בית יצחק - קבוע ספיקות לא

לפזרם בידים וזה אסור בודאי לשיטת ר"י דא"כ הדרא קושית הש"ס לדוכתיה ולכבשינהו דהא ר"י לא ס"ל לחלק בין חולין לקדשים והטור דבריו בסי' ט"ז ונ"ז הם אליבא דר"ת אבל לדינא הסכימו האחרונים לפי' ר"י וא"כ א"ש הכל דמה שהשמיט המחבר בסי' נ"ז דברי הטור משום דחשש לדעת ר"י ורא"ש דאסור לפזרם ולעוקרם בידים ובסימן ט"ז כ"כ לדעת ר"ת לבד וכן כאן בסי' ק"י כתב רק שיטת הרשב"א דלא גזר בפירש שלא בפנינו שמא יקח מן הקבוע ואעפ"כ אסור לפזרם בידים אף לשיטת רשב"א כמ"ש למעלה דכיון דמותרים לו ע"י מעשה שלו אף הוא יתיר ע"י מעשה ליקח מן הקבוע בידים כשיהי' נשאר הקבוע במקומו והשתא א"ש מ"ש המחבר בסי' ט"ז דשנים האחרונים אסורים דהוא מיירי ג"כ באופן זה דנעקרים כולם ובשעת עקירתם פורשים מעט מעט ולכן האחרונים אסורים וכמ"ש והרב הוסיף כאן דכל שהם עצמם נעקרים בזה אחר זה אף שהם עדיין בקיבוץ אחד מ"מ מותר שוב להפריש מהם אף במתכווין כיון שכבר נתבטל מהם שם קבוע בתחילה שוב אין שייך לגזור שמא יקח מן הקבוע אבל לפזרם ולעוקרם לכתחילה אסור כדאמרינן בזבחים גזירה שמא יקח מן הקבוע כי כיון שע"י מעשה שלו נעשה ההיתר וביטול הקביעות ובעת שרוצה לפזרם היו עדיין בקביעות אף הוא יקח בעצמו מקצת מן הקבוע שאז יהי' אסור מדינא ומ"ש הרב ובשעת עקירתם כו' היינו שאם היו חוזרים ונחים במ"א היו חוזרים לקביעותם כיון שיש בהם האיסור ודאי

ובהיות כן נראה עפ"ז לבאר דברי התוס' דפ' התערובות ד"ה ונכבשינהו דכוונתם במ"ש וכגון שלא בפנינו ר"ל אפי' נתפזרו כולם כל שהוא בפנינו יש להם לכל א' דין לוקח מקבוע ולא משום גזירה דיקח מן הקבוע אתינן עלי' רק דשם קבוע נתבטל מהם ובזה הוא מחמיר יותר מהרשב"א דלהרשב"א כל שנתפזרו כולם בפנינו הוי כפירש מקצת שלא בפנינו וכל שלא עשה בהם מעשה מותרים לגמרי גם לדידן רק בעושה מעשה אסור מגזירה שמא יקח מן הקבוע כמ"ש למעלה ודברי התוס' כאן הם כפי שיטת הרא"ש כמ"ש ולכך קאמרי כאן דר"ל דניידי כולם ואז מה שיתפרשו מהם שלא בפנינו ר"ל תיכף בעת שיכבוש אותם ויעלים עיניו ולא יראה בפרישתם אז הנפרשים שלא בפנינו מותרים משא"כ לאחר עקירתם אז נפרש מהם מן הנעקרים אפילו נפרשים בפנינו מותר וע"ז הביא ראי' מדברי הש"ס פ"ב דיומא בפירש לחצר אחרת ר"ל כמו ששם אמרינן כל שנעקרו ונפרשו כולם כל הנפרשים אח"כ מן הנעקרים מותרים אפילו בפנינו משום דלאו במקום הקביעות נולד הספק וכבר נעקר מהם שם קבוע כמו כן כאן באם בתחילת עקירת' נפרשי' שלא בפנינו ג"כ מותרי' מכל מקום מסיק הש"ס דאסורי' מטע' גזירה שמא יקח מן הקבוע ר"ל כיון שפרישה זאת היתה בתחילת העקירה ממקומו משא"כ אם נעקרי' ממקומ' שכבר נתבטל מהם שם קבוע ושוב פעם שנית נתפרשו מקצת' מהם אז' מותרי' והא דלא קאמר הש"ס בזבחי' הך תקנתא דלכבשינהו ושוב יפרוש מהם פעם ב' משום כיון דתחילת עקירת' ממקו' קבוע' יהי' ע"י מעשה שלו בזה ודאי דגזרינן שמא יקח מן הקבוע וכמ"ש בשם הגר"א דלעוקרם ולפזר' בתחילה בידי' אסור רק לאחר שנעקרו אז מותר להפריש מהם מקצת בידי' ועי"ז נסתלקו מקצת הקושיות מדברי הרב דמה שהקשינו למעלה דמדברי התוס' מוכח להיפוך דאף בנתפזרו כולם אסור משום הך גזירה היינו בזה לבד אבל אם לאחר הפיזור שוב נעקרו ופירש מהם מקצת פע' שנית לא שייך לגזור מטע' שכתבתי למעלה

ונמצא לפמ"ש ס"ל להתוס' דבפנינו אפילו נתפזרו כולם אסורי' וכן משמע ג"כ מדברי התוס' פג"ה (דף צ"ה ע"א) ד"ה ובנמצא דמשמע שם דמפרשים הא דקאמר בזבחים ונכבשינהו היינו שלא בפנינו ומוכח מזה דבפנינו אפילו נתפזרו כולם אסורים ומוכח ג"כ דאפילו נתפזרו כולם שלא בפנינו ג"כ אסורים מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע דהא הם מפרשים דכאן מיירי שלא בפנינו וע"ז מסיק הש"ס גזירה כו' ועוד נתבאר לנו מזה שיש בזה מחלוקת בין הרא"ש והרשב"א ולכל אחד יש לו קולא וחומרא דהרשב"א מיקל בנתפזרו כולם אפילו בפנינו מותר ולית לי' גזירה שמא יקח מן הקבוע בכה"ג אבל ס"ל דכל שלא נתפזר אנה ואנה רק דנעקרו והם בחבורה אחת זה אחר זה עדיין שם קבוע עליהם ולהרא"ש הדין להיפוך דהוא ס"ל אף בנעקרו כולם ולא נתפזרו ג"כ בטל מהם שם קבוע אבל ס"ל דאפילו נתפזרו כולם גם כן יש לגזור שמא יקח מן הקבוע וי"ל ג"כ דאפילו נתפזרו כולם שלא בפנינו אסור מטעם הנ"ל והרא"ש מפרש הא דקאמר בפ"ב דיומא הא דפריש כולהו כו' היינו נתפזרו כו' ונמצא שמ"ש למעלה בשם בינת אדם דאם לא נתפזרו אנה ואנה רק נעקרו עדיין שם קבוע עליהם אין זה מוסכם ובמחלוקת הרשב"א והרא"ש היא שנוי'

ולפי מה שכתבתי מתורץ מה שהקשה הט"ז והאחרונים דמאי ראיה מייתי הרב בד"מ ובת"ח מפיקוח גל דשם לא שייך גזירה דשמא יקח מן הקבוע לפי מ"ש ראייתו הוא רק דאם נעקרו כולם נעקר ונתבטל מהם שם קבוע ואין איסור מדינא ומ"ש דמותר דלא גזרינן הוא סברא מבחוץ דלא שייך לגזור כיון שיש לו היכר שכבר קודם הפרשת מקצת נעקרו כולם ואין מתירין לו כי אם ע"י ב' דברים אחד דתחילה יהיו נעקרים כולם ואח"כ שוב יפרוש מהם מקצת וזה אמת לדינא ג"כ רק דמאי דקאמר דמותר לכתחילה לעשות שיהיו נעקרים כולם זה אינו כמ"ש בשם הגר"א כדמוכח מסוגיא דזבחים דא"כ הדרא קושיא לדוכת' ונכבשינהו

היוצא לנו לדינא מכללם של דבריהם הוא דכל שפירש מקצת מן הקבוע לפנינו אסור מדינא לכ"ע כאלו לוקח מן הקבוע בידים ובפירש מקצת שלא בפנינו שלא ע"פ מעשה שלו לדעת רשב"א ור"ת מותר דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע אלא או בקדשים כפי שיטת התוס' או בעושה מעשה בידים כפי שיטת הרשב"א ובפירש מקצת שלא בפנינו ע"פ מעשה שלו לדעת ר"ת דמחלק בין חולין לקדשים מותר ולדעת רשב"א אסור כיון שנעשה ע"י ולדעת הרא"ש אפי' פירש מקצת שלא בפנינו ואפילו שלא ע"י מעשה שלו גם כן אסור מטעם גזירה ואינו מחלק בין חולין לקדשים ובין עושה מעשה בידים או לא ובפירשו כולם בפנינו מעצמם מותר אליבא דרשב"א כל שאין עושה מעשה בידים רק דוקא בנתפזרו אנה ואנה לשיטת הרא"ש והתוספות בנתפזרו בפנינו י"ל דאסורים מדינא כלוקח מקבוע ובנתפזרו כולם שלא בפנינו אסורים מגזירה שמא יקח מן הקבוע: אך באם נעקרו כולם אז להרשב"א עדיין שם קבוע עליהם כל שלא נתפזרו אנה ואנה ואסורים מדינא ולהרא"ש שם קבוע בטל מהם רק דעדיין אסורים מטעם שכל אחד פירש מקביעות ואם שוב אח"כ עושה מעשה להפריש מהם מקצת אליבא דרא"ש מותר מטעם דיש לו היכר ולא גזרו בזה. ולהרשב"א אסור מדינא כל שפירש מהם מקצת בפנינו כיון שעדיין שם קבוע עליהם: ולעשות מעשה לכתחיל' לעוקר' בידי' ולהפריש שוב מה' אסור אליבא דכ"ע

ולענין דינא הסכימו האחרונים לפסוק כשיטת ר"י דאפילו פירש שלא בפנינו דגזרינן שמא יקח מן הקבוע ובהפ"מ הכריעו להקל כדעת הרשב"א אכן בפירש קודם שנודע הספק גם הרא"ש מודה דמותר גם בדין נעקרו כולם ושוב פירש מקצת מהם נוטה שם דעת הגר"א בביאורו שאין להקל כי אם בנתפזרו כולם ושוב נעקר מהם מקצת

ואחר שביארנו לפניך כל השיטות נבוא לבאר עתה הדינים המסתעפים אחד לאחד על סדר דברי הרב ב"י וה' יאיר עיני בתורתו: ובאמתו ילמדני

בדין קבוע דחתיכות

סימן ל"ג

דין קבוע דחתיכות ולקח קודם שנודע האיסור

כבר נתבאר דכל דבר חשוב כגון בע"ח ודבר שבמנין וחתיכה הראוי' להתכבד וברי' ודשיל"מ וכדומה כל שנתערב ברוב ואינו בטל מדבריהם נתנו עליו חכמים שם קבוע וטעמא נתבאר למעלה דכיון שאין לו ביטול הרי זה דומה לקבוע דחנויות בניכר האיסור במקומו דג"כ אין לו ביטול ועשאתו התורה כמחצה על מחצה מאחר שאין שמו מתבטל וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ואם לקח א' מן התערובות קודם שנודע הספק מותר דלא שייך בו לגזור שמא יקח אחר שנודע הספק מן התערובות כמ"ש הרא"ש ועיין בפר"מ שפ"ד ס"ק ל"ג) אם נודע התערובות לכל רק זה שלקח לא ידע בו מה דינו דבקבוע דאורייתא בחנות נתבאר למעלה דיש סברא לומר כל שנודע לאחד מן הקביעות לא אמרינן כל דפריש כו' והוה כלוקח מן הקבוע א"כ אפשר דה"ה בקבוע דחתיכות והפר"מ הניח שם בצ"ע

וראיתי בביאורי הגאון ר"א ז"ל (כאן ס"ק י"ד) שכתב דלפ"ד הרשב"א דמשוה קודם שנודע התערובות לפירש שלא בפנינו שלדעת ר"י אסור א"כ לפי מה שפסקו האחרונים כדעת ר"י אסור כאן אף דהרא"ש דגם הוא ס"ל כשיטת ר"י מחלק כן בין פירש קודם שנודע או לא מכל מקום לדידן אין להקל וכתב שם דהמחבר כ"כ משום דס"ל כרשב"א ור"ת בסעיף ואו בפירש שלא בפנינו מותר משא"כ לדידן יעו"ש וא"כ באם נודע לאחרים מן התערבות אין להקל לפע"ד בפשיטות

עוד כתב שם בפר"מ דאפילו נתערב איסור דרבנן ופירש אחד מהם שלא בפנינו גם כן אסור מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע אף דהוי גזירה לגזירה יעו"ש

והנה לכאורה יש להקשות על הרא"ש דס"ל דפירש קוד' שנודע התערובות מותר מהא דפריך בפג"ה על רב דס"ל בשר שנתעל' מן העין אסור מהא דקתני גבי ט' חנויות ובנמצא הלך אחר הרוב והוצרך לתרץ דנמצא ביד עובדי כוכבי' שאני ולמה לא תירץ כפשוטו דנמצא ביד עובדי כוכבי' קוד' שנודע התערובות דמותר ולא