' תערובות דינא הכי לדעתו וכבר כתבתי