בית יצחק - קבוע ספיקות מא

הדרא לניחותא ר"ל לאותו הקביעות של כל הנשים שבעולם שהם באיסור קבוע עדיין כבתחילה והטעם פשוט בזה דהא עיקר הקביעות הוא מאחר שיש בתערובות איסור ודאי מה שאין יכול להתבטל א"כ מה בכך שפירש א' מקביעותה כל שחזר לקביעות והוא באסיפה אחת עמהם ויש כאן איסור ודאי שאין נתבטל נעשה קבוע מחדש כאלו עכשיו נתערב בהם איסור ודאי כן היה נראה לכאורה

אמנם דברי הפר"ח עדיין אין מיושבים בזה דהוא כתב דגם בפירש אחד מן הקבוע וחזר לקביעותו ג"כ מותר יעו"ש וא"כ קשה מהך דנזיר ומה גם שהוא עצמו מביא הך דנזיר ודקדק משם דאמרינן הדרא לקביעותה כמ"ש ולכן נלע"ד דדעת הפר"ח הוא שמפרש הא דקאמר בש"ס דילמא בשוקא אשכח וקדיש ר"ל השליח שקידש האשה וכפי שמצאתי בס' שיטה מקובצת למסכת נזיר שהביא שם בשם הרא"ש שפירש כן ולכן שפיר משני אשה הדרא לניחותא ר"ל כיון דחזרה לקביעות וא"י לנו אותה האשה אם כן חזר התערובות למקומו וכיון שעדיין לא נסתלק שם האיסור לגמרי מקבוע הזה שפיר חוזרים ונאסרים כמ"ש ולמד הפר"ח שפיר מזה דכל דבר דעדיין לא הותרו לגמרי וחזרו והוקבעו לא אמרינן כיון שקביעות הראשון נעקר מהם שוב אין חוזרים לקביעות לעולם אלא אמרינן כל שהם בקביעות שנית ולא הותרו עדיין אסורים משא"כ בפירש מקצת והותר וחזר לקביעות וניכר החתיכה אין שייך לומר שיחזור לאיסורו דהאיך היתר גמור יחזור לאסורו בלא טעם וכן בנתפזרו כולם שגם כולם הותרו לגמרי ג"כ אין שייך לומר חזרו לאיסור בלא טעם. ולכך בפרק התערובות פריך שפיר וכי מגיסא אסירא דהתם נתפזרו לגמרי וכמו שפירש הרשב"א שם וכמ"ש למעלה בסי' ל"ו באריכות כ"ז יש לומר לפי שיטת הפר"ח שם

אמנם צריך לבאר לפי דעתו הא דקאמר שם שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ויקחו רק דפריך ובב"א מי משכחת לה ולפמ"ש דבנתפזרו והותרו כולם לגמרי שוב אין חוזרים לקביעות א"כ מה בכך שיבואו ליטול בב"א כיון שהותרו הותרו ולכן נראה דהוא מפרש מאי דקאמר בש"ס שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת היינו שמחמת חביבותא דקדשים לא ימתינו עד שיכבוש אותם דניידי אלא יקחו אותם מן הקבוע כל אחד אחת אחת בבת אחת ויהיו סוברים שבזה יתבטל ג"כ קביעותם כל שנתפרשו אח' אחת זה לכאן וזה לכאן ובאמת אין זה פרישה כיון שלוקחים כולם בבת אחת דהפרישה לא הוי אלא כשנפרשים בזה אחר זה רק שמתפזרים משם לכאן ולכאן

וע"ז פריך ובבת אחת מי משכחת לה כיון דלקחיתם משם הוא שלא ע"מ להקריב מיד רק להיות נכבשים בזה א"כ א"א שיהיו עומדים בבת אחת דאף דהלקיחה הוא בבת אחת מכל מקום אח"כ בזה אחר זה קודם שיגיעו להקרבה: או אפשר שגורסים בש"ס כפי מה שהובא בס' ב"א שמיד אחר הקושיא וכי מגיסא אסירא ומשני גזירה שמא יבואו עשרה כהנים ויקחו מן הקבוע וכמ"ש ש למעלה בסי' ל"ח באריכות בזה יעו"ש

אמנם לפרש"י ותוס' שם בנזיר שפירשו דילמא בשוקא אשכח וקידש ר"ל המשלח שרוצה לקדש עכשיו איזה אשה ומשני דהדרא לניחותא קשה כיון שמכיר אותה האשה וכאלו עומדת בפ"ע דמיא היאך תחזור לאיסור בלא שום טעם וכן עמד בזה בספר בינת אדם ומה שתירץ בזה משום דאשה דעתה לחזור לבית משום דכל כבודה בת מלך פנימה ובקדושין דאדעתא דביאה הוא לכן מיקרי קבוע ולא מקרי פירש כלל הוא דוחק גדול לחלק בין קדושין לד"א בסברא שלא נזכר בש"ס כלל

גם דברי התוס' בס"פ דכתובות תמוהים לכאורה שכתבו דמ"ש הדרא לניחותא הכוונה בזה שבאדם לא שייך פירש כלל משום דהדרא לניחותא כשיחזור לביתו וחילקו שם בין אם בשעה שאוסר האשה אז פירש מן הקביעות אז לא חיישינן משא"כ בנזיר ששם חיישינן שמא בשעה שיקח המקדש אשה חזרה אז האשה שקידש השליח לביתה משמע שמפרשים כפי' השיטה מקובצת דאף אם קידש השליח האשה בשוקא מ"מ חזרה ונתערבה והדרא לקביעותה והם סותרים למ"ש בפ"ב דנזיר וצ"ל דחזרו באמת מפירושם. ופרש"י ותוס' דנזיר אפשר לתרץ לפי שיטתם דפירש באמת דשם אין אסור מדינא שהרי אין זה קבוע כלל. רק מקנסא בעלמא אסרו: ולכן כל שפירש מן הקביעות דלא דמי לשום קבוע לא רצו לגזור כי היכא דלא להוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא דדבר זה ידוע לכל דאמרינן כל דפריש מרובא פריש משא"כ אם חוזר לקביעותה אף דהוא ניכר בפ"ע וכאלו אינו כלל בתערובות בקבוע מ"מ כיון דדמיא לקבוע ואין ניכר לבני אדם שהיא אותה האשה שפירשה מן הקבוע שייך שפיר קנסא: ולא יהי' מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא

ומה שתירץ בספר בינת אדם דברי הפר"ח שיש חילוק בין חזרה לקביעותה קודם שנודע האיסור דאז כיון שעדיין לא חל עליהם שם היתר דהכל תלוי בשעת ידיעה אז חוזרים לקביעות מה שאין כן כשחזרה לקביעותה אחר שנודע האיסור דבריו נכונים לדינא לפמ"ש למעלה לדעת הרא"ש דסובר דהכל תלוי בשעת ידיעה אבל לא לתירץ דברי הפר"ח דהוא כתב שם דחוזרים לקביעות ומביא ראי' מהא דיומא בפירש לחצר אחרת דדוקא אם שוב פירש מהם כו' יעו"ש. ושם מיירי בנודע כבר התערובות: ודברי הש"ס יבואר לפנינו בס"ד באריכות

והחילוק שכתבנו בין אם נעקרו כולם דאז חוזרים לקביעותם ובין נתפזרו לגמרי נלע"ד מוכרח דהא כבר נתבא' למעל' (בסי' ל"ו ול"ח) באריכות דהרא"ש ס"ל דבנעקרו כולם אף דלא נתפזרו לגמרי מקרי ג"כ כבישה וניידי ולא מקרי קבוע ואעפ"כ כתב הרא"ש בפ"ב דיומא דאמר שם בפירש לחצר אחרת היינו בשעת עקירתם פירש אח' מהם כו' משמע דאם לא פירש מהם אסורים עדיין ומפקחין עליו וקשה למה כיון דכבר נקרא עליהם שם פירש מן הקבוע אע"כ אף דנעקר מהם שם קבוע מכל מקום שם איסור עדיין עליהם משום דהאיסור ידוע ביניהם רק דמהני למה שפירש מהם דלא מקרי פירש מן הקבוע וא"כ פשיטא דלא שייך לומר עליהם וכי מגיסא אסירא דהא עדיין לא נקרא עליהם שם היתר וכמ"ש וזה ברור

ודברי התוס' שם בפ"ב דיומא צריכין ביאור במ"ש שם הא דפריש כולהו לחצר אחרת ויצאו גם משם ולא נשאר בהם עד אחד שנפלה עליו מפולת כו' דממנ"פ כיון שכתבו התוס' דמה שהם בחצר אחרת הוי עליהם שם קבוע כמקדם דמי לי חצר זו כו' א"כ אפילו יצאו כולם משם ונשאר אחד עדיין הוא בקביעותו הראשון ואפילו פירשו כולם בבת אחת ונשאר אח' כמ"ש למעלה בסימנים הקודמים דאפילו פירשו הרוב לאחר שנודע התערובות בבת אחת המיעוט הראשון נשאר באיסורו וכדמוכח גם כן מהא דר' אושיעיא גבי נפתחו מאה חביות דלא אמרינן איסורא ברובא איתיא ואם נאמר דס"ל להתוס' כמ"ש המ"מ בפ"ב מהלכות שבת דשם קודם שנפל עליו גל שעדיין לא חל שם איסור כלל דמיא לפירש קודם שנודע האיסור דאמרינן מרובא פריש לד"ה ג"כ קשה דא"כ גם באותו חצר הי' לנו לומר דאם נשאר אחד ונפל עליו גל דאין מפקחין

ולכן הי' נלע"ד לכאורה דכוונת התוס' בזה הוא ע"ד מ"ש הרא"ש כמש"ל בביאור דבריו דבנעקרו כולם נתבטל מהם שם קבוע: אך עדיין אסורים כל שלא נתפזרו אנה ואנה ולכן מה שפירש מהם בעת עקירתם מותר ולא הוי פירש מן הקבוע: ולכך ג"כ כל שחזרו לקביעותם חזרו לאיסורם כיון שעדיין לא הותרו לגמרי כמ"ש למעלה וז"ש התוס' דצ"ל דיצאו גם משם ר"ל שלא עמדו יחד בחצר האחרת שא"כ היו חוזרים לקביעותם ודמיא לחצר הראשונה ולכן צ"ל דיצא גם משם ר"ל דבעת הליכתם הלכו דרך חצר אחרת ולא עמדו עדיין ואז הלכו דרך חצר אחרת ג"כ ונשאר אחד דדמיא] לפירש אחד מהם בשעת עקירתם ולכן אין מפקחין עליו דאין זה פירש מן הקבוע ומ"ש הא דפירש מקצתייהו יתבאר לפנינו בס"ד

ולפי שדברי הש"ס דפ"ב דיומא צריכין ביאור וסתומים הם לכן מוכרח אני להאריך בזה ומתוכו יתבאר לנו שיטת הפוסקים בזה והוא דבש"ס שם ז"ל אמר רב יוסף כו' לא הלכו בפ"נ אחר הרוב ה"ד אלימא דאיכא תשעה ישראל ואחד עובד כוכבים רובא ישראל נינהו אלא פלגא ופלגא כו' אלא דאיכא ט' עובדי כוכבים כו' לא צריכא דפריש לחצר אחרת מ"ד כל דפריש מרובא פריש קמ"ל ופריך שם איני והאמר רב אסי כו' בחצר אחרת אין מפקחין ומשני ל"ק הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתייהו ופרש"י פריש כולהו הואיל ואתחזק ישראל בהאי חצר שנפל בו מפולת מפקחין ואע"ג דניידי להו לא אזלינן בתר רובא הא דפריש מקצתייהו הואיל ולא ידעינן אי הוי ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רובא הואיל דלא אתחזק איסורא

ודברי רש"י ז"ל גם כן צריכין ביאור במ"ש בפריש כולהו מפקחין הואיל ואתחזק ישראל כו' דא"כ הרי חזרו לקביעותם וא"כ גם בשאר איסורים הדין כן דאמרינן הדרא לקביעותא ומה זה דקאמר שמואל לא הלכו בפ"נ כו' דלפ"ז אין חילוק בין פ"נ לשאר איסורים כלל וצ"ל דרש"י מפרש דפריש כולהו דנתפזרו לגמרי אנה ואנה דבכה"ג