בית יצחק - קבוע ספיקות מב

לא הדרו לקביעותם ולכן אשמועינן דפ"נ שאני שבכה"ג לא הלכו אחר הרוב דילפינן לה מקרא דוחי בהם כמ"ש התוס' וס"ל דמוקמינן לה איותר מסתברא דהיינו שיהי' עכ"פ אתחזק שם ישראל מה שאין כן בפירש מקצתייהו בחצר אחרת כיון דהוי פירש וגם לא אתחזק ישראל כלל לא החמירו כלל בפ"נ בזה ואזלינן בתר רובא ומיירי בפירש שלא בפנינו דאל"כ הוי כלוקח מן הקבוע כמש"ל בסימנים הקודמים וא"כ מדאורייתא הוי קבוע אפי' בשאר איסורים כן הי' נראה לכאורה

אבל כתבנו למעלה שמדברי רש"י ז"ל בזבחים מוכח דס"ל דאפי' נתפזרו אנה ואנה ג"כ אמרינן הדרא לקביעותא ממ"ש בד"ה ומשני ובד"ה ובבת אחת מי משכחת לה כמ"ש למעלה דרש"י ס"ל כל שעדיין לא חל עליהם שם היתר ולא נלקחו לשם היתר אכילה חוזרים לאיסורם ולקביעותם והנה בהא דקאמר בפירש מקצת אין מפקחין לכאורה הי' קשה לפי אותם הפוסקים דס"ל בפירש מקצת שלא בפנינו ג"כ אסרינן מגזירה שמא יקח מן הקבוע וא"כ למה בפ"נ אין מפקחין דהא פ"נ קיל יותר משאר איסורים כמ"ש שמואל גופי' ועיין תוס' ר"פ התערובות דגם בפ"נ יש לגזור שמא יקח מן הקבוע בהא דנסקלים בנשרפים וצ"ל דכך הוא הענין דבאמת בפ"נ יש סברא לכאן ולכאן דיש לומר להחמיר יותר משום דנלמד מקרא דוחי בהם

אבל יש סברא להיפוך ג"כ דכאן קיל יותר דהאיך נחלל שבת בידים לפקח עליו את הגל כיון דבאמת בכל התורה אזלינן בתר רובא לכך צ"ל דבפריש כולהו שייך לומר דמפקחין משום דנלמד מקרא דוחי בהם ר"ל שלא יוכל לבוא בשום אופן לידי הריגה בן אדם מישראל כמ"ש התוס' שם ור"ל כאן כיון דעכ"פ פ יש כאן ישראל ודאי אף דבטל מהם שם קביעות כיון שנתפזרו לגמרי מכל מקום מקרא דחי בהם. שפיר יש ללמוד זה דמפקחין דהא יכול לבוא לידי הריגת אח' מישראל כיון שיש ביניהם ישראל בודאי משא"כ בפירש מקצת שיש לומר שאין כאן ישראל כלל לא שייך ללמוד מקרא דוחי בהם דהא בכל מקום אזלינן בתר רובא והוי כאלו ודאי אין שם ישראל ואף דבשאר איסורים גזרינן שמא יקח מן הקבוע כאן לא שייך זה דאטו משום גזירה נחלל שבת במלאכה דאורייתא ואין כח ביד חכמים לעקור דברי תורה בקום ועשה

אך לפ"ז קשה הא דקאמר התם ומי אמר שמואל הכי והתנן מצא בה תינוק מושלך אם רוב עובדי כוכבים עובדי כוכבים ושמואל אמר לפקח עליו את הגל ומתרץ שם כי אתמר דשמואל ארישא אתמר אם רוב עובדי כוכבים עובדי כוכבים אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן דלפמ"ש קשה הא בפירש מקצת אמרינן דאין מפקחין

לכך אני אומר דשיטת רש"י כך הוא דבפריש כולהו ונתפזרו דנעקר מהם שם קבוע כמ"ש אעפ"כ כיון שיש ביניהם עכ"פ ישראל א' מפקחין דנלמד מקרא דוחי בהם כמ"ש ומיירי בעת שהי' הולכים בחצר אחרת ואז בעת הליכתם נפל על אחד מהם גל וא"כ לא שייך בהם חזרו לקביעותם כיון דעדיין הם פירשים והולכים ובפריש מקצת לחצר אחרת ה"ט דאין מפקחין משום דיש כאן ס"ס שמא אין כאן איסור כלל וא"ת שישנו שם שמא לא נפל הגל על הישראל והיינו שפירש מקצת כגון ב' או ג' אנשים לחצר אחרת וכמ"ש בפת"הש באריכות דבכה"ג לא אמרינן דמקרי פירש מן הקבוע וכמ"ש לתרץ קושיית הגאון בעל חוות דעת דהיאך מותר לישא אשה כל שידוע שיש ממזרת אחת בעולם יעו"ש ואפי' פירש א' מהם לחצר אחרת ג"כ יש לומר כיון דהוא רשות אחרת ולא אתחזק כאן ישראל לא נלמד מקרא דוחי בהם כמ"ש משא"כ באותו חצר כיון דאתחזק ישראל בהאי חצר אף דפירש מקצת שם מפקחין אף דפירש שלא בפנינו דבזה לא הלכו אחר הרוב

ולכן מקשה שפיר מעיר שרובה עובדי כוכבים דהוי דומיא דחצר זו דאתחזק ג"כ ישראל במקום הזה כיון שדרך שהעובדי כוכבי' כולם הולכים בשוק והרי כל העיר להם כחצר א אחת ואם פירש אחד שם אמרינן דלא הלכו בו בפ"נ אחר הרוב ולכן אמר דלענין פ"נ אינו כן דלא הלכו אחר הרוב כל דאתחזק ישראל במקום הזה אף דפריש שלא בפנינו וכן מדוקדק מלשון רש"י שם דפריש כולם היינו נתפזרו ובפירש מקצתייהו חילק בין אותו חצר לחצר אחרת משום דאתחזק כאן ישראל וכמ"ש כנ"ל לפרש שיטת רש"י ז"ל

ושיטת התוס' כבר כתבנו שנראה לכאורה שהם מפרשים דפריש כולהו היינו בשעת עקירתם דחד חצר אחרת פירש אחד מהם דאז אין מפקחין אבל פירש מקצת לחצר אחרת מפקחין והוא איפכא מפירש רש"י ופירש א' מכאן לחצר אחרת וצ"ע במאי מיירי אי מיירי בפירש שלא בפנינו: קשה מאי סברי אי כסברת רש"י ז"ל דכל שלא נתחזק ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רובא וא"כ מ"ט מפקחין וע"כ צריך לפרש דמיירי בפירש בפנינו דהוה כלוקח מן הקבוע כיון דלא נעקרו כולם ועדיין הקביעות במקומו עומד וא"כ הא דקאמר לא הלכו בפ"נ אחר הרוב קשה הא גם בשאר איסורים דינא הכי דהא הוי כמחצה על מחצה מדינא גם קשה בהא דמצא תינוק מושלך דקאמר אם רוב עובדי כוכבים עובדי כוכבים להאכילו נבילות וקאמר שמואל לענין פ"נ אינו כן ובפירש מן הקבוע לפנינו למה מאכילין אותו נבילות הא הוי כמחצה על, מחצה ואי מיירי בפירש שלא בפנינו הא רש"י ס"ל דבכה"ג בפירש מקצת מן הקבוע כיון דלא אתחזק ישראל בהאי חצר האחרת אין מפקחין

לכן נראה דהתוס' ג"כ מפרשים כשיטת רש"י ז"ל דבפירש כולהו לחצר אחרת כיון דשם אתחזק ישראל מפקחין רק שהם מפרשים קצת בענין אחר והוא דבעת שהלכו לחצר האחרת כולם שוב יצאו כולם גם משם ונשאר אחד בחצר האחרת ובזה קמ"ל דאף בשאר איסורים כיון דניידי כולהו ונתפזרו שוב אין להם דין קבוע מכל מקום כיון דכאן אתחזק ישראל בודאי בחצר השני אף דגם משם יצאו ונשאר דק אחד אעפ"כ מפקחין וזה נלמד מקרא דוחי בהם דמפקחין ומ"ש התוס' דצ"ל דיצאו גם משם ונשאר א' דאל"כ מה לי חצר זו כו' היינו משום דס"ל דכיון דלא נתפזרו לגמרי זה. לכאן וזה לכאן רק הם נעקרים בחבורה אחת אף שנעקר מהם שם קבוע מ"מ על כל א' דין פירש מן הקבוע לפנינו יש לו כיון שאנו רואים עקירתם בזה אחר זה: ולכך כמו באותו חצר דאם פירש א' לפנינו בלא קרא דוחי בהם ודאי דכמחצה על מחצה דמי דהא הוי כלוקח מן הקבוע כמו כן בחצר אחרת כשנפל שם גל על א' מהם דהא עדיין כל א' הוי כלוקח מקבוע ולא מהני עקירתם רק אם שוב פירשו מהם אחד לפנינו כמ"ש למעלה וא"כ מאי קמ"ל שמואל בהא דקאמר לא הלכו בפ"נ אחר הרוב הא גם בשאר איסורים הדין כן לכך הוצרכו התוס' לפרש דמיירי שגם משם הלכו ונשאר רק א' ונמצא דהוי כאלו פירש אחד בשעת עקירתם ולכן קמ"ל דמפקחין משום דאתחזק ישראל בהאי חצר משא"כ בפירש מקצתייהו לחצר אחרת אין מפקחין ומיירי, בפירש שלא בפנינו דמשום גזירה שמא יקח מן הקבוע אין לחלל שבת באיסור דאורייתא ונמצא שאין חילוק בין שיטת רש"י לשיטת תוס' רק אם בעת הליכתם לחצר אחרת נפל שם גל על א' מהם אחר שיצאו משם דלדעת התוס' מפקחין כיון דאתחזק שם תחילה ישראל ולשיטת רש"י אין זה מוכרח דאפשר דוקא בעת הליכתם שם אין מפקחין אם נפל על אחד מהם וס"ל דבהליכתם שם נעקר מהם שם קבוע לגמרי ואפילו שם פירש מן הקבוע לפנינו אין להם אך יש לדחוק וליישב גם שיטת רש"י כדברי התוס'

אמנם דברי הרא"ש הם בהיפוך ממ"ש בדברי התוס' שכתב וז"ל הא דפריש כולהו מאותו חצר שהיו שם בשעת עקירתם נכנס אחד מהם לחצר אחרת כו' אין מפקחין דכיון שנעקרו כולם אין כאן ישראל קבוע וכל דפריש כו' הא דפירש מקצתייהו דפירש אח' מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין דכיון שנשארו אחרים במקומם כמחצה על מחצה דמי עכ"ל וצ"ל דהוא ס"ל היפוך מסברת התוס' ומיירי בפירש מקצת שלא בפנינו וס"ל דקרא וחי בהם שמורה דיש להקל יותר בפ"נ מסרו הכ' לחכמים: ולכן חילקו בין מקצת דפירש עכ"פ מן הקבוע ממקום דאתחזק ישראל דאז מפקחין משא"כ בנעקרו כולם שאז אין עליהם שם קבוע: ושוב פירש אחד מהם אין מפקחין והשתא א"ש מאי דקאמר אם רוב עובדי כוכבים כו' להאכילו נבילות דשם מיירי בפירש שלא בפנינו כמ"ש נמצא בה תינוק (גם אין שייך לגזור שם שמא יקח מן הקבוע דמיירי שכל עובדי כוכבים ניכר במקומו) ועל זה קאמר שמואל שפיר ולענין פ"נ אינו כן: וכמ"ש ודבריו מבוארים ונכונים בדברי הש"ס

ולפמ"ש אין כאן ראי' לדינו של ה' שכנא בהגה"ת רמ"א בסעיף חית שכתב לחלק בין פירש כולהו לפירש מקצת והוכחתו מכאן ולפמ"ש אין כאן הוכחה כלל דשאני לענין פיקוח גל דאין שייך לומר גזירה שמא יקח מן הקבוע דאטו משום גזירה יחלל שבת וכמ"ש בזה למעלה וצ"ל שכתב כן אף שאין הכרח לזה לומר דדברי הטור לא יהי' תמוהים וסותרים זה את זה כיון שמצינו כעין חילוק זה לענין פ"נ אפשר דהטור ס"ל גם בשאר איסורים לחלק בזה

ולפמ"ש דמקרא דוחי בהם נלמד דיש להקל בפ"נ יותר מבשאר איסורים ולא נמסר הדבר אלא לחכמים יתורץ ג"כ מה דקשה לכאורה שם בסוגיא דפ"נ גבי חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאים ומוכח שם בסוגיא דא' אומר צריך וב' אומרים אינו צריך אין דבריו של א' במקום שנים הרי מוכח דגם בפ"נ הלכו אחר הרוב וצ"ל דמקרא דאחרי רבים להטות ילפינן לה אף דרוב אומרים חייב דהוה ג"כ פ"נ דהא התורה אמרה ושפטו העדה והצילו העדה אעפ"כ אזלינן בתר רובא

אך לפ"ז יקשה במאי דקאמר התם אי אמר איהו ואחריני בהדי' צריכנא אפי' איכא מאה דאמרי לא צריך מאכילין אותו ולא אמרינן דאזלינן בתר אומדנא דספק נפשות להקל והא כבר נתבאר דגם בנפשות אזלינן בתר רובא אבל לפמ"ש א"ש דכיון דמצינו כתוב א' שמקיל בפ"נ דוחי בהם כו' וכמ"ש ומקרא א' דאחרי רבים להטות דמשמע דגם בד"נ אזלינן כת"ר ושוה בזה לשאר איסורים וא"כ צ"ל דהכתוב מסרו לחכמים לפי הנראה להם וכמ"ש וא"ש

היוצא לנו מכל מה שכתבנו בדין הדרא לקביעותא שיש