בית יצחק - קבוע ספיקות לב

שייך כאן העלמת עין דישראל משמרו ועמ"ש למעלה (סימן י"ג) בתירץ קושיא זאת משום דלשון נמצא משמע דאינו חוקרין הדין לגבי אחר שמצאו ביד זה משא"כ אם נאמר דמיירי שלקח קודם שנודע גם לאותו שלקח מותר יעו"ש

עוד נראה לתרץ משום דלשון תשע חנויות משמע דידוע לכל העולם מקום האיסור ומקום ההיתר רק למי שאנו דנין עכשיו הוא בספק ולכך הוי כמו שלקח אחר שנודע וא"כ א"א לפרש כן מ"ש ובנמצא וא"כ נראה דה"ה בקבוע דחתיכות הדין כן דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וגם באיסור דרבנן נ"ל דהדין כן וקצת ראי' דאין לחלק מהא דהקשו התוס' ר"פ התערובות דמתיר בדרוסה שנתערבה אם ניידי ופירש שלא בפנינו ממ"ש גבי טבעת של כוכבים ומזלות דפירש אחד מס' אסורה בפ"ע יעו"ש ולכאורה אין כאן קושיא כלל דהא מה שפירש שלא בפנינו אסור הוא מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע א"כ יש לחלק בין איסור ודאי לאיסור ספק דאפשר דבספק לא גזרו דכל ספיקא דרבנן לקולא אע"כ דסברת התוס' דלא פליג בגזירתם ודרוסה הוא רק ספק כמש"ל דיש לה תקנה בבדיקה ועוד שבתוס' שם נזכר ספק דרוסה יעו"ש וא"כ גם בדרבנן ג"כ לא חילקו בגזירתם

עוד נלע"ד ראיה לזה דהא שיטת ר"י דאוסרים פירש שלא בפנינו כתבו התוס' ר"פ התערובות דראייתו מהא דטבעת של כוכבים ומזלות דפירש אחד מהם דאינה אוסרת התערובות משמע בפ"ע אסורה ולמה לא פירש דמיירי בפירש בפנינו אלא ודאי דסתם פירש משמע שלא בפנינו כמ"ש בסימן הקודם באריכות והנה שם (דף ע"ד ע"א) מביא שם ברייתא רמוני באדן אוסרים בכ"ש כיצד נפל אחד מהם לרבוא ומרבוא לרבוא אסורים ופרש"י שם רמוני באדן של ערלה או של תרומה כו' והנה תרומות פירות הוא איסור דרבנן וא"כ מוכח דגם בזה אם הם בפ"ע ולא נתערבו שוב בתערובות אחר ג"כ אסור מטעמא דשמא יקח מן הקבוע דהא ע"כ מיירי בפירש שלא בפנינו דסתם נפל משמע מעצמו ומדמביא שם ע"ד רב דמיירי בפירש שלא בפנינו גם זה מיירי בכה"ג וא"כ מוכח דאין לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן בזה

ועוד נראה דבאיסור דרבנן יותר יש לגזור דקיל בעיני' ויטול מן התערובות אף דפרש"י אינו מוכרח די"ל דהש"ס מיירי רק בערלה ולא בתרומה מכל מקום מדברי רש"י יש קצת ראי' למ"ש. מ"מ כל האחרונים בלקח קודם שנודע התערובות הכריעו להקל אך בנודע לאחרים כיון שביארנו דעת הגר"א להחמיר בזה עכ"פ בנודע לאחרים אין להקל כמ"ש ולפ"ז בשנים האחרונים היה נראה ג"כ להחמיר כתשובת דרכי נועם כיון שבלא"ה הגר"א ז"ל מחמיר בזה ויש לצדד באיסור דרבנן שנתערב והכל לפי הענין ולפי שעת הדחק דבזה יש לסמוך אמאן דמתיר וכמו שמצינו בש"ס בכ"מ עפ"ק דנדה גבי מעוברת ומניקה לענין דיה שעתה דאמרו שם כדאי הוא ר"א כו'

ונ"ל דאפילו לדעת הרשב"א אליבא דר"י דס"ל פירש קודם שנודע האיסור אסור היינו דוקא אחר שכבר הי' האיסור מעורב רק שלא נודע: אבל אם נעשה האיסור אחר שפירש ונכלל גם אותו שפירש תוך הספק ג"כ מותר בכה"ג לכ"ע וראיה לזה מהא דפ"ב דנזיר גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי' כו' דאסור בכל הנשים שבעולם ופריך שם דילמא בשוקא אשכח וקדיש ותירץ שאני אשה דהדרא לניחותא יעו"ש והתוס' שם כתבו דאין זה קבוע ממש כיון דאין האיסור ניכר במקומו יעו"ש: וידוע טעם הפוסקים דפירש שלא בפנינו אסור דהוא מטעם שמא יקח מן הקבוע והם מחלקים בין הא לקבוע דט' חנויות דקי"ל שם דפירש מותר דשם ניכר האיסור במקומו ולא שייך לגזור וא"כ קשה אם נאמר דלא פליג בגזירתם דגם פירש קודם שנודע התערובות אסור ג"כ שמא יקח אחר שנודע א"כ מה פריך דילמא בשוקא אשכח וקדיש דלא יגרע מאם פירש קודם שנודע האיסור אע"כ דכל שנפרש קודם שנעשה איסור מותר לכ"ע

אכן לפי פרש"י ותוס' שם דפירשו דילמא אשכח בשוקא לא קאי אשליח אלא על המשלח שרוצה לקדש עכשיו אשה אין משם ראי' מכל מקום לדינא נראה להתיר בזה דלא שייך כאן לגזור כיון שהפרישה היתה קודם האיסור כגון שהיו כאן חתיכות הרבה ופירש אחד מהם ושוב אסר אחד מהם בנדר מאותם שהיו מעורבים ושכח איזה מהם אסר עליו בנדר דיש להקל בכה"ג דאני אומר דהאיסור לא חל על מה שפירש תחילה ומסתמא על החתיכה שברובא חל האיסור: משא"כ אם בתחילה היה בתערובות וחל האיסור על כולם ושוב נפרש מהם אף שפירש קודם שנודע אעפ"כ שייך לגזור עליו ועמ"ש (סי', כ"א) בזה דבחמץ אין להקל כה"ג משום דשמו עליו והוי כפירש אחר שבא זמן איסורו ואחר שנודע ועוד לפמ"ש דאנו דנין על מה חל האיסור שפיר יש לומר דודאי היה כוונתו על אותו שברוב לא על המיעוט ואין זה דומה למ"ש בסימן ע"א) במי שנדר מחתיכה אחד בתערובות חתיכתו וקבוע זמן להתחלת האיסור ופירש קודם הזמן דשם שפיר הי' הכל בתערובות ושייך לומר דגם עליו חל משא"כ בנד"ד שהי' בזמן שהאיסור חל על פירש לבדו שפיר אמרינן דע"ז לא כיוון משא"כ באיסור חמץ דמשמיא רכיב איסורא עליו אין לחלק בזה בין אם היה לבדו או בתערובות ודוק

סימן לד

דין מה נקרא פירש וקודם שנודע התערובות וכל דיניו

כבר כתבתי באריכות (בסימן ט' ובסימנים שאחריו) דחתיכה שנחתכה ונשתנה ממה שהי' לא מקרי פירש ודלא כספר בינת אדם וכמו שהוכחנו שם: גם נראה כן מהא דקאמר בפ' התערובות (דף ע"ד ע"ב) בהא דמאה חביות נפתחה אחד מהם כו' עיין בפרש"י שם גם כתבנו למעלה (סי' ט') דלא מקרי פירש אלא כל שיצא מרשות זה לרשות אחר משא"כ בנמצא מושלך בארץ יעו"ש ומ"ש בספר בינת אדם להוכיח ממשנה דשקלים במעות שנמצא בין שקלים לנדבה חלקנו שם בין קבוע דחנויות לקבוע דחתיכות שוב ראיתי שגם בקבוע דחתיכות יש לומר כל שהם ברשות אחד אף שנפרש מפינה זאת לפינה אחרת לא מקרי פירש והא דשקלים שאני דכיון דמעות שקלים שייכים לשקלים ומעות נדבה לנדבה ואין דינם שוה הרי הם כשתי רשויות של שני בני אדם דכל אחד שם בעליו עליו לכל שנמצא בקרקע עזרה והעזרה היא רשות לכל דבר הרי זה ממש כב' חנויות כל אחת של אדם אחר וכל אחד שם בעליו עליו ונמצא חתיכה ברחוב שלפני החנויות שהוא רה"ר לשניהם וא"כ יצא מרשות מוכר לרשות אחר ואין לך פירש גדול מזה

וכן הא דאיתא במס' בבא בתרא פרק לא יחפר ניפול הנמצא בין ב' שובכות קרוב לזה כו' ופריך שם אר"ח דאמר רוב וקרוב הולכים אחר הרוב ומשני לה בשווים התם ג"כ כל שובך הוא רשות מיוחד לבעליו ובנמצא בארץ בשדה הוא רשות לכל אדם ומקרי פירש גמור ומשם הוא מקור דברי הר"ע ברטנורא במס' שקלים שהביא הב"א דבריו משא"כ בנמצא חתיכה בקרקע הבית והכל ברשות בעליו היאך יתכן שיהי' נקרא פירש וכי תערובות חתיכות הוא דוקא שיהי' נוגעים זה בזה ולפ"ז נראה דגם אם פירש מחדר לחדר כל שהכל ברשות בע"ה א' לא נקרא פירש לפי מה שיתבאר בסי' שאח"ז דא' בבית ואחד בעלי' מצטרפים לבטל אח' בחבירו דכי המחיצות שביניהם יגרום להם שלא יצטרפו ולא יהי' להם ביטול והכלל בזה כל שפירש למקום שגם אם היה שם תחילה הי' מצטרף לכל התערובות לא מקרי ביטול וכאלו הוא עדיין מעורב עם האחרים ובכה"ג אמרו בכ"מ מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ועיין סוף פרק הבונה כתב אות אחת בטברי' ואות אחת בציפורי כו' והא דשקלים ונדבה שאני כמ"ש וכבר כתבנו (למעלה סי' ט') מ"ש בספר בינת אדם מחלוקת רש"י ורשב"א דאם פירש במקולין ליד עובדי כוכבים גבי הא דמשני הש"ס ובנמצא היינו נמצא ביד עובדי כוכבים דרש"י ס"ל אף דעדיין העובדי כוכבים במקולין מקרי פירש ורשב"א בחידושיו כ' דאפי' ראינו שהוא יוצא ממקולין לא מקרי פירש שנולד ספק בקביעות ונמצא היינו שנמצא בידו חוץ למקולין ובזה יפה כתב הבינת אדם שטעמו של הרשב"א הוא משום שכן דרך הלוקחין בשר במקולין שאף שמחזיקין בידו דרכו לראות השמינה היא אם רזה ודרכו להחזירו ליד הטבח

ואני מוסיף עליו דנראה דלכך אפילו נגמר המקח והעובדי כוכבים שילם דמי' מ"מ כל שבשעה שלקח לידו. עדיין לא נגמר המקח לא נקרא פירש אף שאח"כ נגמר המקח ושילם דמי' מ"מ לא נשתנה החתיכה ממקומה ודבר זה שנכנס לרשותו נעשה ממילא ולכן לא נקרא פירש דזה ודאי אם היה המוכר מוכר חתיכה אחת על ידי קנין סודר וכדומה ועדיין היא מעורבת עם השאר רק שהקונה מכיר החתיכה שקנה אותה ודאי דזה לא מקרי פירש כלל וה"ה הכא דהא בעת שלקח לידו לא היה נקרא פירש והאיך יהיה נקרא פירש אח"כ אבל אם באמת לא לקח העובדי כוכבים החתיכה לידו עד שגמר סכום המקח ופרע למוכר ולקחו אח"כ לידו אף שעדיין לא יצא העובדי כוכבים מן המקולין נקרא פירש דהא עתה נשתנה ע"י שלקחו ממקומו של המוכר לידו נמצא דהוי פירש גמור

ומ"ש הרשב"א דאם ראינו עובדי כוכבים יוצא מן המקולין לא נקרא פירש היינו משום דלא ידעינן היאך היה הפרישה שמא לקח לידו ואח"כ גמר המקח וא"כ היה אפשר לומר דאין כאן מחלוקת כלל בין רש"י לרשב"א לדינא דמ"ש רש"י דמקרי פירש היינו באם ידענו שהי' כן שהעובדי כוכבים אמר כן מסל"ת. ועובדי כוכבים מסל"ת נאמן באיסור דרבנן כגון בתערובות חנויות דמקרי איסור דרבנן או דרש"י ס"ל דפירש לפנינו מקרי גם כן פירש

אבל לדינא נראה דאפילו בכה"ג לא מקרי פירש דעיקר פירש הוא במקום שנמצא שם אין דרכו להיות בתחילה כשהי' בתערובות עם הרוב כגון שנמצא חוץ לחנות וכדומה משא"כ כשהוא עדיין בחנות שדרך להיות שם וזהו מקומו בתחילה להיות מטולטל אנה ואנה אף כשהי' בתערובות עם הראשונים כיון שמצטרפים יחד לענין ביטול כמ"ש ויתבאר בסי' שאח"ז לכך אם נמצא שם או שהוא ביד