בית יצחק - קבוע ספיקות נ

דרבנן. וכיון שע"כ צריך אתה להתיר שניהם א"כ תתיר ודאי איסור דרבנן. וכיון שבעת שנולד הספק אם היינו צריכים להורות ששניהם אסורים א"כ מה בכך שאח"כ נפל שם איסור הא הוא שנתחדש אח"כ ושפיר אין תולין בו משא"כ כאן דאף דנמצא המעי הזה אחר שנולד הספק מ"מ הא הנקב היה בו תחילה ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא שהי' בו האיסור בתחילה וא"כ דמיא ממש לנפל איסור לקדירה בתחילה ואח"כ נולד הספק בחתיכה האחרת להיכן נפלה ובתחילה לא ידעתו להיכן נפלה החתיכה הראשונה ואח"כ נודע לנו על החתיכה הראשונה להיכן נפלה דודאי תולין החתיכה השני' באותה קדירה וה"ה בנד"ד דבזה אין שייך לומר מאי חזית כיון דבאמת בעת נפילת האיסור היתה אחת אסורה ודאי אין אנו מתירין שניהם

ולפ"ז אפילו היה רק ד' בהמות באחת נמצא מים בראש ואח"כ נתערבו הבני מעיים כיון שעכ"פ הבהמה הראשונה ניכרת במקומה וא"כ אפילו אם נאמר דאח' מהשלשה בהמות הנשארים הוא טריפה מ"מ יש כאן ביטול ברוב ושפיר יש לומר שאני אומר כיון שי"ל שאין כאן איסור כלל וכמ"ש אכן הבני מעיים כולם אסורים ואין לומר דהאיך יהי' חצי' אסורה וחצי' מותרת היינו הבהמות הנשארי' במקולין ודלא כמ"ש הט"ז

סימן נז

דין בע"ח ודברים חשובים שנתערבו ונפל א' לים

בע"ח ודברים חשובים שנתערבו ברוב ונאכל א' מהם בשוגג או שנפל בעצמו לים מותרים כל התערובות דאנו תולים לומר שהאיסור נאכל או שנפל שם והוא בש"ע (סעיף ז') והוא מהש"ס פרק התערובות (דף ע"ד ע"א) וז"ל הסוגיא שם אמר רב נחמן אמר רבה כו' אמר רב טבעת של כוכבים ומזלות שנתערבה במאה טבעות ונפל אח' מהם לים הגדול הותרו כולם דאמרינן הך דאיסורא נפל איתיביא רבא לר"נ אפילו אחת ברובא ימותו כולם אמאי נימא דאיסורא מית א"ל רב דאמר כר"א דתנן ר"א אומר אם קירב ראשו של אח' מהם יקרבו כל הראשים והא דאמר ר"א לא התיר ר"א אלא שנים שנים אבל אחד אחד לא א"ל אנא תרתי תרתי קאמינא

והנה לכאורה יש לעיין בהך סוגיא דהתוס' שם ד"ה ונפלה כתב משום דמדאורייתא ברובא בטלי כדפי' הקילו כאן כו' יעו"ש וזה תימא לכאורה דהא מרי' דשמעתא הוא רב והוא ס"ל מין במינו לא בטיל מן התורה כר"י דיליף לה מקרא דולקח מדם הפר ומדם השעיר וא"כ למה התיר בנפל אחד מהם לים דהא הוי מין במינו ובאמת לפמ"ש התוס' שם (דף ע"ג ע"א) ד"ה ר"י אומר דר"י לא ס"ל כן אלא בלח בלח דומיא דדם הפר ודם השעיר דיליף מיני' אבל לא ביבש ביבש הוי א"ש

אבל למה שחזר בו ר"ת שם וכתב דאין לחלק בין לח ליבש כמבואר שם קשה והי' נראה לכאורה לומר דבר חדש דבאמת יש חילוק בין לח ליבש והוא דבלח קיי"ל מין במינו לא בטיל ר"ל דאין הדבר המיעוט מתבטל להיות נקרא ע"ש המרובה אלא עמד במקומו ולכן כיון שהוא מעורב וא"א להפרישו אסור מן התורה דאיסורא קאכיל משא"כ ביבש ביבש. אף דלא בטל לומר דנהפך האיסור להיות היתר ולהיות נקרא על שם המרובה היינו דוקא בדברים קטנים דאוכל אותם כאחד מ"מ שפיר יש לומר על כל אחד שפירש משם מרובא פריש. ואפילו לוקח בידים י"ל מרובא פריש אף דלא שייך בי' ביטול מדאורייתא ודמיא לתערובות חנויות של כמה בני אדם שאין שייך בהם ג"כ ביטול ואעפ"כ ס"ל דלא מקרי קבוע מדאורייתא כל שאין האיסור ידוע במקומו ודמיא ג"כ להא דנזיר באומר לשלוחו צא וקדיש לי דאסור בכל הנשים: וכתב התוס' דאינו אלא קנסא דרבנן שעשה שלא כהוגן ואין כאן קבוע משום דאין האיסור ניכר במקומו ואף דבגברי לא שייך ביטול וכמו כן ס"ל לרב בכל דבר מין במינו יבש ביבש שאין לו ביטול אף דכל מה שפורש מהם מדאורייתא מותר דאין כאן קבוע כמ"ש משום דאין האיסור ניכר מ"מ כיון שאין לו ביטול מדאורייתא עשו אותם חכמים כקבוע לענין לוקח מהם בידים וכדומה ולכן כל שנפל אחד מהם לים שוב הקילו ליהנות מהם בזה אחר זה משום דכל דפריש מרובא פריש ולא גזרו לומר דהוי קבוע כל דאיכא למתלי ולומר דאיסורא נפל והא דמתיר בטבעות של עובדי כוכבים ומזלות היינו ג"כ ליהנות מהם בזה אחר זה דאין דרך ליהנות מטבעות מרובם בב"א ואפשר דלכך נקט דינו במאה טבעות דא"א לאדם א' להנות בב"א מרובא כן היה נראה לכאורה

אלא דלפ"ז קשה מאי פריך מהא דתנן כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות כו' כולם ימותו אמאי נימא דאיסורא מית מאי קושיא הא בזבחים איכא למיחש שמא יבואו עשרה כהנים ויקריבו בב"א כמש"ל בסוגיא שם וא"כ יהי' כאן איסור תורה ולא שייך לומר וכי מגיסא אסירא כיון דלא נקרא עליהם שם היתר עדיין על כולם וכמ"ש בארוכה (לעיל סימן מ"ד) וכאן לא נקרא עליהם שם היתר כיון דמדאורייתא לא בטלי ושמא אתיא מתני' כר"י דס"ל מין במינו לא בטל ואין זה דוחק לומר דאתיא מתני' כיחידאה כיון דרב ס"ל דה דהלכתא כר"י שפיר מצי למימר דמוקי מתני' אליבי' וכן מצינו בכ"מ בש"ס ולפמ"ש התוס' שם דרב ס"ל כר' חייא בביצה גבי נבילות ושחוטות בטלות זו בזו למאן דאמר בתר מבטל אזלינן דא"א למבטל להיות נבטל והוי מין בשאינו מינו א"כ ודאי דמקשה שפיר ממתני'

אבל עדיין אין זה מספיק לפי מ"ש הפר"ח דהא דאמרינן בתר מבטל או בתר בטל אזלינן היינו דוקא לענין טומאת מגע או משא: אבל לא לענין אכילה והנאה באיסורים כמ"ש הרשב"א בתשובה (סימן רפ"ד) הובא בפר"ח (סימן צ"ח) והוא מוכח מן הש"ס בהא דפג"ה (דף ק' ע"א) יעו"ש דחתיכה נבילות בשחוטות מקרי מין במינו

וראיתי בכרו"פ שהקשה מאי פריך בפ' התערובות אמאי ונבטלו ברובא ולישני דאתיא כר"י דס"ל מין במינו לא בטל ותירץ שם דא"כ יקשה ולכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש וליכא לשנויי שמא יקח מן הקבוע דהא בקבוע דאורייתא לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע וכמ"ש התוס' ר"פ התערובות בשם ר"י. ודברים אלו תמוהים דהא עיקר הטעם דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע בקבוע דאורייתא משום דניכר האיסור במקומו ולאו ברשיע עסקינן שיקח האיסור בעצמו וזה לא שייך בנד"ד דאין ניכר האיסור כלל ושפיר יש לגזור דיקח מן הרוב. ועיין ברשב"א (תה"א בית ד' שער ב')

ולכך אני אומר דבאמת אית לי' לר"י דמין במינו לא בטל אפילו יבש ביבש וכמ"ש ד"ת בסוף דבריו שם אלא דמ"מ יש חילוק ביניהם דבאמת עיקר דין מין במינו הוא רק בלח בלח דהא ילפינן לה מולקח מדם הפר ומדם השעיר דמיירי בלח דנבלל יחד ואיך נלמד משם ליבש ביבש שאין נבלל. ועיקר דין זה דמין במינו לא בטיל ולא אזלינן בי' בתר רובא חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושיו דוקא בלח בלח. אבל לא ביבש

אך דמ"מ מדרבנן שפיר יש לגזור אפילו ביבש ביבש דלא ליבטיל דהא כמו דקיי"ל לדידן בלח בלח באינו מינו דאסור מדאורייתא בפחות מס' ולכן קיי"ל ג"כ במין בשאינו מינו ביבש דצריך ג"כ ס' מדרבנן דגזרינן שמא יבשלם ויהי' לח בלח ויתן טעם ויהי' אסור מדאורייתא כמ"ש (בסימן צ"ט וק"ט) וכמו כן לר"י דמין במינו בלח אינו בטל מן התורה. א"כ גם ביבש יש לגזור ג"כ שמא יבשלם יחד ויהי' לח בלח דמ"ש ולא שייך לומר וכי מגיסא אסירא כיון שנשתנו ונבללו יחד ובפרט לשיטת הרשב"א דס"ל דאף דבר הבטל אינו חוזר להיות היתר וס"ל דחוזר וניער וכמ"ש (בסימן צ"ט) ובזה מתורצים כל הקושיות שבכ"מ מצינו דלר"י לא בטיל מין במינו ביבש ובכ"מ מצינו להיפוך והיינו דמדרבנן לא בטיל ומן התורה בטל ובזה מתורצים קושיות התוס' שם (דף ע"ג ע"א) ד"ה ר"י אומר שהקשו בהא דלטרא קציעות שדרסה דאם יש שם מאה פומין יעלו היינו משום דתרומות פירות הוא מדרבנן ולכך לא גזרינן שמא יבשלם דהא גם אם יבשלם ליכא איסורא דאורייתא ועש"ך (סימן ק"ט ס"ק ט') שהשיג שם על הרב ומסיק דבאיסור דרבנן בטל יבש ביבש אפילו שלא במינו והיינו מטעם דליכא למיתי לידי איסור תורה, וא"כ ה"ה במין במינו לר"י וכן לקמן (דף ע"ד ע"א) ברימוני באדן דקאמר ר"י דלא בטיל משום דהוי דבר חשוב משמע הא לאו הכי לא בטל היינו משום דכולל שם בכל האיסורים גם בתרומה דהוי מדרבנן תרומות שאר פירות ולכן הוצרך לטעם דהוי דבר חשוב: וכן בפרק הניזקין גבי נפלו ונתפצעו כו' גם כן מיירי גם בתרומה ונחית שם לאשמועינן חילוקא דבין שוגג למזיר במבטל איסור ונ"מ בתרומה דהוי בדרבנן

ובזה מתורץ הא דתנן בפרק נוטל (דף קמ"א ע"א) מעלין את המדומע בא' ומאה מיירי ג"כ בתרומת פירות דהוי מדרבנן משא"כ בהא דסוף עבודת כוכבים ומזלות (דף ע"ג ע"ב) ב' כוסות שעירבם כו' סלק את מינו כו' דשם מיירי בתרומת יין דהוא מדאורייתא א"ש דבמינו לא בטל מדרבנן גם ביבש ביבש: וא"כ מתורץ גם מה שהקשיתי למעלה דלכך לא משני מתני' ר"י היא דאכתי קשה ונכבשינהו כו' דנימא מרובא פריש וכיון דמדאורייתא בטיל ושפיר י"ל דתולין דאיסורא נפל וא"כ מתורץ ג"כ קושיית הכרו"פ וכמ"ש כיון דמדאורייתא בטיל שפיר יש לומר ונכבשינהו כמ"ש ודו"ק: