בית יצחק - קבוע ספיקות לד

דמייא היינו אם כל חנות דומה לחבירו אבל כאן שיש באותו חנות שלקח ממנו רוב כשר דאם היה האיסור שם כבר נתבטל ברוב מן התורה ודאי דתולין דשם האיסור ואין כאן קבוע כלל: ואף דנתבאר למעלה דבקבוע דחנויות אין הולכין בתר רוב בשר אלא בתר רוב החנויות והיינו דוקא באם אינו ידוע מאיזה חנות לקח וכל חנות מספקת בשר לכל בני העיר ואמרינן דהלוקחים הולכים בשוה לכל החנויות ואזלינן בתר רוב הלוקחין משא"כ בנד"ד כיון שידוע מאיזה חנות לקח הבשר ושם יש רוב נגד מה שלקח ודאי די"ל דשם נשאר האיסור דהא בכל מילי אזלינן בתר רובא דהוא מדאורייתא מקרא דאחרי רבים להטות משא"כ אם כל חנות בפ"ע והיא של אדם אחר ואח"כ נמצא טריפה למאן דס"ל דהוה קבוע לא שייך לומר על כל. אחד שהטריפה איננה אצלו אלא ברוב חנויות האחרים כיון דלא שייך בהם ביטול לאותו מ"ד כמ"ש למעלה ואין מצטרף אחד לחבירו להיות רוב לתלות האיסור בהם ואף שהמחבר בסעיף ואו כתב בסתם דמה שלוקחין ממקולין קודם שנודע התערובות מותר משמע דמותר הכל אף שנלקחו לכמה בני אדם מכל מקום סתמו כפירשו דמי דהא לפ"ד הסוברים דתערובו' חנויות הוה קבוע דאורייתא או מדרבנן א"כ עכשיו בשעה שנודע הטריפות הם בכמה חנויות ומה בין תערובות חנויות המוכרים או הלוקחים וכי הפרש יש בין חנות לבית אע"כ דכוונת הרשב"א בזה בנשאר הרוב אצל המוכר דאמרינן אסורא ברובא איתי' וא"כ לפ"ז אף אם היה הלוקח אדם אחד כל שנשאר מיעוט אצל המוכר כיון שאין שם רוב ואדרבא יש לומר דכיון דהרוב אצל הלוקח אמרינן איסורא ברוב' איתי' ואין לומר דאוקמי' אחזקת מארי קמא דהא רובא עדיף מחזקה כן היה נראה לכאורה

אמנם בתשובת גאוני בתראי (סימן י"ז) מבואר להיפוך דאפי' נמכר הכל ג"כ מותר כל שלקחו קודם שנודע הטריפות על כולם אמרינן דמרובא פריש וכ"כ שם בשם ספר אפי רברבי והב"ח ומשמע אפי' נמכר הרוב לאדם אחד ג"כ מותר שלו ואמרינן דנשאר האיסור במועט אצל המוכר ואפילו אם נאמר דהוא מיירי בנמכר לכמה בני אדם גם כן קשה למ"ד דתערובות חנויות מקרי קבוע ובשלמא אם היינו אומרים דביטול איסורים שייך ג"כ קודם ידיעה הוה א"ש דכבר נתבטל ברוב ואמרינן מרובא פריש ובאמת יש בזה מחלוקת בין הפוסקים כמ"ש בבינת אדם שהש"ך והפר"ח סוברים דמדאורייתא לא שייך ביטול ובשם או"ה כתבו דהוי רק מדרבנן והמנ"י כתב גם כן דמדברי הרא"ש פג"ה משמע ג"כ דהוא מדרבנן ואין בידי ספר מנ"י עצמו אבל לענ"ד נראה מדברי הרא"ש שם להיפוך דמדאוריית' אזלינן בתר ידיעה שהביא שם ראי' מהא דאיתא פרק טבול יום (זבחים דף ק"ב ע"ב) במשנה דמימי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה דקאמר שם דנמצא טריפה בבני מעיים הדם מרצה על העור והיינו מטעמא דלא נודע פסולם עד אחר זריקה כדאיתא שם והרא"ש דימה שם בין לענין איסור בין לענין היתר בשניהם הדין שוה דאזלינן בתר ידיעה וא"כ מוכח משם להיפוך

(והנה באמת דברי הרא"ש לשם צ"ע דמביא ראי' משם דבכל דבר אזלינן בתר שעת ידיעה דלדידן אין זה ברור לדינא דבסוגיא דשם איתא דאלו דברי ר"ע אבל רבנן פליגי עליה וסוברים דאף בנמצא טריפה בבני מעיים אעפ"כ יצא העור לבית השריפה ואיתא שם דהלכה כחכמים וא"כ לדברי חכמים לא אזלינן בתר שעת ידיעה כלל אלא כיון שאח"כ נתגלה דהיתה טריפה מקודם שחיטה לא התירה זריקה את העור ועיין ברמב"ם (פ"ג מהלכות בכורות הלכה יו"ד) שפסק שם לחלק בין תמים לבעל מום דבבעל מום העור מותר ותמים אסורה ותצא לבית השריפה ועיין בכ"מ שם דאזיל לשיטתי' בפי' המשנה דר"ע וחכמים לא פליגי כלל דר"ע מיירי בבעל מום וחכמים בתמים ולענ"ד הדברים מתמיהם דא"כ מאי קאמר ר"ע במשנה על דברי ר"ח סגן הכהנים מדבריהם למדנו שהמפשיט את הבכור דמשמע דדין זה נלמד משם וא"כ חכמים דקאמרי שם אין לא ראינו ראי' אין הכרח לדין זה ומשמע ג"כ להדיא דחכמים אר"ע קיימי דנזכרו דבריהם אחר דברי ר"ע ומוכח דאף בבעל, מום אמרי דהעור בקבורה ועיין בכ"מ שם ואין כאן מקומו ע"כ הג"ה)

ולענ"ד הדבר מוכרח מצ"ע דאל"כ לפי אותם הסוברים דתערובות לא מקרי קבוע אפילו מדרבנן ולפי סברת התוס' בנזיר בהאומר לשלוחו צא וקדש לי דכתבו דהוא רק מקנסא אף דבגברי לא שייך ביטול כלל דכל אשה היא בפ"ע ודמיא לחתיכה ש"א אצל בעה"ב א' והב' באחר ואעפ"כ ס"ל דאמרינן דעל כל אחד אומר דהוא מרובא דהיתירא וא"כ אם שחט אחד שתי בהמות ונמצא אחת טריפה וא"י באיזה מהם נאמר דכל אחד בטל ברוב בהמות דעלמא שכולם הם כמעורבי' ועל כל אחד נאמר דמרובא פריש כאלו הם מעורב' עתה אע"כ כיון דבעת הידיעה אין הספק כי אם בשנים אלו אין השאר מצטרפים אך אין זה מוכרח דש"ה כיון דאין הספק כי אם בשנים אלו הוי כאלו חזר והוכר האיסור דאין מועיל ביטול

והנה בסוגיא דר"פ התערובות (דף ע"ב ע"א) פריך שם נבטלו ברובא לפי שיטת הרב המורה בב"א קשה מאי פריך דילמא מיירי שלא היו בתערובות המ"א אלא כל א' הי' במקום מיוחד ונקרא תערובות מאחר שאין ידוע מי הוא האיסור ואחד בעלי' ואחד בבית אין מצטרפין ולכך שפיר אין להם ביטול אע"כ דודאי מצרף

אמנם בלא"ה לפ"ז יקשה למאן דס"ל דתערובות חנויות מקרי קבוע וכ"ש למאן דס"ל דמקרי קבוע דאורייתא א"כ יקשה ואף למאי שכתבנו למעלה דקבוע דחנויות לא הו' כי אם משל אנשים הרבה שכל אחד חנותו מיוחדת לו דאז נקרא קבוע משא"כ אם הם של איש אחד מ"מ קשה לוקמי' מתני' בהכי דנתערבו בזבחים שכל אחד היה לו זבח מיוחד ונמצא ביניהם א' אסורה היינו שור הנסקל וכדומה וא"י בשל מי ואף דבש"ס שם (דף ע"ד ע"ב) פריך האי טריפה דאערב ה"ד כו' ומשני דנתערב דרוסת הזאב בנקובת הקוץ או דאיערב בנפולה וא"כ ע"כ צ"ל דהיה כל הבהמה בתערובות בקיבוץ אחד דאל"כ היאך שייך תערובות דהא כל אחד יודע אם נדרסה בהמתו או לא דאל"כ מנא יוודע אח"כ וא"כ פריך שפיר מ"מ עדין אינו מיושב דהי' יכול לתרץ דמיירי שתחילה היה כל הבהמות אצל אדם אחד ושם נדרסה אחת מהם או היתה נפולה ושוב מכרם א' א' לכמה בני אדם והוקדשם הלוקחים לקרבנות ואח"כ נזכר המוכר שאחת מהם טריפה וא"י למי מכר הטריפה דכיון דאזלינן בתר שעת ידיעה הרי עכשיו הי' קבועים בחנויות ואין להם ביטול: וכן י"ל על כל התערובות שנזכרים במשנה אע"כ דס"ל דלא אזלינן בתר שעת ידיעה וכיון שתחילה היו בתערובות והי' להם ביטול כבר הותרו

ואפשר דס"ל באמת כדעת הרמב"ם הבאתיו למעלה בהג"ה דפסק כחכמים דפליגי שם על ר"ע בענין נמצא טריפה בבני מעים לאחר זריקה כמ"ש ולכך א"ש דהב"ח שכתב בתשובת גאוני בתראי בשמו דמתיר אפילו נלקחו רוב החתיכות קודם שנודע ג"כ תלינן דאיסור נשאר במיעוט משום דהב"ח אזיל לשיטתו דס"ל דתערובות חנויות מקרי קבוע מדאורייתא א"כ ע"כ צ"ל בש"ס דזבחים דלא אזלינן בתר שעת ידיעה מה שא"כ לשיטת הפוסקים הסוברים דתערובות חנויות לא מקרי קבוע כלל א"כ א"ש קושיית הש"ס ולבטלו ברובא אפי' של הרבה בני אדם וא"כ שפיר י"ל דאזלינן בתר שעת ידיעה וא"כ יהי' מוכח מכאן דהרא"ש דס"ל דאזלינן בתר שעת ידיעה ס"ל תערובות חנויות לא מקרי קבוע כלל ודלא כמו שהבינו הב"ח ושאר אחרונים בדבריו ודברי הטור מ"ש בשם אביו הרא"ש בחתיכה שאינה ראוי' להתכבד שנלקחו ממקולין מדינא אסור כבר האריכו בזה האחרונים לתרץ בענין אחר עיין ט"ז (ס"ק ה') ויתבאר לקמן בס"ד

ומ"מ עדיין קשה למאן דס"ל תערובות חנויות לא מקרי קבוע מאי פריך שם ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש כו' דהא זה לא שייך אלא אם היו מעורבים התערובות כולם במ"א ואם כבש אותם שיתפזרו אנה ואנה ולא נשאר הקביעות במ"א אבל אם נפרש דהתערובות היה שכל בהמה היתה אצל איש אחר ובמ"א וא"כ נשאר הקביעות במקומו והוי כלוקח מקבוע וע"כ צ"ל דכיון דמתני' סתמא קתני כל הזבחים שנתערבו דמשמע שהיו במ"א וא"כ שפיר פריך וערש"י שם בד"ה ופרכינן נמשוך שכ' דימשיך אחד א' מן העדר משמע דמפרש ג"כ דמיירי שהי' בתוך עדר אחד בקיבוץ יחד אך גם זה יש לדחות די"ל דהש"ס דמקשה ונכבשינהו אין רצונם כל העדר יחד אלא ר"ל דכל אחד שיש לו זבח יראה להפרישו שלא בפנינו שיהי' נקרא פירש מן הקבוע שלא בפנינו ואז אפי' יהי' נשאר הקביעות במקומו ג"כ יהי' מותר וא"כ מה שכתבנו למעלה (סימן ט' באריכות דפירש מן הקבוע לא הוי כי אם כשבמקום שפירש ונמצא שם לא נודע מאיזה מקום בא אם מחנות זה או מאחרת יהי' מוכח מכאן דאינו כן אך הרשב"א נראה דמפרש אי קושיית הש"ס בפשיטות דהיינו שיכבוש כל העדר ביחד דדייק כנה דנתפזרו כולם אנה ואנה אפי' בפנינו חשוב כפירש שלא בפנינו ואפשר לומר דהרשב"א ס"ל באמת דתערובות חנויות לא מקרי קבוע כלל ואפי' מדרבנן וא"כ צ"ל ע"כ דהמתני' מיירי שהי' בקיבוץ אחד וא"כ כיון דמקשה נכבשינהו כו' מיירי ג"כ דכובש כולם ולכן מפרש דמיירי בנתפזרו כולם דבטל מהם שם קבוע

היוצא לנו מזה לפ"ד הרא"ש פג"ה דמשמע דאזלינן בכל דבר בתר שעת הידוע ומשמע בין לקולא בין לחומרא בדאורייתא דא"כ אם היו כאן ג' חתיכות א' איסור וב' היתר ונפרשו שנים מהם לבד וא' נשאר אצל המוכר ודאי דאמרינן איסורא ברובא איתא למאן דס"ל דתערובות חנויות מקרי קבוע ואין מצטרפין לביטול וא"כ הב' חתיכות אסורים מדינא ואפשר דאף מדאורייתא אסורים אם נאמר דהוי קבוע מדאורייתא והמיעוט מותר ודלא כדמשמע מתשובת גאוני בתראי אכן אם נאמר דלא אזלינן בתר שעת ידיעה כמ"ש כיון שכבר בטלו בתחילה והיו בתערובות שוב כשנמכרו הרוב לאדם אחד אף בחתיכות הראויות להתכבד כל שנמכרו קודם שנודע האיסור דמקרי פירש שלא בפנינו מותר אפילו הרוב אצל אדם אחד והנשאר אצל המוכר אפי' הם המיעוט אסורים גם כן: