בית יצחק - קבוע ספיקות מ

גזירה שלא מצינו בש"ס והיינו משום שיש לחלק בין הגזירות דאחר שנודע האיסור נופל בדבר להתיר האיסור משא"כ קודם שנודע כנ"ל כוונת דבריו

והנה לפ"ז יש להקשות למה להו לתרץ בפ' התערובות על מה דמקשה ולכבשינהו משום גזירה שמא יקח מן הקבוע דלא מצינו גזירה זאת בשום מקום רק שרבא חידשה מכח קושיא זאת ולמה לא תירץ בפשיטות דגזרינן בפירש מיעוט אטו שמא יתפרש מחצית דבזה קל לטעות משא"כ בפירש הרוב דכ"ע ידעי מסברא דאמרינן איסורא ברובא איתי' אע"כ דגם בפירש מחצה מותר אך יש לדחות דגם בזה לא יטעו בני אדם דשפיר יודעים לחלק בין פירש מועט דאמרינן מרובא פירשו לפירש מחצית

אך מה שיש לדקדק הוא מלשון רש"י מ"ש שם בד"ה ומשני גזירה שמא יבואו עשרה כהנים וז"ל ויהי' הרוב בהמות ואמרינן איסורא ברובא איתיא וכמש"ל ולמה לא פירש דיהי' מחצה וגם זה יש לדחות משום דלא שייך לגזור בכה"ג כיון דאפילו בפירש מחצית לא יהי' רק ספק לבד דהא שקולים הם ב' המחצית א"כ הוי כעין גזירה לגזירה דלא שייך לגזור אטו שמא יבואו לידי ספק איסור דרבנן לכך פירש לרווחא דמילתא דגזרינן שמא יהי' שם הרוב גם אין להוכיח להיפוך לדברי הש"ך ממ"ש הרשב"א א במשה"ב בפירש מקצת מותר דאמרינן איסור' ברובא איתי' משמע אבל בפירש מחצית דלא שייך לומר בר בהבא איתי' אסור די"ל דשם מיירי בפירש מיעט לצד אחד והרוב לצד אח' דהוי דרך חלוקה ולא שייך לומר מרובא פריש כמ"ש למעלה בשמו משא"כ בפירש מחצית ממקום הקביעות כל שאינו הרוב אמרינן דהנפרשים הם מן הרוב של היתיר גם אין להביא ראי' ממ"ש הרב בהג"ה (סי' ק"ו) בדין מבשל ביצים או דגים דהביא שם דעת הר"ש דאמרינן איסורא איתי' משמע דבמחצה אסור דשם מיירי קודם שנודע האיסור דעדיין לא חל עליהם שם היתיר וביטול דנימא מרובא פריש וכמ"ש ש בסימנים של מעלה מזה באריכות

ובזה נמי נדחה ראיית הש"ך (ס"ק ל"ד) ממ"ש הרשב"א ז"ל (תהבה"ק שער ב' בית ד') דהמעיין שם יראה דמיירי בפירשו מחציתם לכאן ומחציתם לכאן דומיא דפירשו מ' למ"א וס' למ"א דמיירי התם דהתם הוא בדרך חלוקה דלא שייך לומר כל דפריש מרובא פריש וכן הי' נראה לכאורה דהא עיקר דין זה הוא איסור דרבנן דמדאורייתא כולם מותרים ולא הי' לנו להחמיר כ"כ באיסור דרבנן במה שלא מצינו בש"ס ועוד דהא הוי ספיקא דרבנן דא"י היכן הוא האיסור וי"ל דאין כאן איסור כלל דנשאר במקומו הראשון וכן הסכים בבינת אדם (סימן ל"א) להקל בזה כדעת הפרישה יעו"ש

אכן אם פירש המחצית קודם שנודע האיסור לפמ"ש בסימנים הקודמים דכל שלא נודע האיסור עדיין לא חל עליהם שם ביטול ולא שייך לומר מרובא פרשי לא גרע מפירש מחציתם לכאן ומחצית לכאן בדרך חלוקה דבזה מבואר בתה"ק דאסור אך זה יש לדחות דש"ה דכבר חל עליהם שם איסור וכיון דלא הי' שם פרישה מן הקבוע דהוי דרך חלוקה אין כאן דבר שיוציאם מאיסורים משא"כ בנד"ד דעיקר תולדות הספק היה לאחר שנחלקו א"כ עתה באנו לדון עליהם והרי יש כאן על כל מחצה ספק וא"כ דמיא לספק דרבנן דמותר ומ"מ יש לאסור כאן דדמיא לאיסור דרבנן וב' קדירות של היתיר דשניהם אסורים משום דאמרינן מאי חזית כו' וע"כ אתה צריך לאסור שניהם דאם תתיר שניהם הרי אתה מתיר ודאי איסור דרבנן וא"כ ה"ה בנד"ד משא"כ בפירש המחצית לאחר שנודע לא שייך לומר מאי חזית דהא המחצה הנשאר אין אתה מוסיף עליו איסור וכבר נאסר בתחילה ולא נעשה בו שינוי שע"י יצא מאיסורו ודאי דנשאר באיסורו הראשון משא"כ המחצה שפירש ונעשה בו מעשה שפיר אמרינן מרובא פריש ועכ"פ מותר מטעם ספיקא דרבנן

סימן מג

דין אם היה ספק איסור בתערובות ופירש המחצית

ואחר שהקדמנו לך לחלק בין פירש המחצית קודם שנודע התערובות לפירש אחר שנודע מעתה יש לחקור אם הי' רק ספק איסור בתערובות לפי מאי דקיי"ל ספק א' בגופו ספק ב' בתערובות אסור כשי"ת בשער הספיקות באריכות א"כ אם פירש מחצית קודם שנודע הספק אף שנתבאר בסימן הקודם דאסורים שני המחציות משום דאמרינן מאי חזית כאן נלע"ד דיש להתיר שניהם דכאן יש ס"ס גמורה על כל מחצה ספק שמא אין כאן איסור כלל. אף אם תאמר שהאיסור הוא כאן שמא הוא מותר כמ"ש הש"ך (כללי ס"ס פי' ז') בב' חנויות א' כשירה וא' ספק טריפה ונמצא חתיכה דמותר ואף דשם פירש הש"ך דדוקא בנמצא החתיכה משום דעל החתיכה באו ב' הספיקות מענין א' ובגוף א' כיון דרק עליו אנו דנין משא"כ גוף החנויות אסורים יעו"ש היינו דוקא אם נודע ספק האיסור קודם שנודע ספק בתערובות אבל אחר שנודע הספק כבר כתב שם בקיצור כללי ס"ס דיש להתיר בהפ"מ כשי"ת שם באריכות בס"ד וא"כ בנד"ד נמי כיון נתחלקו לשנים קודם שנודע הספק הרי נולדו ב' הספיקות יחד וא"כ נ"מ בנד"ד דאם היו ד' חתיכות ב' ספק איסור וב' היתיר ונתחלקו שנים לכאן ושנים לכאן קודם שנודע האיסו' דמצד ספק א' בגופו ספק ב' בתערובות קודם שנחלקו לא הי' כאן היתיר כיון שהי' מחצה על מחצה: אך לאחר שנחלקו והספק נולד אח"כ היה נראה לכאורה להתיר מטעם זה שוב נלע"ד דאין זה דומה להתם דמתירין בספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות דש"ה דשם תערובות עליו משא"כ כאן דמיא לספק איסור שנתערב חד בחד דודאי אסור אפי' לא נודע הספק עד אחר שנתערב דכגופו של איסור מקרי ועוד דא"כ אתה צריך להתיר שניהם משום מאי חזית א"כ אתה מתיר ספק א' של תורה אך נ"מ בספק איסור שנתערב ברוב כגון במאה ונחלקו מחצה לכאן ומחצה לכאן ונתחלקו מחצה לכאן ומחצה לכאן במקום שאין הפ"מ דאסור אפי' לא נודע הספק עד אחר שנתערב מ"מ בפירש מחצה לכאן יש להקל לענ"ד אפי' בלא הפ"מ כיון דכל מחצה הוא לבד הרי יש כאן ס"ס גמור בענין א' על כל מחצה ורק משום מאי חזית אסרינן לי' וכיון דבלא"ה מותר בהפ"מ א"כ בנידון זה יש להתיר אף בלא הפ"מ כנלע"ד

סימן מד

דין אם החתיכה שפירשה מן הקביעות חזרה למקום קביעותה

אם פירש מקצת מן הקביעות שלא בפנינו לדעת המתירין או שפירשה קודם שנודע הטריפות ואח"כ חזרה לקביעותה וניכר אותה החתיכה יש לדון בזה דלכאורה נראה דלכ"ע אמרינן דהדרא לקביעותה כמ"ש בנזיר גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי דפריך שם אימא בשוקא אשכח וקדיש ומשני אשה הדרא לניחותה הרי כל שחוזר לקביעות אסור והתם כבר נודע הספק בעת שאמר לו לקדש וכן בנתפזרו כולם דנתבאר למעלה דמותרים כולם לדעת כמה פוסקים אם שוב חזרו ונתערבו יחד חזרו לקביעותם ואסורים וכן משמע ממ"ש התוס' בפ"ב דיומא (דף פ"ד ע"ב) ד"ה הא דפריש כולהו וז"ל נראה לפרש דפריש כולהו לחצר אחרת ויצאו גם משם ולא נשאר בהם רק אחד שנפלה עליו מפולת דאי פריש משם לחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי חצר זו מה לי חצר אחרת הרי בהדיא דאי חזרו לקביעותם דאסורים

ולכאורה יש לתמוה על זה מהא דפריך שם בזבחים ונכבשינהו דניידו ומשני גזירה שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ויקריבו ופריך שם אלא מעתה מגיסא אסירא ופי' רש"י כלומר וכי מאחר שמשכו ולקחו אחד אחד לבד ושחטם וקיבל דמים כו' חוזרים ומצטרפים להיות רוב כו' ועמ"ש בזה (סימן ל"ו וסימן ל"ח) דאדרבא משמע מדברי רש"י שם דאפי' לאחר שנודע התערובות אפי' בפירשו זה אחר זה עד שנתקבצו לרוב כל שלא נעשה עליהם שם מעשה להיתר חוזרים לקביעותם יעו"ש

ועיין בפר"ח סימן זה שלכאורה דבריו סותרים למ"ש בס"ק כ"ח שתחילה כתב שם דבין נשאר האיסור קבוע במקומו הראשון ובין נעקר כל הקביעות ונקבע במ"א הכל נקרא קבוע והביא ראי' מהא דפרק ב' דיומא ומהא דפרק ב' דנזיר ואח"כ בסמוך לו כ' דאם נתפזרו אילך ואילך אף שחזרו והוקבעו יחד או בפירש מקצת שלא בפנינו וחזר לתערובות הראשון ג"כ מותר והביא ראי' מהא דפרק התערובות וכי מגיסא אסירא ונראה שם מדבריו דיש חילוק בזה דדוקא בנעקרו כולם ולא נתפזרו אילך ואילך דאף דנעקר שם קבוע מהם מאחר דניידי מ"מ לא נקרא עליהם שם היתיר שייך לומר בהם דפרשו מרובא כיון שידוע שיש בהם איסור באסיפכם: ולכן כל שחוזרים לקביעותם חוזרים ונאסרים משא"כ בנתפזרו כולם אנה ואנה אפי' בפנינו דהוי דומיא דפירש מקצת שלא בפנינו כמ"ש בסימנים הקודמים שכבר נקרא עליהם שם היתיר ואין אנו יכולים לומר שיש בהם איסור כיון שלא נשאר רוב במקום אחד ולכך בהא דיומא דמיירי שם בנעקרו כולם ולא נתפזרו אנה ואנה אם שוב חזרו לקביעותם שפיר כתבו התוס' דאסורים דחזרו לקביעתם וכן בהא דנזיר ג"כ נלע"ד דא"ש לפי חילוק זה דבעינן שיסתלק מהם האיסור מכל וכל דאז אמרינן דאין חוזרים לאיסורים ולכך בנתפזרו כולם שכולם הותרו לגמרי וכאלו אין כאן איסור כלל דמי ולכן שפיר י"ל מהיכן יבואו לידי איסור מחדש משא"כ בהך דנזיר דרק אשה אחת שרוצה עכשיו לקדש היא פירש' מן הקביעות והקביעות נשאר במקומו ונשאר שם האיסור על הקבוע כמקדם רק דהאחד שפירש על שלא הי' בכללם נבדל מהם והותר לכך כל שחזר למקום הקביעות שהי' בתחילה חזר לאיסורו מאחר שנתערב בקבוע הראשון שעדיין הוא אסור ולכך בנזיר דשם פריך על אשה אחת שפירשה מקביעותה משני שפיר אשה