בית יצחק - קבוע ספיקות נח

ואם פירש מן התערובות אחד שלא בפנינו עד שנתקבצו לרוב במ"א ונשאר המיעוט במ"א ושוב נפל א' מהם לים וא"י מהיכן נפל נלענ"ד דאותם שפירשו ודאי דהם מותרים לפמ"ש בסי' ס"ו דמצטרפים שני הציבורים ביחד ויש ספק דרבנן בכל א' וכמ"ש שם באריכות. ובנ"ד בלא"ה יש להתיר הרוב דהא דעת רוב הפוסקים דפירש שלא בפנינו מותר ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע ואף לדעת הרא"ש דס"ל דגזרינן שמא יקח מן הקבוע מ"מ כיון דלאו מדינא אסור רק מגזירה בעלמא כאן שיש ספק שמא נפל משם האיסור נראה דאין להחמיר כלל לענין המיעוט הנשאר תליא במה שכתבתי למעלה (סי' ס"ו) יעו"ש ודוק

סימן סח

דין אם בישל א' מן התערובות ונאכל בשוגג

כתב בכרו"פ (אות כ"א) אם בישל א' מן התערובות ונאכל בשוגג אפ"ה אסורים כל התערובות כיון שהכלים קיימים א"כ צריך לדון על הכלים וא"כ אמרי' אדרבא איסורא ברובא איתי' כמ"ש הש"ך (ס"ק מ"ד) ע"ש והפר"מ (במש"ז אות ח') הביא דברי הכרו"פ וכ' ע"ז דבכלי שטף יש לעיין דהא ניתרים בהגעלה בלי הוצאה ולא הבנתי דמה בכך דנותרים בהגעלה אפ"ה כל זמן שאינו מגעיל הוי האיסור כאלו הוא בעין וא"כ מאי חזית דאמרת שהבלוע הוא האיסור נימא דברובא איתי' כיון שהוא בעולם וצריך אתה לדון עליו ולהצריכו הגעלה. אמנם הא איכא לעיוני אפי' בכלי חרס אחר שהם אינם בני יומן דודאי מותרים מספיקא דרבנן ולקולא ודומה ממש לב' חתיכות א' של איסור וא' של היתר וקדירה אחת של היתר דקיי"ל ל דמותר דתולין דהיתרא נפל וא"כ אין לנו לתלות דאיסורא נפל שם ולקלקל של היתר דמאי חזית או יש לומר כיון דיש לתלות ולהתיר שניהם התערובות שנשאר לתלות דאיסורא נפל וגם הקדירה שכבר נאכלת והכלי עכשיו אינו ב"י ונפגם הטעם ודמיא לנאבד שאינו בעולם דלא שייך כאן לומר מאי חזית. אך לדינא נראה דיש להחמיר כיון שאתה מקלקל עכ"פ קדירה זאת של חרס יותר מתחלה שהרי אף שעתה נפגם הטעם ואם בשלו בה מותר בדיעבד מ"מ לכתחלה אסור אפילו קדירה שאינה בת יומא א"כ שפיר י"ל מאי חזית ועיין פר"מ (שפ"ד סי' קי"א ס"ק י"א) דכתב שם ג"כ כל שאתה מקלקל לא' יותר מחבירו לא אמרי' שאני אומר יעו"ש

ואפילו לדעת הרא"ש שסובר דמטעם ס"ס מתירין בנפל לים מ"מ כאן אין להתיר מטעם זה דהא קיי"ל כל ס"ס שסותר א' לחבירו שלבסוף נבוא להתיר בענין אחר מטעם ס"ס הסותר למה שהתרנו תחלה לא מהני כמ"ש התוס' בשמעתא דמפלת במס' נדה ובכ"מ וכשי"ת בשעה"ס בס"ד א"כ גם כאן אם נתיר האחרות מטעם ס"ס א"כ גם הקדירה נתיר ג"כ מטעם ס"ס ספיקא דרבנן וצריך שתאמר שמא לא האיסור נבלע בקדירה וזה סותר למה שהתרנו התערובות מטעם ס"ס ולכאורה צ"ע בדעת הרא"ש דס"ל דמטעם ס"ס אתינן עלה דא"כ יקשה מאי דקאמר בש"ס בפרק התערובות גבי איברי תמימין באיברי בעלי מומין דחכמים פליגי על ר"א ואמרי אפי' קרבו כולם חוץ מא' מהם יצא לבית השריפה ומפרש שם מאי א' זוג אחד וא"כ משמע דר"א דמתיר בקרב ראש א' מהם כ"ש דמותר בכה"ג וכיון דלא נשאר רק זוג אחד וצריך לאכול שנים ביחד אין כאן ס"ס ולא נשאר רק ספק א' שמא דאיסורא קרב כבר: ונ"ל דמאי דהוצרך הרא"ש לטעם ס"ס הוא רק היכא דהמיעוט כבר נפל דאז היה הדעת נוטה דודאי איסורא לתוך רובא אשתאר וע"ז קאמר שפיר דיש להתיר ג"כ מס"ס דהא גם עתה שאוכל ב' ב' גם כן יש בזה ס"ס כיון שאוכל עתה ג"כ מיעוט משא"כ בשכבר נקרב הרוב ע"ג המזבח דהסברא נותנת דבתוך רובא אית' לזה אין צריכין לסברא דס"ס

אכן אם הכלי שבישל בו החתיכה הזאת נתערבה באחרות יש לעיין בזה דלכאורה לדעת הפוסקים הסוברים דכלי של איסור בטל ברוב א"כ ודאי דיש להקל כאן דבזה אין שייך לומר מאי חזית דהא אם תחלה האיסור בכלי הנ"ל יהיה מותר ודמיא לב' קדירות של היתר בא' יש ששים ובא' אין בו ששים דקיי"ל דתלינן לתוך של ששים נפל אבל לפמ"ש הש"ך (סי', ק"ב ס"ק ח') דאין בטל ברוב כ"א אחר שישהנו לאחר מעל"ע דהרשב"א גופיה לא קאמר דלא הוי דבר שיל"מ אלא משום דצריך הוצאות להגעילו: חבל בכה"ג דיש לו תקנה בשהי' אין כאן הוצאה וא"כ הו"ל דשיל"מ. וא"כ לפ"ז אין סברא לתלות בזה דהא כ"ז שלא שהה אותו עדיין הוא אסור ואף שאח"כ יהי' מותר מ"מ עכשיו י"ל מאי חזית כו' כיון שאתה מקלקל לא' יותר ממה שהיה בתחלה אף שהב' מקולקל יותר ועיין בפר"מ (סי' קי"א)

שוב ראיתי דלכאורה יש לדמותו לב' תערובות למאן דס"ל דמותר וא"כ כ אם חתיכה ממנה נתבשלה ונתערב הכלי ברוב ולא נודע התערובות באיסור עד אחר שנתערב ברוב בכלים אחרים לפמ"ש בסימנים הקודמים דאזלינן בכל דבר בתר שעת הידיעה א"כ הוי כאלו נתערב בתחלה האיסור בב' תערובות ואנן קיי"ל דתערובות הב' מותר אבל תערובות הראשון אסור וא"כ ה"ה בנ"ד אבל מ"מ אין זה כלום דשם עיקר הטעם דמתירין תערובות הב' הוא משום ס"ס ולכך שפיר התערובות הראשון נשאר באיסורו דבו א"א לומר ס"ס דאם תאמר שמא נפל לתערובות הב' א"כ איזה אוסר התערובות הב' ושפיר אמרינן מאי חזית וע"כ צריך אתה לאסור הראשון מחמת שהיה אסור בתחלה ואמרינן תולין הקלקלה במקולקל והוא נשאר באיסור ותערובות הב' מותר משא"כ בנ"ד דאף אם נאמר דהאיסור נתבטל ג"כ יש להתיר הכלי מצד תערובות א' ברוב כלים של היתר א"כ שפיר י"ל להיפוך דנתלה לקולא כמ"ש אם לא מטעם שכתבתו והא ודאי אם נודע מן האיסור הזה קודם שנתבטל הכלי ברוב ודאי דאסור דכיון דכבר נאסר הוא וגם התערובות ודמיא למ"ש הש"ך בפירש מן התערובות ואח"כ נפל אותו שפירש לים וכמ"ש למעלה

סימן סט

דין אם היו ג' בהמות וא' טריפה ביניהם ונפל מחצית לים

כתב בפר"מ (מש"ז אות ה') דיש לחקור אם היו כאן ג' בהמות א' טריפה ביניהם ונפל מחציתה לים. המשל בזה שחלקו כל בהמה לחצאין חלק אחוריים לבד וחלק הפנים לים. ותוכן כוונתו שם שכיון שחלק האחוריים כולם אסורים א"כ אין להתיר רק חלק הפנים ועמ"ש בשם תשובות פמ"א דאם מכיר כל א' דהיינו שכל בהמה מונחת בפ"ע אסור דכיון דאנו אומרים דאיסורא נאכל הרי אנו דנין על הבהמה הנשארת ולכך אמרינן מאי חזית משא"כ כשהם בתערובות ואין ניכר ולכן גבי קירב ראשו של א' מהם יקרבו כל הראשים דשם לא שייך מאי חזית דאין אנו מחזיקין הנשאר באיסור יותר ממה שהיה תחלה דגם עתה הוא בתערובות יעו"ש ולפ"ז יוצא לנו אם היה ד"מ עשרה בהמות בכה"ג חצי' הפנים לבד והאחוריים לבד ונפלו ששה חלקי הפנים בב"א לים אז גם אם חלקי אחורים יותר ממה שהיה בתחלה שקודם היו מוחזקים באיסור בתערובות חד ברובא דהיתרא וגם עתה כן הוא: וא"כ שפיר י"ל דחלקי הפנים הנשארים יהיו מותרים אכן לדעת הט"ז ס"ק ה' בביאורו לדברי הטור דכתב דאין סברא להתיר חצי' כל שידוע שהחצי הנשאר הוא מאותו שהותר אין סברא לומר כן א"כ גם בנד"ד אין מועיל להתיר חלקי הפנים אבל כבר כתבנו למעלה שכל האחרונים חלקו על הט"ז א"כ יש להקל בנ"ד אם נפל הרוב וכמ"ש וכ"ז דוקא בנפל הרוב בב"א או בזה אח"ז קודם שנודע מן הנפילה אבל אם נפלו בזה אח"ז ונודע בין נפילה לנפילה א"כ כל שנפל א' מהם ונאסר אותו חלק האחוריים שניכר שהוא מן אותו בהמה שהפנים נפל ממנה שוב אין סברא להתיר אותם כיון שכבר החזקת אותו באיסור וא"כ שייך שפיר לומר מאי חזית

ונ"ל אם נמכרו חלקי הפנים הנשארים לאדם אחר ונשארו חלקי האחוריים במקולין דבזה ודאי אף דנפל וניכר א ג"כ תולין להקל דכאן לא שייך לומר מאי חזית לפמ"ש הש"ך (סי' קי"א ס"ק י"ח) דהעיקר כדעת הרמב"ן דבב' בני אדם תולין להקל דתולה כ"א בחבירו באיסור דרבנן. ולא אמרינן מאי חזית וא"כ ה"ה בנ"ד נמי דינא הכי וזה דוקא בנמכר חלקי הפנים תחלה לאדם אחר קודם שנפל או שלא נודע מן הנפילה עד אחר שנמכרו לאדם אחר אבל אם תחלה נודע מן הנפילה כיון שכבר נאסרו לפ"ד הפ"מא שוב אין חוזרים להתירם כמ"ש

סימן ע

דין אם נפל א' מן התערובות למקום שיש הרבה חתיכות של איסור

לפמ"ש הש"ך בפירש א' מן התערובות ואח"כ נפל לים אסור כיון שתחלה לא היה שייך לומר דאיסורא פירש דמאי חזית א"כ יש לנו ללמוד לכאורה דין חדש אם נפל א' מן התערובו' למקום שיש תערובות חתיכות של איסור הרבה דלא שייך כאן לומר מאי חזית דהא אף א"ת שהיתר נפלה ג"כ אסורה בתערובות של איסור וא"כ שפיר י"ל דתלינן דאיסורא נפל דדמיא לב' קדירות א' של היתר וא' של איסור דתלינן דלאיסור נפלה ולא דמיא לב' תערובות דשם א"ת שנפל האיסור הרי אתה רוצה לקלקל התערובות השני' ולפ"ז גם אם נפל א' מהתערובו' למקום שיש חתיכה אחת של איסור ג"כ דינא הכי דאין אתה מקלקל לחתיכה זאת יותר מבתחלה שהרי אף אם של היתר הוא ג"כ אסורה בתערובות חד בחד וא"כ יהיה הדין מתהפך