בית יצחק - קבוע ספיקות מו

דמותרים דהא כבר כתבנו דקודם ידיעה לא שייך ביטול וא"כ לא שייך לומר מרובא פרשי וכמש"ל בסימנים הקודמים דקודם שנודע המיעוט שנשאר באחרונה מותר דאמרינן ברובא איתיא כמ"ש (בסימן ל"ח) באריכות: ודלא כמ"ש בספר בינת אדם בזה (סימן ואו ז') להיפוך וכתב שם דלא מבעיא למאן דס"ל דקודם ידיעה לא שייך ביטול דאז ב' האחרונים מדאורייתא אסורים שהרי לא נתבטלו וגם לא שייך כל דפריש כו' אלא אפילו לדעת מנ"י שסובר דמדאורייתא גם קודם ידיעה שייך ביטול אעפ"כ אח"כ נאסרו ונעשו קבוע מחדש יעו"ש

ודבריו תמוהים דאדרבא למאן דס"ל דקודם ידיעה לא שייך ביטול מדאורייתא א"כ לא שייך לומר על הרוב שפירש תחילה מרובא פרשי דלא שייך כאן ראשונים ואחרונים ועכשיו נולד ספק היכין הוא האיסור ודאי: די"ל דהאיסור הוא ברוב וכמ"ש שם ואפילו פירש תחילה זה אחר זה ג"כ כיון דלא שייך ביטול לא שייך לומר בהם כל אחד פירש מן הרוב מן הקביעות דעדיין לא היה קביעות ועתה כיון שבשעת ידיעה יש שם רוב ודאי דהאיסור הוא שם ואפילו נחלקו להרבה בני אדם ג"כ אמרינן דהוא תולה האיסור ברוב הלוקחים וכבר ביארנו בזה בארוכה בסימנים הקודמים אי אמרינן דנעשה אח"כ קבוע למאן דס"ל תערובות חנויות מקרי קבוע ולא עוד אלא אפילו לדעת הסוברים דגם קודם ידיעה שייך ביטול מדאורייתא וא"כ מדאורייתא נשאר המיעוט בקביעות מ"מ כיון דמדאורייתא ברובא בטלי וא"כ כבר הותרו כולם קודם ידיעה ג"כ וא"כ כל עצמו שאני אומר דהם נקראים קבוע הוא מדרבנן דמשום דאין להם ביטול נעשו קבוע מדרבנן אני אומר הם אמרו דמדרבנן לא שייך ביטול קודם ידיעה וא"כ לא שייך ג"כ קבוע קודם ידיעה והכל הולך אחר שעת ידיעה ועכשיו יש כאן ב' מיני קבוע א' הוא רוב ואחד מיעוט ודאי דאני אומר דאיסורא ברובא איתיא ולא דמיא לפירש מיעוט במ"א ורוב במ"א דרך חלוקה דגם המיעוט אסור דשם כבר נקרא עליה' שם איסור אחר הידיעה בשעה שהיו בתערובות ולא נתבטל מהם שם קבוע כל שלא נתפזרו רק נחלקו דרך חלוקה משא"כ בנד"ד דעדיין לא נקרא עליהם שם איסור אפילו מדרבנן קודם ידיעה וכמ"ש: וראי' לזה ממ"ש (בסימן ק"ז) גבי המבשל ביצים ודגים דתלינן דאיסורא ברובא איתיא וגם המיעוט שנשאר בקערה מותרים וכמ"ש בזה למעלה

אכן אם לא היה רק ג' חתיכות ופירש אחד מהם ונשאר ב'. והאחד שפירש היה קודם ידיעה בזה שפיר אמרינן להיפוך דהאיסור נשאר באחרונה ובכה"ג אפילו לא היו החתיכו' ראויות להתכבד ג"כ אסורים השנים דאמרינן דהוי כאלו ודאי האיסור ביניהם ואם אח"כ נמכרו ב' האחרונים לב' בני אדם יש לומר ג"כ דאסורים אפילו למאן דס"ל דקבוע דחנויות בתערובות לא מקרי קבוע כיון שבשעת ידיעה שאז אנו אומרים דהאיסור הוא בהם משום דברובא איתיא הוי כודאי וא"כ היאך יהיו מותרים אח"כ ואף שהגאון בעל בית מאיר השיב להרב בעל בינת אדם דגם בזה כיון שנמכרו לב' בני אדם כל אחד אומר שהוא בשל חבירו שהם הרוב: מ"מ נראה לפע"ד דאין הדין כן דאל"כ קשה על הטור במ"ש בספק דרוסה שנתערב דהדין הוא דנכבשינהו דניידי וב' האחרונים אסורים למה לא כתב תקנתא לשני האחרונים. אם נמכרו לב' בני אדם וכתב סתם דאסורים משמע דאין להם תקנה והטור נחית למתני תקנתא וכה"ג מצינו בכ"מ בש"ס שהקשו כעין זה: אך אין זה הכרח כל כך דיש לומר דתקנתא דאיסורא לא קתני דהא לכתחילה אסור למוכרם אחר הידיעה

ומ"מ נראה מסתימת לשונו דאסורים לעולם כל שנקרא עליהם שם איסור פעם אחת וכיון שכן כ"ש בנד"ד שהופרש המיעוט קודם שנודע האיסור שנתבאר דהכל הולך אחר שעת הידיעה ואמרינן דאיסורא ברובא איתיא ודאי דאין להם היתר כלל כל שנמכרו לאחר הידיעה וא"כ הדין להיפוך ממ"ש בב"א יעו"ש: ואם נמכרו לכמה בני אדם וגם האחרונים ואח"כ נודע האיסור זה תלוי באם נאמר תערובות חנויות הו' קבוע דאורייתא או דרבנן וכמ"ש בסימנים הקודמים באריכות ואף שמדברי הגאון מוהרי"ח בתשובת נודע ביהודא (חלק יו"ד סי' ט"ז) משמע דקודם שנודע אוסר ב' האחרונים מ"מ כיון שהכרו"פ וגם בספר אפי רברבי ותשובות גאוני בתראי מתירין ועיקר הדין הוא איסור דרבנן: ואם נאמר תערובות חנויות דרבנן אפילו נתחלקו הרוב לכמה בני אדם מותר נלע"ד דעכ"פ אם בא הרוב למ"א דיש להתיר בלי שום פקפוק ואפשר דגם בתשובת נודע ביהודא לא החמיר אלא בנחלקו הרוב לכמה בני אדם קודם הידיעה ע"ש דמיירי שהי' תערובות בערך חמשים בהמות ונמכרו כל חלקי צד הפנים ונשארו כמו עשר חצאי חלקי האחוריים והתיר הכל יעו"ש

ומה שפירש קודם שנודע התערובות התיר בפשיטות ולפמ"ש אין הדין כן דממנ"פ אם נמכרו הרוב לכמה בני אדם קודם ידיעה א"כ נעשו קבוע בחנויות ולמ"ד תערובות חנויות מקרי קבוע אסור אם נאמר דהכל הולך אחר הידיעה ואם נמכרו לאדם אחד הרוב א"כ י"ל איסורא ברובא איתיא כמ"ש באריכות בסימנים הקודמים וצריך עיון

סימן נא

דין אם לקח אחת משלשה חתיכות קודם שנודע ולאחר שנודע לקח עוד אחד או ב' ונתערבו

אמנם לפמ"ש צ"ע אם היה כאן רק ב' חתיכות היתר ואחת של איסור ולקח. חתיכה אחד קודם הידיעה והניחה במקום מיוחד בביתו ואח"כ לקח הוא עצמו עוד חתיכה מהנשארים אחר שנודע האיסור והניחם בביתו אצל החתיכה הראשונה והוא מכיר את הראשונה דלכאורה היה נראה דאין לחלק בין אם לקח א' קודם ידיעה או שלקחם כולם אחר ידיעה דהא עכשיו חזרו לקביעותם: ואף שבתחילה היתה החתיכה הראשונה מותרת מ"מ עכשיו הם בקביעותם ויש כאן איסור ודאי ביניהם אבל לפמ"ש למעלה (סימן מ"ד) באריכות דכל היכא דניכר החתיכה שפירשה בתחילה אף שחזרה לקביעותא מותרת כמ"ש שם בטעמו של דבר א"כ ה"ה בנד"ד נמי הכי הוא משא"כ אם לקח גם הב' חתיכות הנשארים קודם ידיעה אף שמכיר עכ"פ החתיכה שפירש תחילה מ"מ עדין לא חל שם היתר על החתיכה שפירשה קודם הידיעה וכיון שבעת הידיעה היו כל הג' חתיכות בתערובות שפיר נעשו אז קבוע מחדש דהא יש איסור ביניהם בקביעות וא"י איזו היא

אך מה שיש להסתפק הוא אם נודע לו התערובות קודם שלקח ב' האחרונים ושוב לקח אדם אחד אצל הראשון חתיכה אחת מב' האחרונים ולא נודע להשני עד אחר שלקח החתיכה אם נאמר כיון שאצל השני היו כל השלשה חתיכות בכשרות שלא ידע מתערובות כלל וא"כ אצלו מקרי שפיר פריש מרובא קודם ידיעה או נאמר כיון של ראשון הוחזקה החתיכה הראשונה בהיתר כמ"ש ונמצא דמחזיקין כאלו האיסור בודאי בשנים האחרונים: וא"כ כל שלקח אדם אחד מן אלו השנים הוי כאלו היו תערובות איסור חד בחד דודאי אסור אם פירש אחד מהם: ולכאורה היה נראה דזה תליא באם נאמר דיש מקום לומר דחתיכה אחת תהי' מותרת לזה ואסורה לשני כמ"ש בזה למעלה. ואם נאמר כיון דאסורה לראשון אסורה גם לשני א"כ כיון שהחזקנו הב' אחרונים באיסור אצל הראשון ושוב כשפירש אצלו אח' מהב' ודאי דאסור א"כ גם לשני אמרינן הכי

אבל אם נאמר דשפיר שייך לומר דאף דאסורה לראשון מותרת לשני י"ל שלשני מקרי פירש מן התערובות דאצלו כל הג' חתיכות הם שווים אכן אם נאמר כמ"ש בלקח קודם שנודע התערובות מותר היינו דוקא בלא נודע לשום אדם אבל כיון שנודע לאחר אסורה לכל אדם אם לקח בידים דהוה בלקח בפנינו או בפירש בפנינו או שלא בפנינו למאן דאוסר מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע: ועיין פר"מ (סש"ז ס"ק ה') שנראה מדבריו שם דכל שנודע לאחד אף למי שלא נודע אם לקחו קודם שנודע לו מן התערובות אסור גם לו וכתב שם שזה פשוט ולא ידענא פשיטותי': ואפשר דלמד זה מהא דקיי"ל בקבוע דחנויות דאורייתא דלא נקרא קבוע מן התורה כי אם כשנודע האיסור במקומו וכתב הפר"מ שם דאם נודע לא' מקרי נודע והוה קבוע דאורייתא לכ"ע וכ"כ בכרו"פ ושאר אחרונים וכבר כתבתי (סימן א') באריכות שיש מחלוקת בין הפוסקים בזה וכתבתי שם דהוא ספיקא דדינא וא"כ בנד"ד דהוא מדרבנן כיון דעדיין נשאר רוב בשר במקולין ומדאורייתא ברובא בטיל א"כ יש להקל בזה למי שלא ידע אבל אם היה רק ב' חתיכות אם נאמר דהכל הולך אחר שעת ידיעה וא"כ אם פירש אצלו חתיכה אחת קודם שנודע לו שכבר הותרה לו החתיכה וא"כ מחזיקינן לי' דודאי האיסור הוא בשנים האחרונים ואצלו ב' האחרונים אסורים מדאורייתא חד בחד וא"כ בדאורייתא יש להחמיר מספק כיון שנודע לאח' אפשר דגם לכ"ע אסורים אם נאמר דנודע לא' הוי כנודע לכל אדם כמ"ש

אבל מלשון המחבר (סעיף ה') שכתב כל מה שלקחו קודם שנודע טריפות במקולין מותרים משמע דדוקא שלא נודע לשום אדם דאל"כ הי' לו לכתוב קודם שידע משמע דכל שנודע לאדם אחד מקרי כלוקח מן הקבוע: ומשמע אפילו נשאר עדיין רוב בשר במקולין וא"כ כ"ש בנידון דידן די"ל שיש בזה קצת איסור דאורייתא למי שיודע כמ"ש למאן דס"ל דמדאורייתא לא שייך ביטול קודם ידיעה ודוחק לומר דהמחבר מיירי באין במקולין רק ג' חתיכות לבד דלא נשאר רוב נגד האיסור מדסתם דבריו

אמנם זה נראה ברור דאף למאן דמחמיר לאחר שנודע התערובות אפילו בפירש שלא בפנינו מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע מ"מ אם לא נודע לו מן האיסור קודם