בית יצחק - קבוע ספיקות סא

שלא פירש א' מן התערובות הב' למ"א אסור התערובות הב' אפילו אם אוכלו בזה אחר זה מותר ואזלי לשיטתם כמ"ש הר"ש והרא"ש ממתני' דפ"ב דערלה דאינו צריך להרים כן הם תוכן דברי מרן הגאון מוהר"א זצוק"ל מווילנא בקצת תוספות ביאור ולפי שיטתו אין אנו צריכים למ"ש למעלה בביאור הסוגיא הזאת בשיטת רש"י ותוס' ומתורצים בטוב טעם כל הקושיות שהקשו האחרונים בדבריהם ואחר שביארנו לפניך כל השיטות הנמצאים לראשונים ז"ל בביאור הסוגיא נבוא לביאור פרטי דיניהם בס"ד

סימן עד

דין ודאי איסור בתערובות ראשון ושני ושלישי

כבר ביארנו לפנינו הודאי איסור שנתערב בדבר חשוב שאין מתבטל אם שוב לקח א' מהם ונתערב בתערובות ב' להרשב"א א והתוס' מותר משום ס"ס אף דיש להפריד הספיקות וכל ספק א' נולד קודם לחבירו וכבר נאסר מ"מ בב' תערובות לא החמירו והטעם כיון שמדאורייתא גם תערובות הראשון מותר לא החמירו כי אם בודאי איסור אבל לא כשהותר מתחילה מן התורה ושוב נולד לו ספק ב' בתערובות. רק דאסור לאכול התערובות הב' בב"א דהרי יש בו האיסור שכבר אסרו אותו חכמים ונוכל לומר דגם רש"י ס"ל כן רק דפירש בג' תערובות היינו כדי שיהיו נאכל הב' בב"א כולו וכמ"ש למעלה ולהרמב"ם בעינן ג' תערובו' דוקא אבל תערובו' הג' מותר לאכול כולו בב"א רק דיש לומר דעכ"פ אסור לאוכלו כולו בב"א וכמ"ש למעלה דעת רמ"א אליבא דהרמב"ם ויש לחקור אם תערובות ראשון הי' חד בחד ואח"כ נתערב בתערובו' מה דינו לכל השיטות הנ"ל

והנה זה ודאי דלשיטת רשב"א ור"ת דב' תערובות מותר ודאי דכאן לא מהני לחשוב תערובות ראשון של חד בחד להתיר השני. והוא מוכח מן הש"ס דשם אפילו לגירסת רשב"א דגורס לשלשה ומשלשה למ"א כו' דמשמע דוקא שתערובות הראשון הי' רוב היתר וכדאמר שם מ"ש שלשה דאיכא רובא כו' ולא מבעיא לדעת הסוברים דספק א' בגופו ספק ב' בתערובות אסור דודאי כיון דנתערב האיסור תחילה חד בחד הוי בכל א' ספק איסור ולא מהני תערובות אלא אפילו לדעת ר"ת דגם ספק א' בגופו ספק ב' בתערובות מותר כאן מודה משום דתערובו' חד בחד כגופו של איסור דמיא ונחשב כודאי וכן נראה מתוך דברי רשב"א) בתה"א בית ד' שער ב') שכ' בתחילה דלכך בעינן גם תערובות הראשון רוב כדעת ר"י הזקן דס"ס אינו מועיל כי אם ע"י ב' תערובות אבל ספק א' בגופו כו' אינו מועיל וכ' שם אח"כ עוד י"ל דכל שנפל כאן איסור בודאי וליכא רוב היתר הרי אנו רואים כל א' כגופו של איסור שהרי הוא אסור דבר תורה כו': הרי מבואר דכאן אפי' לדעת השוברים בספק א' בגופי ספק ב' ע"י תערובות מותר כאן מודו וכמ"ש ומה שיש לעיין בזה יתבאר בס"ד בשעה"ס

אבל לדינא ודאי הכי היא ובהיות כן אפי' לא נודע מן התערובות הראשון עד אחר שנתערב בתערובו' ב' ג"כ אסור אף דבשעה"ס יבואר דבכה"ג מקלינן גם באם ספק ראשון בגופו ספק ב' ע"י תערובות דכאן גרע טפי משום דכגופו של איסור מקרי ואין לומר שכ"ז שלא נודע בעת שנתערב חד בחד אז עדיין לא מקרי אתחזק איסורא ולא הוי כגופו של איסור דזה אינו דאטו אם היו כאן ב' חתיכות א' של חלב וא' של שומן ולא נודע ואח"כ אכל אחד מהם ושוב אחר שאכל א' מהם נודע שחלב אכל מי לא מחייב אשם הלוי וזה ודאי אינו הרי דמקרי אתחזק איסורא אפי' קודם ידיעה

אכן לשיטת הסוברים דבעינן ג' תערובות יש לעיין אם היו תחילה תערובות חד בחד ואח"כ נתערב א' מהם בב' תערובות מה דינו דהנה לפי הטעם דמקרי ספק בגופו היו לנו להתיר כאן דהא מבואר בדברי הרב בהג"ה דספק איסור בב' תערובות מותר כודאי איסור בג' תערובות כיון דבלאו הכי יש כאן ב' ספיקות בב' תערובות אבל לפי טעם הב' שכתבנו דתערובות חד בחד כגופו של איסור הוא היו לנו לאסור לשיטת הסוברים דבעינן ג' תערובות וכבר כתבנו בסימן הקודם דאותם הסוברים דבעינן ג' תערובות הם גורסים בש"ס לרבוא אסורים מרבוא לשלשה ומשלש' למ"א וכן גורסים בברייתא דטבע' של עבוד' כוכבים פירש א' מהם לרבוא ומרבוא לרבוא כו': הרי מוכח דכאן בעינן דגם בג' תערובות שיהיו בתערובות הראשון ג"כ רוב היתר ומשמע דבכל א' מג' התערובות בעינן רובא דהיתרא וכמ"ש בש"ס שם מ"ש לשלשה דאיכא רובא כו' ומ"מ נראה לדינא דגם להרמב"ם מותר כאן באם הי' ג' תערובות אף דתערובות ראשון היה חד בחד לפי הטעם שכתבנו למעלה בסי' הקודם בשם הגר"א דלכך מצריך הרמב"ם ג' תערובות משום דתערובות הראשון כיון שאסרוהו חכמים הוה כודאי איסור דרבנן דיש בו חשש איסור תורה דע"י גזירתם אסרוהו חכמים מחמת ספיקא דאורייתא כמ"ש הש"ך (בכללי ס"ס סי' י"ח) וא"כ אם נתערב חתיכה חד בחד ודאי דלא מקרי איסור ודאי ממש דהא בכה"ג בחתיכה א' מב' חתיכות חייב אשם תלוי ולא חטאת רק דחמיר משאר ספק דאורייתא כשי"ת בשעה"ס אבל מ"מ ודאי איסור לא מקרי ולכך לא שייך לומר על תערובות הראשון דהוי ודאי איסור ואף דלא מצטרף להתיר עם ספק ב' של תערובות א' לבד לדעת המתירין בב' תערובות מ"מ בב' תערובות לבד הראשון שהיה חד בחד שפיר מיצטרף להתיר וצ"ל דמ"ש בש"ס מרבוא לשלשה כו' לרבותא נקט דאף דתערובות הראשון היה רוב וכן הב' אעפ"כ בעינן תערובות שלישי וזה ברור

ולפ"ז נראה דבכה"ג מותר לאכול התערובות הג' אפילו בב"א לדעת הש"ך דכ' דגם להרמב"ם מותר תערובות הג' לאכול בב"א דדמיא ממש לספק איסור בב' תערובות וכמ"ש הש"ך דליכא למימר דמי שאוכל כל התערובות הב' אוכל כל הספק איסור כמ"ש דהא עכ"פ לא נחשב כודאי וראיתי בספר חוות דעת מלתא דתמיה לענ"ד שכתב ליישב דעת הרב דלכך החמיר בתערובות שלישי יותר מספק איסור בב' תערובות משום דכל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דכמחנה על מחצה הוי ולענ"ד לא נראים דבריו דמה בכך דכמחנה על מחצה הוי הא מ"מ לא נקרא אלא ספק איסור וכמ"ש בש"ס בט' עובדי כוכבים וישראל א' ביניהם דהוי כמחצה על מחצה וספק נפשות להקל הרי דמקרי ספק לבד: וכן הוא בפרק עשרה יוחסין מ"ט רוב כשרים אצלה כו' מאי אמרת כו' הו"ל קבוע כו' והתורה אמרה ממזר ודאי לא יבוא כו' הא ממזר ספק יבא וא"כ דמיא ממש לספק איסור אלא ודאי דאין טעם הרמב"ם אלא משום דחכמים עשאוהו כודאי וכמ"ש בסי' הקודם ואף גם בזה אין מוכרח דהרמב"ם יסבור דתערובות ג' יהי' אסור לאכול כולו בב"א וכמ"ש הש"ך ובביאורי הגר"א ז"ל מווילנא ולכן זכינו לדון דעכ"פ גם להרמב"ם יש להקל אם היה התערובות הראשון אפי' חד בחד דמותר לאכול תערובות הג' בב"א

וא"כ נראה דכ"ש אם תערובות הראשון היה רוב היתר והב' היה חד בחד מותר ג"כ בתערובות הג' אם היה רוב דהדברים ק"ו מהא שכ' שכאן כבר יצא מידי איסור תורה בתערובות הראשון ושוב נחשב התערובות הב' לספק ודמיא לספק איסור בב' תערובות, ועדיף מיני' דשם ספק הראשון הי' מן התורה חד בחד משא"כ כאן לא היה איסור תורה מעולם ומותר ג"כ לאכול התערובות הג' בב"א א ומכ"ש אם הי' ב' תערובו' בכל א' רוב היתר ושוב פירש אחד מתערובות הב' ונתערב חד בחד בהיתר ג"כ מודעת לדעת הרמב"ם דעכ"פ לא גרע מספק איסור בב' תערובות. ולענ"ד מוכרח כן מלשון הש"ס לפי גירסת הרמב"ם דגורס מרבוא לג' ומג' למ"א ודקדק לומר למ"א ולא פירש כמה משמע דאין צריך רבוי בתערובות שלישי כלל ומה דנקט רבוי בראשון ושני הוא לרבותא דאף דהוי רבוא בשניהם אעפ"כ בעינן תערובות שלישי וכמ"ש אכן בזה נראה דודאי אסור לאכול התערובות השלישי בב"א ואפי' הש"ך יודה לזה דהא כאן התערובות הב' נאסר אפי' לאכול א' מהם וא"כ כשיאכל שניהם בב"א הר' דאוכל בודאי א' מתערובות הב' ולא דמיא לג' תערובות שגם השלישי הי' בו רוב דשם עכ"פ נתבטל הא' הנפרש מן הב' ברוב של תערובות השלישי ובכל דבר אזלינן בתר רובא

ונלע"ד דבזה מדוקדק לשון המחבר שהוא לשון הרמב"ם (פט"ז מהמ"א) שכ' וז"ל דבר שאין בטל כו' ונפל מתערובות הזאת א' לשנים אחרים ונפל מן השלשה לשנים אחרים כו' שהרי א' כו' בטל ברוב ואם נפל כו' ולא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ס"ס שאם יפול כו' למ"א אינו אוסר התחיל בלשונו תחלה שגם תערובות השלישי היה רוב וסיים בדבריו סתם שנפל א' מתערובו' הב' למ"א ולא הזכיר רוב כלל גם הוא כפל לשון בדברי הרמב"ם אבל לפמ"ש א"ש דתחלה כתב דבתערוב' הג' היה ג"כ רוב כדי להתירו לאוכלו בב"א ולכך כ' סתם מותרים האחרים כו' משמע שמותרים כולם אפילו בב"א אבל בסוף דבריו כ' אינו אוסר ר"ל שאינו אוסר התערובות אבל מ"מ אסור לאכול כולם ולכן כתב סתם שנפל מן התערובו' למ"א והיינו חד בתרי וכמ"ש ואף שאין זה מוכרח כ"כ בדברי הרמב"ם מ"מ לדינא ודאי דיש להקל כיון דרוב הפוסקים הכריעו כשיטת הרשב"א והתוס' דמותר בב' תערובו' לבד: והקילו האחרונים בהפ"מ לכן בכה"ג שכתבנו נראה דאפי' שלא במקום הפ"מ יש להקל דאפשר דגם הרמב"ם יודה לזה וכמ"ש

סימן עה

דין אם ב' תערובות כל א' היה חד בחד והג' חי' ורוב

יש להסתפק לשיטת הרמב"ם דס"ל דבעינן ב' תערובו' אם תחלת נתערב חד בחד ואח"כ א' מהם נתערב עוד חד בחד