בית יצחק - קבוע ספיקות ה

פתח השער

אמר הכותב להיות כי לא זכיתי לכנוס לשערי החכמה כי חדריהםם ואוצרותיהם מלאו. וראיתי אני שענין זה שאני נכנס בו הנו עמוק עמוק מי ימצאנו ושרשו בש"ס ופוסקים מפוזרים אחת אחת הנה ואחת הנה ופארותיהם רבו לכל צד והראשונים ואחרונים ז"ל לעומק בינתם מעט אשר דברו בזה רק כפי די רוחב לבם. אמנם לאנשים כערכי אין בהם די באר לבא עד עסקי תבונתם לידע הדרך אשר ידרכו בה בעלי הוראה להורות הלכה למעשה לזאת אמרתי ללקט פניני אמרות טהורות המזוקקים בדברי חז"ל והאחרונים הקדושים אשר בארץ המה ולהעלותם על הספר אולי יחנני ה' ואזכה להבינם ה' אלהי הורני דרכך גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך ועיניך דרכי תצרונה שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה: וטרם אחלה את דברי אפתחה שערי לחתור בעמקי תהום בים התלמוד אשר הנו לאבן פינה ליסוד מוצב בענין העמוק הזה

(א) גרסינן בש"ס פ"ק דכתובות דף ט"ו ע"א גופא א"ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי מנ"ל לר' זירא הא אלימא מתשע חנויות כולם מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהם ואינו יודע מאיזה מהם לקח ספיקא אסור ובנמצא הלך אחר הרוב התם לחומרא אלא מט' צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ונגע באחד מהם ואינו יודע באיזו נגע ספיק' טמא התם נמי לחומרא אלא מסיפא תשע שרצים וצפרדע אחד ביניהם ונגע בא' מהם כו' ברה"י ספיקו טמא וברה"ר ספיקו טהור ומדאורייתא מנלן אמר קרא וארב לו וקם עליו עד שיתכוון לו

והנה מה שיש לעיין בזה לפע"ד דהיאך ילפינן לה מקרא דוארבן לו וקם עליו לכל האסורים שבתורה דכל קבוע כמחצה על מחצה דילמא הך קרא לא גלי רק דאף דרוב הם ישראלים ובכל התורה אזלינן בתר רובא אף בדיני נפשות מכל מקום כאן בקבוע הוי כמחצה על מחצה דלא אזלינן בתר רובא והוה ככל ספק השקול דבדיני נפשות אזלינן לקולא מושפטו, העדה והצילו העדה וא"כ בשאר איסורים שבתורה לפי שיטות הרמב"ם דס"ל דכל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא כמו שיתבאר בשער הספיקות בס"ד ד באריכות ג"כ הוא לקולא מדאורייתא ובאמת הפוסקים לא כתבו כן וכן מוכח בכמה מקומות דהרמב"ם ס"ל דקבוע הוה דאורייתא אסור ומקרי אתחזק איסורא כמו באשם תלוי ממש בחתיכה אחת משתי חתיכות ואף דיש לדחוק בזה כיון דהתורה גילתה דהרוב כאן כמאן דליתא דמי והוה כמו מחצה על מחצה: וא"כ הרי אתחזק כאן חתיכת איסור ודמייא ממש לב' חתיכות אחד שומן ואחד חלב דספיקא לחומרא מן התורה מ"מ כיון דנפשות קיל יותר משאר איסורים שבתורה שמצינו ג"כ בשאר מקומות שלא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב וכמ"ש בפרק ב' דיומא לענין פיקוח גל וכאן בסוף פרקין ע"ב וכן בס"ס דהוא מטעם רובא: ואפשר דאלים יותר מרובא כמ"ש הרשב"א בתשובה (סי' ת"א) וכמו שנבאר בס"ד בשער הספיקות ואעפ"כ בדיני נפשות ופיקוח נפש גם בס"ס מחללין עליו שבת במלאכה דאורייתא כמ"ש בפ' ב' דיומא שם וא"כ היאך ילפינן איסורים. מנפשות לענין קבוע דדיני נפשות

שאני

(ב) אפילו לשיטת הרשב"א ודעמי' דס"ל דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא מכל מקום הא אנן קיימ"ל דקבוע כמחצה על מחצה אפי' לקולא כגון ט' חנויות מוכרות בשר נבילה כו' כמו שו"ת בס"ד וא"כ קשה דהא קיימ"ל כמו דאזלינן באיסורים מספיקא לחומרא כמו כן אזלינן בד"נ מספיקא לקולא וא"כ האיך ילפינן מהא דפטור מקטלא לענין קבוע כמחצה על מחצה גם לקולא

יש להסתפק דהא דעשתה תורה קבוע כמחצה על מחצה אי הוה כמחצה ממש לכל מילי היינו אף לענין חיוב אשם תלוי דקיימ"ל דאם היו כאן ב' חתיכות א' של חלב וא' של שומן ואכל אחד מהם ואינו יודע איזו מהם אכל דחייב אשם תלוי ואם ה"ה בכהא"ג דהוי ט' חתיכות של שומן וא' של חלב וכל א' ניכר במקומו דהוה קבוע דאורייתא לכ"ע כמו שיתבאר בס"ד ואכל א' מהם וא"י איזו מהם חייב בזה אשם תלוי או לאו: ומלשון המשנה ר"פ ספק אכל דנקט הדין בשתי חתיכות אין לדקדק דאין חייב א"ת דהתם לא נחית לאשמועינן דין קבוע ועוד דשם מיירי אפילו אם נתערבו החתיכות זה בזו דבכה"ג באם היה רוב היתר בטל ברובא מן התורה כמשי"ת דדין קבוע בחתיכות אם נתערבו אין להם דין קבוע כלל ולפמ"ש דדין קבוע הלכה למשה מסיני יש לדון קצת מהו דאיתא שם בסיפא דברייתא. ט' שרצים וצפרדע א' ביניהם דברה"ר ספיקו טהור והנה הא גופא דספק טומא' ברה"ר טהור הוא ג"כ הלכה למשה מסיני כמשי"ת בסימנים הבאים בעז"ה וזה גופא חידוש הוא דכל ספק איסור דאורייתא לחומרא מן התורה. והיכא דאתחזק איסורא אסור מן התורה לכל הפוסקים ואעפ"כ בספק טומאה מקילינן וא"כ קשה נ"כ בקבוע דחידוש הוא למה ניקל בספק טומאה ברה"ר ר אלא ע"כ כיון דילפינן מהלכתא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כך היתה הקבלה בפירוש דהוה כמחצה. על מחצה ממש לכל מילי וא"כ ה"ה לענין חיוב א"ת ג"כ דינא הכי וצריך עיון

כיצד הוא קבוע מן התורה כגון שניכר האיסור במקומו כגוונא דאמרן דהשרץ או הצפרדע ניכר במקומו רק שאינו יודע באיזו מהם נגע או כגון ט' חנויות מוכרות בשר שחיטה ואחת מהם מוכרת בשר נבילה והחנויות ניכרים כל אחד במקומו ואינו יודע באיזו מהם לקח אבל אם היו החנויות מעורבים ואינו יודע איזו חנות מוכרת בשר נבילה ואיזו בשר שחוטה בזה יש מחלוקת הפוסקים. דעת התוס' בכ"מ דלא הוה קבוע כי אם כשניכר האיסור במקומו כמ"ש בפ"ק דפסחים בסוגיא דט' ציבורים ובמס' חולין פרק ג"ה וכן בפ' התערובות בסוגיא דלכבשינהו דניידי כו' וכן כתבו במס' נזיר (דף י"ב ע"ב) גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם משום דאשה הדרא לניחותא והוה קבוע וכתב התוס' שם דלא מדינא אסור כיון שאין האיסור ניכר במקומו רק מטעם קנסא משום דעשה שלא כהוגן קנסוהו רבנן ומוכח מדבריה' דאפי' מדרבנן לא הוי קבוע דאם הי' עושה כהוגן לא היה איסור כלל ודעת הרמב"ן משמע דהוה קבוע דכתבו משמו שם דס"ל דמדינא אסור ולא ברירא לי' דעתו אי ס"ל דהוה קבוע גמור מדאורייתא ממש או דהוה רק מדרבנן וכן יראה לכאורה דעת הרשב"א דהוא אזיל בשיטות הרמב"ן דכתב בחידושיו דאסור מדינא והוא ס"ל דהוה קבוע רק מדרבנן כמ"ש בתה"א בכ"מ דכל שאין האיסור ניכר במקומו לא הו' קבוע ודברי הרשב"א בתה"א שהביא דבריו הש"ך (סימן ק"י ס"ק י"ד) לפמ"ש הפר"מ בשפתי דעת בביאור דברי הש"ך שם דס"ל להרשב"א דתערובו' חנויות הו' קבוע מן התורה אין דבריו ברורים לפענ"ד וכבר פרשתי דברי הרא"ה בבדק הבית ודברי הרשב"א במשה"ב שם וגם דברי הש"ך בחיבורי על יו"ד באריכות בפשיטות באופן אחר ולפמ"ש שם מבואר שם להיפך דס"ל להרשב"א דהוי קבוע רק מדרבנן יעו"ש

וראיתי להרב המורה בעל חכמת אדם בספרו בינת אדם (שער הקבוע סימן ב') שהביא ראי' דאפילו נתערבו החנויות ולא ניכר האיסור במקומו ג"כ הוי קבוע מדאורייתא מהא דאיתא בסוף פ"ק דכתובות ט' צפרדעים ושרץ א' ביניהם ופרש"י שם שהוא דומה לצפרדע כו' וא"כ משמע דאין ניכר השרץ כלל יעו"ש וכן משמע ממ"ש במסכת נדה (דף י"ט ע"א) דמסיים בהך ברייתא ובנמצא הלך אחר הרוב יעו"ש ולפע"ד אין בדבריו הכרח כלל דלפי הבנתו עדיפא לי' להקשות דהא בתערובות חתיכות ודאי דלא הוה קבוע דאורייתא כמשי"ת בס"ד מדאורייתא ברובא בטיל וא"כ מן התורה מותר ליגע בכולם וטהור לכל דבר דהא גם לענין טומאה קיימ"ל דבטיל ברובא כמ"ש במס' בכורו' גבי הפילה אשה חתיכת דם דאמרו שם משום ביטול ברוב נגעו בה ע"ש (דף כ"ב ע"א) ובדין דליקח ציר מע"ה דקאמר שם דבטל מעט ציר ברוב מים ואפילו מין בשאינו מינו בלח בטל דלא דמייא לאיסור כמ"ש התוס' שם וא"כ הך דשרץ וצפרדע להא דמייא לתערובו' חתיכות אלא דכוונת רש"י הוא דמחמת דשרץ דומה לצפרדע קצת יכול להיות שיטעה ולא יזכור במי נגע משא"כ אם היה ביניהם היכר גדול הי' רחוק שלא ידע במי נגע ובודאי א"א שיהא שרץ דומה לצפרדע מכל וכל ולא יהי' ביניהם היכר כלל: וא"כ כל שיוכל להכיר ביניהם אף שהוא א"י שלא לדעת להתבונן היטב ביניהם מ"מ מקרי קבוע וניכר האיסו' ביניהם וכן מ"ש ובנמצ' הלך אחר הרוב היינו ג"כ שלא נתן דעתו לראו' בתמונת הדבר שנגע בה היטב אלא שידע שפירש א' מהם ונגע בו בלי הסתכלות וא"כ אין ראי' כלל משם עוד הביא הרב הנ"ל ראי'