בית יצחק - קבוע ספיקות נז

להקל כאן גם בזה: ואף לשיטת הרא"ש דס"ל דמטעם ס"ס אתינן עלה יש להקל ג"כ אף דיש כאן ס"ס לאיסורא כמ"ש למעלה מ"מ לא מקרי ס"ס דהכל שם אחד דאף בספק ראשון שמא לא מכאן נפל אלא מתערובות הב' ג"כ אתה צריך לומר דהאיסור נשאר וא"כ הכל ספק א' אם נפל האיסור או לאו. ואפילו למאן דס"ל ס"ס משם א' מקרי ס"ס כשי"ת בשעה"ס משום דעכ"פ נוטה יותר לקולא כמש"ש באריכות: מ"מ כאן עדיף יותר דאין כאן שום נטי' לחומרא דכך לי ספק שוה אם הי' הכל בציבור א' ואין ידוע אם האיסור נפל או אם נתחלקו לב' ציבורין ואין לומר דמ"מ מקרי ס"ס לאיסורא אפי' אם נאמר דמשם אח' לא מקרי ס"ס והטעם דתחילה יש להסתפק אם הי' האיסור תוך ציבור הא' וא"כ א"א לומר דאיסור נפל ואף אם תאמר דהי' שם שמא לא נפל דאיסורא ממנ"פ אם הי' האיסור תוך ציבור אחד ודאי דציבור הב' מותר בלא"ה. וא"כ ע"כ כיון שאתה אוסרו א"א לומר לאיסור אם לא שתאמר דנשאר בציבור ב' וגם ממנו לא נפל החתיכה לים או שלא נפל האיסור וא"כ מה בכך שיש ספק שני לחומרא שמא נשאר תוך ציבור הראשון דהא א"א לאסור אם לא שתאמר שהי' תוך ציבור הב' ועכ"פ נוטה יותר להיתר מלאסור יש ג' ספיקות ספק שמא לא היה תוך ציבור ב' ואם הי' שם שמא נפל האיסור וספק ג' שמא מה שאוכל עתה הוא היתר ואף שע"כ עתה ב' ציבורין א"כ אין ספק זה הראשון נחשב לכלום זה אינו כיון שאתה מצרף, לספק ב התערובו' ביחד א"כ בשניהם יש עכ"פ ס"ס ודוק וזה ברור לענ"ד

אמנם כ"ז הי' שייך אם נתחלקו לב' חלוקות שוות: אבל בנד"ד שנתחלקו מיעוט לכאן ורוב לכאן דנוטה יותר לומר דנשאר הוא ברובא: וראי' מנתערב במ"א דיש חילוק בין מיעוט לרוב כמ"ש למעלה א"כ היה נראה כאן לאסור הרוב ולהתיר המיעוט די"ל דהאיסור נשאר ברובא. אך אפשר לומר ג"כ להיפוך דכיון דאתה רוצה לאסור הרוב משום דיותר מסתבר לומר דברובא נשאר האיסור א"כ אם אתה חושבו לרובא אמרינן ג"כ להיפוך דודאי ממנו נפל לים דמרובא פריש ונפל ואם תאמר דשניהם שווים כיון דהוי דרך חלוקה א"כ יש להתיר שניהם וכמ"ש וכיון שנתבאר שדעת הרשב"א ותוס' דמטעם דרבנן הוא תלינן לקולא דיש לסמוך בכה"ג להקל וכמ"ש

סימן סו

דין אם הי' ב' תערובות בב' בני אדם ובכל א' איסר מעורב ונפל אח' לים

ולפמ"ש בסי' הקודם דאם הי' איסור א' בב' תערובות דיש להקל א"כ יש לחקור אם היו ב' תערובו' ובכל א' איסור ונפל לים וא"י מאיזו מהם. נפל מה דינו דלכאורה הי' נראה לומר דבב' בני אדם הי' ראוי לדמותו להא דב' שבילין א' טמא ואח' טהור דבאו לשאול זה אחר זה שניהם טהורים משום דכל אחד תולה בחבירו וא"כ ה"ה בנד"ד אף שהיו בכל אחת חתיכה אסורה ונפל רק חתיכה אחת ג"כ תולה כל א' האיסור בחבירו ואומר משלי נפל לים ואצלך נשאר האיסור ואין לדחות דש"ה משום דכל אחד מוקמינן לי' אחזקתי' כמ"ש התוס' ר"פ שני נזירים דאמר ראיתי וטומאה שנזרקה ביניכם דהקשו הש"ס דב' נזירין והך דקאי גבייהו הוו תלתא וספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור וכתבו התוס' שם דלאו מטעם דמסוטה גמרינן ליה דהא א"א להיות כסוטה דהא א' ודאי טמא אלא הטעם משום דכל חד מחזקינן ליה בחזקת טהרה כמו שהיה מקדם וא"כ בנ"ד אין כאן חזקה להיתר אדרבא בתחלה היו ב' התערובו' אסורים ומוקמינן להו אחזקתייהו דזה אינו דהא בפ"ב דכתובו' (דף כ"ח ע"א) מדמה דין עיר שכבשו כרכום בכהנות שנמצאו בה דאם היתה מחבואה אחת שם ואינה מחזקת אלא אחת מהם דכולם מותרות ומדמה לה להא דב' שבילין דכל א' תולה בחבירו אף דשם ג"כ בתחלה היה בחזק' איסור אך זה אינו דשם במחבואה כל אחת שהיתה במחבואה לא היתה בספק איסור כלל ואיגלאי מלתא דלא היתה בחזקת איסור משא"כ בנ"ד דקודם שנפל מהם לים כבר נאסרו. ומצאתי מקור לזה בתוספתא דפ"ב דמקוואות הובא במל"מ (פרק י' מהלכו' מקוואות). וז"ל שני מקוואות א' שאוב וא' כשר כו' חזרו שנים וטבלו בשניהם כו' א' הטמא טומאה חמורה טמא והטמא טומאה קלה טהור כו' אחד הטמא טומאה קלה וא' טהור שניהם תלוים הא למה זה דומה לשני שבילין א' טמא כו' ופי' במל"מ שם בסיפא דלכך שניהם טמאים כיון דמן הדין כל א' וא' היה טהור מצד עצמו ולטהר שניהם א"א דודאי אחד מהם טמא לכך שניהם תלוים וכ' שם דמיירי בנשאלו שניהם בב"א או בנשאל עליו ועל חבירו ואליבא דר"י כו' יעו"ש הרי דאם לא היו נשאלין בבת אחת היה כל א' תולה בחבירו אף דתחלה היו שניהם בחזקת טומאה הרי בספק תולה א' בחבירו כיון שכל א' הוא בספק טומאה דטהור וא"כ ה"ה בנ"ד דכל א' הוא בספק דרבנן ג"כ תולה א' בחבירו וצ"ל דמ"ש התוס' שם דדוקא משום חזקה דטהרה מתירין דשם היה טומאה דאורייתא משא"כ בטומאה דרבנן כיון דספיקא דרבנן לקולא ג"כ הדין כן שוב ראיתי דלא דמיא להתם דשם בכל א' יש ספק דרבנן לחוד ולכך כל א' תולה בחבירו משא"כ בנ"ד יש כאן ס"ס לאיסורא דהא אפי' אם ודאי נפל משלו יש כאן ספק אם נפל האיסור או לא וא"כ יש כאן ב' ספיקות לאיסור ובכה"ג ודאי דאין להקל וכן נראה

אמנם אי איכא לדמויי הא מלתא לדהתם כגון שידע הא' והכיר האיסור בתערובות וראה שנפל לים או שהסירו משם וא"י אם משל ראובן אם משל שמעון ועכשיו אינו מכיר דעכשיו נעשה תערובות חתיכות ובטל מדאורייתא וא"כ דמיא ממש לדהתם דבדרבנן חולין כל א' בחבירו אף דאתחזק איסורא בתחלה ודמיא ממש לדין מקוה דהתם ועוד יש ללמוד דאם של א' בלא"ה אסור כגון שהיו לו ב' חתיכות של ספק איסור תורה וא' ודאי איסור וב' היו ב' כשרות וא' של איסור והסיר א' מהם שהיה מכיר הודאי איסור ואח"כ שכח משל מי הסיר ואח"כ נתערבו וא"י משל מי מהם הוסר דאז תולין הקלקלה במקולקל אף דהי' תחיל' בחזקת איסור ודמיא להא דאיתא שם דא' טמא טומאה חמורה כו' כיון דבלא"ה א' טמא אמרינן דתולין בו וכמו כן הדין הכא דבלא"ה של א' אסורים מספק איסור שיש בהרוב ומשכחת לה דיהיה איתחזק איסורא בכולם אף דמכיר האיסור כגון שיודע שא' מכיר האיסור והוא אינו מכיר דאצלו כולם מחוזקות איסור ושוב אח"כ נתערב וגם זה שהיה מכיר תחיל' אינו מכירם רק שיודע שהוסר האיסור מא' מהם ומשם נלענ"ד לפשוט ספיקו של הפר"מ (שפ"ד סי' קי"א ס"ק י"א) שנסתפק בב' קדירו' של היתר ואיסור דרבנן ונפל לא' מהם ובא' מהם יהי' של תורה כגון בשר בהמה ובשר עוף ונפל חלב לא' מהם מי אמרינן מאי חזית כו' או דלמא כיון דא' מהם בהכרח תהיה אסורה מספק איסור תורה שוב תולין במקולקל והניח שם בספק. ולענ"ד מוכרח משם דתולין במקולקל דדמיא ממש לא' טמא טומאה חמורה וא' טמא טומאה קלה דתולין בטמא טומאה חמורה דהא בלא"ה מקולקל: אף דאם נאמר דהוא טבל במקוה הכשירה נטהר מטומאתו וא"כ ה"ה בנ"ד ועיין במל"מ שם שכ' ג"כ בב' שבילין שהלכו בו ב' אנשים שביל א' ברה"י ושביל א' ברה"ר וא"י איזו מהם טמא דאף אם באו לשאול בב"א אמרינן דההולך בשביל שברה"י טמא ושברה"ר טהור דאנו חולין הקלקלה במקולקל אף דאתה מוציא עכ"פ א' מחזקתו אעפ"כ כיון דבלא"ה ההולך בשביל שברה"י טמא מספק יותר ראוי לתלו' בו וא"כ ה"ה ממש בנ"ד דכלל גדול דכל איסור דרבנן תולין הקלקלה במקולקל

סימן סז

דין אם נפל המיעוט לים ונשאר הרוב או להיפוך אם מותר הנשאר

לפמ"ש הש"ך (ס"ק מ"ג) דדוקא בנפל מן התערוב' לים אבל אם פירש א' ואח"כ נפל לים לא מהני וכ' שם הטעם כיון דאחר שפירש מן התערוב' ונאסר לבדו ושוב כשנפל לים לא מן התערובות נפל אלא בפ"ע יעו"ש א"כ י"ל היכא דנתחלק התערובו' ב' חלקים דלא מקרי פירש כמ"ש סי' ס"ה כיון דהוי דרך חלוקה וא"כ אם פירש המיעוט לצד א' והרוב לצד א' ושוב נפל' כל המיעוט לים בודאי דהרוב אסור כיון דהרוב נאסר בתחלה משום דאמרינן איסורא ברובא איתי' א"כ האיך יחזור להתירו במה שאח"כ נאבד המיעוט או שנפל לים ודמיא לדינו של הש"ך דפירש מתחלה ואח"כ נפל לים דלא מן התערובת נפל דכמו שבתחלה היינו אומרים דהאיסור נשאר ברובא כמו כן הוא עכשיו כיון שלא נעשה בו שום שינוי. אמנם אם נפל הרוב לים ונשאר המיעוט בזה יש לעיין דלכאורה י"ל דגם בכה"ג המיעוט שנשאר אסור כמו שהיה בתחלה כיון דנתחלק בפ"ע ולא ממנו נפל הרי הוא באיסורו הראשון כבתחלה כיון שלא נתחדש בו שום ענין להיתר אבל יש לומר ג"כ סברא להיפוך דדוקא אם נשאר ב' הציבורין במקומם כיון דהוי דרך חלוקה ויש כאן ספק היכן נשאר האיסור אמרינן שפיר דשניהם אסורים דמאי חזית דהאיסור תאמר שהוא בזה שמא הוא בחבירו ודמיא לאיסור דרבנן וב' קדירות של היתר כמ"ש משא"כ אם נפל ציבור א' לים דלא תגרע אותו ממה שהיה תחלה ונראה דדמיא להא דאיתא (סי' קי"א ) בב' קדירות של היתר ונפל איסור לתוך א' מהם ואח"כ נולד ספק להיכן נפל תולין למקום שנפל האיסור הראשון נפל גם השני אבל באם תחלה נולד ספק ואח"כ נפל איסור לתוך א' מהם אין תולין והטעם כתבו הפוסקים דכיון שכבר הוחזקו באיסור מקודם אין חולין אח"כ אף שהשני מקולקל בלא"ה וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דבעת שנתחלקו לב' חלקים נאסור שניהם והוחזקו באיסור שוב אין תולין בדבר שנעשה אח"כ שנפל אח"כ לים כל שאין ידוע אם הי' שם האיסור אסור ודו"ק: