בית יצחק - קבוע ספיקות נב

קושיא כלל יעו"ש) ולכך שפיר קאמר רב דבחולין מותר דאין לגזור שמא יבואו בב"א וא"כ יש כאן ס"ס ועל קושיא ראשונה י"ל לפי מאי דקיי"ל באיסור שנתערב בהיתר אף דבטל ברובא מ"מ צריך להסיר א' מהם ולאוסרו דילפינן ממדומע שבטל בא' ומאה וא"כ בשור הנסקל שנתערב באחרים צריך ג"כ ליטול שור א' ולסוקלו לקיים מצות סקילה דמאי נ"מ בין זה לאיסור הבטל בהיתר שנוטלים אחד ומחזיקים לאיסור וא"כ כ שצריך לסקול א' בודאי יש לתלות דאיסורא מית דהא לא שייך כאן לומר כיון שהרבו בידים לא מהני דהיינו דוקא במכוון כדי לבטל איסור משא"כ בכה"ג דלא כיוון לכך אלא לקיים מצות סקילה

ויש כאן מקום עיון על הרמב"ם שפסק כהך דרב בטבעת של עובדי כוכבים ומזלות פ"ז מהלכות עובדי כוכבים ומזלות) וכן בהא דר"ל בחביות של תרומה שנפלה אחת מהם לים) פט"ו מהלכות תרומות) ופסק ג"כ כמתני' דריש פרק התערובות דימותו כולם (פרק ז' מהלכות פסולי המוקדשים) וכן פסק בהך דאיברי תמימים שנתערבו באיברי בעלי מומים כחכמים דאפי' קרבו כולם חוץ מא' מהם כולם יצאו לבית השריפה (פרק ז' מהלכות פסולי המוקדשים) והם תמוהים מאוד וסותרים זה את זה לפי מאי דקאמר הש"ס דרב ס"ל כר"א ופליג אמתני' דפרק התערובות בהא דימותו כולם וכבר עמדו בזה כל נושאי כליו של הרמב"ם ז"ל והאחרונים

ולפענ"ד נראה לתרץ דבריו בהקדם ג"כ קושיות התוס' שם ד"ה רב הוא דאמר שהקשו הא טעמו דר"א קאמר בש"ס לקמן דילפינן מקרא דמום בם הוא דלא ירצו הא ע"י תערובות ירצו. ותירץ שם דבאמת לתערובות חד בתרי לא צריך קרא דבלא"ה מדאורייתא ברובא בטל וקרא אצטרך לתערובות חד בחד ואפשר לומר דהרמב"ם ס"ל דלר"י דס"ל מין במינו לא בטיל אפי' יבש ביבש איתא להך דינא מדאורייתא וכדעת ר"ת שחזר בו אח"כ וכמ"ש התוס' וא"כ שפיר אצטרך קרא דמום בם לתערובות חד בהרבה דהא הוי מין במינו. וס"ל דלתערובות חד בחד לא אצטרך קרא דא"א להתיר כלל דחד בחד כגופו של איסור מקרי וכודאי איסור דמי' ובלא"ה מוכרח לומר כן להרמב"ם דהא הוא ס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא וס"ל דחיוב אשם תלוי בחתיכה א' מב' חתיכות והוי דאורייתא כודאי איסור דמי וכשי"ת בשער הספיקות וא"כ שפיר מקשה הש"ס אליבי' דרב דהוא ס"ל מין במינו לא בטיל: ואעפ"כ ס"ל דאם נפל א' לים אמרינן דאיסורא נפל אף דהוי איסור דאורייתא וע"כ דמתיר מטעם ס"ס וכמ"ש למעלה והיינו באוכל ב' ב' ומקשה שפיר ממתני' דר"פ התערובות מהא דימותו כולם והשתא מתורץ ג"כ מה שהקשיתי למעלה דילמא שאני קדשים דיש לגזור שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקחו מן הקבוע אם נאמר דהגירסא כן בש"ס וכמ"ש למעלה דזה אינו כיון דהוא איסור דאורייתא דודאי איסורא ברובא הוא בודאי לא יבואו הכהנים ליקח רוב בב"א

וראי' לזה ממ"ש הפוסקים גבי קבוע דאורייתא בקבוע דחנויות היכא דניכר האיסור דאין שייך שם גזירה דשמא יקח מן הקבוע דלאו ברשיעי עסקינן שיקח האיסור בידים ומסתמא מתני' אתיא אליבא דרב ג"כ כהלכתא כר"י דמין במינו לא בטיל ולכן מתרץ שפיר רב דאמר כר"א דס"ל ג"כ מין במינו לא בטיל מדאצטריך קרא דמום בם הא ע"י תערובות ירצו דליכא למימר לחד בחד אתי דודאי אין להם תקנה כמ"ש ואעפ"כ ס"ל דאם קרב ראשו של א' מהם דיקריבו כל הראשים: וכן ס"ל לרב בהך דטבעות של עובדי כוכבים ומזלות אף דהוא ס"ל מין במינו לא בטיל ומתני' דר"פ התערובות דתנן ימותו כולם ס"ל כרבנן דמין במינו בטל וא"כ הוי איסור דרבנן ולכך שוב גזרינן שמא יבואו עשרה כהנים בב"א וכמ"ש שלא יהי' כאן ס"ס וכן בהא דאיברים תמימים באיברי בעלי מומין לא דרשי קרא דמום בם לא ירצו דהא בלא"ה בטל מדאורייתא ולחד בחד א"א דלא מקרי תערובות כמ"ש וא"כ דלא דרשי הך קרא שפיר י"ל מסברא דלא יקריבו משום דגזרינן ג"כ שמא יבואו עשרה כהנים ולכך אף בקרבו כולם חוץ מא' מהם ס"ל ג"כ דיצא לבית השריפה משום לא פליג כמו קרב המיעוט לבד ואסרו וס"ל כר"ת דהך גזירה לא שייך כי אם בקדשים לבד ולא בחולין ולכך שפיר פסק לדינא לדידן כרב וכר"ל בחביות של תרומה דבחולין לא גזרינן ופסק ג"כ כהך דר"פ התערובות: ודאיברי תמימים באיברי בעלי מומין כת"ק דיצאו לבית השריפה משום בקדשים גזרינן ועלו דברי הרמב"ם ז"ל כהוגן

ולפמ"ש יסבור הרמב"ם ז"ל כר"ת דמחלק בין קדשים לחולין לענין גזירה שמא יקח מן הקבוע ויסבור ג"כ דעיקר התירא דנפל א' לים הטעם משום ס"ס ולכך בקדשים דיש לגזור שמא יבואו עשרה כהנים כו' דליכא ס"ס אסור. וא"כ הך דינא שכתבנו בחד בתרי ביבש מין בשאינו מינו דהטעם משום שמא יבשלם ויתן טעם לפ"ד הרמב"ם אסור בנפל אחד לים דהא ליכא התם ס"ס דלפמ"ש י"ל דרב בטבעות אף דס"ל מין במינו לא בטל אינו מחלק בזה בין יבש ללח ושם מתיר מטעם ס"ס ואין מוכרח לומר בטבעות יהי' גזירה שמא יהנה בב"א וכמש"ל. כל זה כתבתי לפלפולא בעלמא

אמנם לדינא נראה דאין כאן קושיא דעיקר הגירסא הוא בש"ס שם בהך גזירה דרבא גבי קדשים כגירסא דידן שמא יקח מן הקבוע וא"כ אין מקום לומר דהרמב"ם יסבור כר"ת לחלק בין קדשים לחולין ובטבעות הטעם משום דמן התורה ברובא בטל וס"ל לחלק בין יבש ללח ולענין קושית על הרמב"ם ז"ל עיין מ"ש בזה המפרשים

סימן נח

דין נפל אחד לים קודם שחל שם איסור עליהם

ולפמ"ש למעלה לפי סברת הרשב"א דלכך מתירין בנפל אחד לים משום דמדאורייתא בטל ברובא ולכך בדרבנן תלינן דאיסורא נפל לפ"ז היה נראה לחדש בזה אם נפל אחד מהם לים קודם שחל שם איסור עליהם הדמיון בזה במי שאסר על עצמו דבר א' בנדר וקבע זמן לתחילת האיסור ועדיין לא חל הזמן ונתערב אותו דבר שאסר עליו באחרים מין במינו ביבש אם נאמר דהיתר בהיתר לא שייך בו ביטול מדאורייתא עיין פר"מ בפתיחה להלכות תערובות שחקר שם ג"כ אם היתר בהיתר שייך בי' ביטול כיון דילפינן לה מדם הפר ודם השעיר ולפמ"ש הר"ן בנדרים פ' הנודר מן המבושל וא"כ אם נאמר דטעם דנפל לים מתירין הוא משום דבדרבנן תלינן דאיסורא נפל. א"כ בהיתר בהיתר דמן התורה אין לו ביטול לא מהני נפל לים

או אפשר לומר אף דקודם שחל זמן איסורו לא היה בהם דין ביטול מדאורייתא מ"מ אחר שחל עליהם האיסור שאז כבר חל עליהם שם היתר מדאורייתא שפיר י"ל דלמפרע תלינן דאיסורא נפל דמה בכך כיון דעכשיו הוא איסור דרבנן. אך יש לדון אם נתערב רק חד בתרי ונפל א' לים קודם שחל שם איסור אינו אלא חד בחד וכיון דמסברא י"ל דמה דנפל הוא מרובא דהיתרא ועכשיו נשאר האיסור ברוב וכמ"ש למעלה בסימנים הקודמים דפירש הרוב קודם שנודע דאז המיעוט מותר והרוב אסור וא"כ עכשיו אין שייך בו ביטול חד בחד. וי"ל דאין מתירין בנפל לים וא"כ להאי דינא לכ"ע אסור בין להרשב"א ז"ל דס"ל דמטעם דהוא מדרבנן מתירין ואפי' לדעת הרא"ש דס"ל מטעם ס"ס בכאן בלא"ה ליכא ס"ס כיון דלא נשאר רק ב' והוא צריך לאוכלם בב"א כמש"ל

והנה שם בפ' התערובות (דף ע"ז ע"א) איתא איברי חטאת שנתערב באיברי עולה ר"א אומר יתן למעלה ורואה אני בשר החטאת כאלו הן עצמם וחד אמר תעובר צורתם כו' ושם ע"ב פליגי באיברי תמימין באיברי בעלי מומין ר"א אומר אם קרב הראש של אחד מהם כו' ולכאורה קשה אמאי לא תני הך פלוגתא דאם קרב ראש אחד מהם בהך גוונא דנקט במתני' קמייתא באיברי חטאת באיברי עולה אם קרב ראש אחד מהם כו' ולמה נקט לה בגוונא אחרינא ואי משום דבש"ס קאמר דטעמי' דר"א הוא משום דיליף מקרא דמום בם לא ירצו הא ע"י תערובות ירצו רהפ' מדבר מבעלי מומין ולכך נקט במתני' ג"כ מחלוקתם בכה"ג דזה אינו כמ"ש התוס' ר"פ דעיקר קרא אתי לר"א בחר בחד ובחר בתרי טעמא משו' דמקלינן דאיסורא נפל וראי' דבש"ס כאן בזבחים שהוא עיקר מקום דין זה לא נקיט הך טעמא אליבא דר"א רק במס' יומא פרק שני שעירים אלא כמ"ש דביומא לא קאמר אלא דלכך לא גזרו חכמים חד בתרי כיון דכ"כ התירה התורה אפילו בחד בחד ומ"מ כיון דמתני' נקט ר"א דינו דוקא בקרב ראש א' מהם וא"כ לא תלוי כלל בטעם הכתוב א"כ קשה למה שינה לשונו מפלוגתא קמייתא אבל אם נאסר דהיתר בהיתר לא שייך ביטול ולא אמרינן בי' דאיסורא נפל א"ש דהא איברי חטאת באיברי עולה מקרי עולין דאין מבטלין זה את זה כמ"ש במס' מנחות פרק הקומץ רבה (דף כ"ב ע"ב) דר"י יליף מקרא דולקח מדם הפר ומדם השעיר דמין במינו לא בטיל ורבנן דרשי מינה מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה וא"כ א"ש דלכך לא נקט הך דינא דקרב ראש א מהם בכה"ג דאין להם ביטול מדאורייתא. ולכך אין סברא לומר דאיסורא נפל והוה א"ש

ולפמ"ש גם באיסור בהיתר אם נתערב ונפל אחד מהם לים קודם שנודע האיסור למאן דס"ל דמדאורייתא לא שייך ביטול קודם שנודע כמ"ש בסימנים הקודמים א"כ ג"כ אין מתירין בנפל אח' מהם: והא ודאי מודינא לדברי ר"ת לסברתו הראשונה שכתב דאפילו לר"י דס"ל מין במינו לא בטל הוא דוקא בלח בלח דומיא דדם הפר ודם השעיר אבל יבש ביבש מבטל בטיל אליבי' ואין נ"מ בנד"ד דנפל אחד לים לא שייך כי אם ביבש ביבש שאינו נבלל דבזה יש לומר דאיסורא נפל משא"כ בלח בלח דנבלל יפה היאך נאמר דאיסורא נפל אך זהו לפמ"ש אח"כ דאין חילוק בין לח ליבש אליבא דר"י

ומצאתי מקום לפשוט הספק הזה לכאורה מדברי הרא"ש בתשובה (כלל ך' סי' י"ז) הובא בש"ך (ס"ק מ') דאם נאכל אחד מן התערובות קודם שנודע האיסור שרי האחרים: והנה הרא"ש