בית יצחק - קבוע ספיקות מה

מדם הפר ודם השעיר דרבנן מחלקין דבעולים אין מבטלים זה את זה ובין איסור והיתר וכן בשני חתיכות שנתערבו בשלשה גם כן בטל משום דעכ"פ יש רוב חתיכות נגדם אבל בב' חתיכות אח' גדולה וא' קטנה והם נפרדים אין שייך לומר דא' מתבטל בחבירו דהא עיקר דינא דאזלינן בתר רובא מסנהדרין ילפינן לה מקרא דאחרי רבים להטות ושם אי מחצה מזכין ומחצה מחייבין אם א' גדול מחבירו בחכמה ובמנין ודאי דלא אמרינן דהוי רובא דהתורה לא חלקה בזה כל שאין במנין רוב אנשים מחייבים או מזכין לא הוי רובא וא"כ ה"ה בכל מילי לא שייך לומר דבטל איסור אחד באחד אף שגדול ממנו דמ"מ אין כאן כי אם ספק השקול אם זהו האיסור או חבירו ועוד ראיה דהא קיי"ל ג"כ אם היו ב' חתיכות של היתר ואח' של איסור וא"י איזו הוא האיסור אף דהחתיכה גדולה יותר משני החתיכות הקטנים אעפ"כ בטל ברובא ובאמת בפר"מ בשפתי דעת (סימן ק"ט סעיף קטן ואו). ראיתי שכתב דחתיכה גדול' בב' קטנות דבטל עכ"פ בעינן דשתי הקטנות יהיו משהו יותר מבחתיכ' הגדולה והוא כ"כ לשיטת הש"ך שם אבל לענ"ד גם שם אין הדין כן והן בפירש מהם חתיכה אחת ודאי די"ל מרובא פריש דהא הפרישה שייך לומר בדבר שהיא נפרד בפ"ע וכיון שבמנין הם שלשה ודאי דשייך לומר מרובא פריש ואף דלאוכלם כולם ביחד למאן דמתיר יש לדון בדבר דעכ"פ יש כאן רוב איסור והיאך יאכלם ביחד אבל בפירש יש לומר מרובא פריש

שוב ראיתי דשם ודאי דבעינן משהו יותר דא"א לצמצם הך כי אם בנחתך החתיכה הגדולה לחלקים דאל"כ שמא הקטנה היא האיסור וא"כ שנחתכו ודאי דיש באיסור חתיכות יותר מבשני הקטנים לכן ודאי דאסור כל מה שנפרש מהם. אך יש למצוא כגון דלא ידעינן איזו היא האיסור הגדולה או אחת מן הקטנות דאם נאמר דלא אזלינן בתר מנין א"כ יש כאן ספק דאורייתא וא"כ בכה"ג אפשר לומר דבאמת אזלינן בתר רוב מנין

ועוד ראיה לענ"ד דאחת באחת אינו בטל אפילו קטנה בגדולה דאל"כ גבי אשם תלוי דקיי"ל דבעינן חתיכה אחת מב' חתיכות דבעינן אתחזק איסורא והא קיי"ל דא"א לצמצם. וא"כ ודאי היא דאחת גדולה ואחת קטנה וא"י איזו היא האיסור ואם נאמר בטל. ולפ"ד הרא"ש דס"ל דהיכא דבטל ברובא האיסור נהפך להיתר א"כ יש בכאן ספק אם האיסור גדול הרי שניהם אסורים: ואם האיסור קטן הרי שניהם מותרים. וא"כ דמיא לחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן דלא חייב אשם תלוי דבעינן אתחזק איסורא. ועוד דסתמא נקט בש"ס חתיכה אחת מב' חתיכות חייב אשם תלוי אף דהקטנה היתה אסורה וחתך כזית מא' מהם וא"י מאיזו חתך דודאי חייב אשם תלוי וזה יש ליישב כיון דהאיסור ידוע במקומו הרי הוי קבוע דאורייתא ולכן שפיר חייב אשם תלוי. אבל מ"ש בתחילה הוא ראי' ברורה

שוב אחר העיון מצאתי בתשובת הרשב"א (סימן רע"ב) שהביא דברי השואל אם נאמר דבטל ברוב האיך מביא אשם תלוי בחתיכה אחת מב' חתיכות והשיב הרשב"א דהתם שאני דבניכרות ודאי דלא שייך ביטול ברוב ובאינם ניכרות שמא הגדולה של איסור. ולכך מביא אשם תלוי ולא משכחת לה אלא בג' חתיכות יעו"ש נראה קצת מזה דס"ל כשיטת הש"ך. שוב ראיתי שהפר"מ בפתיחה להלכות תערובות הביא תשובת הרשב"א ותמה שם עליו במה שהשיב להשואל דבין שאכל את הגדולה ובין שאכל את הקטנה חייב אשם תלוי דהא אם הקטנה של איסור נתבטלה ברוב יעו"ש ולענ"ד אין זה קושיא כלל דהרשב"א לשיטתו דס"ל דאיסור שנתבטל ברוב אין האיסור חוזר להיות היתר כמ"ש (בסימן ק"ט) ולכך שפיר קאמר

ונ"ל דבזה פליג השואל שם עם הרשב"א. דהשואל ס"ל כשיטות הרא"ש דאיסור נהפך להיתר: אך זה לא ס"ל דבהיפוך היתר חוזר לאיסור או ס"ל כמ"ד דבעינן אתחזק איסורא וכמ"ש דיש כאן ספק אם האיסור חוזר להיתר או להיפוך. וא"כ הוה כחתיכה אחת שיש בה ספק אם היא איסור או היתר והרשב"א ס"ל כשיטתו דאין המתבטל חוזר להיות כמבטל וא"כ א"ש דחייב אשם תלוי ויותר נראה דהרשב"א לא כתב כן כי אם לדברי השואל דמשמע דס"ל דחתיכה חד בחד בטילה אם הקטנה של איסור אבל הוא עצמו ס"ל דבעינן שיהי' הרוב במנין וכדכ' במסקנתו שם דלא משכחת לה אלא בשלשה חתיכות וא"כ לפ"ז בנד"ד בשנים האחרוני' אפי' אחד גדול ואחד קטן נראה דאסורים ולכן לא חילקו הפוסקים בזה

סימן מט

דין ביטול איסורים חד בחד בכל הפרטים

לפמ"ש בסימן הקודם לפ"ד הש"ך דס"ל חד בחד בטל אם ההיתר גדול יותר: היה נראה דהדינים מתחלקים באופן זה באם היה האיסור קטן וההיתר גדול ושניהם אין ראוים להתכבד ונאבד אחד מהם דהנשאר מותר ממנ"פ אם היא היתר אין שם חשש: ואם הוא איסור הרי כבר נתבטל ואפי' לדעת הרשב"א דס"ל דאין האיסור חוזר להיות היתר היינו דוקא לאכול כל התערובות ביחד דעכ"פ מתהני מאיסורא. משא"כ בנאבד אחד מהם ואין ידוע ואין ניכר עכשיו אם זה הוא האיסור וההיתר היה גדול ממנו או זה הוא ההיתר והאיסור היה יותר קטן. אבל לפמ"ש בסימן הקודם א אסורים שניהם ואפי' נאבד אחד מהם אסור מספק ואם נחתכו קודם שנודע הספק ביניהם לחלקים קטנים. לפמ"ש למעלה דהכל תלוי בשעת ידיעה. א"כ עכשיו יותר חלקים מן ההיתר ודמיא לב' איסור בג' היתר דבטל לכ"ע ואין בזה חשש

אמנם אם נחתכו לאחר שנודע הספק יש לומר לפמ"ש ביטול איסור חד בחד וא"כ כבר נקרא שם איסור כולם מדאורייתא וחד בחד כגופו של איסור מקרי א"כ שוב אין מועיל מה שנחתכו אח"כ לחלקים ולא דמיא לאיסור שנתערב חד בחד ואח"כ ניתוסף עוד היתר לאחר שנודע דמותר לפמ"ש הרב בהג"ה (סימן צ"ט סעיף ואו) וכמ"ש למעלה דש"ה דעכ"פ ניתוסף היתר משא"כ כאן שלא ניתוסף עליהם כלום ואפשר דעכשיו כיון דעכ"פ מקרי רוב היתר שפיר בטיל ודמיא לניתוסף

ונראה דיש לדמות זה למ"ש בסוף דמס' תרומות סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין וטחנם והותירו כו' אם ידוע שהחיטים של חולין יפות מן התרומה מותר אף דקודם הטחינה ודאי דאסורים כדמוכח שם מהא דקאמר שם בירושלמי אף טוחן לכתחילה מתניתין ר"י היא דאמר אף מתכוון וילקוט כדי שיעלה באחת ומאתים ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה יעו"ש במפרש ונמצא דהכל הולך לפי מה שהוא עתה אף דכבר נקרא עליהם שם איסור: ונראה דאפילו לכתחילה מותר לחתוך החתיכות כדי שיתבטלו ואין זה מבטל איסור: וראיה לזה מהא דאיתא בירושלמי שם א"ר זעירא שכן דרך כהנים לטחון מדומע בבתיהם מה נפיק ביניהן כלאי הכרם על דעתי' דר"י מותר על דעתי' דרבנן אינו טוחן יעו"ש דמוכח דבחיטין מותר ולא מקרי מבטל איסור כיון דדרך לטוחנם לשם אכילה: ואין כוונתו לבטל איסור וכן איתא בש"ע (יו"ד סימן פ"ג) לענין סינון תולעים דמותר לבשלם משום דאין כוונתו לבטל איסור: וא"כ ה"ה בנד"ד כל דדרך החתיכות לחותכם לאכילה ודאי דדמיא לחיטים דדרך הוא לטוחנם וצ"ע על הרמב"ם במ"ש (פי"ג מהלכות תרומות הלכה ז' דהעתיק המשנה הנ"ל להלכה וכתב שם אם טחנם ולא כתב דמותר לטוחנם לכתחילה ואין לומר משום דשם בירושלמי בתחילה קאמר מתני' ר' יוסי היא ופליג על ר' זעירא דמתיר בכה"ג אפילו לרבנן לכן חשש להחמיר דזה אינו דהא במשנה אין מבואר דמותר לטחון לכתחילה אע"כ מדנקט סתמא. אם טחנם ולא חילוק בין שוגג למזיד כדמחלק שם בסיפא בנפלו עוד חולין מכלל דס"ל דאין כאן מבטל איסור וא"כ כיון דהרמב"ם סתם שם להלכה כלשון המשנה ממש ולא חילק ג"כ בין שוגג למזיד מכלל דס"ל או דהלכה כר"י בזה או כר' זעירא דאין זה מבטל איסור וצריך עיון

אמנם אם אין דרך לחתוך אותם כגון שדרך לאוכלם כפי מה שהם עתה וא"כ הרי זה דומה למבטל איסור ודינו לחלק בין שוגג למזיד כמו שנתבאר (סימן צ"ט סעיף ו) יעו"ש

ואם היו ב' חתיכות של היתר ואחד של איסור והאיסור היה גדול יותר מב' של היתר ונאבד אחד מהם לפמ"ש בפר"מ שכתבתי בסימן הקודם אין כאן ביטול כלל ואפילו בשווים אסורים אם לא כשיש בהם משהו יותר מן החתיכה האסורה אבל לפמ"ש בסימן הקודם דיש לומר דהם בטלים ברוב כמו שהוכחתי מסנהדרין א"כ אם נאבד אחד מהם מותרים כולם אם אינם ראוים להתכבד: ואם נחתכו קודם ידיעה לפמ"ש דהכל הולך אחר ידיעה ודאי דאסורים ואם נחתכו אחר ידיעה ודאי דאסורי ג"כ ונלמד במכ"ש מדין שכתבתי תחילה דאם לקולא אזלינן בתר החתיכה והוי כניתוסף היתר א"כ כ"ש דלחומרא אמרינן כן: ולענין דינא נראה כיון דלא מצינו זה מפורש בפוסקים ומה גם שמדברי הרשב"א בתשובה שם אין הכרח דפליג על השואל שם בזה ודאי דלקולא לא אמרינן הכי כגון בב' של היתר קטנים מן החתיכה של איסור: אבל אם הקטנה של איסור והגדולה היתר נלע"ד אין להקל בזה כמו שהוכחתי מהך דסנהדרין דבעינן שיהיה ההיתר מרובה במנין

סימן נ דין שנים האחרונים אם פירש הרוב קודם שנודע האיסור

ולפ"מש למעלה דטעם איסור של שנים האחרונים הוא משום דלא שייך גבייהו מרובא א"כ אם פירשו הרוב קודם שנודע האיסור ונשאר שנים באחרונה יש לומר