בית יצחק - קבוע ספיקות נט

למאן דמתיר בב' תערובו' כגון אם נפל א' מתערובו' הראשון למקום שיש עוד א' של היתר אסורים ב' התערובו' דתערובות חד בחד כגופו של איסור מקרי כמ"ש בש"ס מרבוא לשלש כו' וקאמר שם שלשה נמי האיכא רובא מכלל דבב' עם אותו שנפל אסור ותערובו' הראשון אסור ג"כ משום דאין לתלו' דאיסור נפל דא"כ אתה מקלקל התערובו' הב' ואמרינן מאי חזי' משא"כ אם נפל למקום שיש חתיכה אחת של איסור או שפיר התערובות הראשון מותר דשפיר יכול לתלות דאיסורא נפל דאין אתה מקלקלו דאף אם תאמר דהתירא הוא אעפ"כ אתה אוסרם מחמ' תערובתו חד בחד דכגופו של איסור מקרי ולכאורה היה נראה דזה דמיא למה שנסתפק בפר"מ (שפ"ד סי' קי"א אות י"א) וז"ל בב' קדירו' באחת בשר בהמה ובא' בשר עוף ונפל חלב לתוך א' מהם דכאן אפשר לומר דתלינן דתוך של בשר בהמה נפל דבלא"ה אסור מספיק' דאוריית' או דלמא כל שאת' מוציא א' מחזקה אין תולין יעו"ש וא"כ ה"ה אפשר כיון שאם נאמר שהוא היתר הוא אסור רק מספק דאורייתא חד בחד משא"כ אם תאמר שהוא ודאי איסור אך נראה, דלא דמי לשם דשם אתה מוציא הקדירה של בשר בהמה מחזקתה שהיתה תחלה בחזקת שאין שם חלב משא"כ כאן בלא"ה הוחזקו ב' החתיכו' באיסור וגם אותה שנפלה הוחזקה בתערובו' איסור ואין לומר דעכ"פ אם תאמר דאיסור הוא אתה מקלקל אותה ביותר דאם היתר הוא הוי רק חד בחד ואסור מספק וא"כ אם שוב נפלה לשם עוד חתיכה של היתר מן התורה בטל ברוב משא"כ עתה הוי כמחצה על מחצה דזה אינו דעכ"פ עתה הוא אסור ודמיא להא דמבואר בסי' ק"צ באשה שמצאה כתם שאם השאילה החלוק לאשה היושבת וסופרת שבעה נקיים שלא טבלה דתליא בה כיון שעתה טמאה היא ואף שעתה מקלקלה יותר דסותרת לגמרי וכלל גדול הוא בדרבנן אני אומר להקל כל שאין עתה מקלקלה יותר ממה שהוא עכשיו

והיה נלענ"ד דלאו דוקא נפלה לים או למקום אבוד אלא גם חתיכה אחת נפסלה מאכילת אדם ונתקלקלה שאין ראויה כלל לאכילה ג"כ יש לומר ולתלות דאסורה היא דבלא"ה אין אתה מקלקלה יותר דאין ראויה לאכילה כלל ונשרפה או שנפלה למקום האבוד וכן הדין בחביות של תרומה בתוך חביות הרבה או נטמאת אחת מהם או שנתגלתה דאסורה מחשש גילוי כיון שאינה ראויה לאכילה ושתי' כאבודה ושריפה דמיא ותלינן דאסורה היא ועוד דהא הפר"ח והרבה מן האחרונים הקילו דאפילו לא נפל לים או שלא נאבד לגמרי מן העולם רק שנאבד מעינינו אף שאפשר להמצא ג"כ תולין דאיסורא הוא כיון שאין אתה צריך לדון עליו כעת אמרינן שאני אומר א"כ כ"ש בכה"ג דנתקלקל מאכילת כל אדם אין לך אבוד יותר מזה כן נראה לי וא"כ ה"ה בנתערב במקום שאסור בתערובות הרבה של איסור או חד בחד כמ"ש. ומ"מ כיון שלא מצאתי זה מפורש בפוסקים מסתפינא להקל וצ"ע למעשה

סימן עא

דין אם פירש חתיכה אחת לעובדי כוכבים ובשלה בקדירתו והוא בעין

לפמ"ש בסי' הקודם היה נראה ג"כ היכא שלקח עובד כוכבי' חתיכה אחת מן התערובו' ובשלה בקדירתו ואח"כ נודע מן התערובו' קודם שאכל העובדי כוכבים את החתיכה דג"כ תולין דאיסורא הוא ומותר שאר התערובות דהא גם כאן אין אתה צריך לדון עליו דבלא"ה אסורה מכיון שבשלה העובדי כוכבים בקדירתו דאף דסתם כלים של עובדי כוכבי' אינן ב"י מ"מ אסורים מדרבנן מטעם בישולי עובדי כוכבי' ובודאי דגם באיסור דרבנן חולין בקדירה אחת של איסו' אף שהוא איסור דרבנן מטעם בישולי עובדי כוכבי' וראי' לזה מירושלמי דמס' תרומות הובא בפר"ח (סי' קי"א) ב' קופות בכל א' נ' סאה חולין ונפלה סאה חולין ונפלה סאה תרומה לא' מהם ואח"כ נפלה סאה וא"י תולין במקולקל והרי מדאורייתא ברובא בטל מין במינו והחתיכה הזאת שנמכר לעובדי כוכבים אין אתה מקלקלה יותר מבתחלה שגם תחלה היתה אסורה בתערובו' מדרבנן בדבר חשוב דמדאורייתא ברובא בטל

שוב אחרי כותבי את כל זאת ראיתי אחד קדוש מדבר הפר"ח (ס"ק ה') שכתב אם הי' ב' חתיכות א' איסור וא' היתר ונפל א' מהם לאיסור תולין דאיסור נפל יעו"ש הרי נפשט ג"כ מה שחקרתי בסי' הקודם בא' מן התערובו' הראשון נפל לאיסור אחר דזה נלמד במכ"ש מהאי דינא שכ' הפר"ח דשם היו תערובו' חד בחד אבל הפר"ת (סי' קי"א ס"ק ג') השיג על הפר"ח בזה וכ' דדוקא אם אתה בא לאסור המותר כההוא דב' שבילין הוא דאמרינן דאין לטמא מספק זה אלא אמרינן דהטמא הלך בשביל הטמא ולא הטהור משא"כ כאן שכבר הוחזקו ב' החתיכו' באיסור לא נפקיע האיסור שהי' עליהם בתחלה ע"י ספק זה דנאמר דהאיסור נפל לאיסור:

אך נראה דבנ"ד גם הפר"ת מודה דדוקא בב' חתיכות שהיו חד בחד וכגופו של איסור מקרי אמרינן דהוחזקו שניהם באיסור וכודאי איסור דמיין ב' החתיכות משא"כ כאן דהוי רובא דהיתרא:

אך יש לעיין בזה דהנה הכרו"פ (סי' ק"י סעיף ח') הקשה לדע' המחבר דסובר דב' תערובו' אסור למה לא נימא דהיתרא נפל לתערובו' הב' דהיא דמיא לב' חתיכו' א' איסור וא' היתר וקדירה של היתר דתלינן דהיתרא נפל יעו"ש וראיתי להפר"מ (שפ"ד סי' קי"א ס"ק ג') תירץ קושיתו דתערובו' הראשון כיון דקבוע הוא מדרבנן הוי כחד בחד ולפמ"ש הש"ך (ס"ק ד') בב' חתיכות וקדירה אחת בעינן שלא נתערבו החתיכו', א"כ א"ש ושוב כ' דאפילו הפר"ח שהשיג עליו ממשנה מפורשת במס' תרומות מ"מ בתערובו' החמירו ולענ"ד דבריו צ"ע דמ"ש דחכמי' שעשו אותו כקבוע הוי ממש חד בחד לענ"ד זה אינו דא"כ אם היו תערובו' הראשון חד בחד היה לנו להתיר התערובו' הב' נמי אם היה תערובו' חד בהרבה וזה ודאי אינו דקיי"ל דאם תחלה נתערב איסור חד בחד ואח"כ נתערב א' בהרבה אסורים התערובו' הב' אף לדעת הסוברים דדי בב' תערובות וכמ"ש הרשב"א א בתה"א בכ"מ ומוכרח מן הש"ס דקאמר לשלשה ומשלשה למ"א כו' ופריך שם מ"ש שלשה דאיכא רובא כו' ומסתמא גם לדעת הסוברים דבעינן ג' תערובו' ג"כ לא פליג בסברא זאת דודאי עדיף מתערובו' חד בחד אלא ודאי אף דחכמים עשו אותו כקבוע לא החמירו בקבוע דדבריהם יותר מקבוע דאורייתא ממש דנתבאר בדברי המחבר סעיף ד' דמי שלקח מקבוע דחנויות ונתערב באחרים מותר וכמ"ש הש"ך שם דקבוע חידוש הוא או כמ"ש הגר"א ז"ל בביאורו שם דאזיל לשיטתו דמתיר בב' תערובות הרי מבואר דלדברי המחבר ודאי דתערובות הראשון לא דמיא לחד בחד ואף מאן דאוסר ב' תערובות אין סברא דיחלוק בסברא זאת ובפרט דעיקר הוכחת הפר"מ מדברי הש"ך והש"ך עצמו בסעיף ד' כתב דקבוע חידוש הוא ולא חשיב חד בחד ובאמת דברי המחבר והרמב"ם דמצריכים ג' תערובות טעמא אחרינא אית להו ויתבאר בסימנים הבאים בס"ד ומה גם לדעת הפר"ח שהשיג על הש"ך אפי' בתערובות חד בחד ג"כ תולין דנפל היתרא ומ"ש דגם לדעת הפר"ח אסור כאן משום דבתערובות החמירו יותר היא תמוה דהאיך אפשר דהחמירו יותר בנתערב חד ברוב בתערובות חד בחד וע"ש בפר"ח שהביא ראיה ברורה לדבריו ממשנה מפורשת וכיון שכן זכינו לדין דודאי תערובות הראשון קיל טפי מחד בחד וא"כ יש לומר דגם הפר"ת יודה בנ"ד שכתבתי בסימן הקודם (ולענין קושית הכרו"פ יבואר בסימנים הבאים בס"ד). ועוד נלענ"ד דברי הפר"ת שחילק בין להוציאו מחזקת איסור לא אמרינן שאני אומר תמוהים לפי דעת התוספות והרשב"א דבנפל לים לכך מתירין התערובות שבאיסור דרבנן אמרינן שאני אומר אף דכבר הוחזק התערובות בתחלה באיסור ואף אם נאמר דמ"מ שאני תערובות חד בתרי מחד בחד באיסור דרבנן דבזה יש לחלק בין אם מוציאין מחזקתו או לא עכ"פ יהיה מוכח בדין שאנו מסופקים בו בתערובות חד בהרבה דודאי אם נפל לאיסור אמרינן סברא דשאני אומר. לאיסור נפל אף להוציא תערובות הראשון מחזקת איסור שהי' בו תחלה וכמ"ש ודו"ק

סימן עב

דין שצריך לאכול הנשארים שנים שננים ואם מותר לאוכלם כולם

מבואר בש"ע שצריך לאכול הנשארים שנים שנים והוא מדברי הש"ס לא התיר ר"א אלא ב' ב' יעו"ש והטעם כמ"ש רש"י שם דאנו אומרים מדחברי' דהיתרא הוא נמי דהיתרא ויש בזה כמה שיטות בדעת הטור עיין ט"ז ס"ק ט' ובפר"מ שם והעולה מדבריהם שדעת הב"י אליבא דהטור דאדם א' אסור לאכול כולם אפי' ב' ב' ומכ"ש כולם ביחד וב' בני אדם מותרים לאכול ב' ב' אבל לא א' א' דא"א לומר מדחבריה לאו איסורא אכיל הוא נמי לא אכיל איסורא ואפי' ב' בני אדם אסור להם לאכול בבת אחת ודעת הט"ז דב' בני אדם מותרים ג"כ לאכול אפי' בב"א ודעת הפרישה להקל יותר והוא דב' בני אדם מותרים לאכול אפי' בבא אחת ולפי דעת הפרישה צ"ל דדין זה מחולק מדין מין במינו ביבש ואינה חהר"ל בשני פנים א' לקולא וא' לחומרא דביבש ביבש באין חהר"ל יש דיעה דאסור לאדם א' לאכול את כולם וזו דעת התוס' פג"ה: (חולין דף ק' ע"א) ד"ה ברי' שאני שכתב שמא לאדם א' אסור ומשמע אפי' לאכול ב' ב' וה"ט דהתם יש ודאי איסור רק שנתבטל ברוב מגזירת הכתוב לכן אין לאכול האיסור בודאי ולא מהני היתרא דשנים שנים דכאן אומרים מדחברי' היתרא הוא נמי היתרא כיון דבודאי יש כאן איסור משא"כ בנפל א' לים די"ל דהאיסור נפל לכן מותר לאדם א' לאכול את כולו וחומרא יש כאן יותר דבעינן דוקא ב' ב' משא"כ שם מותר אפילו א' א' והיינו לדעת הסוברים דמטעם ס"ס אתינן עלה ולא יתבטל לגמרי או משום דאמרינן בדרבנן שאני אומר ואין זה היתר ברור לכן צריך הוכחה לומר מדחבריה לאו איסורא היא איהו נמי לאו איסור היא לפ"ז צ"ע דהא ודאי דב' בני אדם מותרים לאכול