בית יצחק - קבוע ספיקות סו

ארבעים למ"א וס' למ"א דאוסרים תערובו' שני כיון דלא נעקר מהם שם קבוע כל דהוי דרך חלוקה א"כ גם בפירש בפנינו כיון דהוי כלוקח מקבוע שפיר אמרינן היכא דהוי רוב במ"א היכא דפירש שלא בפנינו כל שנתקבצו רוב במ"א מטעם גזירת חכמים הוי כאלו נחלקו ופירש בפנינו דאמרינן איסורא הוא ברובא

ומ"מ נלע"ד כיון דבלא"ה במקום הפ"מ סמכינן אדעת רשב"א ור"ת דמתיר בפירש שלא בפנינו א"כ היכא דנתערבו במ"א ויש רוב נגד כולם שפיר איכא למימר דסמכינן לומר דמקרי ב' תערובו' להתיר אפילו שלא במקום הפ"מ

ואם פירש אחד אחד עד שנתקבצו לרוב ואח"כ נפל המיעוט ם הנשאר למ"א בתערובות שני בזה ג"כ יש לעיין דיש לומר כיון דע"פ הדין אמרינן כל דפריש מרובא פריש הוי כאלו יש בודאי האיסור תוך מיעוט הנשאר וא"כ אם נתערבו למ"א מקרי תערובו' ראשון ולא דמיא לפירש ארבעים למ"א וס' למ"א דהמ' שפירש אין אוסרים דשם הי' בדרך חלוקה ושפיר י"ל איסורא ברובא איתא ואפי' פי' מחצית לכאן ונפלו למ"א ג"כ אמרינן הכי כמ"ש בשם הרשב"א דשפיר הוי ס"ס אבל בפירש אחד אחד כיון דע"פ הדין הרוב מותרים א"כ מחזקינן כאלו האיסור בודאי הוא במיעוט הנשאר כמ"ש א"כ אף דאנן אסרינן מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע מ"מ להקל בודאי דלא אמרינן הכי להתיר אם המיעוט הנשאר נתערב אח"כ בתערובו' שני וא"כ יש למצוא דפירש הרוב למ"א אין אוסרים ופי' המיעוט למ"א אוסרים

ולפ"ז קשה למה נקט הש"ס פי' מ' למ"א אין אוסרים ס' למ"א אוסרים הו"ל למנקט רבותא יותר להיפוך דפירש ארבעים למ"א אוסרים ס' למ"א אין אוסרים בגוונא דכתבינן ולכך הי' נלע"ד דאף דחכמים עשאו בכל דבר חשוב שנתערב דין קבוע ממש וכודאי איסור וכמ"של מ"מ באם נשאר המיעוט לא החמירו אלא המיעוט עצמו שנשאר דאין יוצא מהתירו כל שחל עליו שם איסור בתחילה ולא נשתנה בו שום ענין ממה שהי' בתחילה. אבל כל שנתערב בתערובו' אחר ויש רוב נגד המיעוט בכזה לא החמירו ולא עשאום כודאי ולא גרע מספק איסור דאורייתא שנתערב בתערובו' אחר ויש רוב נגד המיעוט בכזה לא החמירו ולא עשאום כודאי כיון דהמיעוט קודם שנתערב אין בו חשש איסור מן התורה

וכן נראה עיקר ומכ"ש בפי' א' א' לפנינו עד שנשאר מיעוט וחזר המיעוט ונתערב אח"כ בתערובו' שני דודאי אין כאן חשש כלל דעדיף יותר מנחלקו בדרך חלוקה ופי' מיעוט למ"א דאין אוסר כמ"ש בש"ס אכן לא מצאתי דין זה מפורש בפוסקים ומסתפינא להקל וצ"ע למעשה. וכל הדינים שיש בפי' מיעוט או הרוב מתערובו' ראשון לשני לשיטת רשב"א כן הוא לשיטת הרמב"ם בפי' מתערובו' שני לשלישי והוא פשוט ולכן נראה דבתערובו' יש להקל בכה"ג בפשיטו' אפי' שלא במקום הפ"מ וכמ"ש

סימן פג

דין נפל לים או שנאכל אחד מהם אחר שנודע האיסור

במ"למ פי"ט מהלכו' אבות הטומאה כתב במה דקיי"ל בתערובו' דבר חשוב דנאכל אחד מהם או נפל לים דתולין דאיסור נאכל או נפל היינו דוקא בנאכל או נפל לים קודם שנודע מן ספק האיסור אבל אם אח"כ נאכל אין מועיל כיון שכבר נקרא שם איסור על כולם וראייתו מהא דאי' פ"ה במסכת טהרו' והובא ברמב"ם פי"ט מהלכות אבות הטומאה ה"א:

בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהם ואינו יודע באיזה מהם הלך ועשה טהרות ונשרפו או נאכלו קודם שהלך בשני' ועשה טהרו' דאז שוב טהורים הטהרו' שעשה כשהלך בשני' אבל אם הם עדיין קיימי' בעת שהולך בשני' שני הטהרו' הם טמאו' אף שאח"כ נאכלו או נשרפו טהרו' הראשוני' יעו"ש ולענ"ד אין נראה כן דהא ודאי לפמ"ש הרא"ש בטעם הדבר דמשום ס"ס אתינן עלה וכמ"ש בסימנים הקודמים ולעיל (סי' ע"ג) בארוכה ודאי דלדידי' אין חילוק דגם אם נאבד אח"כ יש בו ס"ס וכמ"ש באריכות ולא דמיא להא דשני שבילין דאין שם ס"ס כלל אלא אפי' לדעת התוס' ורשב"א דס"ל מטעם דאיסור דרבנן דמדאורייתא ברובא בטל לכך תלינן להקל ג"כ נראה דאין לחלק בזה דלא דמיא כלל להתם דשם ליכא רובא רק משום דכל אחד מוקמינן לי' אחזקת טהרה וכיון דממנ"פ איכא חד דטמא ודאי אין אומרים שאני אומר ודמיא לחתיכת איסור וב' קדירות של היתר דנתבאר בסי' קי"א דאין מתירין שום אחד מהם דאמרינן מאי חזית וכיון שכבר החזקת שניהם באיסור מספק האיך נתיר אח"כ בנאכל אחד מהם משא"כ כאן דאיכא רובא נקרא שמו על שם הרוב וכל שאין האיסור שם בבירור כגון שנפל ונאבד התירו חכמים ולא משווינן כל איסורי דבריהם להדדי:

וראי' דדין דב' שבילים לא דמיא כלל להא דנפל אחד לים דבנפל א' לים אין מתירין רק באוכל שנים שנים דאמרינן מדהא התירא הא נמי התירא ושם בדין ב' שבילין אינו צריך לשמש בטהרות שנים שנים דוקא וא"כ ודאי דלא דמיין כלל להדדי ומלבד זה דברי המל"מ תמוהים דמן הש"ס מוכח להדיא להיפוך דהא דין זה דנפל לים נלמד מהא דאיברי תמימין באיברי בעלי מומים דר"א אומר אם קירב ראש אחד מהם יקרבו כל הראשים כולם ושם מוכח להדיא דאף לאחר שנודע האיסור דינא הכי דשם בפ' התערובות (דע"ג ע"ב) איתא אמר רבא השתא דאמור רבנן לא נקריב אי נקריב לא מרצי שאמר שם דס"ל כמ"ד בעלי חיים נדחים ופריך שם מהא דשחוטין דודאי נדחים ותנן ר"א אומר אם קירב ראש אחד מהם יקרבו כל הראשים וכו' ופירש"י שם וז"ל והא הכא דאלו אתי ברישא לאמלוכי א"ל לא תקריב כו' וכי לא אמליך מכשרינן הנך דפרשי כו' מבואר דמיירי אחר שנודע האיסור והכהן לא נמלך והקריב א' מהם וכיון דהך דטבעת דקאמר רב שם. דאמרינן דאיסורא נפל קאמר שם הוא דאמר כר"א כו' מוכח דגם כאן דינא הכי ולכן דברי המ"למ תמוהים בכאן ואדרבא לפמ"ש למעלה בסימנים הקודמים דעיקר ביטול איסורים הכל הולך בתר שעת ידיעה א"כ כל שנודע האיסור תחילה ונתבטלו מדאורייתא ודאי דיש לומר דאיסורא נפל יותר משאם נפל א' מהם קודם שנודע האיסור וכן מוכח מהא דמקשה התם רבא לר"נ ממתניתין דתנן אפי' אחת ברבוא ימותו כולם אמאי נימא דאיסורא מית ופירש"י שם וז"ל מכיון דמת א' מהם ליתלי בי' ונימא דאיסורא מית והנותרים יקרבו הרי מוכח להדיא דאף לאחר שנודע האיסור תלינן דאיסורא מית דאל"כ לא פריך שם מידי ודו"ק וזה ברור

סימן פד

דין דשי"למ בשני תערובות או בס"ס

כתב הרב בהג"ה דדשי"למ אין מתירין בס"ס וכ' הש"ך ס"ק נ"ו דדעת הרשב"א אף דמתיר בשאר איסורים בדבר חשוב בדשי"למ אין מתירין אפי' בשלש תערובו' ומקור דין זה הוא מהמרדכי מהא דאיתא פ"ק דביצה גבי ביצה שנולדה ביו"ט וספיקא אסורה ואם נתערבה באלף כולם אסורות אף דהוי ס"ס אלא משום דבדשי"למ לא מהני ס"ס והפר"ח תמה ע"ז דהא ממנ"פ קשה לשיטת ר"ת דמפרש דואם נתערבה באלף אודאי קאי א"כ אין מזה שום ראי' כלל אלא גם לשיטת ר"י דמפרש דקאי אספיקא רק משום דספק אחד בגופו ספק ב' ע"י תערובו' לא מהני א"כ אין מזה ראי' דהא אין כאן ס"ס כלל ועיין ביאורי הגר"א מווילנא שכתב בשם תשובת הרא"ש שכ' ג"כ בשם רבו הר"מ דס"ס לא מהני מהא דאם נתערבה כו' והשיב הרא"ש ע"ז דמשם אין ראי' דספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובו' לא הוי ס"ס וכ' שם דהמחבר שכ' בסעי' ט' דספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובו' לא מהני אפי' באיסור דרבנן א"כ מ"ש ואם נתערבה באלף כו' אין משם ראי'. ולכן כ' ג"כ גבי הא דנפל לים דדשי"למ דהתם ג"כ מטעם ס"ס אתינן עלה משא"כ הרב דהגיה שם דווקא אם ספק הראשון הוא דבר תורה א"כ צ"ל דהתם גבי ביצה הוא משום דשי"למ לא מהני ס"ס ולכן כ' כאן ג"כ דדשי"למ לא מהני ס"ס ועיין כרו"פ שהביא ראי' לדעת האומרים דמהני ס"ס מהא דאיתא במשנה במס' ערלה האורג מלא הסיט כו' ובמוקדשים בכ"ש ולמה לא תני ואחרות באחרות אע"כ דבזה מותר מטעם ס"ס אף דקדשים הוי דשי"למ. ולענ"ד אין זה מוכרח דיכול להיות דמיירי אף לאחר שנשחטו הקדשים דשוב אין להם פדיון וא"כ לא מקרי דשי"למ

ולכאורה יש לתמוה ע"ז לפמ"ש בתשוב' הרשב"א סי' ת"א דס"ס מטעם רובא אתינן עלה ואפשר דעדיף מרובא וכיון דבדשי"למ אזלינן בתר רובא כ"ש דניזיל בתר ס"ס לקול' וכבר כתבנו בסימני' הקודמי' להוכיח דבדשיל"מ אזלינן בתר ר רובא מהא דאיתי פ"ק דביצה ד' יו"ד זימן שחורים כו' ופריך שם לימא מסייע לי' לר"ח דאמר רוב וקרוב הלוך אחר הרוב ומשני כדאמר אביי בדף כו' הרי דהש"ס ס"ד דאי הוה אמינא רוב וקרוב הולכים אחר הרוב לא הוה א"ש דהוה אמינא ניזל בתר קרוב לקולא וא"כ כ"ש דברוב נגד מיעוט דלכ"ע בכל התורה אזלינן בתר רובא גם בדשיל"מ אמרינן הכי ואדרבא מצינו כמה דברים שהתירו באיסור דרבנן בדשלי"מ יותר משאר איסור דאוריית' דהא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה כמ"ש בפ' משילין (ד' ל"ז ע"ב) גבי שנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות דקיי"ל כרב דחביות מותרות מטעם דבדרבנן יש ברירה ושם פסק הש"ס לחלק בין דאורייתא לדרבנן ואיסור תחומין מקרי ג"כ דשיל"מ כמ"ש (שם ד' ל"ט ע"א) גבי אשה ששאלה, מים ומלח כו' וא"כ כ"ש דברובא וס"ס דמותר