בית יצחק - קבוע ספיקות לה

והי' נראה דבר חדש לחלק בזה והיא דעיקר הדבר תלוי בשעה שנעשה ונתחדש האיסור דאם נפרש מן הקביעות אחר שנעשה אסורו בתערובות אז אמרינן מרובא פריש ולא נקרא שם איסור הראשון עליו וא"כ היאך יחול עליו איסור מחדש אף שאח"כ נתפזרו לכמה חנויות ואז נעשו קבוע בחנויות משא"כ כשהיה עדיין באור לא היה עליהם שם איסור ונעשה האיסור אחר שנתפזרו לכמה חנויות ונעשה קבוע בתערובות חנויות למ"ד דהוי קבוע אסורים כולם ד"מ שהיה כאן ט' ציבורין של מצה ואח' של חמץ ביניהם ונתערבו יחד וקודם שחל איסור ר חמץ לקחום אחד אחד איש איש לביתו ונעשה קבוע בעשרה בתים ואז כשבא זמן חיוב בדיקה מחויבים כל אחד לבדוק את ביתו וכן כשבא זמן איסור אכילת חמץ אסור כל אחד לאכול אפילו למ"ד דחמץ בטל יבש ביבש ואפילו לא היו חתיכות ראויות להתכבד דהא ודאי שכ"ז שלא היה זמן איסור לא הי' שייך בהם ביטול כמ"ש במ"א באריכות דהיתר בהיתר לא בטל וא"כ אפילו נאמר דהידיעה לא מעלה ולא מוריד מ"מ ש"ה דס"ל דאף קודם ידיעה שייך בהם ביטול משא"כ כ כאן וא"כ העיקר אזיל בתר שעת איסור ואז הם בקבוע למ"ד תערובות חנויות הוי קבוע אך בחמץ אפשר לומר כיון דחמץ שמו עליו דהא כמה פוסקים מחמירים בחמץ לענין נותן טעם בר נ"ט וכדומה אפי' קודם זמן איסורו אפשר דגם לענין ביטול שייך בהם קודם זמן איסורו ולמעשה צריך עיון בכל זה

סימן לו

דין אם נמכר לאגם אחר בזה אחר זה עג שהיה הרוב אצלו

ולפי מה שכתבתי יש לחקור אם לקח קודם שנודע האיסור מן התערובות חתיכה אחת ואח"כ עוד הרבה בזה אחר זה עד שהי' רוב אצלו מן החתיכות דלכאורה יש לומר כיון שכל אחד שלקח היה מותר מטעם דמרובא פריש א"כ כל אחד שם היתר עליו ושוב אינו חוזר לאיסורו ואמרינן על כל אחד דהאיסור נשאר באחרונה אצל המוכר אך לפמ"ש בסימן הקודם לפי אותם הסוברים דעיקר הוא דאזלינן בתר שעת ידיעה כמ"ש באריכות בדברי הרא"ש א"כ כיון שבשעת ידיעה נתקבלו אצלו לרוב א"כ א"א לומר דמרובא פריש וכן היה נ"ל מדברי תשובת גאוני בתראי בתשובה אחרת שכתב שם וז"ל אבל כשפירש הכל ממנ"פ שרי כל מה שנלקח קודם דמה שלקח בעוד שהיה ברוב כאן אמרינן דאיסורא ברובא איתיא ובטל ברוב ועל מה שנלקח באחרונה בעוד שלא היה רוב כאן אמרינן דאיסורא היה פריש מקודם בהרוב עכ"ל אכן מתשובה אחרת שם (סימן ואו) משמע דנסתפק שם ואפילו בנלקח הרוב בבת אחת ואפילו קודם שנודע הטריפות גם כן יש סברא לומר דאמרינן דאיסורא לאו ברובא איתיא ואפי' לקחם אדם אחד כ"נ למעיין שם ורק דלבסוף מסיק שם דאסור ומשמע שם דדוקא באם נלקחו בזה אחר זה ודאי אמרינן דכל אחד לקח משל היתר

ושוב ראיתי בבינת אדם (סימן ל"ב) שכתב בפשיטות דאפי' לקח רוב בבת אחת ואפילו קודם שנודע הספק אמרינן ג"כ דאיסור נשאר אצל המוכר וזה תימא לפע"ד לפמ"ש שם בעצמו דקודם שנודע הטריפות לא שייך בי' ביטול וא"כ כיון שעכשיו בשעת הידיעה יש אצל הקונה הרוב

ואחר העיון ראיתי שכל הראיות שכתב שם יש לדחותם ובתחילה נסתור ראיותיו ואח"כ נבוא לה להוכיח מה שנראה להיפוך והוא שמ"ש להוכיח מלשון רשב"א הובא בש"ע (סעיף ה') מי שלקח בשר כו' כל מה שלקחו קודם שנמצאת כו' ודאי דאין משם ראוי כלל ל דקאי על לוקחין הרבה והכי דייק לישנא דלקחו והיינו כל אחד לקח מיעוט ולכן אמרינן בכל אחד כל דפריש מרובא פריש ובאמת אם נתחלקו לכמה בני אדם קודם הידיעה למאן דאזיל בתר שעת ידיעה והרשב"א אפשר דס"ל דלא הוי קבוע כלל ומיירי כאן בהיו חתיכות שאינן ראויות להתכבד דאלו היו ראויים להתכבד א"כ אם נאמר דלא הוי קבוע עכ"פ לא גרע מתערובות חתיכות וכ"כ בפר"מ (שפ"ד ס"ק כ"ט) או אפשר דהרשב"א ס"ל דלא אזלינן בתר שעת ידיעה וס"ל דגם קודם ידיעה שייך ביטול וכמ"ש בסי' הקדום באריכות ומ"ש שם בפרק התערובות וכי מגיסא אסירא ומשני שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת כו' משמע דבזה אחר זה שוב אין מצטרפים ליסור אף שבעת הקרבה נעשה רוב במ"א מ"מ ש"ה דהפרישה היתה לאחר שנודע האיסור דהיה שייך בהם ביטול משא"כ קודם ידיעה למאן דש"ל דהכל הולך בתר שעת ידיעה כמ"ש

גם מה שהביא שם ראי' מהא דאיתא בברייתא גבי ט' חנויות ובנמצא הלך אחר הרוב דמשמע אפילו בנמצא רוב בשר של החנויות גם זה אינו אלא לשיטתו דס"ל דאזלינן בתר רוב בשר שבחנויות אבל לפמ"ש למעלה העיקר דאזלינן בתר רוב חנויות ודאי דאין ראייתו כלום ואפילו לשיטתו ג"כ אינו ראי' דיש לומר דלכך שינה הברייתא ונקט הלך אחר הרוב ולא נקט סתם ובנמצא מותר כמו שעמדו בזה האחרונים וכמ"ש ג"כ למעלה והיינו דאתי לאשמועינן דדוקא היכא דשייך לומר דפריש מרובא מותר ולא כשפירש הרוב בבת אחת וזהו שאמרו אחר הרוב ומ"ש שם עוד להוכיח מהרשב"א ותשובות הרא"ש דלא גרסי שם בפרק התערובות הא דשמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת אלא מיד חוזר הקושיא שבש"ס וכי מגיסא אסירא הם גורסים אמר רבא גזירה שמא יבואו עשרה כהנים ויקחו מן הקבוע לא הבנתי דבריו דא"כ למה נקט רבא דוקא שמא יבואו עשרה כהנים ואפילו בכהן א' נמי נגזור שמא יקח מן הקבוע דהא הרשב"א גופיא כתב בכמה דו דוכתין דגזרינן שמא יקח מן הקבוע ולכך ג"כ ס"ל להרא"ש וסייעתי' והרא"ש הוסיף עוד לומר דאפילו פירש המיעוט שלא בפנינו ג"כ גזרינן שמא יקח מן הקבוע ואם נאמר דהם גורסים כן בש"ס א"כ מנין להם דגזרינן במיעוט גזירה זאת ובפרט דהוי גזירה לגזירה דאפילו אם יקח מן הקבוע אין כאן איסור דאורייתא דמן התורה כל דבר חשוב בטל ברוב דילמא דוקא ברוב גזרינן שמא יקח הרוב בב"א ויהי' אסור מן הדין ואף דגם בזה הוי גזירה לגזירה מ"מ החמירו יותר בלקח רוב בב"א דהוי כאלו ידוע שם האיסור אלא ודאי נראה דהם גורסים בש"ס כמו גירסא שלנו וכמ"ש הרשב"א שם בשער הראשון להדיא אמר רבא גזירה שמא יקח מן הקבוע והא דתמה בב"א על מאי דקאמר בש"ס גזירה שמא יביאו עשרה כהנים בבת אחת והא כבר אמר ונכבשינהו ופי' הרשב"א שמכניסם למקום צר והם נדים משם מעצמם וא"כ כבר הותרו ונשאר הקושיא וכי מגיסא אסירא

ולענ"ד אין זה קושיא כלל וה"פ דס"ש התם דבתחילה אמר שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקריבו ר"ל אף דבשעת שחיטה וזריקה לקחו בזה אחר זה וכל אחד שלקח אמרינן דמרובא פריש מ"מ כאן שנתקבלו אח"כ בשעת הקרבה ביחד אמרינן דאיסורא ברובא איתא ופרש"י שם ולכך פריך שפיר וכי מגיסא אסירא ר"ל כיון שבעת שלקח כל אחד ואחד בהיתר לקח ובשעת שחיטה וזריקה היו כל אחד היתר דעדיין לא נחית הש"ס להך גזירה דשמא יקח מן הקבוע א"כ אף שאח"כ נתקבלו רוב ביחד אין חוזרים לאיסורם כיון דמדאורייתא בע"ח בטלים ברוב לכך אין שייך לגזור אחר שחיטה וזריקה לומר דלא בטלו כל שנעשה בהך מעשה הקרבה והוא גנאי למזבח לומר דעשו עבודת הדם בפסול ולכן אמר שמא יבואו עשרה כהנים ויקחו בבת אחת דאז יהי' הרוב במ"א ואמרינן ברובא איתא ועוד דהא שם מיירי אחר שנודע האיסור א"כ שפיר שייך ביטול ושייך ג"כ לומר כל דפריש מרובא פריש אף שהרוב פירש בבת אחת משא"כ בלא נודע הטריפות למאן דס"ל דאזלינן בתר ידיע ודאי דלא שייך לומר מרובא פריש וכמ"ש

אמנם מלשון רש"י נראה לכאורה דהוא ס"ל דאפי' אחר שנודע התערובות אם פירש הרוב בבת אחת אמרינן איסורא ברובא איתא דבד"ה א"ר גזירה שמא יבאו עשרה כהנים כו' וז"ל קס"ד השתא דחייש לשמא כו' דבשלמא כי משיך חד בחד כו' אבל השתא דקרבי כי הדדי כו' ובד"ה אלא מעתה כ' וכי מאחר שמשכו אחד אחד ושחטן וקיבל דמם כו' משמע דוקא כיון שכבר נעשה מעשה בכל א' בעת שלא היה רוב פריך דכי מגיסא אסירא וכן במה דמשני התם שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת כו' וכיון דרובא נכסי כי הדדי כו' מכל המקומות האלו מוכח דהוא ס"ל דאמרינן איסורא ברובא איתא כל שנתקבצו קודם השחיטה אף דכבר נתבטל מהם שם קבוע אחר שנתפזרו וניידי כולם וכמו שנבאר בסי' שאח"ז. וכיון שמדברי רש"י מוכח דאפי' לאחר שנודע התערובות אמרינן ברובא איתא א"כ מנין לנו לחלק כ"כ ולעשות פלוגתא רחוקה בין הפוסקים לומר דהרשב"א והתוס' והרא"ש יהיו סוברים דאפי' קודם שנודע התערובות יהי' הרוב ג"כ מותר

ומ"ש והביא ראיה מלשון תשובת הרא"ש ומלשון התוס' ר"פ התערובות דכתב דיש לחלק בין חולין לקדשים דבקדשים יש לגזור שמא יבואו עשרה כהנים ויקחו בבת אחת משא"כ בחולין גם כן אינו ראי' לפענ"ד דהם נקטו לישנא דס"ד דהש"ס וכתבו ע"ז דיש לחלק וכן למסקנא דהש"ס ש דהטעם משום שמא יקח מן הקבוע ג"כ יש לחלק והיינו משום חביבות קדשים חיישינן שמא יבואו ליטול בבת אחת או שיטול בעצמו מן הקבוע מה שאין שייך לגזור כן בחולין וגם כתבתי למעלה דלשון התוס' שכתב שמא יבואו עשרה כהנים ויקחו מן הקבוע כוונתם לכלול בקצרה ב' תירוצים של הש"ס מאי דקס"ד ומאי דנשאר במסקנא ר"ל דלב' התירוצים אלו יש לחלק בין קדשים לחולין וכן מצינו בכ"מ ופוסקים עצמו מספר ומ"ש שם לדחוק בדברי רש"י אין הכרח להמציא חילוקים שונים אשר לא נמצאו לא בש"ס ולא בפוסקים ראשונים

גם מ"ש שם לחלק בין פירשו מועטים למ"א ורוב למ"א דאז אמרינן איסורא ברובא איתא משא"כ בנשאר המיעוט בקביעות ובזה ישב שם השגת הראב"ד על הרמב"ם דפסק בפירשו ארבעים למקום אחר וס' למקום אח' דהארבעים אין אוסרים כרב בש"ס והוא דלא כר' דס"ל דלא אמרינן איסורא ברובא איתי' יעו"ש דבריו בזה דחוקים ועיין בביאורי הגר"א (שם ס"ק י"א) דהאריך וכתב ליישב באופן אחר משום