בית יצחק - קבוע ספיקות לג

עובדי כוכבים שפיר נקרא שנולד הספק במקום הקביעות ואין הדבר תלוי בחילוק רשות מוכר או קונה וכן משמע מלשון נמצא דאמר שם גבי ט' חנויות דלשון מציאה משמע שנמצא במקום שאין דרכו להיות בתחילה ונתייאשו בעליו ממנו מחמת שאינו עוד במקום שהיה מונח בתחיל' וכן נראה דפירש לא מקרי שיצא מרשות מוכר לרשות לוקח ולא בקנין רשויות תליא מילתא תדע דגבי ט' ציבורין של מצה דפ"ק דפסחים דקאמר שם פירש אחד מהם ואתא עכבר ושקל משמע דרק פירש ממקום תערובותו לבד דהא שם לא עסיק במוכר ולוקח כמו במקולין אלא עיקר פירש היינו שנפרש למקום שלא היה שם תחילה דרכו להיות ויחד בתערובות עם הרוב כמ"ש

סימן לה

דין אם אחד בבית ואחד בעלי' אם הם מצטרפי' לביטול ברוב

בספר בינת אדם (סימן ד') העלה שם בארוכה דאם חתיכה אחת מונחת בעלי' וב' בבית אינם מצטרפים להיות שייך בהם ביטול ולכך העלה דאם נפרש אחד לעלי' קודם שנודע התערובות ואח"כ נודע אז הב' חתיכות הנשארים בבית אסורים אפילו אין ראוים להתכבד אבל החתיכה שבעלי' מותרת דאף דלא שייך בזה ביטול מכל מקום אמרינן כל דפריש מרובא פריש והאיסור הוא ברוב וא"כ אם היה הרבה חתיכות הב' אחרונות לא שייך בהם ביטול ולא כל דפריש וא"כ אם נמכר הכל ולא ידעינן מי לקח הב' אחרונים חוזר הכל להיות קבוע כמ"ש שם (סי' ד' ה' ו') והאריך שם בזה להשיג על הפר"מ שכתב א' בבית ואח' בעלי' מצטרפין: ומזה העלה ג"כ דהעיקר כדעת הב"ח דתערובות חנויות הוה קבוע דאורייתא ולבבי לא כן ידמה ולפענ"ד העיקר כדעת הפר"מ כמו שנבאר וכל ראיותיו יש לדחותם ותחילה נביא לראי' להיפך והוא דבאמת כל שהם ברשות אדם אחד אפילו הם מחולקים בכמה חדרים ומחיצות מקרי תערובות ובטל ברוב מדאורייתא וגם מדרבנן בחתיכה שאינה ראוי' להתכבד דהא עיקר טעמא דיבש ביבש בטל ברוב הוא נלמד מקרא דאחרי רבים להטות

ולכאורה אינו מובן האיך למדו מכאן חז"ל דבטל האיסור ברוב דכאן יש איסור ידוע רק שהוא מעורב וקרא דאחרי רבים להטות מיירי בסנהדרין שרוב מזכין בזה אמרינן דבטל דעת המועטים נגד המרובים דמסתמא האמת כפי דעת הרוב ודעת היחיד לאו כלום הוא משא"כ באיסור ידוע שנתערב וראיתי שהרגיש בזה הפר"מ בפתיחה לה' תערובות ולענ"ד נראה דהנה אם אוכל כל חתיכה בפ"ע ודאי דא"ש דעל כל חתיכה שאוכל אני אומר שהוא מן הרוב מסתמא ובזה דמיא ממש לסנהדרין כל שאין אוכל בבת אחת ולכך אסור באמת לאכול כולם בבת אחת דהא עכשיו יש כאן ודאי איסור ואינו דומה לסנהדרין וא"כ לפי שיטתם ודאי דאין חילוק בין אם הם כולם במ"א או בהרבה מקומות דעכ"פ על כל אחד אני אומר הוא מן הרוב וזה ברור

אכן אף לפי שיטת הרא"ש דס"ל דמותר לאכול כולם בבת אחת מטעם דהיתר נהפך לאיסור כמו שהאריך בזה בפג"ה ג"כ אין זה קושיא דכך הלימוד מסנהדרין דכמו ששם עיקר הוא הרוב ובטל דעת החולקים אף דאפשר דהאמת אתו וכולם טועים בדין מ"מ כך גזירת הכתוב דבטל דעת היחיד נגד המרובים כמו כן כל שיש רוב היתר נקרא על שם היתר ובטל האיסור ברוב וכאלו לא ניכר ואינו בעולם כיון דאין טעמו נרגש כגון במין במינו בלח או בשאינו מינו ביבש דהתורה אסרה אותו כשהוא מופרד בפ"ע ואז שמו עליו משא"כ במעורב ברוב שאין ניכר שמו ונקרא הכל ע"ש היתר ולכך גם לפי שיטתו אף דהם מחולקים בכמה מקומות כיון שאין ההיתר ניכר בפ"ע וכל א' אומר דהוא מן הרוב ג"כ אמרינן דבטל דעת היחיד כמו כאן דהאיסור אין שמו עליו כלל כל שנכנס בספק עם רוב אחרים וזה ברור ואדרבא לפע"ד בזה יותר מסתבר לומר דכל א' הוא מן הרוב כמו בסנהדרין אף דלא שייך בהם ביטול מ"מ אמרינן דבטל דעת היחיד כמו כן כאן דהאיסור אין שמו עליו כלל כמ"ש

ועתה אראה להשיב ידי על הראיות שהביא הרב בעל בינת אדם ונראה דכולם סתורים בראש מה שהביא ראי' מפ"ט דתרומות מאה לגימן של חולין ואחד של תרומה בדבר שאין זרעו כלה כולם אסורים ויהיב הרמב"ם טעם לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין ומ"ש מאה בדרבנן מרובה דאורייתא אומר אני שאני ושאני דהא הטעם דתרומה בטילה בק"א הוא מדרבנן ואסמכוהו למלתייהו אקרא דאתי מקדשו ממנו כו' דשיעורו בתרומות מעשר ושם תלוי במה שהוא מעורב דהא לאו מטעם רובא אתינן עלה דהא לא מהני רובא רק שיתבטל דוקא במאה וכל שאינו עתיד להתערב וניכר בפ"ע היאך שייך לומר שיצטרף לחשבון משא"כ במה שבטל ברוב דהטעם הוא דכל א' אני אומר שהוא מן הרוב או שאין שמו עליו כמ"ש א"כ מה בכך שאינם מעורבים הא כיון שהוא נכנס בספק גם עליו שייך לומר דהוא מן הרוב והוא הטעם בכל דבר שביטולו תלוי בששים או בשיעור אחר צריך דוקא להיות מעורב ולכן לא הקילו כי אם באיסור דרבנן וכדומה דשם לאו מטעם רובא אתינן עלה וכן מבואר בסי' צ"ב ובכ"מ דמין בשאינו מינו בלח דצריך ס' מדאורייתא אין כל הנכנס בספק מסייע לבטל ועיין מ"ש הש"ך (סי' ק"ה ס"ק למד) והפר"ח (סי' קי"א ס"ק ט"ו) והפר"ת (סי' צ"ב ס"ק זיין) שכתבו כולם דבאיסור תורה אין כל הנכנס בספק מסייע לבטל

ולענ"ד יש לחלק בין אינו מינו בלח דצריך ס' משום דנרגש הטעם דבזה אין מצטרפים משא"כ ביבש ביבש אפי' חד בחד מצטרף ג"כ חתיכה הב' הנכנס בספק אף באיסור תורה ובזה מיושב דברי הש"ך דלא יהיו סותרים מ"ש (סי' צ"ב וסי' ק"ה) דבאיסור תורה אין כל הנכנס בספק מצטרף והוא עצמו (סי' קי"א ס"ק ט"ז) כתב דגם באיסור תורה מצטרף ועיין בפר"מ בשפ"ד שם (ולפמ"ש לא קשה דשם (בסימן קי"א) מיירי במין במינו דאין תלוי בנתינת טעם ומה שתמה בב"א וכי חמור יותר דבר שתלוי בס' מדרבנן מרובא דאורייתא ק"ו פריכא הוא דטעם גדול יש בדבר כמ"ש דכל דבר שאינו תלוי בנתינת טעם ותלוי ברוב אינו צריך להיות מעורב אלא שאנו אומרים על כל אחד שהוא מן הרוב כמ"ש ובזה נדחו כל ראיות הב"א למעיין שם

ומ"ש שם דאף מאן דסובר דתערובות חניות הוא מדרבנן מ"מ ביטול לא שייך בי' אלא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש לא הבנתי דברים אלו לפמ"ש דבכל דבר שאין שייך בו ביטול מקרי קבוע דלכך נתנו חכמים שם קבוע לכל דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו והוה דומיא דקבוע דחנויות בניכר האיסור במקומו דלא שייך בו ג"כ ביטול וא"כ היה לנו לומר דמקרי קבוע אף בנתערבו החנויות מדאורייתא: ולא דמיא. לדבר חשוב דמדאורייתא בטל אע"כ דבאמת יש להם ביטול אף שכל אחד ואחד עומדים בפ"ע ואין עומדים להתערב וכיון שמתבטל מן התורה לכך לא מקרי קבוע והוא ברור ולא דמיא למ"ש (סימן קי"א סעיף זיין) דבשל ב' בני אדם אין מצטרפים לבטל דש"ה דמיירי בלח בלח דתלוי בשיעור ס' דיהי' מעורב ביחד וזה לא שייך באם אין עתיד להתערב ורק דבעתיד להתערב הקילו באיסור דרבנן אפילו אינו מעורב עתה ובאיסור תורה לא מהני כמ"ש האחרונים וכמ"ש למעלה: ומ"ש הש"ך (סי' קי"א) דגם באיסור תורה מצטרף לבטלו אפשר דכוונתו ביבש ביבש כמש"ל דבזה אפילו במה שאין עתיד להתערב ג"כ רואים כמעורב מטעם הנזכר וכ"כ באמת בפר"מ (שם שפ"ד ס"ק י"ז) ועמ"ש עוד בפר"מ (סי' ק"ט מש"ז ס"ק א') דהוכיח מן הש"ס סוף מס' ביצה דאף חתיכות איסור של ראובן בטילה בב' של שמעון והארכתי בזה ג"כ בתשובה ובביאור הסוגיא (שם דף ל"ח ע"ב)

עכ"פ מאן דס"ל דתערובות חנויות אין זה קבוע וכפי שיטת רוב הפוסקים ודאי מוכח דאחד בבית ואחד בעלי' מצטרפים בכל דבר שתלוי בביטול רוב וכמ"ש. ולכן אפי' מאן דס"ל תערובות חנויות מקרי קבוע מדאורייתא מ"מ בשל אדם אחר מודה דבשל הרבה בני אדם ס"ל דלא שייך ביטול וכמ"ש בפתח השער באריכות וא"כ אם נפרש בחתיכה אחת בעלי' וב' חתיכות נשארו בבית כיון דבאמת נצטרפו הכל שייך בו ביטול והב' חתיכות מותרים ג"כ אם אינו ראוי' להתכבד ואף שביארנו למעלה (בסימן ל"ב) גבי טבעת דפירש ארבעים בפ"ע וס' בפני עצמו אמרינן דאיסורא ברובא איתי' ש"ה דכיון דלא בטיל ומדרבנן נקרא קבוע ונתחלקו בדרך חלוקה דלא מקרי פירש שפיר אין מצטרפין ואמרינן דאיסורא ברובא איתי' וכמ"ש הרא"ה בבד"ה והבאתי דבריו שם באריכות

אך כל זה אם הם של אדם א' אבל אם הם של כמה בני אדם תליא במחלוקת אי בתערובו' חנויות מקרי קבוע דארייתא א"כ אין מצטרפים דאין שייך בהם ביטול משא"כ למאן דס"ל דלא הוה קבוע כלל אפילו בדרבנן ולמאן דס"ל דמדרבנן מקרי קבוע גם כן אין מצטרפים מדרבנן והוא ברור

וא"כ יוצא לנו דין חדש בהא דקיי"ל אם לקחו ממקולין קודם שנודע תערובות דאמרינן מרובא פריש ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע א"כ אם היו יו"ד בהמות ונמכרו כל אחד לאדם אחד ואח"כ נודע ספק טריפו' דלפמ"ש לאותם הסוברי' דהוה קבוע מדאוריית' א"כ כאן כולם אסורים מן התורה דהא עיקר תלוי בשעת הידיעה כמ"ש, כמ"פ וא"כ בשעת ידיעה נעשו קבוע בחנויות ומ"ש הרשב"א דמה שלקחו קודם שנודע הטריפות מותר היינו אם נשאר הרוב במקולין דאמרינן איסורא ברובא איתי' כיון דשם שייך ביטול ולא דמיא למ"ש בטבעות בפירש ארבעים למקום אחד וס' למקום אחר דלא אמרינן איסורא ברובא איתי' היינו כיון שנודע האיסור בתחילה וחל האיסור על כל המאה ואח"כ נחלקו בדרך חלוקה ולא מקרי פירש לכן נאסרו מטעם קבוע משא"כ כאן שנודע האיסור אחר שפירש המיעוט מן הרוב ואנו דנין מי נעשה האיסור ודמיא כאלו עכשיו נעשה האיסור ודאי די"ל דברובא הוא כמ"ש ואף דעכשיו נעשה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה