בית יצחק - קבוע ספיקות סב

ושוב נפל א' מהם לרוב מה דינו דלכאורה נראה דבכה"ג ודאי דלא מהני לפמ"ש דתערובו' חד בחד חמיר מספק איסור וכגופו של איסור מקרי א"כ כל שלא היה ב' תערובות לבד הספק הזה אינו מועיל והוי כתערובו' חד בחד שנתערב בתערובו' וא"כ יש להסתפק אפילו לשיטת הרשב"א והתוס' דס"ל דדי בב' תערובו' דאפשר דכאן גרע יותר דלא נקרא עליו שם תערובו' כלל כיון שתחלה הוחזק באיסור ואח"כ כשנתערב עוד חד בחד הוחזק ג"כ באיסור וכן נראה באמת דנלמד במכ"ש ממ"ש הש"ך בכללי ס"ס דספק איסור דאורייתא שנתערב חד בחד ושוב נתערב אח"כ א' מהם ונפל לרוב דאינו בטל מטעם ס"ס א"כ כ"ש אם היה תערובות הראשון ג"כ חד בחד דהוא חמיר מספק איסור תורה כדמוכח מלשון הרשב"א שהבאתי בסי' הקודם וא"כ אין כאן ספק דודאי אסור כאן אפי' לשיטת הרשב"א

אך מה שיש לעיין באם היה תחלה תערובות חד בתרי ושוב נתערב א' מהם חד בחד ואח"כ א' מהם עוד חד בחד דאפשר לומר כיון דעכ"פ יצא תחלה מאיסור תורה א"כ גם אם נתערב עוד חד בחד ב"פ הוי כג' תערובות דהוי ס"ס ממש אכן מלשון הרמב"ם והמחבר שכתבו שנפל א' מתערובו' לג' אחרי' כו' ומשמע דבעינן ג' דוקא דהוי רובא וכן נראה לפי הטעם שנתבאר דהרמב"ם מצריך ג' תערובות משום דבתערובות הראשון כודאי יחשב ולא גרע מאיסור דרבנן שנתערב חד בחד דודאי אסור כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס וכיון שכן לא יועיל לו אפי' נתערב שוב חד בחד ועוד שבאמת משמע דהרמב"ם עצמו מחמיר אפילו בספק איסור בב' תערובו' כמ"ש האו"ה הובא בד"מ שהכריע לפסוק בספק איסור כשיטת הרשב"א דדי בב' תערובות ובודאי איסור כהרמב"ם כו' מוכח דהרמב"ם גם בספק איסור סובר דבעינן ג' תערובות א"כ כ"ש דמחמיר אם היו תערובות הראשון חד בחד ואח"כ שני תערובות ודלא כמ"ש בסימן הקודם דהרמב"ם יודה לזה ועיין בביאורי הגר"א מווילנא משמע ג"כ דהרמב"ם מחמיר בספק איסור בב' תערובות וא"כ כ"ש באם תחילה הי' רוב ואח"כ ב' תערובות כל אחד חד בחד דחמיר יותר

אך לדינא נראה כמ"ש בסימן הקודם להקל באם הי' תחילה חד בחד ואח"כ ב' תערובות כל א' רוב לפי מה דמשמע מדברי הרב בהג"ה דאף דחשש לדברי הרמב"ם מ"מ מודה בזה וכמ"ש בסימן הקודם אבל באם היה ב' תערובות כל א' חד בחד ותערובות הג' היה רוב נראה דאף לדעת הרב אסור: אבל לדעת הרשב"א דס"ל דדי בב' תערובות אם הראשון הי' רוב והב' חד בחד צ"ע דלכאורה נראה דתליא בב' תירוצים של הרשב"א (תה"א בית ד' שער ב') שכ' וז"ל ואני תמה באותה שמועה כו' דמהתם משמע דדוקא בשנפל האיסור לרוב ומאותו רוב נפל למ"א כו' וקשיא לי כי ליכא רובא נמי הא איכא בכל חד שבתערובות ס"ס כו' ותירץ שם דלשיט' ר"י א"ש שאין מתירין ס"ס אלא בב' תערובו' וי"ל עוד דכל שנפל כאן איסור בודאי וליכא רוב היתר אנו רואים כל אחד מהם כגופו של איסור שהרי הוא אסור דבר תורה כו' וא"כ משמע דלטעם הראשון מותר כאן שהרי ספק הראשון לא היה דבר תורה ואינו דומה לספק א' בגופו ספק ב' בתערובו' דשם כבר נאסר מתחלה מן התורה ושוב אין להתיר אח"כ כשי"ת בשעה"ס בס"ד משא"כ לטעם השני שכ' משום דכגופו של איסור מקרי משמע דחמיר יותר מספק וא"כ כאן בנ"ד ליכא ס"ס כלל. אבל יותר נראה דהרשב"א לא קאמר בטעם ב' אלא לומר דאף אם לא נימא כסברת ר"י בספק ראשון בגופו אלא כדעת ר"ת דמותר מ"מ חד בחד מודה דחמיר יותר מאחר שחייבה עליו תורה אשם תלוי אבל מ"מ אם הי' תחלה תערובו' ברוב שכבר נתבטל מן התורה ושוב אף אם נתערב חד בחד שאין כאן חיוב אשם תלוי מעולם י"ל דמותר כאן ושפיר חשיב ס"ס וראיה לענ"ד מהא דקיי"ל בב' חתיכות א' של איסור וא' של היתר באיסור דרבנן וקדירה א' של היתר ונפל א' מהם דתלינן דהיתרא נפל אף דנתערב תחלה חד בחד כמ"ש הפר"ח בריש סי' קי"א א והשיג שם על הש"ך דאוסר בזה והוכיח כן ממשנה מפורשת דמס' תרומה הרי מבואר לנו דכל דתחלה הי' איסור דרבנן אף דנתערב אח"כ חד בחד לא הוי כאלו שניהם אסורים בודאי א"כ ה"ה בנד"ד כל שנתערב תחילה ברוב היתר ונעשה דרבנן ושוב נתערב א' חד בחד נקרא שם ספק על כל א' דאף דאתחזק כאן איסורא מ"מ גם היתרא אתחזק כאן ולא דמיא לאם תערובות הראשון היה חד בחד דשם החמיר' עליו תורה להביא אשם תלוי משא"כ בנד"ד כן היה נראה

שוב ראיתי די"ל כיון שיש כאן ב' חתיכות א"כ אם תתיר א' ע"כ אתה צריך להתיר גם השני דאל"כ מאי חזית דאסרת לחברתה טפי מינה ודמיא לאיסור ר דרבנן בב' קדירות של היתר ושניהם ודאי א"א להתיר אך אם שוב נפל א'. מהני תרתי למ"א חד בחד ודאי דלהרשב"א מותר דא"א לומר כאן מאי חזית דהא אין אתה דן על תערובו' השני כלל אלא על השלישי ודמיא ממש לדין שכ' הפר"ח. ואין לדחות דש"ה שאתה דן על הקדירה משא"כ דבפעם ב' היה גוף החתיכה בתערובו' חד בחד דזה אינו דודאי אף אם היה בקדירה ג"כ מותר

שוב ראיתי שמבואר בש"ך (כללי ס"ס סי' יו"ד) מ"ש בשם האגור שיש לחלק בין קדירה שאנו דנין על הפליטה לבד ובין נתערבה חד בחד ומבואר ג"כ שם ומדברי האחרונים דאסור כל שלא הי' רוב בב' תערובו' עכ"פ וא"כ משמע דאף לשיטת הרשב"א אף אם היו ג' תערובות כ"ז שב' תערובות האחרונים כל א' היו רק חד בחד אסורים אך לענ"ד אין זה מוכרח כ"כ לשיטת הרשב"א ויתבאר עוד לפנינו בס"ד בשעה"ס באריכות ודין ספק טריפות בתערובות אחד וב' נתבאר שם באריכות בס"ד

סימן עו

דין אם ספק איסור במקום חזקה נתערב בב' תערובות

יש לחקור לפמ"ש האחרונים דספק איסור די בב' תערובות אפי' לדעת הרמב"ם אם הי' ספק במקום חזקת איסו' כגון ספק שאינה זבוחה וכדומה אם די בב' תערובות דלכאורה נראה דתליא בב' שיטות הט"ז והש"ך בכללי ס"ס דלדעת הט"ז שם דס"ל דבמקום חזקה אפי' אלף ספיקות לא מהני א"כ כאן אף דיש ב' תערובות לבד הספק הראשון מ"מ לא עדיף מג' ספיקות שבמקום חזקה לא מהני משא"כ לדעת הש"ך דמתיר שם בג' ספיקות. א"כ כאן יש לומר דגם להרמב"ם מותר דאף דכתבנו בסימן ע"ג באריכו' דטעמו של הרמב"ם דמצריך ג' תערובות משום דתערובות הראשון לא מקרי ספק כלל דחכמים עשו אותו כודאי וא"כ כאן דספק הראשון היא במקום חזקה דנחשב ג"כ כודאי דהא לוקין עליו משום נבילה כמ"ש הרמב"ם. (פ"יא מה"ש הי"ב) בלא בדקו בסימנים הרי זה נבילה ולא כ' ספק נבילה וא"כ הוי ודאי איסור ממש שנתערב בב' תערובות: מ"מ י"ל כיון דזה גופא היא חומרא בלא טעם דהא עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא רק דחכמים החמירו בה לחושבו כודאי לא החמירו כי אם בודאי איסור ממש ולא אם האיסור ספק רק דנחשב כודאי מטעם חזקה וא"כ י"ל דגם לפ"ד הט"ז יש להקל בזה דהט"ז לא קאמר דאפי' אלף ספיקות לא מהני כי אם כשכל הספיקות הכל הם בענין החזקה דאז אין נחשבים לספק כלל משא"כ אם יש ב' ספיקות אחרות שאינם נגד החזקה דבזה גם הט"ז מודה וכשי"ת בשעה"ס באריכות וא"כ י"ל ג"כ בנד"ד כיון דיש כאן ב' תערובות דהם ב' ספיקות גמורים שאינם נגד החזקה לא החמירו בזה חכמים במקום ספק אף שספק ראשון נגד החזקה כמ"ש והנה הא ודאי בבדק בסכין לאחר שחיטה ונמצא פגום ודאי דנחשב לספק לבד ויש להתיר בב' תערובות שהרי הרמב"ם חושבו רק לספק נבילה לבד וחייב בכיסוי מספק וכמ"ש ריש סימן י"ח ועש"ך שם ובדברי האחרונים ובפר"מ שם ובפתיחה לה' שחיטה שהאריך שם בטעמו של דבר אמנם במקום חזקה גמורה כגון לא בדק בסימנים וכדומה כיון דחושבים אותו כודאי בזה יש להסתפק ועיין בפר"ת סימן כ"ה דכ' בפשיטות דמה דהוי נבילה היא רק דרבנן ובתבו"ש שם נסתפק דלפמ"ש התוס' בפ"ק דחולין משמע דהוי רק דרבנן משום דרוב שוחטים כהוגן יעו"ש וא"כ לפמ"ש דבהפ"מ הקילו האחרונים בב' תערובות היום נראה דבכה"ג יש לצדד ולהקל אף בלא הפ"מ אך צריך לאכול תערובות הב' א' א' לא כולו כאחת דאל"כ גם למאן דמתיר בב' תערובות אסור כאן וכיון דפשטות לשון הרמב"ם והמחבר שם משמע דהוי ודאי נבילה אין להקל כנלע"ד

סימן עז

דין אם נתערב אחד במאה ופירש מחציתו לתערובות ב'

לדעת הרמב"ם דמתיר בב' תערובות מבואר לנו אם נתערב תחילה איסור ודאי במאה ואח"כ נחלקו חמישים לכאן ונ' לכאן אפילו כל הנ' לתערובות אחר שיש רוב כנגדם ג"כ מותר ומקרי שפיר ב' תערובות ומותרים מטעם ס"ס והיא מפורש ברשב"א א בתה"א וז"ל (שער התערובות בית ד' שער ב') ומסתברא שאם פי' מחצה על מחצה כגון שפירש חמשים לכאן וחמשים לכאן ונפלו החמשים למ"א כולם מותרים דהא איכא ס"ס כו' ולשיטתו אזיל דמתיר בב' תערובו' וכאן ספק הראשון אינו אסור מן התורה וא"כ נלמד במכ"ש לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דבעינן ג' תערובות אם תערובות הב' נחלק חציה לכאן וחצי' לכאן ונפל המחצית למ"א כולם מותרים ג"כ ואפילו תערובו' הראשון ג"כ נחלק ונפל מחציתו לב' ומחציתו הב' נפל לג' י"ל דמותר וכן יראה מלשון הש"ס. דקאמר שם מרבוא לשלש ומשלש למ"א כו' ולא קאמר א' מרבו לשלש וא' משלש למ"א כדקאמר שם תחילה נפל כוס א' כו' משמע דאף אם מחציתו נפל ג"כ מותר והטעם דהא שפיר יש כאן ס"ס גמור כל שנתבטל תחילה האיסור ר ברוב מדאורייתא בתערובו' הראשון ויש לחקור בכוונת הרשב"א אם מיירי דוקא בפי' המחצית לכאן וכו' ובשעת פרישתו אז