בית יצחק - קבוע ספיקות סג

נפל לתערובו' אחרות אז דוקא מתיר הרשב"א או אף דחזרו ונחו במ"א ואח"כ נפל לתערובו' אמרת ג"כ דינא הכי ומה שהביאנו לזה היא במ"ש לעיל (סימן ל"ח) ושארי מקומות באריכות בשיטת הרשב"א והרא"ש דהרשב"א סובר דהא דקאמר הש"ס ונכבשינהו דניידי כו' היינו שיתפזרו אנה ואנה ואז נעקר מהם שם קבוע משא"כ בנעקרו כולם ביחד אז עדיין שם קביעותם עליהם והרא"ש ס"ל דגם נעקרו כולם מקרי פרישה אף שהולכים יחד זה אחר זה ונתבאר למעלה בשם הגר"א דהיינו לענין אם בשעת פרישותם אז פי' אחד מהם אין אוסר משמע דהששים עצמם איסורם משום דהדרא לקביעותא יעו"ש וא"כ יש לעיין בנד"ד לפי שיטת הרא"ש דס"ל דהדרא לניחותא א"כ כל שנחלקו מחצה לכאן ומחצה לכאן כל זמן שלא נחו עדיין שאז נעקר מהם שם קבוע ואין איסורם איסור ודאי ולכן שפיר אמרינן דאם נתערבו שוב באחרים יש כאן ס"ס גמורה אבל אם נחו שניהם א"כ כל אחד נאסר בפ"ע וכבר חל עליהם שם איסור והוי ממש קבוע וא"כ אם שוב נתערבו באחרים הוי ממש תערובו' ראשון בלבד

שוב ראיתי שאין הדבר כן דהא לשיטת הרשב"א א כבר נתבאר דס"ל דעדיין לא נעקר מהם שם הקביעות ואעפ"כ כ' בפירוש דאם נפל מחצית לתערובו' אחרת מותר ולדידיה ודאי דאין חילוק בין אם נפל בשעת הפרישה או לאחר שנח וא"כ י"ל דגם לשיטת הרא"ש היא כן דאף דאנו אוסרים ב' הציבורים מ"מ אין עליהם שם קבוע ממש כיון דאין ידוע היכן האיסור ולא מקרי רק ספק לבד וכיון שהספק הזה אינו איסור תורה י"ל דמותר בנפל למ"א

ומ"ש הגר"א דהדרא לקביעותא היינו דוקא בא' מששים דהם הרוב ואמרינן איסורא ברובא ואין לומר דכיון שאסרו חכמים תחילה ב' המחצית הרי נעשו כודאי איסור ושוב אין מועיל להם מה שנתערבו אח"כ ברוב: דא"כ גם בפירש אחד מהם שלא בפנינו דנאסר ג"כ מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע נימא ג"כ הכי ואעפ"כ קיי"ל אם נתערב אח"כ ברוב מותר. וכן נראה מסתימת לשון הש"ס פירש ששים למ"א אוסרות משמע דוקא משום שהם הרוב: וכמ"ש הרשב"א ז"ל שם ולא חילק בין אם פירשו ונחו במקום אחד או לא וכן נראה

סימן עח

דין אם פירש מחצית למקום א' מה דין מחצית הנשאר

בספר פרי תואר נסתפק אם נפל מחצית לתערובו' אם המחצית הנשאר מותר או לא דכיון שנתערב מחצית האחד למ"א ובטל ברוב א"כ יש להתיר גם מחצית הנשאר דאיכא למתלי שהוא באותם החמשים שנתערבו באחרים ואזיל לשיטתו שהקשה שם דאפילו נחלקו מחצית לכאן ומחצית לכאן נתיר המחצית מחמת ס"ס כשאינו אוכלו כולו כא' דיש כאן ס"ס שמא הוא במחצית האחרת ושמא זו שאוכל אינו האיסור ותירץ שם כיון דלפ"ז תתיר גם האחרת דאל"כ אמרינן מאי חזית א"כ תתיר ספק א' לבד כשתתיר כולם וכבר נאסרו בתחילה ולכן כ' דכשנפל מחצית למ"א שאין אתה צריך לדון עליו מאחר שכבר נתבטל ברוב א"כ גם מחצה הנשאר מותר מטעם ס"ס ודברים אלו תמוהים בעיני דהא גם בכה"ג כיון שאין אתה מתיר התערובו' הב' כי אם מטעם ס"ס שמא הוא במחצית האחר א"כ הרי אתה דן על שניהם ביחד מטעם אותו הס"ס עצמו ולפע"ד מוכח מן הש"ס להיפוך מדקאמר פי' ארבעים למ"א וס' למ"א פי' מ' אין אוסרות ס' אוסרות משמע אפילו נפלו הס' תחילה למ"א ואעפ"כ דוקא בנפלו המ' למ"א אין אוסרות אבל בפ"ע אוסרות והרי הדברים ק"ו מה התם דתלינן איסורא ברובא איתי' ואעפ"כ נשארו המ' באיסורם אף דלא סתרי אהדדי וע"כ צ"ל כיון שכבר בעת שנחלקו נקרא שם איסור על שני הציבורין וא"כ שוב כשנפלו הרוב למ"א לא מן התערובו' נפלו אלא בפ"ע ולא נתחדש שום ענין בהמ' הנשאר כעין מ"ש הש"ך בדין פירש א' מהם ונפל לים א"כ כ"ש כשנפל מחצית דאתה צריך לדון ולומר שמא נשאר האיסור במחצית הנשאר וכמ"ש

ועוד נראה להוכיח מלשון הרשב"א שכ' דאם נפל המחצית למ"א מותר והוקשה למה דקאמר בש"ס דוקא פירש מ' למ"א אין אוסרים ותירץ דנקט הכי כדי לסיים פירשו ס'. למ"א אוסרים דאמרינן ברובא איתי' ולמה לא תירץ הרשב"א כפשוטו דלכך נקט הכי דאם הי' המחצית נופל למ"א גם מחצת הב' הי' מותר בלא תערובו' כלל אלא ודאי דאין הדין כן וכללא הוא כיון שכבר נאסרו הב' מחציות ולא נתחדש בהם שום ענין אחר שוב אין להתירו וכמ"ש וזה ברור לע"נד

עוד ראיתי בפר"ח שמה כמה ענינים שהם תמוהים לענ"ד בכמה דינים שחידש שם הא' שכתב לשיטת הרשב"א באם הי' ספק טריפה בתערובו' ופירשו מ' למ"א וס' למ"א אז מותרים שנתערבו ברוב אחרים וכתב עוד דאף בודאי טריפה המ' שפירש מותרים בלא תערובו' והס' אסורים אפילו בתערובו' יעו"ש: וכל זה הוא לשיטתו שם דס"ל דלדעת הרשב"א בנחלקו מ' לכאן וס' לכאן מקרי פרישה מן הקבוע כמו בנתפזרו כל א' אנה ואנה אבל כבר כתבנו למעלה (סי' ל"ח) ובש"ס באריכו' דהרשב"א ס"ל דוקא נתפזרו מקרי כבישה ופרישה: וגם כתבתי שם דהרשב"א דוקא בספק טריפה אמרה למילתו דפי' מועטים בפ"ע מותרים וכמו שית' עוד בס"ד בסעיף ט' וכיון שכן בודאי כל שנחלקו לב' חלקים לא אמרינן איסורא ברובא איתי' ולכן אין להם היתר אא"כ נתערבו שוב באחרים דאף דעדין לא נעקר מהם שם קביעות ולא אמרינן מרובא פריש מ"מ לא מקרי רק ספק וספק הראשון אינו מן התורה משא"כ הס' שנתערבו באחרים דאמרינן איסורא ברובא לחומרא וכאלו ודאי האיסור שם הוא לכן מקרי הכל תערובות אחד גם מה שהיקל בס' שנתערבו באחרים בספק טריפה ג"כ אינו מוכרח דכיון דאנו אומרים איסורא ברובא אית' הרי הוא כאלו כל המאה נתערבו באחרים שיש בהם ספק דודאי אסור לדידי' דחושש לדעת ר"י דספק אחד בגופו ספק ש' ע"י תערובות אסור אלא ודאי דזה אינו ויתבאר עוד בסעיף ט' בס"ד

סימן עט

דין אם פירש מקצת שלא בפנינו ונתערב באחרים

כבר נתבאר בסימנים הקודמים דפירש מן התערובות שלא בפנינו יש בזה מחלוקת הפוסקים דלר"ת ורשב"א מותר ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע כי אם בקדשים או שעושה מעשה בידים אבל לשיטת הר"י והרא"ש אסור משום דגזרינן שמא יקח מן הקבוע וא"כ מה דאיתא בש"ס דבעינן שתי תערובות או ג' לכל מר כדאית לי' היינו דוקא בפירש לפנינו דהוה ממש כלוקח מן הקבוע אבל בפירשה שלא בפנינו לא בעינן שום תערובות עוד ולדעת ר"י ורא"ש אפי' בפירש שלא בפנינו איתא להאי דינא

והי' נלע"ד דלפ"ז בפירש שלא בפנינו ונתערבה באחרות דמותר לאכול התערובות השני כולו בב"א כיון דמדינא הי' מותר אותו הראשון שפירש לגמרי דאמרינן ודאי דהיתרא הוא ורק משום גזירה אתינן עלה בכה"ג דנתערב באחרים יש לו היכר דאוכלו ע"י תערובות לא שייך לגזור שמא יקח מן הקבוע שאין שמו נקרא עליו אלא על כל התערובות ורמז לדבר מ"ש בפ"ב דמס' ביצה גבי אין מטבילין כלים בשבת משום גזירה דשמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר איתא שם דמטבילין דלי לטהרו על גבי מימיו משום דלא מתירין לו אלא ע"י דליו זכור הוא וכן בהך דאשה מערמת וטובלת בבגדיה דג"כ התירו כל שטובלת ע"י שלבושה עם בגדי' ובטל הלבוש לגבי גופה ואין נקרא הטבילה ע"ש הכלי והי' נראה עוד דאפילו לדעת הרמב"ם דהמחבר חושש לסברתו דמצריך ג' תערובות ג"כ מודה בנד"ד דדי בתערובות שני כיון דיש היכר בודאי לא יבא ליקח מן הקבוע שהרי לא התירו אותו בפ"ע

אכן יש לומר דלא דמי למ"ש במס' ביצה גבי טבילה דשם התירו חכמים לעשות מעשה ביד להטביל ע"י דליו או ע"י לבושה וא"כ גם בפירש שלא בפנינו היה לנו לומר דמותר לערבו בידים בתערובו' שני ולאוכלו וזה ודאי אינו דא"כ קשה לדעת ר"י דלא מחלק בין קדשים לחולין יקשה קושיית הש"ך בהך דריש פרק התערובות נכבשינהו דניידי וכל דפריש מרובא פריש ואי משום דקאמר רבא גזירה שמא יקח מן הקבוע הי' לו לומר דכל אח' שיפרוש יערבנו בקדשים אחרים מין במינו ומדוע נפסיד קדשים אלא ודאי ע"כ כיון דחכמים אסרו אותו שפירש וקראו עליו שם איסור הרי הוא איסור דרבנן דאסור לבטלו בידים וא"כ יש לומר שגם לענין תערובו' ג"כ עשו אותו כאיסור קבוע עצמו כנוטל מן הקבוע לכל דיני' להרשב"א לשיטתו ולהרמב"ם לשיטתו דבעינן ג' תערובות דוקא

וקצת נראה מסתימת דברי המחבר סעיף ח' דהזכיר ג' תערובו' ולא חילק בין שלא בפנינו או בפנינו מסתמא ס"ל דשוה הוא בכל הדינים כאלו פירש בפנינו: אכן לפמ"ש האחרונים דבלא"ה בהפ"מ סמכינן אהרשב"א דס"ל פירש שלא בפנינו מותר א"כ בכה"ג דאיכא עוד תערובות שני יש לומר דמותר אפילו בלא הפ"מ אפילו לאוכלם בב"א וכן נראה עיקר: