בית יצחק - קבוע ספיקות מד

בפנינו ע"ד שנתבאר בסימנים הקודמים וכמ"ש הרב דוקא בשעת עקירתם כו': ולשיטת הרשב"א אפי' נעקרו כולם ובשעת עקירתם פירש מהם מקצת בפנינו כל שלא נתפזרו לגמרי דין פירש מן הקבוע יש לו לכל דבר וזה ברור

אך המיעוט שנחלק אף שנתבאר דגם הוא אסור כיון שהיה בדרך חלוקה מכל מקום לא דמי לקבוע והי' נלע"ד דאף אם אחר שהונח במ"א ופירש מהם אפי' בפנינו מותר דאף דלא נקרא עליו שם היתר מכל מקום שם קבוע גם כן אין לו ודמיא לשיטת הרא"ש בנעקרו ולא נתפזרו דאותם מהם אפילו לפנינו מותרים כיון שאין עליהם קבוע וכמ"ש: וראי' לזה מהא דאיתא פ' התערובות פירש ארבעים למקום א' אין אוסרות ששים למקום אח' אוסרות דאמרינן איסורא ברובא איתי': והנה כבר נתבאר דלהרא"ה עכ"פ לא מקרי פירש גם המקצת משום דהוי דרך חלוקה ואעפ"כ פירשו כולם למ"א אין אוסרים דאמרינן איסורא ברובא איתי' א"כ לא נקרא עליהם שם קבוע כיון דלא הוקבע איסור עליהם: ואין שייך לומר על מי שפירש מהם שפירש מן הקבוע: ומ"ש בספר בינת אדם שהרשב"א ס"ל לחלק בפירש מועט למ"א ורוב למ"א דהמיעוט מותר בפירש שלא בפנינו ובפירש בפנינו דוקא ספק טריפה מותר אין דבריו נכונים שם דבאמת אף שכתבו כן כדי לתרץ דברי הרשב"א שלא יהי' סותרים זה את זה כבר כתבנו (בסימן ל"ב) דבמקום שכתב בתה"א דהמיעוט מותר ר"ל בספק טריפה וכמו שכתב ע"ז במ"שהב וכבר הארכנו בזה למעלה יעו"ש

סימן מז

בדין שנים האחרונים שנשארו בקבוע

אם נתפזרו ונעקרו כולם כבר ביארנו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש. אבל ב' האחרונים אסורים וכבר עמדו בזה האחרוני' והש"ך כי דמיירי דחזרו לקביעות': ואין דבריו מובנים וכבר עמד בזה הפר"מ בביאור דבריו יעו"ש: ובכרו"פ כתב הטעם שלכך אסורים משום דאין מבטלים איסור לכתחילה אם נאמר דיהי' מותרי' כולם ולדבריו דווקא באם נעשה ע"י מעשה שלו בידים כעין מ"ש הרב בסעיף ח' ומשמע דאם נתפזרו כולם כל אחד בפ"ע ג"כ אסורים שנים האחרונים אם היה הפיזור ע"י מעשה שלו אבל לענ"ד טעם זה תמוה הוא דאם נאמר דהסברא הוא כל שאנו מתירין לו הכל ואפילו האיסור עצמו הותר הוי כאלו מבטל איסור בידים א"כ למה אסורים שניהם די באחד שנאסר. האחרון שבהם לבד שכל שנשאר אחד באיסורו הרי אינו נהנה באיסור. ועוד בגוף הענין אני תמה אם נאמר דהוי מבטל איסור היה לנו לאסור הכל למבטל או למי שנתבטל בשבילו כדין הנזכר (בש"ע סימן צ"ט): והרי אם עירב אדם איסור א' ברוב יבש ביבש במין במינו וכי נאמר דאין אסור למבטל רק חתיכה אחת והא בלא"ה קיי"ל דצריך ליטול א' מביניהם. וא"כ ע"כ דאם עבר וביטול אסורים כולם והוא פשוט: וא"כ למה מתירין הנשארים: ועוד דא"כ היה לנו לומר דמותרים למי שלא נתבטל בשבילו ומסתימת הרב בהג"ה וכן מדברי השאלתות שממנו מקור הדין שהביא הטור (סימן ט"ז ונ"ז) גבי דרוסה שנתערב משמע דשנים האחרונים אסורים לכל

ועוד כיון דהשאלתות התיר לעשות זה בידים ודאי דאין כאן דין ביטול איסור ועוד דאין שייך ביטול איסור כי אם במערב איסור בהיתר בידים או שמרבה עליו כדי לבטלו בידים משא"כ בנד"ד שמפזרם שיתבטל מהם שם קביעות דומה למפריש האיסור מן ההיתר שלא יהיה בקביעות ומה שייכות ביטול איסור בכאן: ולכן העיקר בזה כמ"ש בסימנים הקודמים ע"פ שיטת הגר"א ז"ל דהרב מיירי בנעקרו כולם ולא נתפזרו אנה ואנה דעדיין לא הותרו כולם דהא יש בהם איסור ולא שייך לומר מרובא פריש רק שנעקרו מהם שם קבוע לענין דמותר להפריש אח"כ בעת עקירתם אפילו בידים משום דלא שייך כאן לוקח מן הקבוע דאין כאן קבוע והא דקאמר הרב שם וז"ל והא דאסור אם הפרישה במתכוון כו' ומסיים אבל אם נתפזרו כולם כו' דמשמע ממילא כמו שעמד בזה הש"ך נלע"ד דהרב כוון בזה דבאופן זה שנעקר כולם אז שוב מותר להפרישם בידים ומ"ש פירשו קצתם ר"ל בידים יעו"ש בביאורי הגאון ר"א ז"ל (שם ס"ק כ"א וא"ש

) אבל דברי הטור עדיין אין מיושבים לפמ"ש הגר"א (דבסי' נ"ז) כתב ע"פ שיטת ר"ת ושאלתות דמתיר בחולין לכבוש אותם בידים ומחלק בין חולין לקדשים ושם לא כתב ובשעת עקירתם כו' משמע דמיירי דנתפזרו כולם לגמרי אנה ואנה כשיטת הרשב"א בזה א"כ קשה למה כתבו גם הם דשנים האחרונים אסורים והרי כבר נקרא על כולם שם היתר דכל אחד אמרינן מרובא פריש: לכן נראה משום דמסתמא מיירי שהבהמות עומדות במ"א בחצר או בדיר וכדומה שצריכי' לצאת כולם בדרך פתח אחד וכל אחד שהולך לבדו אמרינן בי' דפריש מרובא' ולכן א"ש הא דקאמר ושנים האחרונים אסורים משום דלא שייך גבייהו מרובא פרשי וכמ"ש אבל באמת אם היו במקום שאין שם מחיצות כגון בבקעה וכדומה ונתפזרו כולם אנה ואנה באופן שאין ניכר כלל איזו הוא האחרון אף דא"א לצמצם שיהי' כולם מחוזרי' ברגע אחד ובב"א ממש מ"מ מותרים כולם דעל כל אחד אני אומר דהוא היה הפורש מן הרוב בתחילה דהא רובא דהיתרא הוא ואף דהוא בע"ח דלא בטיל ברובא היינו דוקא באיסור ידוע שהוא דבר חשוב לא בטל משא"כ כאן דהאחרון אינו אסור מטעם שהוא האיסור בידוע אלא משום דלא שייך גבי' מרובא פריש ודמיא ללוקח מקבוע דאורייתא דג"כ לא שייך גבי' מרובא פריש ואעפ"כ בטיל ברובא כמ"ש (בסעיף ה'): והוא מהרשב"א בתה"א כמ"ש בסימנים הקודמים

ועוד דהא בלא"ה אין כאן איסור תורה דהא מדאורייתא בטל ברובא בתחילת התערובות: ולכן לא גרע מספיקא דרבנן: ואפשר עוד דמותרים כולם לאדם אחד: למאן דס"ל יבש ביבש דבטל ברובא מותר לאכול כולם כשיטת הרא"ש בסימן ק"ט) וי"א להקל עכ"פ לאוכלם אדם אחר בזה אח"ז ועוד היה נראה דכאן גם לדידן דס"ל יבש ביבש בחתיכה שאינה ראוי' להתכבד דאסור לאוכלם לאדם אחד כאן מודה דהא קיי"ל בידי שמים א"א לצמצם היינו רק ספק דאין אנו יכולים לעמוד על בירור עיין פ"ק דעירובין (דף ז' ע"ב) גבי לחי רחב ד' אמות במבוי ח' מאי אמרת דילמא כהדדי הוה ספק דדבריהם ולהקל. ועיין תוס' שם. אבל אם נתחלקו להרבה בני אדם ודאי דמות' הכל דכל א' אומר דשני' האחרוני' אינה אצלו ובספק ודאי דאין להחמיר בחומרא. זאת כמ"ש: אכן אם לא נתפזרו כולם רק דפירש מן הקבוע בפנינו למאן דמתיר או שלא בפנינו לכ"ע ונשארו ב' האחרונים במקום קביעות ודאי דאסורים לכ"ע דלא שייך בהו פריש מרובא כלל וכמ"ש ודאי דאסורים. וצ"ע אם שוב. נתערבו אותם השנים האחרונים באחרים אחר שנחתכו ונתבטל מהם שם חשיבות ואינם ראוים להתכבד אם צריך רוב נגד הב' או נגד א' בלבד דאפשר לומר כיון דכבר נאסרו הב' הוי כאלו נאסרו שניהם מדינא ודמיא לאיסור דרבנן שנתערב דצריך ג"כ רוב ודמיא לספק איסור תורה שנתערב דאין מצטרף לס"ס כיון דכבר נקרא עליו שם איסור קודם תערובות והוי בודאי איסור כשי"ת בשער הספיקות בס"ד (ולא דמי למ"ש תחילה באם נתפזרו כולם ואין ידוע איזו הם שניהם האחרונים דמותר דשם עדיין לא חל איסור עליהם כיון דלא הוכרו מעולם משא"כ בהוכרו ולבסוף נתערבו

) או אפשר לומר דמ"מ כיון דאין אסורים רק מדרבנן דמן התורה כולם מותרים אפי' קודם שנחתכו לא גרע מספק דרבנן וכיון שיש בהם אחד שמתיר בודאי א"צ רוב רק נגד אחד ולא דמיא לאיסור דרבנן שנתערב חד בחד שכתב הש"ך (בכללו ס"ס סימן כ"א) דאם נאבד אח"כ אחד מהם אסור הב' אף דהוי ספיקא דרבנן ש"ה דעכ"פ יש שם אחד שאסור בודאי והוי חזקת איסור כמ"ש משא"כ כאן דיש לומר ששניהם מותרים ואדרבא יותר מסתברא שהם מן הרוב רק דא"א להתיר אותם כיון שלא נעקרו מהם שם קבוע שהי' עליהם מתחילה

ועוד דהא כאן אפילו אם היו כולם ביחד ונאבד אחד מהם לגמרי מתירין השאר כשי"ת (בסעיף טית) ולקמן בס"ד: אבל לפמ"ש הרב בהג"ה (סימן צ"ט סעיף ואו) דאיסור דאורייתא מין במינו יבש ביבש חד בחד אף בנודע כל שניתוסף עליו עוד היתר. עד שמתבטל ברוב חוזר וניער לקולא דלא כמ"ש באו"ה א"כ כ"ש בנד"ד דא"צ רוב רק נגד אחד מהם וגדולה מזה נראה אף אם עדיין ראוים להתכבד ונתערבו באחרים היתר מותר כל שיש רוב נגדם דדמיא לב' תערובות דמותר לדעת הרשב"א (בסעיף ח') אם אוכל אחד אחד כשי"ת שם דהאחרונים שנשארו אף דהם אסורים מכל מקום לא גריעי מלוקח מקבוע ונתערבו באחרים דמותר משום ספק ספיקא

סימן מח

דין אם שנים האחרונים לא היו שווים רק אחד גדול ואחד קטן

יש להסתפק בהא דקיי"ל דשנים האחרונים אסורים דלכאורה יש לומר דהיינו דוקא אם היו שניהם שווים אבל אם אחד גדול ואחד קטן הקטן מותר דהא קיי"ל במין במינו שנתערב יבש ביבש מדאורייתא או בחתיכה שאינה ראוי' להתכבד מדרבנן דבטל ברוב הוא לאו דוקא נפל אלא אפי' ב' חתיכות אחת גדולה ואחת קטנה וא"י איזה אסורה דהקטנה מותרת א"כ ה"ה כאן ב' האחרונים י"ל דאם פירש שוב הקטן ונשאר הגדול אמרינן מרובא פריש

ובאמת דברי הש"ך (בסי' ס"ו) גבי ביצים דכתב דבטל חד בחד אם הא' יותר גדולה צ"ע לדינא לענ"ד דודאי אף דקיי"ל בכל דוכתא דבטל ברוב לבד וא"צ כפל היינו בדבר הנבלל דילפינן לה