בית יצחק - קבוע ספיקות כט

א' מס' נמי אין אוסר תערובות הב' כיון דאין הכרח דיתהני מחדא ספיקא בבת אחת ולא גרע מאוכל רוב תערובות השני בבת אחת כמ"ש למעלה באריכות

ושם בריש פ' התערובות (דף ע"א ע"א) ד"ה אפילו כתבו שם מחלוקת ר"ת ור"י דר"ת התיר ספק דרוסה שנתערב ברוב משום טעמא דכל דפריש מרובא פריש ומחלקים בין קדשים לחולין דבקדשים גזרינן שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ויקחו מן הקבוע אבל בעלמא אמרינן נכבשינהו דניידי כו' ולכאורה קשה למה הוצרך ר"ת לחלק בין חולין לקדשים וגם הוצרך לומר לכבשינהו כו' הא יש לחלק דשם גבי נתערב אחד בקדשים דמיירי באיסור ודאי שפיר יש לגזור שמא יקח מן הקבוע דהא איסור ודאי אינו בטל בדבר שבמנין ויש לו דין קבוע מה שא"כ בספק דרוסה דהוי רק ספק איסור ור"ת ס"ל דספק אחד בגופו ספק ב' בתערובת מותר כמ"ש למעלה וכמ"ש האחרוני' בשמו וידוע דגם ודאי דרוסה אינו אסור כי אם מספק שהרי יש לה תקנה בבדיקה והרי הרב בספר תורת חטאת הביא ראי' דגם ס"ס במקום חזקה מותר מהא דהתיר ר"ת ספק דרוסה שנתערב באחרות מטעם ס"ס אף דאתחזיק איסורא דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת ולפי מה שהבנתי קצת מדברי הפר"ח כאן היה נלענ"ד בביאור דברי התוס' והוא דבאמת ר"ת לא כתב כן בפירש דספק דרוסה שנתערב יהיה מותר מטעם נכבשינהו אלא שר"ת כתב סתם דיש להתיר התערובות ונחלקו בדעתו בעלי התוס' וכתבו שטעמו משום דנכבשינהו ומחלקין בין קדשים לחולין והיינו שר"ת עצמו אפשר שהתיר ג"כ מטעם ספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות הו' ס"ס וכשיטתו בפ"ק דביצה דמ"ש ש ואם נתערבה באלף קאי אודאי ולא אספק אבל התוס' שמחלקין כאן בין חולין לקדשים כתבו כן לשיטת ר"י דמחמירינן כוותי' דאין זה ס"ס ולזה כתבו דאעפ"כ יש להתיר כהך הוראה דר"ת מטעם דנכבשינהו ויתפזרו ומחלקין בין קדשים לחולין וכן הוא כוונת הרא"ש בפרק ג"ה שכתבו אחר שהביא הוראת ר"ת כתב שם וז"ל ולדידי צריך לחלק בין חולין לקדשים ולא מסתבר ר"ל לפ"ד הרא"ש עצמו דהוא סובר ג"כ כשיטת ר"י דספק ראשון בגופו ספק ב' בתערובות אסור ע"ז כתבו דאם באנו לפסוק כאן כהוראת ר"ת וצריך לחלק בין חולין לקדשים וע"ז כתב דלא מסתבר

ובזה יתיישב מה שקשה עוד בדבריהם למה לנו לחלק בין חולין לקדשים דהא לפמ"ש לא מצינו שר"ת ס"ל דגזרינן שמא יקח מן הקבוע דהא הך גזירה דש"ס בקדשים שמא יקח מן הקבוע היינו כמ"ש דכל שמפזרים בידים רק שאינו רואה הפרישה גזרינן שמא בשעת פיזורו יראה אותם והוי כלקוח בידים ממש אבל בפירש ממילא שלא בפנינו לא מצינו גזירה זאת בש"ס וא"כ קשה מ"ש האחרונים בפירש ממילא שלא בפנינו לדעת המתירים דצריך לחלק בין חולין לקדשים וצ"ל דלא כתבו כן אליבא דר"ת ממש דהא אפשר דהתיר בהך עובדא דילי' מטעם ספק ראשון בגופו ספק ב' בתערובות אבל כתבו כן לדעת הרא"ש ודעימי' דס"ל דאפילו בפירש ממילא שלא בפנינו ג"כ גזרינן שמא יקח מן הקבוע והם מפרשים כך שיטת הש"ס במאי דקאמר גזירה שמא יקח מן הקבוע דהיינו בכל מאי דפירש שלא בפנינו הדין כן ולא מטעם דעשה מעשה בידים לכבשינהו: וראיי' לזה דגם בפירש קודם שנולד הספק הוצרך הרא"ש לחלק משום דאין שייך לגזור אטו שיטלם לאחר שיוודע הספק וא"כ לדידי' ע"כ צריך לחלק בין חולין לקדשים דלשיטתו מאי דקאמר הש"ס גזירה אין הטעם מחמת שעושה מעשה בידים וכן מ"ש הרא"ש ע"ז ולא מסתבר ג"כ הפירוש כן דלפי שיטתו דס"ל דפירש ממילא ג"כ קאמר הש"ס הך גזירה אין סברא לחלק בין חולין לקדשים

ולפמ"ש דהתוס' ס"ל לחלק בין חולין לקדשים א"כ הדין בחולין מותר אפילו לפזרם בידים כל שמתפזרים כולם ואינו רואה הפיזור וכמ"ש דהא בקדשים מקשינן ולכבשינהו דמשמע בידים ואפ"ה כתבו דבחולין לא גזרינן וכן משמע מלשון התוס' שם שכתבו אבל בעלמא לכבשינהו כו' וכן משמע מהראי' שהביאו מפרק הנשרפין בשור שנגמר דינו שנתערב בשוורים דעלמא דכתב שם התוס' היה אומר ר"ל לכבשינהו כו' וצ"ע לפ"ז מ"ש התוס' דהטעם דהחמירו בקדשים משום שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ויקחו מן הקבוע דהא הך טעמא דחי הש"ס ומסיק רבא אלא גזירה משום קבוע ואפשר לדחוק בכוונת דבריהם דכללו ב' התירוצים של הש"ס מ"ש שמא יבואו עשרה כהנים היינו תירוץ ראשון ומ"ש ויקחו מן הקבוע היינו תירוץ שני אבל פשט דברי התוס' אין מראין כן

גם לפמ"ש דפירש הגזירה הוא דוקא במפזרים בידים ואינו רואה הפיזור דגזרינן שמא יראה הפיזור וא"כ בגזירה זאת אין שייך לחלק בין חולין לקדשים ואדרבא בקדשים ראוי להקל יותר מחמת דלא נפסד קדשים בחנם משא"כ לפירוש ראשון שבש"ס דקאמר שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת בזה שייך שפיר לחלק בין חולין לקדשים דמשום חבובא דהקרבת קדשים גבי כהנים יש לגזור דיטלו בידים מן הקבוע ויקריבום בבת אחת

והיה נלע"ד בביאור דברי התוס' במה שנקדים תחילה שיטת הרשב"א דהרשב"א בחה"א כתב וז"ל דאפילו פירש בפנינו אינו אסור אלא אם פירשו מקצתם אבל נתפזרו כולם מותרים הכל ובקיצור כתב וז"ל דהא דמותר בנתפזרו כולם דוקא בנתפזרו מעצמם אבל הנידן אסור יעו"ש וצ"ל דהרשב"א מפרש קושיית הש"ס ולכבשינהו היינו שנתפזרו כולם דאל"כ קשה הא בפירש בפנינו דמייא ללוקח מן הקבוע בידים ואין הטעם משום גזירה שמא יקח מן הקבוע וכמו שהוכחתי למעלה שזהו שיטת הרשב"א וגם דוחק לו לפרש כמ"ש למעלה בביאור דברי התוס' דמפזרים מאחורי הגדר שלא יראה הפרישה דבאמת הוא דוחק גדול עיקר הטעם מה דמחלקין בין פירש בפנינו ובין פירש שלא בפנינו דפירש לפנינו נולד הספק בקביעות משא"כ כשפירש שלא בפנינו דנולד הספק אחר שכבר פירש וא"כ כל שעושה מעשה לפזרם שזורק בהם אבן ויודע שכעת יתפרשו כולם א"כ נולד הספק בקביעות ומה בכך שאינו רואה הפיזור דאטו הראי' תגרום האיסור לכך ס"ל להרשב"א דעיקר החילוק הוא בין אם פירשו מקצתם דאז כיון דהקביעות ניכר ונשאר במקומו אז המיעוט הנפרש לפנינו כיון שנולד הספק בתחילה הוי כנולד הספק בקבוע משא"כ בפירש ונתפזרו כולם דלא שייך לומר דנולד הספק בקבוע כיון שלא נשאר בהם שום קבוע כלל שפיר אמרינן כל דפריש מרובא פריש: וע"ז משני הש"ס גזירה שמא יקח מן הקבוע ור"ל כיון שאתה מתיר לו ע"י מעשה שלו לעשות אותם מופרשים מן הקביעות אף הוא יעשה מעשה ויקח בידים מן הקבוע: ומזה המציא הך חילוק בין נתפזרו כולם מעצמם ובין הנידם הוא וא"כ לשיטתו אין אנו צריכים לחלק בין חולין לקדשים אבל דברי התוס' א"א. לפרש כן חדא דהא כתבו וכגון שלא בפנינו פירשו. ועוד דהא הם כתבו בריש פרק התערובות לחלק בין חולין לקדשים ולכך היה נ"ל דגם הם סוברים החילוק בין נתפזרו כולם לנתפזרו מקצתם והוא מדוקדק בדברי התוס' שם שכתבו דלכך קאמר ולכבשונהו כו' דכיון שיצאו ממקום קבועם כו' ומדמה להא דפ"ב דיומא בין חצר זו לחצר אחרת וכשי"ת לפנינו בס"ד ונמצא שאם נתפזרו כולם דמי לפירש שלא בפנינו ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע ר"ל דגזרינן שמא יקח בידים. ומזה פסקו הרא"ש ור"י דפירש שלא בפנינו אסור משום שמא יקח מן הקבוע. ובזה מחלקין התוס' בין חולין לקדשים לפי שיטת ר"י דס"ל דספק ראשון בגופו ספק ב' בתערובות אסור אם באנו להתיר בהך דספק דרוסה שנתערבה ע"י דלכבשינהו

ובזה מחולקים התוס' עם הרשב"א דלהרשב"א אין אנו צריכים לחלק בין חולין לקדשים רק בין נתפזרו כולם לנתפזרו מקצתם דבנתפזרו מקצתם לאו מטעם גזירה אסור אלא דהוי כלוקח מן הקבוע וכמ"ש ומאי דקאמר בש"ס גזירה שמא יקח מן הקבוע היינו דלעשות מעשה בידים אסור כמ"ש: ולהתוס' יש חילוק בין חולין לקדשים אם פירש מקצתם שלא בפנינו דהם מפרשים דגזרינן שמא יקח מן הקבוע לאו מטעם דעושה מעשה בידים רק דכיון דנתפזרו כולם דלא נולד הספק בקביעות א"כ גם בפירש מקצתם ג"כ לא נולד הספק בקביעות ובזה גם כן גזרינן

ומזה יצא להפוסקים דס"ל לפי שיטת ר"י דבפירש מקצת שלא בפנינו גזרינן שמא יקח מן הקבוע ואין מחלקין בין חולין לקדשים ומ"ש התוס' שם בריש הדיבור וכגון שלא בפנינו ר"ל דבפירשו כולם דלא נודע הספק בקביעות מקרי שלא בפנינו כמ"ש ואתא לאפוקי דלא נימא הא דקאמר בש"ס ונכבשינהו ר"ל שיתפזרו מקצתם בפנינו דבזה אסור דדמיא ללוקח בידים מן הקבוע ובזה הוי א"ש דברי התוס' דשם ודברי התוס' דריש פרק התערובות והיה מתורץ כל הקושיות שנתקשו בזה האחרונים ולפנינו נכתוב עוד מה שנראה לע"ד בדברי התוס'

אבל הט"ז כאן (ס"ק ז) במה שהקשה על הרב בהג"ה (סעיף ואו) נראה מדבריו דדעתו דמחלקין התוס' אליבא דר"ת בין חולין לקדשים הוא בפירש ונתפזרו כולם דאז הטעם שמא יקח מן הקבוע וע"ז אמר דלא גזרינן רק בקדשים ולא בחולין: ומה דחולק ר"י על ר"ת וס"ל דאין לחלק בין חולין לקדשים היינו בפירשו מקצת בפנינו דבזה אין הטעם משום גזירה שמא יקח מן הקבוע אלא משום קבוע עצמו דפירש בפנינו הוי כלוקח בידים מן הקבוע ודבריו תמוהים ונסתרים ממילא למעיין בדברי התוס' דר"פ התערובות שכתב וז"ל ומה שפסק ר"ת בזאב שהוציא שה מהעדר דשרי מטעמא דכל דפריש מרובא פריש לא יתכן דיש לאסור גזירה שמא יקח מן הקבוע כו' הרי בפירוש דאסור פירש מטעם גזירה ולא מדינא ושם כתב ע"ז דלא יתכן חילוקו של ר"ת דמחלק בין חולין לקדשים. ועוד דהמעיין שם בתחילת דברי התוס' יראה דקאמר שם אהא דתניא שור שנגמור דינו ד"ט כו' דלכבשינהו דניידי כו' והא דגזרינן שמא יקח מן הקבוע בזבחים מיירי כו' מוכח דבכה"ג דקאמר הש"ס בזבחים לכבשינהו כו' ע"ז מחלק ר"ת בין חולין לקדשים במה דמשני גזירה שמא יקח מן הקבוע כו' וע"ז כתבו דעת ר"י דלא מסתבר לי' לחלק בזה בין חולין לקדשים

ועוד דכתב שם לחלק בין הא דתנן גבי ט' חנויות ובנמצא הלך אחר הרוב דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע היינו משום דשם ניכר האיסו' משא"כ בקבוע דחתיכו' וא"כ משמע דכאן ג"כ מיירי דומיא