בית יצחק - קבוע ספיקות לו

דשם בהא דר' אושיעיא הוא תערובות הראשון משא"כ שם בהא דעובדי כוכבי' דמיירי בפירשו ארבעי' למ"א דהוי ס"ס ותירץ שם דברי הרמב"ם בטוב טעם דלא יהי' סותרים דסובר דבעינן ג' תערובות דוקא כמ"ש המחבר (סעיף אות) והוא דיש לחלק בין טבעת של כוכבים ומזלות דשם סגי בב' תערובות משום דקרי לי' ס"ס דטבעת אינו משבעה דברים דמנה במתני' משא"כ בבע"ח וכדומה מדברים החשובים דתערובות הראשון כודאי חשוב משא"כ בכוכבי' ומזלות דהוא רק חומרא דספק כוכבי' ומזלות אתינן עלה יעו"ש באריכות ולפ"ד הב"א אין משם ראי' דלקולא לא אמרינן ברובא איתי' משא"כ לחומרא ומ"ש שם בהא דר' אושיעיא בחביות ופתחו מאה מהם כו' דנפתחו מקרי פירש לכך לא אמרינן איסורא ברובא איתי' הוא לשיטתו דס"ל כל שנשתנה מכמות שהי' מקרי פירש אבל כבר כתבתי בסימנים הקודמות דאין הדין כן ובלא"ה דבריו נפרכים

ודברי הגאון מוה' העשיל ז"ל נעלמו ממנו מה דמביא ראי' מהך דר' אושיעיא דנפתחו מאה חביות דלא אמרינן איסורא ברובא איתי' אפי' לחומרא והרב בב"א כתב גם כן כעין זה ועי"ז ביאר שם דברי הג"ה ש"ד וכתב דכל שנפתחו החביות מקרי פירש ולכן אמרינן דהאיסור נשאר בקביעות ולענ"ד מוכח משם להיפוך דלדבריו דלא אמרינן איסורא הוא ברובא אלא נשאר במיעוט א"כ למה אמר נוטל מהם כדי דימוע ושותה ופרש"י ז"ל כיון דנפתחו יש להם ביטול ונוטל אחד ממאה ואח' שבהם דהא אחת נתערבה במאה ולפ"ד היה לנו להתיר אפי' בלא נטילת כדי דימוע כיון דמרובא פרשי תדע דלדידן דקי"ל יבש ביבש בטל ברוב באינה חתיכה הראוי' להתכבד וקיי"ל ג"כ דצריך להסיר אחת מן התערובות א"כ אם נפרש חתיכה אחת מן הרוב נימא דיטול ממנו כדי חלק איסור נגד ההיתר אלא ודאי דאמרינן כיון דמרובא פריש אמרינן דודאי נשאר האיסור בקביעות א"כ קשה למה צריך כדי דימוע ומכ"ש דקשה במה דקאמר התם נפתחה א' מהם דבאחד ודאי אמרינן מרובא פריש, אלא ודאי דפירוש הש"ס שם כך הוא דבאמת נפתחה אחד מהם זה לא מקרי פירש כלל ורק דפתוחות קיי"ל דבטלי ברוב משו' דלא חשיבי ומצטרפים ג"כ עם אחרים דפתוחות כמעורבות דמיין: ועוד דכולם נכנסים בספק ודמיא להא דליטרא קציעות שדרסה על פי עיגול בריש פרק קמא דביצה יעו"ש ואדרבא מכאן ראי' דנפתחו ונשתנו מכמות שהיו לא מקרי פירש ורק משום דבפתוחות בטל שם חשיבות מהם ולכן נוטל מהם כדי דימוע ושותה

ומ"ש שם בש"ס שהשאר אסורות עד שיפתחו ולא אמרינן איסורא ברובא איתי' משמע סתמא דש"ס דמיירי גם כן בפירשו הפתוחות רוב למ"א ומיעוט למ"א בדרך חלוקה כגוונא דטבעות ועוד לפמ"ש דפתיחה לא מקרי פירש א"כ ודאי דהי' לנו לומר דאיסורא ברובא איתא דדוקא בפירש הרוב אחד אחד כיון דמה דפירש אמרינן מרובא פירש שפיר י"ל דנשאר. האיסור בקביעות משא"כ בלא פירש רק דנפתחו רובם דמיא ממש לפירש רוב למ"א ומיעוט למקום אח' דלא מקרי גם כן פירש משום שהוא בדרך חלוקה ולכן הקשה הראב"ד על הרמב"ם שפיר ומיושב לפי תירוצו של הגר"א ז"ל כמש"ל: גם מצאתי בפר"ח (סימן ק"ז) שכתב גם כן בהך דחביות דנפתחו לא נקראו פירש במה דצד דנשתנה מכמות שהי' דלא כדעת הב"א שם גם מ"ש להסתייע מדברי הכרו"פ שהשיג על הפר"ח שם ע"ש שלא מטעמו השיג עליו וכבר הארכתי בזה (לעיל סימן י"א) להוכיח דחתיכה ושינוי לא מקרי פירש כלל

ולפי מה שכתבתי יוצא לנו לדינא דלא מבעיא בפירש הרוב קודם שנודע התערובות דודאי אמרינן איסורא ברובא איתי' והרוב אסורים (ולענין המיעוט שנשאר יתבאר בסימנים שאח"ז בס"ד) אלא אפי' פירש הרוב לאחר שנודע האיסור אם פירש בבת אחת או בזה אחר זה קודם שנעשה בהם מעשה להיתר ג"כ אמרינן ברובא איתי' וגם המיעוט שנשאר ג"כ באיסורו עומד כמו שהוכחנו מהך דר' אושיעיא ומהא דנתבאר בסי' ק"א גבי חתיכה הראוי' להתכבד גבי נחתכו רובם דהנשארים הם אסורים משום דלא נעשה בהם מעשה להיתר ואיך יחזורו להיתר בלא שום שינוי ומכ"ש בפירש הרוב זה אחר זה דכבר היינו אומרים דכל מה שפירש מן הרוב וא"כ אדרבא החזקנו האיסור בקביעות הנשאר וא"כ מי התירם ואם פירשו הרוב בפ"ע והמיעוט בפני עצמו הוא תלוי בהך דינא דטבעת של כוכבי' ומזלות דפירשו ארבעים בפני עצמ' וס' בפני עצמו כמש"ל (סי' ל"ב) באריכות ובנתערב המיעוט במ"א יש בזה חילוק בין כוכבי' ומזלות לשאר איסור שאינו מתבטל כמו בחתיכה הראוי' להתכבד וכדומה וכמ"ש בשם הגר"א ז"ל

סימן לז

דין אם פירשו הרוב קודם שנודע האיסור אם המיעוט הנשאר מותר

אחר שביארנו בסימן הקודם דאם פירש הרוב קודם שנודע האיסור דאמרינן איסורא ברובא איתי' יתבאר לך דהמיעוט הנשאר תלוי במחלוקת שכתבנו (לעיל סימן ל"ה) אי אזלינן בכל האיסורים בתר ידיעה אי לא דלפי מה דמשמע מן הרא"ש נראה דמדאורייתא אזלינן בתר ידיעה בין לקולא בין לחומרא וא"כ עכשיו לאחר ידיעה יש לנו לדון היכון הוא האיסור בודאי דיש לומר דברובא איתי' אפילו לקולא דהא קודם הידיעה לא נעשה קבוע ולא היה שייך בי' לומר כל דפריש מרובא פריש ולא שייך לומר דהמיעוט הנשאר נשאר באיסורו וקביעותו כמקדם ואחר כותבי זאת מצאתי ראי' ברורה לחילוק זה ממה שנתבאר בדברי הרב בהג"ה (סימן ק"ז) בענין דגים וביצים שנתבשלו ונמצא דג טמא או ביצה שיש בה אפרוח וכתב שם דדעת הרא"ש דאמרינן איסורא ברובא איתי' ופי' הגר"א ז"ל בביאוריו שם דכוונתו דהמיעוט שנשאר בקדימה מוסר משום דבקערה איכא רובא לנגדם ואז אמרינן דהאיסור הוא תוך הרוב שנשאר בקערה ותמה ע"ז הגר"א שם דהא לא אמרינן איסורא ברובא איתי' כמ"ש גבי טבעת של כוכבים ומזלות דדוקא פירשו המ' למ"א מותר וכן בסי' ק"א בדין חתיכה הראוי' להתכבד שנחתכו ותירץ הגר"א בסי' ק"ז דשם מיירי קודם שנודע התערובות ואף דהמיעוט נשאר במקומו בקדירה מ"מ מקרי פירש כיון שלא נודע עדיין האיסור א"כ עדיין לא חל עליו שם קבוע וא"כ מוכח מזה דאפי' פירשו מעט מעט בזה אחר זה עד שנתקבלו לרוב מ"מ אמרינן דאיסורא ברובא איתי והמיעוט שנשאר מותר דהא שם סתם הרב את דינו אף אם עירה הדגים שבקדירה מעט מעט לתוך הקערה והטעם כמ"ש בסימנים הקודמים משום דקודם ידיעה לא שייך קבוע ופירש כלל: ועיקר הקביעות חל אחר הידיעה דאז יש לנו ספק אם הוא ברוב או במיעוט אמרינן דמסתמא הם ברוב

ובזה היה נלע"ד ליישב דברי הרשב"א דסותרים זה את זה דבתה"א כתב דאם פירש מיעוט בפ"ע והרוב בפני עצמו דהמיעוט בעצמו אסור אם לא בתערובות או בספק טריפה ובת"ה הקצר כתב דג"ה או שאר דבר איסור שנתערב אם פירשו שיו עשרים למ"א ושלשים למ"א השלשים אסורים והעשרים מותרים הרי דמתיר אפי' המיעוט בפ"ע אפי' בודאי איסור

ובספר בינת אדם עמד בזה ותירץ דבת"ה הקצר מיירי שפירש שלא בפנינו ע"ש ודבריו תמוהים דבפירוש נתבאר בדברי הרשב"א בתה"א. ובמש"ה שבדרך חלוקה לא שייך פירש וכמ"ש בבד"ה שם וכמש"ל (סימן ל"ב) באריכות דהרשב"א לא נחלק שם אלא משום דט"ס נמצא בדבריו שבתה"א אבל לפמ"ש א"ש דבתה"א מיירי שנשאר המיעוט בקביעות והיינו לאחר שנודע התערובות ולכך גם המיעוט שנשאר אסור אבל בקצר מיירי בפירש קודם שנודע האיסור דאז עדיין לא חל עליו שם קבוע כלל ולכן תלינן דאיסורא ברובא אית' והמיעוט הנשאר מותר

אך לפמש"ל (סי' ל"ה) בארוכה דאין זה ברור לדינא דנאמר דהכל תלוי בשעת ידיעה א"כ היה נראה דגם קודם שנודע התערובות אין להקל במיעוט הנשאר דלהקל לא אמרינן איסורא ברובא איתי' וכבר כתבנו שם בזה דאפי' הרוב יש להתיר לפי שיטה זאת אפי' חתיכה הראוי' להתכבד דאמרינן מרובא פריש ולפי הנראה מדברי הרב בהג"ה שפסק לדינא כדעת הרא"ש להתיר הביצים בכל ענין א"כ נראה דס"ל כדעת הרא"ש דאזלינן בתר שעת ידיעה בכל ענין (ועיין בסי' צ"ט סעיף ה' בהג"ה) וי"א דאפי' במקום דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה כו' וכתב דלא נהגו כן ושם טעמו של או"ה דס"ל דאזלינן בתר שעת ידיעה ומשמע דהרב לא ס"ל כוותי' וצ"ל דאין לדמות הדינים להדדי ע"ש בביאורי הגר"א (ס"ק י"א)

סימן לח

דין פירש הרוב במ"א אחר שנודע התערובות

כבר כתבנו (סימן ל"ו) באריכות דמלשון רש"י בזבחים משמע דאף לאחר שנודע התערובות נ"ב אסור אם פירש הרוב אפי' פ' שלא בפנינו ואפי' פירש בזה אחר זה אחד אחד עד שנתקבצו רוב במקום אח' גם כן אמרינן איסורא ברובא איתי' והא דקאמר בש"ס וכי מגיסא אסירא היינו דוקא אחר ששחט וקיבל במזרק את הדם והיינו מטעם שכבר נעשה בהם מעשה הקרבה לא רצו חכמים להחמיר כיון דמדאורייתא אורייתא בטיל ברובא ומשמע שם מלשון רש"י דאפי' הלקיחה מן הקבוע היה בזה אחד זה ומ"ש שם ובד"ה ובב"א מי משכחת לה וז"ל בשלם זריקה והקטרה איכא למימר בב"א אבל לקיחה כיון דכבשינהו וניידי כלום אפשר לצמצם לקוחות וכו' משמע דמפרש דא"א להיות השחיטה בב"א כיון דהלקיחה א"א לצמצם מדנקט בלשונו זריקה והקטרה ושם בד"ה ומשני כו' כתב גם כן וכיון דרובא כי הדדי נכסי כו' משמע דכיון דבשחיטה הוה כי הדדי חוזר הדבר לקביעותו