בית יצחק - קבוע ספיקות מט

חתיכה הראוי' להתכבד דלא בטל ומי גרע מה שהוא שור גדול וא"כ קשה הא קיי"ל בזבחים אפילו לא נשתייר רק מקצת בשר ומקצת אימורין זורק את הדם וא"כ אין מקום לקושיות התוס' דפריך שפיר למה ימותו כולם הא יש תקנה שישחוט וישרוף הבשר ויקריב החלב וקצת אמורין בני מעיים והדורא דכנתא דלא מקרי חתיכה הראוי' להתכבד אע"כ דאין סברא להתיר מקצת ולאסור מקצת. ולא אבין ראי' זאת דהא קיי"ל דאין מבטלים איסור לכתחילה ואסור לחתוך ולרסק חתיכות הראויות להתכבד שיתבטלו ואפילו דיעבד אסורים למרסק כמ"ש (בסימן קי"א) וא"כ כל זמן שהיא חי' הרי הכל ביחד חתיכה הראוי להתכבד והוא דבר שלם שאינו מופרד לחלקים רק כששוחטה ומסיר האיברים הפנימיים אז הם נעשים חתיכה שאינו ראוי' להתכבד והרי זה דומה לנחתכה וא"כ היאך ישחוט לכתחילה ויבטל איסור ואפילו נאמר דאין זה נקרא מבטל איסו' לכתחיל' כיון שאין כוונתו לבטל האיסור רק להקריב אותם המותרים ודומה למברר חלקים שאינן ראוים להתכבד מחלקים הראוים להתכבד.. מכל מקום נראה ג"כ דאין משם ראי' דכיון דכ"ז שהוא חי' כל האיברים הפנימיים בטלים אגב גופה וחכמים אסרוה מטעם שהיא ראוי' להתכבד הרי הוא כמקריב קדשים פסולים לגבי מזבח והיאך יבוא פסולים דרבנן לעזרה וישחטם שם והרי מצינו שחששו חכמי' לפסולי דרבנן שלא להקריבם למזבח דאל"כ קשה לר"א דס"ל דם אע"פ שאין בשר א"כ כיון דמדאורייתא בטלי בה ברובא וכשירים למה פסולים התערובות למזבח הא אף יהיו ראוים לאכילת אדם ס"ל דקרב למזבח

עוד תינח קדשים שנאכלים. עולה מאי איכא למימר ומתני' סתמא קתני כל הזבחים שנתערבו: ועוד ראיה מהא דתנן שם איברים תמימים באיברי בעלי מומים כו' ר"א אם קרב הראש כו' משמע הא לאו הכי אסור להקריבם. וע"כ צ"ל דכל שנאסרים לאדם מדרבנן אסורים גם למזבח וחכמים יש כח בידם לעקור דברי תורה בשב ואל תעשה שלא יקריבם למזבח א"כ מה בין הקטרה וזריקה לשחיט' אידי ואידי עבודת פנים נינהו ואסורים בפסולי דאורייתא אפילו שחיטה דהא בעלי מומין אתרבי שחיטה ג"כ מקרא כמ"ש (במס' זבחים) וא"כ גם בתערובות נאסרו וזה ברור דכל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקון ותמהתי על מרן הט"ז דהא קיי"ל בקבוע דחנויות דאורייתא היכא דניכר החנות במקומו דחתיכה שפירשה מותרת אם פירש שלא בפנינו. והא הנשאר בחנות אסורה מדאורייתא דכמחצה על מחצה דמי וא"כ כ"ש בקבוע דחתיכות דאין אסור אלא מדרבנן וכי החמירו בקבוע דדבריהם יותר מקבוע דאורייתא ובש"ס סתמא קתני גבי ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה כו' ובנמצא מותר כו' משמע אף דנשאר הרבה מאותו הבהמה בחנות

אך ראי' זאת יש לדחות דכוונת הט"ז הוא דוקא באם אנו יודעים הבהמה הנשארת שהחתיכה שפירשה היא ממנה אז אין שייך להתיר חציו ולאסור חציו משא"כ בנמצא שאנו תולין שהיא מחנות המותרת וכשי"ת לפנינו מ"מ נראה כמ"ש ועמ"ש למעלה סימן י"ד בדין אם ראה א' הפרישה מקבוע דאורייתא וא' לא ראה אם מותר למי שראה ונראה דיש ראי' מכאן מדתנן ובנמצא מותר ולמה לא חיישינן שמא ראה הפרישה אע"כ דלמי שלא ראה מותר באמת וכמ"ש וא"כ ה"ה בנד"ד נאמר דשפיר יש לומר בבהמה אחת חצי' אסורה וחצי' מותרת)

עוד נלע"ד להביא ראי' שלא כדעת הט"ז מהא דאיתא פ"ק דחולין גבי שחיטת כותי (דף ד' ע"א כיוצא בו מצא בידו דקורי' של ציפורים קוטע ראשו של אחד מהם ונותן לו ופריך שם דילמא האי הוא דשחט שפיר ומשני א"ר מנשה במכניסם תחת כנפיו יעו"ש ולכאורה אכתי קשה דילמא אדרבא כולהו שחיט שפיר ואית בהו חד דלא שחיט שפיר וא"כ הרי יש כאן רוב כשירות והכותי א"י מאיזו הוא ואוכל דמדאורייתא בטל ברוב ומרובא פריש דהא כותים לית להו מה דאסור מדרבנן וא"כ לישראל אסור. ואף אם תאמר דשם מיירי בציפורים קטנים דלאחר שחיטה בטלי ברוב וכמ"ש הרב בהג"ה (סעיף ב) א"כ אכתי קשה דהא הכותי יודע איזו היא אסורה וא"כ מקרי קבוע מדאורייתא בניכר האיסור וכמ"ש (בפהש"ע ובסי' א') דהיכא דניכר האיסור לא' מקרי קבוע לכ"ע ובודאי דכותים לית להו דין קבוע דהוא נלמד מדרשא דקרא ולפמ"ש בפהש"ע הוא הלכה למשה מסיני וא"כ אף שאוכל הכותי היאך יסמוך הישראל עליו אף שיתן לו הישראל בלא ראות וע"כ צ"ל דכיון דהחזיקו במצות שחיטה מסתמא אית להו כל דיניו וכמ"ש כל מצות שהחזיקו בה הרבה מדקדקים בה כו' ולכך שפיר סמכינן עלי' דאם היתה אחת אסורה לא היה אוכל

אך קשה כיון דמכניסים תחת כנפיו א"כ לגבי כותי מקרי שפיר שלא בפנינו א"כ שפיר אכיל אע"כ כיון דקוטע ראשו של אחד מהם כבר הותר ג"כ אותו שנשאר וכסברת כמה גאונים בתשובת גאוני בתראי כשי"ת בסימנים שאח"ז בס"ד ולכן שפיר קאמר דסמכינן עליו לאכול הנשאר ובאמת כוונת הש"ס לומר דמותר לאכול גוף הנשאר מן הציפור הזה. אך כ"ז הוא לחידוד ופלפול בעלמא. אך באמת אין ראיה משם דפשטת כוונת הש"ס הוא דמכניס אותם תחת כנפיו ומערב לכולהו וא"כ לא נודע האיסור במקומו ובטל מהם הקביעות וממנ"פ מותר לאכול מהם ואפילו לכתחילה מותר לערבם תחת כנפיו ולבטל מהם שם קבוע כיון דאין ידוע אם היו שם איסור כלל וגם בסמוך יתבאר דמ"ש בתשובת גאוני בתראי להתיר גם הנשאר אין זה ברור לדינא מ"מ נראין דברי הפר"ח נכונים דחתיכה שפירש ושאין ראויים להתכבד מותרים אף שנשאר מאותה בהמה בקביעות

סימן נו

דין אם נמצא בהמה א' טריפה ונתערבו המעיים ונמצא בהם נקב

בספר בינת אדם חידש דין א' והוא אם שחט קצב א' בהמות רבות רבות ונמצא מים בראש אחת מהם ושוב נתערבו המעיים כולם ונמצא נקב במעי אחת מהם דתולין הטריפות שהוא מאותה הבהמה הטריפה שנמצא מים בראש ולא מאחרום ודוקא אם תחילה נמצא הטריפה ואח"כ נולד הספק הזה. אבל אם תחילה נמצא הנקב במעים ונתערבו ואח"כ נמצא באחת מן הבהמות מים בראש אין תולין ודומה זה לדין הנזכר (בסימן קי"א סעיף ואו) דתולין למקום שנפל הראשון נפל השני יעו"ש

והנה ודאי דמסי' קי"א שם אין ראיה כלל דשם הוי ספק השקול שיש כאן ב' קדירות וא' של איסור והב' של היתר והספק אם האיסור דרבנן נפל למקום שנפל האיסור הראשון או שנפל לקדירה הב' וכיון דהוי ספק השקול שפיר יש להתיר באיסור דרבנן משא"כ בנד"ד שרוב בהמות הם כשירות ונמצא מעי אחת שיש בו נקב ודאי דיש לומר דהוא מן הרוב בהמות אחרות שלא נמצא בהם מים בראש והיאך נתלה שהוא מן המיעוט דלא שכיח באותו דנמצא בו מים בראש דוקא ולהתיר האחרות במילתא דלא שכיחא ואי דמיא להא דמיא למ"ש (בסעיף זיין) בדין חתיכה הראוי' להתכבד שנתערבה ברוב ונפל אחד מהם לים דאמרינן שהאיסור נפל לים ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש אלא דקל היה לחכמים בדבר זה דכל שהאיסור אינו בבירור בתוך התערובות אמרינן דכולם מותרים משום דבלא"ה מדאורייתא בטלי ומ"מ נ"ל דגם לזה לא דמי דלא גרע מספק איסור בתערובות דקיי"ל דאסור ולמה לא אמרינן דשמא אינו אסור אע"כ כיון דאין ב' הספיקות מענין אחד לא מהני כמ"ש הפוסקים

ועוד נראה דהבני מעיים ודאי דאסורים כולם ולא אמרינן דהכל טריפות אחת ואין איסור כאן כי אם מבהמה אחת וא"כ נתיר כאן שאר הבני מעיים זה ודאי אינו דאין כאן ס"ס כלל דהכל ספק אחד שמא שאר הבני מעיים הם מאותו הבהמה שנמצא בה מים בראשה או לא וס"ס כזה לא מקרי ס"ס כלל כשי"ת בשער הספיקות בס"ד וכיון שזה גופא חידוש הוא שמתירין בנפל א' מהם לים ולתלות דאיסורא נפל א"כ הבו דלא לוסיף עלה דאין כאן לומר שמא אין כאן איסור כלל דכ"ז דלא ביררו הבני מעיים האסורים מן התערובות הרי יש כאן איסור ואתה צריך לומר שמא לא זהו האיסור והיינו שהאיסור הוא א' רק באותה הבהמה שהבני מעיים ממנה א"כ הו' הכל שם א' כמ"ש

אמנם בזה נלע"ד בגוף הבהמות אם מכיר הבהמה שהי' בה מים בראש: ואח"כ נתערבו המעיים ונמצא בהם טריפות דגוף הבהמות שפיר יש להתיר כיון דלא היה בהם תערובות מעולם ולעולם היתה אותה הבהמה ניכרת בפ"ע א"כ על השאר היה ספק אם היה שם איסור כלל בעת שנמצאו הבני מעיים אסורים או לאו ועדיין לא איתרע חזקתייהו ועדיף יותר מנפל א' מהם לים דשם עכ"פ בתחילה היה בהם איסור ודאי משא"כ כאן כל שלא היו מעורבים מעולם יש ספק שמא לא היה בהם איסור מעולם. משא"כ לענין הבני מעיים אף שעתה הוא מכיר הבני מעיים מ"מ כל שבתחילה היה בתערובות ועתה צריך עדיין ליטלו משם לא דמי לנפל לים

ולפ"ז נראה דגוף הבהמות יש להתיר אפי' נמצא הספק בבני מעיים קודם שנמצא מים בראש דג"כ מותר דלא דמי למ"ש (בסי' קי"א) דאם היו שתי קדירות וחתיכה של איסור דאין תולין בקדירה קודם שנפל בה איסור אף שאח"כ נפל שם דש"ה דבעת שנפל האיסור הראשון ונולד בו ספק היו שניהם מותרים ודאי ושייך שפיר לומר מאי חזית דאין להתיר ספיקא דרבנן כי אם כשיהי' ספק לא כשתבא להתיר עי"כ ודאי איסור