בית יצחק - קבוע ספיקות לז

ואמרינן ברובא איתא לאיסורא

ולפ"ז צ"ע דהא לקמן מסקינן דר' אושיעיא ס"ל דלא אמרינן איסור' ברובא איתא וצ"ל דדוקא לחומרא אמרינן הכי ולא לקולא וה"ט כיון דלאחר שנודע האיסור וכבר חל האיסור על כל התערובות וכיון דהמיעוט הנשאר לא נעשה בו שינוי אמרינן דנשאר באיסורו אבל לקולא לא אמרינן הכי להתיר הרוב שנתקבץ יחד אכן מלשון הש"ס דפריך ובב"א מי משכחת לה משמע דאם בשעת לקיחה לא היה רוב בב"א אף דבשעת שחיטה חזרו להיות רוב במ"א ג"כ מותר דאם לא כן מאי פריך דהא שפיר יש לגזור שמא ישחטו הרוב בבת אחת בעזרה

ומצאתי בספר צאן קדשים דהגי"ה בפרש"י ד"ה ומשני וצ"ל וכיון דרובא נסבי כי הדדי כו' משמע ג"כ דס"ל דאין תלוי בשחיטה רק כל שהלקיחה היה בזה אחר זה מותר אבל גם זה אינו מובן דמה בכך שיקדם בב"א כיון דכבר נתפזרו אנה ואנה וכל דפריש מרובא פריש הרי כבר הותרו ע"י פרישתם ומה בכך שיקחם בב"א כיון דלא אמרינן שחוזרים לאיסור כשנתקבץ הרוב ביחד וכבר כתבתי באריכות מזה ( לעיל סימן ל"ו) שגם בספר בינת אדם עמד בזה

ומ"ש שם דהרשב"א והרא"ש אינסגורסיסכן בש"ס נתבאר שם דאין דבריו נראים ונראה יותר דרש"י ס"ל באמת דכל זמן שלא נעשה בו מעשה היתר לא שייך לומר כבר הותרו ואם נתקבצו שוב להיות רוב חוזרים ונאסרים דאמרינן ברובא איתי' לאיסורא

ואפשר לומר עוד דהכל תלוי בשעת לקיחה דכל שלקחם ע"ד לשחטם על גבי המזבח כאלו כבר חל עליהם שם היתיר דכל העומד לשחוט כשחוט דמי ושוב אין סברא לומר דיחזרו לאיסורם ודמיא למ"ש וכי מגיסא אסירא משא"כ כשמעצמם חזרו ונאספו למ"א עד שבאו הרוב במ"א שכ"ז שלא נטלם אדם ליהנות מהם עדיין לא הל עליהם שם היתיר לכן חוזרים לקביעותם והא דכתב הרא"ש בפג"ה גבי איסור שנתבטלו בהיתיר והי' בו ששים ונודע התערובות וחזר וניתסוסף עוד איסור דאין חוזרים ונועד ומביא ראי' מהא דקאמר הכי וכי מגיסא אסירא ש"ה דכל שהי' התערובות אצל אדם אחד בביתו כבר חל עליו שם היתיר בנודע משא"כ כשנאספו מעצמם בשוק אבל הוא דחוק וצריך עיון ולפנינו נדבר עוד בס"ד

סימן לט

דין פירש מן הקבוע מה דינם של דאחרונים בזה

ולפמ"ש למעלה בסימנים הקודמים למאן דס"ל דאזלינן בתר שעת ידיעה דאז יש חילוק בין אם פירש קודם שנודע אז אם פירש הרוב למ"א המיעוט הנשאר מותר דאמרינן ברובא איתי' אף לקולא משא"כ בפירוש לאחר שנודע התערובות אז אם גם מיעוט הנשאר אסור ולפ"ז יש לחלק ג"כ באם לא היה חתיכות הראויות להתכבד כגון שהי' כאן ד' חתיכות ופירשו שנים מהם למ"א ונשאר ב' במקומם דלאחר שנודע התערובות אם פירשו שנים בזה אחר זה אם נאמר דאף שנתקבצו לרוב אחר שפירש אחד אחד מותרים אם גם בכה"ג הב' שפירשו מותרים והב' שנשארו בקביעותם אסורים במכ"ש בפי' הרוב ונשאר המיעוט וא"כ אם לא היו ראוים להתכבד כיון שכבר נקרא עליהם שם היתר כולם מותרים: ואפי' לדעת הרשב"א (סימן ק"ט) דס"ל דאין האיסור חוזר להיות היתיר מכל מקום אם אין אוכלם כאחד ודאי דמותרים אכן אם פירש ב' מהם קודם שנודע התערובות ונשארו ב' במקומם אם נתחלקו לב' בני אדם כבר כתבנו דלמ"ד תערובות חנויות מקרי קבוע ודאי דאסורים וכיון דבכל אחד הוא תערובות חד בחד אסורים ואין להתירם מטעם ס"ס שמא הוא אצל הב' וא"ת שהאיסור הוא אצלו שמא זה שאוכל אינו איסור דהא קיי"ל תערובות חד בחד כגופו של איסור דמייא ודמייא לחתיכה שנתערבה חד בחד ואח"כ חזר ונתערבה א' מהם באחד של הותיר דאין להתיר מטעם ס"ס כשי"ת בכללי ס"ס בס"ד

אכן אם הם אצל אדם אחד לפמש"ל באריכות דא' בבית וא' בעלי' מצטרפים ודאי דבטלים ברובא וה"ה אם הי' ה' חתיכות שלשה ראויות להתכבד וב' אינן ראויות להתכבד ופירשו ג' חתיכות הראוי' להתכבד קודם שנודע האיסור והב' נשארו במקומם לפמ"ש דבכה"ג אמרינן דאיסורא ברובא איתי' א"כ הג' חתיכות אסורים בודאי דהאיסור הוא בהם ואינו בטל והב' שנשארו מותרים אכן לאחר שנודע האיסור כיון דאמרינן דהמיעוט הנשאר אסור ולא אמרינן איסורא ברובא איתי' לקולא א"כ כאן שהנשאר הוא רק ב' אסורים דלא שייך בהם ביטול

אך נראה דבכה"ג ג"כ הב' מותרים לפמש"ל דמה דהמיעוט הנשאר אסור ולא אמרינן לקולא איסורא ברובא איתי' משום דכבר חל עליהם שם איסור ולא נעשה בהם שום מעשה להיתיר א"כ הב' חתיכות שנשארו כיון שהן אינן ראויות להתכבד לא היה עליהם שם איסור מעולם וכיון שהרוב פירש למקום אחד שפיר י"ל דברובא אית' ונשאר הב' בהיתירם שהי' מקודם: וכן נראה דבכה"ג אמרינן להיפוך וכי מגיסא אסירא כיון שכבר הותרו וזה ברור

ואם היה ששה חתיכות שלשה ראויות להתכבד ושלשה אינן ראויות להתכבד בזה יש לעיין אם פירש קודם שנודע התערובות דעדיין לא היו' עליהם שם ביטול א"כ היה נראה להתיר גם השלשה חתיכות הראויות להתכבד על ידי ס"ס ספק שמא נשאר האיסור בשלשה שנשארו במקומם וא"כ הותרו כולם דשם נתבטלו וא"ת שהוא כאן שמא מה שהוא אוכל אינו אסור דמדאורייתא ברובא בטלו והוי ג"כ ספיקא דרבנן ואין זה דומה לספק ראשון בגופו ספק ב' בתערובות דהא כאן ספק ראשון אינו מן התורה דממנ"פ מדאורייתא כולם מותרים דכאן באו ב' הספיקות ביחד כיון דלא נודע התערובות עד אחר שפירשו שלשה מהם אבל אם היה כאן ה' חתיכות שלשה מהם חתיכות ראויות להתכבד וב' אין ראויות להתכבד ופירשו שלשה מהם ובתוכם היה אחד ראויו' להתכבד ופירש קודם שנודע התערובות לכאורה י"ל דכולם מותרים דהב' שנשארו מותרים כיון שהם המיעוט ופירש הרוב מהם קודם שנודע התערובות כמ"ש למעלה ובשל השלשה יש בו ספק אם האסור ראוי' להתכבד או לא ולכן אף החתיכה הראוי' להתכבד גם כן מותרת ואינה דומה למ"ש (סימן ק"א) דאם נחתכו הרוב אעפ"כ המיעוט שלא נחתכו אסורים ולא אמרינן דיש כאן ספק חתיכה הראוי' להתכבד דש"ה כיון שכבר חל עליהם שם איסור כמ"ש בסימנים הקודמים בכ"מ משא"כ כאן דתחילת איסורו בעת הידועה אז בא בספק אם האיסור ראוי' להתכבד או לא וכאן לא שייך סברת הש"ד דאמרינן הנחתכים הם הרוב דכאן בשעה שחל האיסור עליהם שהוא שעת הידיעה לא נחתכו כמ"ש וכ"ז כשפירש קודם האיסור אבל פירש אחר שנודע האיסור שאז כבר חל שם האיסור עליהם וכבר כתבנו דאם פירש הרוב דהמיעוט שנשאר ג"כ אסור וא"כ אם נשארו שלשה חתיכות או יותר והם המיעוט ומקצת מהם חתיכות שאינן ראויות להתכבד ומקצת ראויות להתכבד לפמ"ש המחבר סעיף ה' דלוקח מכאן ואילך אפי' חתיכה שאינו ר"ל אסור מטעם גזירה א"כ י"ל דגם כאן הדין כן

או אפשר לומר כיון דזהו דאמרינן שאפי' חתיכה שאינו ראוי' להתכבד אסור ליקח מכאן ואילך הוא מטעם גזירה והוא חומרא בעלמא ומה שגם שהאחרונים פקפקו בדבריו לכן ודאי די"ל דכאן קיל יותר דהא עכ"פ יש לומר דאיסורא ברובא איתא ורק דאנו מחמירין בהמיעוט הנשאר מטעם שכבר נאסרו מקודם א"כ בודאי בכה"ג אין להחמיר ולגזור אטו שמא יקח אותם הראויות להתכבד ובפרט לפמ"ש הפר"ח שרק לכתחילה אסור ליקח ולא בדיעבד וא"כ הוא רק חומרא בעלמא לכן בנידון זה יש להתיר ליקח אפי' לכתחילה

עוד נראה דגם הרוב שפירשו אם היה בהם מקצת שאין ראויות להתכבד ונפרשו למקולין דאין להחמיר שם מליקח אותם שאין ראויות להתכבד דאף דאנו אומרים איסורא ברובא איתא מ"מ כיון דאמרינן דגם המיעוט הנשאר אסור כיון שנשאר במקום קביעותו א"כ אין אנחנו מחזיקים לדבר ברור שהאיסור הוא ברוב שפירש וכיון דדין זה הוא חומרא בעלמא לענ"ד אין להחמיר ובפרט לפמ"ש בהג"ה ש"ד ונתבאר בסי' ק"א דאם נחתכו רובם המיעוט שלא נחתכו אסורים דאמרינן כל מי שנעשה בו מעשה דנחתך הוא מן הרוב וכמו כן כאן אמרינן דכל מה דפריש הוא מן הרוב ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואנו תולין שנשאר בהמיעוט לכן יש להתיר אותם שאין ראוים להתכבד ואף דלקולא לא אמרינן איסורא ברובא איתא כמו שהוכחנו מהא דר' אושיעיא דנפתחו מאה מהם מ"מ כיון דדין זה חומרא בעלמא הבו דלא לוסיף עלי'

אכן גם החתיכה שנפרש ויש בהם חתיכה הראוי' להתכבד דכתבנו שהם אסורים היינו דוקא בעת שהיו בקביעותם הראשון נודע שם האיסור קודם שנחתכו השאר אבל אם אז היו חציים אין ראויות להתכבד וחציים ראויות להתכבד אז י"ל דהותרו כולם כבר דמקרי ספק ראוי להתכבד כיון דבשעת ידיעה שאז חל האיסור אז היה ספק כמ"ש למעלה דאין זה דומה למ"ש בסי' ק"א כנ"ל בזה וצריך עיון למעשה

סימן מ

דין אם נפרשו מן הקבוע להרבה חנויות ונעשה שם קבוע

יש לחקור באלו הדינים שכתבנו למעלה בסימנים הקודמים אם נפרשו לאחר שנודע האיסור הרבה חתיכות לכמה חנויות ואין ידוע לאיזו חנות בא האיסור ולכאורה לפמ"ש דאמרינן