בית יצחק - קבוע ספיקות ל

דנמצא שהוא פירש שלא בפנינו וזה פשוט בכוונת דברי התוס' וא"כ אין כאן מקום לדברי הט"ז ויפה כתב הש"ך (שם ס"ק ל"ז) דאף דדברי הרב אמת לדינא לחלק בין נתפזרו כולם למקצתם הוא לפי שיטת הרשב"א דלא ס"ל לחלק בין חולין לקדשים רק בין פירש בפנינו מקצת ובין נתפזרו כולם אפילו בפנינו דחשיב כפירש מקצת שלא בפנינו ולית לי' גזירה דשמא יקח מן הקבוע רק בהנידם בידים כמש"ל אבל לפי שיטת ר"י ורא"ש דס"ל אפילו פירש שלא בפנינו גזרינן שמא יקח מן הקבוע אין חילוק בין פירשו מקצתם לנתפזרו כולם וכמ"ש בביאור דברי התוס' כאן דמדמי לה התוס' הך פירכא דלכבשינהו דומיא דפירשו מקצתם שלא בפנינו וע"ז משני גזירה כו' וז"ש הש"ך שם דמה דיישב בת"ח ובד"מ דברי הטור דלא יסתורו למ"ש (בסי' נ"ז) גבי דרוסה (ובסי' ט"ז) גבי אותו ואת בנו אינו מיושב עדיין דלדבריהם אינו מוכרח לחלק בין פירש מקצתם לנתפזרו כולם כך הם תוכן דברי הש"ך שם. ואני אוסיף עוד דאדרבא לפמ"ש מוכח מדברי התוס' להיפוך דאפילו נתפזרו כולם חולקים על ר"ת לאוסרם גם בחולין דהא מיירי בהא דקאמר בש"ס ולכבשינהו דמיירי בנתפזרו כולם כו' וכדמשמע ג"כ מדברי התוס' דר"פ התערובות וכמ"ש ודברי הרב יתבאר לפנינו בס"ד באופן שיתורץ כל הקושיות שהקשו עליו האחרונים: רק שנקדים תחילה כל השיטות הנצרכים לזה וכבר נתבאר בזה שיטת הרשב"א ושיטת רבינו תם

ושיטת ר"י כבר נתבאר דס"ל אפילו פירשו מקצת שלא בפנינו אסור משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ומחלק בין אם האיסור ניכר במקומו אז לא גזרינן דאטו ברשיעי עסקינן דיקח האיסור. משא"כ אם אין האיסור ניכר וכן ה"א דעת הרא"ש בפג"ה וראיית הר"י הוא מהא דטבעת של כוכבים ומזלות דאיתא שם פירש א' מס' נמי נימא מרובא פירש כו' משמע דוקא בנתערב אח"כ ברוב אחר ממ"ש אוסרות כו' משמע אחרים ומוכח מזה דבלא נתערב אסור אפילו שלא בפנינו: וע"כ טעמא משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ולכאורה תמוה דאין משם ראי' דילמא מיירי שם בפירש לפנינו וכמו שדחה באמת הרשב"א ראי' זאת מטעם זה ואפשר לומר דהיה קשה לר"י מאי פריך שם על רב מ"ש א' ממ' כו' א' מס' נמי כו' והוצרך להגיה דבריו ולומר אם פירשו כל הארבעים כו' והיה יכול לומר דמיירי שנתערב אותו שפירש חד בחד ולכך א' מס' אוסרות דאמרינן איסורא היה בס' וא"כ דמייא לאיסור שנתערב חד בחד ואח"כ נתערב אחד מהם לאחרים דלשיטת ר"י אסור דתערובות חד בחד כגופו של איסור מקרי וכמ"ש הרשב"א בתה"א בזה בשם ר"י בפירש ועיין פר"מ ולכך א' ממ' אינו אוסר דאמרינן איסורא ברובא איתיא משא"כ אחד מס' ולכך ס"ל לר"י דהש"ס סובר מדאמר סתם פירש א' מוכח דמסתם פרישה מיירי דמקרי פירש מן הקבוע והיינו בפירש שלא בפנינו ולכך מקשה שפיר

אך מ"מ קשה דמה בכך לוקמי' בפירש שלא בפנינו ונתערב חד בחד דלא מהני ג"כ אפילו בפירש שלא בפנינו כיון שאסור מדרבנן מגזירה דשמא יקח מן הקבוע ולכך אסור בנתערב חד בחד דכגופו של איסור מקרי וכשי"ת בסימנים הבאים בס"ד ולכן נראה דר"י ס"ל דפירש לפנינו מן הקבוע לא מקרי עליו שם פירש כלל אלא הוה כלוקח ממש בידים וראי' דבקבוע דאורייתא פירש לפנינו הוה כמחצה על מחצה וכיון דקאמר הש"ס פירש אחד ממ' כו' מדקורא אותו בשם פירש מוכח דמיירי בפירש שלא בפנינו דיש עליו שם פירש מן הקבוע ואפ"ה דוקא בנתערב אח"כ מותר וס"ל לר"י דסתם מה דקאמר רב למ"א מיירי לתערובות מרובה לא חד בחד ולכן מקשה שפיר רק דר"י הוכיח שיטתו מלשון פירש כמ"ש וה"ט משום גזירה דשמא יקח מן הקבוע והיינו מה דקאמר שם אלא אמר רבא גזירה שמא יקח מן הקבוע וס"ל דנתפזרו כולם בפנינו דמייא לפירשו מקצתם שלא בפנינו וכמ"ש: או אפשר דמפרשים מה דמקשה הש"ס ולכבשינהו היינו כמ"ש בתחילה כפי פי' הפר"ח שאינו רואה הפרישה דאל"כ מדינא אסור ובמה דמשני גזירה שמא יקח מן הקבוע מוכח דאפי' פירש שלא בפנינו ואפשר דאפילו פירשו כולם שלא בפנינו ג"כ אסור ולפי שיטת ר"י אין חילוק בין חולין לקדשים כמ"ש

ומ"ש התוס' ריש פרק התערובות דמיהו י"ל דברי ר"ת דלא דמי לטבעת של עבודת כוכבים משום דשאני בע"ח שיש להם תקנה ע"י דנכבשינהו יש לומר דכוונתם לחלק ע"פ שיטת ר"י דפירש שלא בפנינו גזרינן שמא יקח מן הקבוע ונימא דנתפזרו כולם לא שייך בי' גזירה דשמא יקח מן הקבוע ולכך בטבעת של עבודת כוכבים דלא שייך הך תקנה אסור פירש שלא בפנינו דגזרינן שמא יקח מן הקבוע כדי להתיר אותם משא"כ בבע"ח שיש להם תקנה דניידי כולהו וא"כ למה לו לעשות באיסור כל שיכול לעשות בהיתר לכן לא שייך בהם לגזור כלל ובקדשים אפי' כובש כולהו גזרינן משום חבוב קדשים לא ימתין עד שיתפזרו כולם ויקח מיד מן הקבוע להתירם משא"כ בחולין דלא בהיל כ"כ על התירם ולכך שפיר יש לחלק וכמ"ש למעלה דמחלקין בין חולין לקדשים אך לפמ"ש תחילה לאסור בפירש מקצת שלא בפנינו אפי' בחולין וכפי דעת ר"י ורא"ש דס"ל כן מוכח לכאורה דס"ל דאפילו בנתפזרו כולם הדין כן וכמ"ש

ואחר שביארנו שיטות הראשונים בזה נבאר דברי המחבר (סעיף ואו) ודברי הרב בהג"ה שם שהמחבר כתב וז"ל בע"ח כו' אפילו פירש אחד מן הרוב כו' והוא שהפרישו כולם אפילו במתכוין כו' והוא כשיטות הרשב"א דמחלק בין הפרישם בידים לנתפרשו ממילא דנתפרשו כולם אפי' פירש בפנינו מותר ובפירש מקצת מותר שלא בפנינו ולא ס"ל גזירה דשמא יקח מן הקבוע רק בעושה בידים בזה גזרינן שפיר כדקאמר הש"ס בקדשים ומ"ש אבל פירש ממילא כו' מתפרש בב' גווני או דנתפזרו כולם אפילו בפנינו או במקצת ושלא בפנינו ובעושה מעשה בידים י"ל דדוקא אם רואה הפרישה אסור וע"ז קאמר הש"ס שם דגזרינן שמא יקח מן הקבוע ויש לומר ג"כ דאפילו אם אין רואה הפרישה כל שהוא עושה מעשה בידים שפיר גזרינן וכן מסתבר יותר מדלא מחלק בזה משמע דלעולם אסור כל שעושה בידים דאל"כ היה לו לרשב"א והמחבר לחלק בזה כמ"ש וכ"ז הוא שיטת רשב"א ושאלתות דרב אחאי וכמ"ש למעלה

ומ"ש הרב בהג"ה והא דאסור אם הפרישה במתכווין כו' דבריו נובעים ממ"ש בד"מ ובת"ח לתרץ בזה סתירת הטור דכאן הביא שיטת ר"י דפירש שלא בפנינו אסור מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע (ובסי' ט"ז ונ"ז) הביא דעת השאלתות דמהני מה דנכבשינהו דניידי ומחלק בין פירשו כולם למקצתם ודברי הרב בהג"ה תמוהים לכאורה מכמה אופנים חדא מ"ש דברים אלו על דברי המחבר שהרי המחבר ס"ל כשיטת הרשב"א דפירש שלא בפנינו מותר במקצת ולדידי' בפירשו כולם אפילו פירשו כולם בפנינו ג"כ מותר והרב כתב דבריו אליבא דהר"י והרא"ש והם רחוקים זה מזה כמ"ש ומלבד זה תמוהים דבריו דלפמ"ש למעלה מוכח מדברי הר"י והתוס' ר"פ התערובות דאפילו נתפזרו כולם לא מהני וגזרינן שמא יקח מן הקבוע

והיה עולה על דעתי לפרש דברי הרב ע"פ מ"ש התוס' שם דשמא יש לחלק בין בע"ח לטבעת עבודת כוכבים דבזה ישבו שם דברי ר"ת כמ"ש למעלה והיינו דכיון דבע"ח יש להם תקנה ע"י דניידי כולהו וס"ל דאפילו במפזרים בידים אינו דומה ללוקח מן הקבוע ולא גזרינן בי' שמא יקח מן הקבוע משום דבטל שם קבוע מיני' וס"ל באמת בבע"ח דאם פירשו מקצתם שלא בפנינו ג"כ מותר דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע משום דיכול לעשות בהיתר למה נחוש שיעשה באיסור ומה שפסק הטור כאן לאסור בפירש מקצת שלא בפנינו היינו בשאר דברים חשובים שאינם בע"ח ובסי' ט"ז ונ"ז דמיירי בבע"ח לכך מותר ובבע"ח יש חילוק בין קדשים לחולין א"כ גם לדידן דחיישינן לשיטת ר"י ג"כ יש להתיר בזה אך עדיין אינו מיושב לשון הרב בד"מ ובת"ח שכתב לחלק דכאן בסי' ק"י כוונתו בפירש מקצת ובסי' ט"ז ונ"ז מיירי בנתפזרו כולם ולפמ"ש עיקר החילוק דכאן מיירי שלא בבע"ח ושם מיירי בבע"ח ובאמת אין חילוק בין פירש מקצת שלא בפנינו לנתפזרו כולם בפנינו גם מ"ש ושנים האחרונים אסורים אינו מובן דכיון דנתפזרו כולם אנה ואנה מה שייך לחלק כאן בין הראשונים והאחרונים ומ"ש הש"ך בזה דמיירי דחזרו לקביעותם תמוה ג"כ דא"כ דחזרו לקביעותם ממנ"פ יש עליהם שם קביעות וכולם אסורים וכדעת הפר"ח כמו שיתבאר בסימנים הבאים בס"ד ואם נאמר דבטל קביעתם א"כ אמאי האחרונים אסורים ודברי הש"ך אינם מובנים כאן וכבר עמד בזה גם הפר"מ

גם על המחבר יש לתמוה קצת דהוא פסק כשיטת הרשב"א והשאלתות ומשמע דכל דנתפזרו כולם מותרים והוא סותר למ"ש בסי' ט"ז גבי אותו ואת בנו דמותרים ע"י שמפזרים ושנים האחרונים אסורים ומה בין אחרונים לראשונים ובסי' נ"ז גבי דרוסה השמיט הך דינא לגמרי דכ' השאלתות ור"ת דלכבשינהו

ולפי מה שראיתי בביאורי הגאון ר"א ז"ל מווילנא שדבריו קצרים וברורים ראיתי שיש ליישב קצת דברי המחבר והרב והוא דדברי הרב יש להם מקום ע"פ פירוש הרא"ש במסכת יומא דמיקל יותר מהרשב"א והוא דאם נעקרו כולם אפילו לא נתפזרו ופירשו מקצת מהם בשעת עקירתם מותר דלא שייך למיגזר שמא יקח מן הקבוע דהא אין כאן קבוע ומה שהצריך הרב לאחר עקירת כולם ששוב יפרוש משם מקצת דאז מה שפירשו מותרים אבל לא הנעקרים עצמם כן הם תוכן דברי הרב וה"ט דאף דנתפזרו כולם לא שייך לגזור שמא יקח מן הקבוע מכל מקום שם פירש מן הקבוע מקרי עליהם על כל אחד דהרי ראינו פרישותם ונולד הספק בקבוע ולכך אותם שפירשו מותרים דמרובא פרשי וא"ש הא דקאמר דשנים האחרונים אסורים ר"ל האחרונים הנשארים באותם שנעקרו מאחר שפירש מהם אחד אחד דהא נשארו באיסורם הראשון שפירשו מן הקבוע וכמ"ש

וכתב שם הגר"א דרק דינו של הרב אמת כאן בנעקרו מעצמם אבל במה שתירץ דברי הטור אינו כן דהטור מתיר