בית יצחק - קבוע ספיקות נג

ס"ל דקודם ידיעה לא שייך ביטול כמ"ש בפג"ה ומשמע שם מדבריו דמדאורייתא אזלינן בתר ידיעה בין לקולא בין לחומרא כמ"ש למעלה (סימן ל"ה) באריכות וא"כ ה"ה בנפל לים ונאכל קודם שחל האיסור דהא לדידי' חדא מילתא היא דבשניהם אין שייך ביטול היתר בהיתר כמ"ש

שוב ראיתי שאין מדברי הרא"ש ראי' דלשטתי' אזיל דס"ל דלאו מטעם דהוא דרבנן תלינן דאיסורא נפל אלא משום ס"ס הוא וכיון דס"ס גם בדאורייתא מותר לכך תלינן וכמ"ש למעלה בסימן הקודם אבל לשיטת תוס' והרשב"א דס"ל דהטעם הוא משום דבדאורייתא בטיל לכך אמרינן דאיסורא נפל י"ל דבאמת בנד"ד אפשר דלא מהני ואפשר ג"כ לומר דהרשב"א ס"ל דגם קודם שנודע האיסור שייך בו ביטול מדאורייתא

והנה לאותם הפוסקים דס"ל דתערובות חנויות לא מקרי קבוע מדאורייתא כל שלא ניכר האיסור ובהא דנזיר בהאומר לשלוחו צא וקדש לי כו' ס"ל דהוא רק קנסא דרבנן אף דבגברי לא שייך ביטול כלל הרי מבואר דאף בדבר שלא שייך ביטול ג"כ שייך לומר כל דפריש מרובא פריש וע"כ צ"ל לדידהו דלר"י דס"ל מין במינו לא בטל היינו בלח בלח בדבר הנבלל דלא שייך לומר מרובא פריש וע"כ יש שם האיסור ג"כ משא"כ יבש ביבש אף דאין מתבטל מ"מ שייך לומר על כל א' שאוכל שזהו מרובא דהיתרא וא"כ י"ל דלכך מקילינן ג"כ בכה"ג בנפל לים כיון דמדאורייתא מותר לאכול מיעוט בפ"ע אף בלא נפל אך לפ"ז יקשה אם נאמר דאפילו בדבר דלא שייך ביטול י"ל מרובא פריש א"כ לענין מה מועיל הא דקיי"ל דיבש ביבש בטל ברוב לפי שיטת הרשב"א דס"ל דאסור לאכול כל התערובות ביחד דלא ס"ל דחוזר האיסור להיתר

אכן יש לומר דאין זה קושיא מתרי טעמא. חדא דשפיר נ"מ דמותר לאכול הרוב בבת אחת. ועוד דזה גופא דהרשב"א ס"ל דאסור לאכול כל התערובות רק מדרבנן ומדאורייתא אמרינן דאיסור נהפך להיתר וכמ"ש הפר"מ בפתיחה להלכות תערובות חלק א' פ' ג' יעו"ש שהביא ראי' ברורה לזה וא"כ לפ"ז אם נאמר דמדאורייתא מותר לאכול המיעוט גם בדבר שאין לו ביטול יקשה בהא דפ' התערובות גבי איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה דמקרי עולין בעולין דמדאורייתא אין להם ביטול ואעפ"כ מותר להקריב מיעוט בפ"ע וא"כ למה הוצרך ר"א שם לטעמא דרואין אותם כאלו הם עצים והא יכול להקריבם שנים שנים כמו דס"ל באיברי תמימים באיברי בעלי מומין

אך יש לומר דכאן מיירי בלא קרב ראש א' מהם תחילה דבכה"ג אין מתירין מדרבנן והוצרך לטעם דרואים אותם כאלו הם עצים כו' משא"כ בבעלי מומין ס"ל לתנא דמתניתין דלא מהני הך טעמא דומיא דרובע ונרבע ועיין בש"ס שם ומ"מ נלע"ד דאף לדברי הסוברים דגם בדבר דלא שייך ביטול אמרינן בי' מרובא פריש היינו דוקא אם פירש מעצמו. אבל להפריש בידים הי' נראה דאסור מדרבנן אף בנפל לים כיון דעכ"פ האיסור הוא שם בודאי כל שלא נתבטל אין סברא לתלות דאיסורא נפל ואין ללמוד קולא מהך דינא דטבעת דרב דשם נתבטל כבר מן התורה וכמ"ש

וראי' לזה נלע"ד מדברי התוס' ד"ה ונפלה כתבו דכיון דמדרבנן הוא דמדאורייתא ברובא בטיל. לכך הקילו בנפל יעו"ש: והנה התוס' בעצמם כתבו במסכת נזיר גבי אומר לשלוחו צא וקדש לי דקנסא דרבנן הוא לבד דמדאורייתא אין זה קבוע כיון דאין ניכר האיסור והרי אף בגברא דלא שייך ביטול מ"מ מדאוריית' מותר לו ליקח משם אשה וא"כ למה הוצרך לומר כאן דמדאורייתא בטל ואפי' נאמר דמדאורייתא לא בטיל ג"כ מותר מן התורה ליקח המיעוט כמ"ש אע"כ כיון דמדאורייתא אין לו ביטול שוב אין להקל אפי' בנפל לים כל שיש בו איסור בודאי ברובא

והנה בנד"ד אם נתערב בו חמשה או ששה חתיכות דיכול לאכול ב' ב' ובכל פעם יהי' מיעוט יש להתיר לענ"ד מטעמו של הרא"ש משום ס"ס וא"כ אפי' נאמר דבהיתר בהיתר דלא שייך ביטול מ"מ מטעם ס"ס מותר אפי' בדאיו בדאורייתא אכן בנתערב חד בתרי ונפל א' לים דבזה מתיר ג"כ הרשב"א משום דתלינן איסורא נפל כשיאכל אח"כ ב' הנשארים וא"כ אין כאן ס"ס כלל וע"כ מטעמא דידי' דבדרבנן תלינן לקולא דאיסורא נפל בזה יש לדון בנידון שכתבתי כיון דבהיתר לא שייך ביטול. אך אך אם נאמר דגם אם נאמר דבהיתר בהיתר לא שייך בי ביטול דוקא בלח בלח כיון דנלמד מקרא דולקח מדם הפר והא דגם ביבש ביבש לא בטל לפמ"ש התוס' בשם ר"ת שחזר בו היינו דוקא רק מדרבנן וכמ"ש בסימן הקדום: א"כ בדרבנן שפיר שייך לומר דאיסורא נפל ודוק

סימן נט

דין תערובות חנויות בנפל מהם לים או שנאבד

ויש לחקור לענ"ד בקבוע דתערובות חנויות למאן דס"ל דהוא רק דרבנן וכמ"ש למעלה אי נפלו הבשר שבחנות אחד לים וכדומה מה דינו: דלכאורה יש לומר דבכה"ג תלינן לשיטת הרשב"א והתוס' דכתבנו בסי' הקודם דהטעם משום איסור דרבנן תלינן א"כ גם בזה יש לומר דתלינן דאיסורא נפל או דילמא דלא התירו בכה"ג כי אם בקבוע דחתיכות לבד משום דיכול לאכול תרתי תרתי משום דהם מעורבים משא"כ משל כמה חנויות דאין דרך לאכול מג' חנויות ביחד יבוא לידי טעות ומכשול לא התירו בכך

ולכאורה הי' נראה להוכיח מסוגיא דנזיר גבי האומר לשלוחו כו' דאסור בכל הנשים שבעולם וכ' התוס' שם דאין זה מדינא דלא הוי קבוע כיון דלא ניכר האיסור והוי דומיא דקבוע דחנויות בתערובות כמו שנתבאר בסימנים הקודמים וא"כ קשה למה קאמר התם סתם דאסור בכל הנשים הא שפיר יכול להיות דיהי' מותר כגון שתמות אשה אחת ועוד דהאיך אפשר שלא תמות שום אשה בעולם באיזה זמן וא"כ יכול לתלות דהמתקדשת מתה ויתירו לו ליקח שנ' נשים ביחד ונאמר מדהא דהיתרא הא נמי דהיתרא וכגון שיהי' ידוע שאשה אחת אין לה שום קורבה עם האחרת ולמה לא התירו אלא באשה שאין לה לא בת כו' כדאיתא שם אע"כ כיון דזה לא שייך ליקח ב' נשים ביחד כיון דלא דמיא לתערובות חתיכות לא אמרינן בזה דאיסורא מית

אך לפמ"ש התוס' דהתם קנסוהו לפי שעשה שלא כהוגן י"ל דבהא ג"כ קנסו אותו דלא לתלות לקולא במתה אחת מהם אבל לפמ"ש הרמב"ן והרשב"א בחידושים דמדינא אסור יש קצת ראי' למ"ש ועיין בבדה"ב להר"א דפירש בש"ס שיטה אחרת במאי דקאמר אנא תרתי תרתי קא אמינא וכ' שם דאין להתיר ע"י אכילה שנים שנים דיש לגזור שמא לא יאכל רק אחד ואף דהפוסקים לא ס"ל כוותי' מ"מ אפשר דבכה"ג מודו לי' דיש לגזור כיון שאין דרך לערב הבשר מב' חנויות כמ"ש

אך מהא דנזיר שהבאתי יש לדחות דש"ה דעיקר האיסור אינו בקידושין רק בביאה וכיון דבביאה א"א לבעול ביחד לכן לא התירו לו ע"י שיקדש ב' בב"א וכה"ג יש להסתפק לשיטת הרא"ה ודעימיה שפוסקים שאין מותר כי אם בנפלו שתי חתיכות לים והם מפרשים כן דברי הש"ס במאי דקאמר תרתי תרתי א"כ בנד"ד כה"ג אם נפל הבשר שבב' חנויות לים או שנאבדו מה דינו: (בדבר דלא מינכר נפילתה וכדומה)

והנה בש"ס דעביד צריכותא מרב גבי טבעות לדר"ל גבי חביות של תרומה כמ"ש בסי' הקודם הא בחביות אין דרך לשתות יין מב' חביות ביחד ולערבם כגון שהא' מתוק ואח' חזק וכדומה ואפ"ה מתירין ולא גזרינן שמא ישתה מחביות אחר בלא תערובות: (והא לא קשיא לפמש"ל בסימן הקודם דרב מחלק בין מין במינו לח ליבש א"כ לדידי' ודאי דאסור לערב ב' החביות ביחד לשתות משניהם דהא הוי איסור דאורייתא אם נאמר דאין הטעם משום ס"ס רק דבדרבנן מקילינן א"כ ודאי דרב לא ס"ל הך דינא דר"ל דלדידי' אין תקנה בחביות של תרומה וא"כ מאי קא עביד צריכותא די"ל דהש"ס קאמר הצריכותא לדידן דלא ס"ל כר"י במין במינו ודו"ק)

ואף דיש לדחות דמ"מ יותר שכיח לשתות יין מב' חביות ביחד ממה שיקנה אדם מב' חנויות מ"מ מוכח דאין חילוק דאל"כ מאי צריך לצריכותא משום דהוה אמינא גבי תרומה ריש לו מתירין לא מהני דהא קיי"ל באמת דתרומה לא מקרי דבר שיש לו מתירין וכדאיתא בש"ס נדרים פרק הנודר מן המבושל אלא כוונתו דדמי ליש לו מתירין וכמ"ש (סימן נ"ז) הא יכול לעשות הצריכותא בפשיטות דה"א כיון דבתרומה אין דרך לשתות כ"כ מב' חביות ביחד אין תולין בזה אלא ודאי דאין חילוק בזה בשום ענין

אך כיון שלא מצאתי דין זה בפוסקים מסתפינא להקל וממ"ש הב"ח בפירוש לדברי הטור במ"ש אבל ליקח מכאן ואילך אסור ואפילו בחתיכה שאינה ראוי' להתכבד מצד הדין ולא מצד חומרא וכתב הב"ח דמיירי בתערובות חנויות וס"ל דהוי קבוע וא"כ מסתימת דבריו דכתב ליקח מכאן ואילך משמע אף דכבר נמכרו כמה חתיכות בשר מן החנות לאחרים אסור ולא אמרינן דכפי שיעור חתיכות שנמכרו יותר לו ליקח מחנויות האחרות דדמיא לקרב ראש א' מהם יקרבו כל הראשים