בית יצחק - קבוע ספיקות סה

יה ב פרק התערובו' (דף ע"ד ע"א ע"ב) פריך שם גבי הא דתניא מרובא לשלש כו' מ"ש שלשה דאיכא רובא שנים נמי איכא רובא מאי ג' דתני תרתי והוא ואבע"א סבר לה כר"א ופרש"י שם בשני פנים הא' דקאי למעלה אשמואל דאסור ס"ס גבי עובדי כוכבים ומזלות דס"ל כר"א במס' עבודת כוכבים גבי אחרות באחרות דמצריך הולכת הנאה לים המלח אלא איתא לי' דס"ס אסור בעובדי כוכבים ומזלות

ועוד פירש דקאי לתרץ קושיא דמ"ש שלשה דר"ל דבעינן דוקא שלשה מלבד התערובו' כדי שיהי' ארבעה ויאכלם שנים שנים וכתב רש"י ז"ל דהעיקר כפירוש הראשון אבל התוס' דחו פי' זו מכמה קושיות והסכימו לפירוש שני של רש"י דבעינן שיאכל שנים שנים וכתב דכמו דאסור ליהנות מתערובו' שני כולו כאחת דמתהני מחדא ספיקא כמו כן בתרתי והוא כשיאכל שנים נשאר הא' באיסורו. וא"כ תליא דין זה במחלקות רש"י ותוס' דלרש"י שהסכים לפי' הראשון א"כ מיירי בתרתי והוא מוכח דס"ל דאינו צריך לאכול שנים שנים דאל"כ ישאר הא' באיסורו ומשמעות לשון הברייתא דכולם מותרים משא"כ לשיטת התוס' ואפשר לומר ג"כ דגם רש"י יודה לדינא לדברי התוס' רק שפי' הברייתא לדידיה יכול להיות דמיירי בתרתי והוא וישאר באמת הא' באיסורו ומה דקתני בברייתא מותר סתם לאו דווקא נקט. וא"כ צ"ע על מה שסתמו הפוסקים ולא הזכירו מזה

שוב ראיתי בפר"מ (שפ"ד ס"ק נ"ה) העיר קצת בזה והביא ג"כ מלשון רש"י פרק ג"ה דמשמע ג"כ מדבריו דתערובות הב' צריך לאכול שנים שנים והיש"ש למס' חולין פסק ג"כ הכי ונלע"ד דטעם הפוסקים שסתמו בזה הוא משום דבש"ס איכא תרי לישנא דבתירץ הראשון מוכח קצת דלא בעינן תרתי תרתי דהא בתירץ שני של ואבע"א "א חידש דבר זה דס"ל כר"א דבעינן תרתי תרתי וא"כ כיון דעיקר הענין הוא איסור דרבנן דמדאורייתא ברובא בטיל ולכן אזלינן לקולא בשל סופרים כמאן דמקיל כמ"ש הפוסקים דבכל דוכתא דאיכא תרי לישני בש"ס בדרבנן אזלינן בתר מאן דמיקל ובפרט דתירץ הראשון הזכיר הש"ס תחילה ומה גם דלפרש"י אין מוכרח דש"ס יסבור הכי אפי' לתירץ של ואבע"א

ובאמת מדברי המחבר אין הכרח כ"כ דהוא פסק דבעינן ג' תערובות ולכך לא רצה להחמיר כ"כ ולכתוב דבעינן תרתי תרתי כיון דבלא"ה דעת הרשב"א דדי בב' תערובות אבל בתערובות ב' אפשר דלא מקלינן כ"כ אכן ממ"ש הרשב"א בכ"מ בתה"א א דדי בב' תערובות ולא חילוק בזה משמע דס"ל להקל וצ"ע כאן לפי הגירסא בש"ס והוא גירסת התוס' והרמב"ם מרבוא לשלש ומשלש למ"א א מותר דהרמב"ם למד משם דבעינן ג' תערובות ותערובות הג' דוקא מותר ולא הב'. א"כ היאך אפשר לפרש כפירש"י דלכך נקט שלשה דבעינן שיאכל תרתי תרתי הא בתערובו' ג' לא הזכיר הש"ס כלל לשון ג' אלא קאמר משלש למ"א דשפיר משתמע דתערובו' ג' היו חד בחד וכמש"ל סי' ע"ד באריכו' דכן משמע מלשון הש"ס א"כ א"א לפרש כלל כפירש ב' של רש"י וע"כ דמפרש כפירוש הראשון

והתוס' שכתבו כן אזלו לשיטתם שם ע"א ד"ה פירש אחד מהם כו' דכתבו דדי בב' תערובו' ולא הזכיר בש"ס ג' תערובו' אלא משום דיש חילוק ביניהם לענין לאוכלם בב"א יעו"ש. וא"כ לפמ"ש מוכח ג"כ דרש"י ס"ל ג"כ דדי בב' תערובו' וכמ"ש בסי' ע"ג באריכו' יעו"ש וגירסת הרשב"א דגורס לשלש ומשלש למ"א כו' מוכח ג"כ דאין יכול לפרש כפי' ב' של רש"י דהא לא נזכר בש"ס כי אם ב' תערובו' ובתערובות ב' לא נזכר שלש כלל וא"כ ע"כ דס"ל ג"כ דלא בעינן דיאכל תרתי תרתי וכיון שכן נראה ברור דתערובו' ג' אפילו למאן דמחמיר ודאי דאין צריך לאכול תרתי תרתי דהא עיקר חומרא זאת נובע מדברי הרמב"ם ולפי גירסתו מוכח בפירוש דלא בעינן תרתי תרתי וכמ"ש דבפירוש לא נזכר בש"ס בתערובו' ב' שיהי' שם שלשה והוא ואפי' תערובו' ב' למאן דמתיר ובהפ"מ דסמכינן בזה אדברי הרשב"א א כמ"ש הפוסקים ודאי דיש להקל ג"כ כיון דהרשב"א מוכח דס"ל כן וגם רש"י ס"ל כן להלכה ודאי דיש לסמוך עליהם בזה באיסור דרבנן כנלענ"ד ודו"ק

סימן פב

דין פירש אחד אח' מן התערובות עד שנעשו רוב ואח"כ נפלו לתערובות אחר

כבר ביארנו למעלה שאם היה רוב במ"א ונתערבו בתערובות אחרת אסורים דאיסורא בר ברובא איתא וראי' ממ"ש בש"ס פירשו ס' למ"א כו' ויש לחקור באם פירש אחד אחד עד שנתרבו ונשאר המיעוט במקומו ואח"כ נפל הרוב לתערובו' אחר מה דינו דהנה הא ודאי כיון דע"פ דין אמרינן בכל אחד כל דפריש מרובא פריש. רק שנים האחרונים אסורים כמ"ש בארוכה בסימנים שקדמו א"כ אף דגזרינן בהו שמא יקח מן הקבוע מ"מ אם נתערבו באחרים דין ב' תערובו יש להם והא ודאי אם כל אחד תיכף שפירש נתערב באחרים ונתבטל בו עד שאח"כ נצטרפו ויש רוב בתוך התערובו' ודאי דמותר ולא שייך לומר ברובא איתא לאיסורא דכל אחד נתבטל והותר ולא שייך לומר חוזר וניעור כיון שעכ"פ יש רוב בתערובות שני נגד כל המתערבים ומדאורייתא ברובא בטלי ודמיא למ"ש במס' עבודת כוכבי' סוף פרק השוכר את הפועל יין ביין דאוסר בכ"ש קאמר שם ל"ש דנפל מפי חביות אבל מפי צרצור קטן ראשון ראשון בטל ולא אמרינן חוזר וניער וכתב התוס' שם דכ"ז שלא נתרבו עד שיש רוב איסור או בכדי נתינת טעם בשאינו מינו לא אמרינן חוזר וניער כ"ז שאין בו שיעור כדי לאוסרו בתערובות מדאורייתא א"כ ה"ה בנד"ד נמי הכי כיון שעכ"פ יש בתערובות השני רוב

ויתר על כן נלע"ד שאפילו אם הי' באותם שנפלו בתערובות שני יותר מתערובות השני ד"מ שהי' עשרים בתערובות ראשון ופירוש חמש עשרה אחד אחד דנמצא קמא קמא נתערב בתערובו' ב' ונתבטל שם עד שנתערבו כולם ובתערובות שני הי' רק עשרה דג"כ מותר. והטעם כיון שכל אחד נתבטל בתערובות ב' שוב אין חוזר וניער כ"ז שאין כאן ריבוי עד כדי שיעור אסור דאורייתא וא"כ כאן שגוף האיסור הוא מועט משיעור תערובות הב' לא אמרינן חוזר וניער כמ"ש מהא דיי"נ הנ"ל ולפ"ז אפילו אם פירש א' א' מתערובות הראשון לפנינו ותיכף נתערבו בתערובות הב' אמרינן ג"כ קמא קמא בטל אף שנתערב אח"כ רוב כמ"ש

אמנם אם פירש אחד אחד למ"א עד שנתרבו לרוב במקום אחד ואח"כ נתערב אותו הרוב. למ"א שהי' רוב נגד כל התערובות הא ודאי דאם נפל הרוב למ"א יש לחלק לענ"ד דאם פירש מהם קודם שנודע התערובו' דחל על כל אחד שם היתר דקודם שנודע התערובות לא שייך לגזור אטו שמא יקח מן הקבוע אחר שנודע כמ"ש הרא"ש

ולפמש"ל בסימנים הקודמים דאם פירש קודם שנודע האיסור אפי' פירש מעט מעט עד שנתקבצו שם הרוב אז אמרינן אדרבא האיסור נשאר ברובא כיון דקודם ידיעה לא שייך ביטול ולא כל דפריש מרובא פריש והבאתי שם ראי' מהא דסימן ק"ז גבי מערה דגים לקערה יעו"ש א"כ אם נתערבו שוב בתערובו' שני ודאי דאסור דהוי כאלו נפל כל התערובו' הראשון לשני ומקרי רק תערובות ראשון לבד כמ"ש

אכן אם כל א' שפירש נתערב בתערובו' ב' עד שאח"כ נתערב הרוב ואפי' הם יותר מכל כך תערובות הב' אמרינן דאין חוזר וניער כיון שעכ"פ מדאורייתא יש רוב נגד האיסור וכמ"ש בש"ס וכי מגיסא אסירא וכמש"ל אבל, אם פירש לאחר שנודע האיסור ונפרשו אחד אחד עד שנעשו רוב ואח"כ. נתערבו באחרים בזה יש לעיין דלכאורה יש לומר כיון דע"פ דין כל דפריש מרובא פריש רק משום דגזרינן שמא יקח מן הקבוע אתינן עלה אמרינן שפיר כיון שנתערבו שוב בתערובו' אחר כל שיש רוב נגד כולם שפיר הוי ב' תערובו' ודמיא לפירש אחד מן התערובו' היכא דנתערב אח"כ בתערובו' דמתירין. אף דכבר חל איסור על האחד מדרבנן מטעם גזירה לא אמרינן דהוי כאלו נתערב ודאי איסור דרבנן בתערובות וא"כ ה"ה בנתערב רובא ג"כ דינא הכי כיון דבאמת אמרינן מרובא פרשי

והא דאיתא בש"ס פירש ס' למ"א אוסרים היינו דוקא בפירש דרך חלוקה כמ"ש הרא"ה דע"ז לא שייך לומר כל דפריש מרובא פריש. אבל כאן דפריש מרובא וע"פ דין אמרינן וכי מגיסא אסירא כמ"ש בפרק התערובות אף שהי' רוב הבהמות במ"א שפרש"י שם אף דאנן אסרינן משום גזירה שמא יקח מן הקבוע מ"מ אם נתערבו שוב באחרים ויש רוב נגדם נלע"ד דהותר למאן דמתיר בב' תערובות

וכן הדין מתערובות ב' לג' לשיטת הרמב"ם אף דיש לומר ג"כ סברא להיפוך דכיון דחכמים אסרו משום. שמא יקח מן הקבוע יש לומר דכל שנתאספו רוב למ"א חוזר עליהם שם קבוע וכאלו פירש אחד אחד בפנינו דאז ודאי דאמרינן איסורא ברובא איתא ודמיא לפירש