בית יצחק - קבוע ספיקות כח

ספק ב' בתערובו' אסור אף שנתחלקו אח"כ אין סברא להתיר הרוב הנשאר שלא נשתנה בהם דבר ובמה יסתלק מהם שם האיסור שהיה עליהם תחילה משא"כ במ' שפירשו שכבר נעשה בהם מעשה שפירשו מן הקביעות ונסתלקו ממקומם כיון שהם מיעוט רק דאין להם היתר לומר מרובא פריש כיון שפירשו לפנינו דרך חלוקה לכך בספק מותר ודוק כנ"ל בביאור דברי הרשב"א כאן

וראיתי להרב בעל פר"ת כתב שהרשב"א מתיר אפילו בודאי טריפה הארבעים שפירשו אפילו לא נתערבו אח"כ ומ"ש במשמרת הבית דמיירי בספק טריפה כ' כן לתמוה על הרא"ה דבספק ודאי דאין להחמיר ולא הבנתי דבריו דהא הרשב"א במ"ה כתב בעצמו שט"ס נפל בספרו הארוך וכוונתו בספק טריפה וא"כ לפי נוסחת הרא"ה שראה לפנינו בלשון תה"א שהיה כתב ודאי טריפה אין כאן תמוה עליו וגם פשוט לשון הרשב"א במש"ה משמע דמדינא כתב כן שאינו מתיר רק בספק טריפה וכן יראה מלשונם בתה"א שכתב וכ"כ רב אחאי גאון כו' ואלו איערב ספק דרוסה כו' הרי שהביא ראי' לדבריו מרב אחאי דמיירי בספק ואלו היה מתיר אפילו בודאי האיך היה מתיר משם לסתור דבריו וכן במ"ה הביאו שם דברי רב אחאי ומה לנו לעיסה. שהנחתום מעיד עליו ואפי' תמצא באיזו מקום בדברי הרשב"א שמתיר אפילו בודאי איסור ט"ס הוא וכפי שהעיד הרשב"א בעצמו ע"ז ומ"ש הרשב"א עצמו במ"א בתה"א דדוקא שפירשו הארבעים למקום אחר מותרים אבל בפ"ע אסורים שנתקשו הפר"ח ופר"ת בדבריו לפמ"ש אין כאן קושיא כלל דשם מיירי בודאי איסור ופירש לפנינו וכאן מיירי בספק איסור כמ"ש הוא בעצמו נמצא היוצא לנו מזה לפי שיטת הרשב"א כך הוא דינו אם היה ודאי איסור שנפל למאה שהוא חושש להחמיר בשתי תערובות כדעת ר"י אם פירש אח"כ אחד מהם ונפל בתערובות הב' אסור הכל אבל אם נחלקו לב' חלקים כיון דעכ"פ לא נשאר הקביעות אף דלא מהני להתיר כולם כיון שלא נתפזרו אנה ואנה מ"מ נעקר מעליהם שם קבוע. לכך אם פירש אחד ממ' למ"א מותר התערובו' הב' ליהנות ממנו אפילו מכולו בבת אחת דהוי. ס"ס מענין א' וכן אם פירש אחד מס' למ"א ג"כ אינו אוסר דעכ"פ אמרינן שמא הוא בתוך הארבעים וכיון שהם ב' תערובו' מותר כיון דהוא ס"ל דרק ב' תערובו' די רק דאסור לאכול מכולם בבת אחת וכאן אינו נהנה בב"א כיון דיש לומר דהוא בתוך הארבעים וא"כ כ"ש כשנחלקו מחצה לכאן ומחצה לכאן ג"כ הדין כן בפירש אחד מהם לפנינו למ"א אינו אוסר כלל

אכן אם לא נתערבו עדיין כולם אסורים אפילו פירש המיעוט בפ"ע והרוב בפ"ע כיון דהיה הפרישה בפנינו ודרך חלוקה כמ"ש ובאם נפלו כל הס' למ"א אסורים דכיון דפירש לפנינו ונחלקו גם כן בדרך חלוקה ודאי דלא דמייא לג' תערובות והוה כאיסור ודאי שנתערבו בתערובות ואם נפלו כל המ' למ"א מותר התערובות הב' דדמיא למ"ש הרשב"א בלוקח מן הקבוע שנתערב באחרים דמותר ואף דהרשב"א חושש להחמיר דספק א' בגופו ספק ב' בתערובו' אסור ולמעל' כתבנו דמה שמתיר בלוקח מן הקבוע ונתערב באחרי' הוא משום דס"ל כשיט' ר"ת יעו"ש מכל מקו' ש"ה דשם ספק הראשון אסור מן התורה משא"כ בנד"ד דתערובות הראשון מותר מן התורה דמדאוריית' ברובא בטל ס"ל לרשב"א דגם לדעת ר"י מותר כאן לשיטתו דס"ל דדי בב' תערובות אכן אם היה ספק איסור או אם פירשו ארבעים למקום אחר וס' למקום אחר הארבעים מותרים דקיל יותר מספק א' בגופו כו' והס' אסורים כמ"ש למעלה בטעמו של דבר ואפילו נתערבו שוב כל הס' למ"א נראה ג"כ דאין להתיר כיון דתחילה נאסרו מחמת ספק א' בגופו כו' ויותר מסתבר לומר דברובא איתא א"כ לא דמייא לב' תערובות או אפשר כיון דמדינא ס"ל לרשב"א כדעת ר"ת רק דלחומרא בעלמא ס"ל כר"י א"כ כאן שנחלקו בדרך חלוקה ופירש לפנינו די"ל דכמחצה על מחצה דמי אפשר דמודה דאפילו נתערבו שוב כל הס' למ"א כל שתערובות הב' הם רוב נגד תערובות כל הס' י"ל דמותר בספק איסור וצריך עיון בדין זה ואם. נחלקו חמשים לכאן וחמשים לכאן בספק איסור נראה ג"כ דיש להחמיר בפשיטות כיון דשניה' שווים א"א להתיר מחצית אחד ולאסור א' דמאי חזית כיון דשניהם שווים א"כ שוב אתה צריך להתיר שניהם וא"כ תתיר ספק אחד בתערובות בודאי וזה א"א לפי מה שמחמיר הרשב"א א כשיטת הר"י לכתחיל' ודמייא לחתיכות איסור דרבנן וב' קדירות של היתיר דאוסרין שניהם כמ"ש (בסימן קי"א

) ומעתה רווחא לן שמעתתא אליבא דרשב"א וגם דבריו מובנים היטיב ומתורצים כל הקושיות שנתקשו האחרונים דבריו הפר"ח והפר"ת ולפמ"ש הטעם דרב מתיר פירש ארבעים למ"א וס' למ"א הוא מטעם ס"ס ומיירי בפירש לפנינו א"ש שם מאי דקאמר התם דשמואל פליג על רב ואמר הנח לכוכבים ומזלות דספיקא וספק ספיקא אסורים כו' ותמה בפר"מ (שפ"ד ס"ק ל"ו) מאי שייטי' דס"ס הכא יעו"ש דהבין דהרשב"א מיירי בפירש שלא בפנינו ולפמ"ש א"ש

והטור (סימן ק"י) כתב וז"ל והא דשרי כשנאבד אחד מהם כו' ודוקא שנאבד א' מהם מן העולם כדפרישית אבל לא נאבד אלא שפירש אחד מהם כו' ואפילו פירשו מהם הרבה אין להתיר הרוב, הנשאר אלא המיעוט שפירשו מותרים שאנו תולים לומר האיסור הוא ברוב והרוב אסור ואם כל הרוב נתערבו באחרים כולם אסורים כאלו נפל שמה האיסור ודאי אבל אם המיעוט נכל למ"א מותר עכ"ל: הנה לכאורה דברי הטור סותרים זה את זה שבתחילה כתב שהמיעוט שפירש מותרים משמע אפילו לא נתערבו אח"כ. ואח"ז סיים וכתב דוקא שנתערב המיעוט במ"א ואין לומר דהתם מיירי בפירש המיעוט שלא בפנינו ולכך מות' אפי' בלא נתערב דזה אינו דהא הטור הביא שם דעת אביו הרא"ש דאפי' פירש ממילא שלא בפנינו גם כן אסור דגזרינן שמא יקח מן הקבוע

והב"י פירש שם דמ"ש דהמיעוט מותרים ר"ל דמותרים ע"י תערובות ולולי דברי הב"י הקדושים הייתי אומר דתחילה מיירי הטור באם פירש המיעוט קודם שנודע האיסור שבתערובות דבזה מודה הרא"ש דמותר דלא שייך לגזור שמא יקח מן הקבוע לאחר שנודע כמ"ש הרא"ש בעצמו וכמ"ש הש"ך בשמו (ס"ק ל"ג) יעו"ש ובמ"ש אח"כ דפירשו המועטים ונתערבו ברוב אחר דמותרים כתב הב"י דהיינו כדעת הרשב"א שמתיר בב' תערובות ולפמ"ש למעלה יש לומר דאפילו למאן דמחמיר דבעינן ג' תערובות מתיר כאן משום דכאן הס"ס הוא מענין אחד וי"ל בספק הראשון שמא אין כאן איסור כלל

וכ"ז הוא לשיטת הרשב"א דס"ל דכל שנעקרו כולם ונתפזרו אילך ואילך מקרי פירש אפילו היה הפרישה לפנינו רק דכאן שהיה דרך חלוקה יש לחלק בין רוב למיעוט כמ"ש ולדידי' צ"ל דמאי דפריך בש"ס פ' התערובת ונכבשינהו דניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש ר"ל אפי' בפנינו דאז על כל אחד נימא מרובא פריש כיון שלא נשאר הקביעות ומשני משום קבוע: ר"ל כיון דעושה מעשה בידים ומפזרים גזרינן שמא יקח מיעוט מן הקביעות ויהי' הקביעות נשאר עדיין במקומו דאז הוי כלוקח מן הקבוע דאורייתא ואף דהוי גזירה לגזירה דהא מדאורייתא כבר נתבטלו ברובא מ"מ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון

אבל התוס' שם ד"ה ונכבשינהו כתב וז"ל וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום קבוע דאי הייתה הפרישה בפנינו היו אסורים כולם כאלו לקח מן הקביעות וכן מוכח בפ"ק דפסחים תשע ציבורין של מצה כו' יעו"ש מבואר דהתוס' ס"ל דאפילו נתפזרו כולם כל שהוא לפנינו הוי עדיין קבוע אפילו נתפזרו מעצמם כל שהוא רואה הפרישה ולדברי התוס' צ"ל דמאי דפריך הש"ס ולכבשינהו היינו שלא יראה אותם כגון שיפול עליהם אבן או צרור מאחורי גדר וכדומה וכן פי' הפר"ח כוונת התוס': ולכאורה תמוה היאך מדמה לה הש"ס ללוקח מן הקבוע להא דט' ציבורי' של של מצה דשם נשא' הקביעו' במקומו משא"כ כאן בנתפזרו כולם ואפשר דס"ל להתוס' כיון דא"א לצמצם שיתפזרו כולם בבת אחת אם כן אותם שנעקרו בתחילה נאסרו בפירש לפנינו משום דהוי כלוקח מקבוע וא"כ אפילו אם שוב נעקרו כולם אין חוזרים להיתרם מאחר שכבר נקרא עליה' שם איסור ולא נעשה בהם שום שינוי להיתר ומוכח ג"כ משם דפירש לפנינו לאו משום גזירה דיקח מן הקבוע נאסרו אלא דהוי כלוקח בידים ממש וכמ"ש בשיטת רשב"א דהא עדיין בס"ד דש"ס אכתי לא נחית להך גזירה משום שמא יקח מן הקבוע ואפ"ה כתבו התוס' דפירש בפנינו אסורים ומדמה לה להא דט' ציבורין דהש"ס מדמה לה להא דט' חנויות דשם מיירי מדין תורה וכמש"ל

ודברי התוס' דכאן אין מכריעין אם בפירש שלא בפנינו ממילא גזרינן שמא יקח מן הקבוע או לא דיש לומר דהא דמשני גזירה שמא יקח מן הקבוע היינו משום דעושה מעשה בידים ואז גזרינן שפיר דכיון דעל ידי מעשה שלו אתה גורם לו היתיר אף הוא יעשה מעשה להתיר ע"י שיקח מקבוע ויסבר שהוא מותר ואפשר לומר ג"כ לדברי התוס' דה"כ גזירה שמא יקח מן הקבוע ר"ל שיראה הפרישה דאז הוי כלוקח מן הקבוע כמ"ש והוי א"ש ג"כ מה שהקשו המפרשים אהא דקאמר גזירה שמא יקח מן הקבוע דהא הוה גזירה לגזירה דמדאורייתא ברובא בטיל אבל לפמ"ש א"ש דהוא גזירה קרובה דכיון דעושה מעשה בידים בקל יכול לראות הפרישה למקרי קבוע והכל חדא גזירה אבל אם נפרש כפשוטו גזירה שמא. לא יכבשינהו אלא יקח מן הקבוע א"כ הוי גזירה לגזירה ולפ"ז בפירש ממילא שלא בפנינו ולא ע"י גרם מעשה שלו נראה דמותר ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע וכיון דלא מצינו גזירה זאת בפירש בש"ס לפי שיטת התוס' אין לנו לחדש גזירה מעצמינו ובפרט דהוי גזירה לגזירה כמ"ש ולפי שיטת התוס' ג"כ יש לפרש הך סוגיא דטבעת של כוכבים ומזלות מ"ש א' מ"מ כו' כמו שפירשנו לפי שיטת הרשב"א דהתוס' פירש שם (דף ע"ד ע"א) ד"ה פירש אחד מהם לרבוא כו' כתבו דמדינא ב' תערובות סגי רק דלכך נקט ג' תערובות משום דתערובות הב' אסור לאוכלו כולו כאחד כו' יעו"ש וא"כ כאן שיש סברא לומר דהאיסור נשאר במ' לכך