בית יצחק - קבוע ספיקות כג

הראשון דכתב שם הרב דחוזר וניעור האיסור אפילו נודע ההיתר בתחילה והש"ך כתב שם דאינו חוזר וניער כי אם היכא שנתערב שלא במינו דתלוי בנתינת טעם דטעמא לא בטיל משא"כ יבש ביבש במין במינו שאינו ראוי לבוא לידי נתינת טעם ודעתו שם דאפילו נתרבה לרוב איסור והאיסור מעלה את, ההיתר וא"כ ה"ה בנד"ד נמי ודאי דלא גרע מיני' וקיל יותר דהא י"ל ג"כ דכולם מותרים ועוד נראה דאפילו לדעת מהרש"ל והרב שם וכן הכריע הפר"ח שם דאף במין במינו כל שנתרבה לרוב איסור חוזר וניעור היינו דוקא שם שיש ודאי רוב איסור משא"כ בנד"ד כיון דעכ"פ מדין תורה אמרינן מרובא פריש רק באותו שלקח מן הקבוע אמרינן דכמחצה על מחצה דמי וכיון שיש כאן ב' חתיכות שכשירות מדינא י"ל דמסתמא הם מן הרוב חנויות הכשירות והוי כאלו הי' כאן ודאי ב' כשירים ולא שייך לומר חוזר וניעור וגדולה מזו היה נראה דאפילו לא נודע מן פרישת ב' החתיכות הראשונות עד שנתערב עמהם חתיכה השלישית שלקח מן הקבוע אעפ"כ בטל ברוב דמסתמא אמרינן דב' הם כשירים וכמ"ש

וכ"ז אם החתיכות האלו אינם ראויות להתכבד אבל אם היו ראויות להתכבד יש לעיין בזה אם היו כאן עשר חנויות ט' מהם מוכרות בשר כשר וא' בשר נבילה ולקח החתיכה השלישית מחנות א' וב' החתיכות האחרים פירשו שלא בפנינו מב' חנויות אחרות וידוע שכל החתיכה היא מחנות מיוחדת וא"י מאיזו חנויות נלקחו אלו הג' חתיכות דכיון דבלא קרא דקבוע היו כל הג' כשירות בודאי שתלינן שכל אלו הג' הם מרוב חנויות הכשירות רק דהחתיכה הג' אסורה מגזירת הכתוב דקבוע כמחצה על מחצה דמי וכאן שנתערבה בשנים האחרים דמן התורה בטילה שהרי שנים מהם כשירים בודאי וכאן דהשלישית אסורה מספק הוי כספק איסור שנתערב בשניהם דלהמחבר מותר ולהרב אסור משום דספק אחד אסור מן התורה כמ"ש (בהג"ה בסעיף ד') ואף שכתבתי שי"ל דכאן שאני שי"ל דגם הב' חתיכות מידי ספיקא לא נפקי מכל מקום אין נראה להחמיר כיון דמאיסור תורה יצאנו עכ"פ בודאי מאחר שכל חתיכה היא מחנות מיוחדת ובלא נודע הספק עד שנתערבו כל הג' חתיכות ביחד בזה ודאי מותרים דהא בלקח מן הקבוע קודם שנולד הספק כבר נתבאר דמותר דמקרי פירש וכאלו פירש שלא בפנינו דמי

אמנם אם היו רק ג' חנויות שנים מהם מוכרות בשר כשר וא' מוכרת בשר נבילה ופירשו שנים מהם שלא בפנינו ואח' לקח מן הקבוע ונתערבו ביחד בזה נראה דאסורים אם הם חתיכות הראויות להתכבד דהא כאן יש עכ"פ אח' דהיא בודאי אסורה ואינו בטל אף דבעת שפירשו השנים כבר הותרו ונקרא עליהם שם היתר והשלישית בעת שלקחה היה בה ספק איסור לא אמרינן דהוה רק ספק איסור שנתערב בשנים דהא עכשיו בעת התערובות נודע עכ"פ שיש כאן ודאי איסור ולא מבעיא למאן דס"ל דאמרינן חוזר וניעור דהא ודאי אסור אלא אפילו לדעת הש"ך בסי' צ"ט נראה דמודה כאן דהא כיון דאנן תלינן דב' החתיכות הראשונות היו מחנויות של היתר דמרובא פירשו א"כ ע"כ צריך אתה לומר דהשלישית נלקחה מחנות האסורה דאל"כ הוי סתרי אהדדי

ועוד יש כאן סברא לומר דכיון שלקח כל חתיכה מחנות מיוחדת א"כ בעת שלקח החתיכה הב' לא היו עליו ספק כי אם על ב' חנויות הנשארים אם מזו האיסור נלקחו או מן ההיתר ואין כאן רוב להיתר ואף שאחר שבאו כל הג' חתיכות יש כאן ב' מותרים בודאי א"כ אמרינן אי אזלת בתר שעה שבאו כל הג' חתיכות הרי יש כאן אחת שאסורה בודאי

ומה שיש לעיין בזה לפמ"ש הט"ז (סעיף ואו ס"ק ה') בביאור דברי הטור במ"ש דאפילו חתיכות שאינן ראויות להתכבד אסורים מדינא והמציא שם דין חדש שאין סברא להתיר בבהמה אחת חציה האחת וחצי השני' תהי' אסורה א"כ גם בדין אם היו ג' החתיכות מג' חנויות ואפילו כולם אינן ראויות להתכבד מ"מ כיון דעכ"פ יש כאן חתיכה אחת מחנות האסורה א"כ אם תתיר כל הג' חתיכות מטעם דבטילה ברובא א"כ חציו מותרת והנשאר בחנות תהי' אסורה: שוב ראיתי שאין זה כלום וכאן יודה הט"ז דהא כאן אפילו אם תחזיק החתיכ' לאיסור ג"כ בטילה ברובא ודמיא לכל חתיכה של איסור דקיי"ל דבטל ברוב באין ראויה להתכבד ולא חילקו הפוסקים בין אם נשאר מאותה הבהמה או לא

סימן כ"ה

דין אם היה באופן הקדום מקצת ראויות להתכבד

אמנם אם היה כאן ב' חתיכות שאינן ראויות להתכבד וחתיכה אחת ראויה להתכבד וא"י איזו היא כגון שהיו ב' חנויות של היתר וא' של איסור ופירשו שנים מהם שלא בפנינו מב' חנויו' וא' לקח מן הקבוע ושכח אח"כ אם החתיכה הראוי' להתכבד היתה מב' החנויו' שפירשו שלא בפנינו או מה שלקח מן הקבוע בזה יש לעיין דלפמ"ש אין כאן איסור ברור מחתיכה שראוי' להתכבד בתערובו' דדילמא היתה מהב' שפירשו שלא בפנינו ונקרא עליה שם היתר וא"כ הוי ספיקא דרבנן דהא מדאורייתא בטל ברובא כמ"ש בש"ע (סימן ק"א סעיף א') בהגה"ה ואף שכתב הש"ך שם ס"ק ב' דדוקא אם הוא ספק אם ראויה להתכבד משא"כ אם הוא ודאי ראוי' להתכבד רק ספק אם אסורה לא מהני כמ"ש (סימן ק"י סעיף טית) יעו"ש מכל מקום כאן מקרי ספק אם ראוי' להתכבד דהא יש כאן ספק אם אותה שלקח מן הקבוע הוא הראוי' להתכבד או מן אותם שפירשו שלא בפנינו וא"כ אינה ראוי' להתכבד כלל וכאן ספק ראשון אינו אסור מן התורה דהא יש כאן ס"ס שמא הוא מאותם שלא פירשו בפנינו וא"כ נקרא עליו שם היתר מגזירת הכתוב אחרי רבים להטות ואפילו תאמר שהיא אותה שלקח מן הקבוע מכל מקום שמא מותרת ואין כאן ממנ"פ לאחר שנתערבה דהא לאחר התערובות בודאי מן התורה בטל ברוב רק מדרבנן אסור אם האיסו' ראוי' להתכבד וכאן יש ספק ודמיא למ"ש הש"ך בכללי ס"ס (סימן ט"ז) דדב' שיש בו ס"ס מדאוריית' אלא שעכ"פ אסו' מדרבנן ויש בו ספק א' בדרבנן דמותר יעו"ש ולא תקשה ממ"ש (סימן ק"א סעיף זיין) דאפילו נחתכו רובם אין תולים לומר דהאיסור נחתך אלא הנחתכים לבדם מותרים והנשארים אסורים ולא אמרינן דהוה ספק חתיכה הראיו' להתכבד דש"ה דכבר נקרא על כולם שם איסור קודם שנחתכו שהי' כולם ראוים להתכבד ולכן אין להוציאם מחזקת איסורם שהוחזקו בתחילה לומר דהאיסור נחתכו דיש כאן ספק אם נעשה בהם מעשה להכשיר אם לאו ובכה"ג אפילו באיסור דרבנן אין מתירים כשי"ת בשער הספיקות באריכות משא"כ בנידן דידן דתחילת התערובות בא בספק אם היה האיסור ראוי' להתכבד אם לאו

וגדולה מזה היה נלע"ד דאפילו אם אין ידוע לו שהג' חתיכות אלו הם מג' חנויות מיוחדות רק שב' מהם פירשו שלא בפנינו וא' לקח מן הקבוע וא"י אם הם כולם מחנות א' או מב' חנויות או מג' וא' מהם ראוי' להתכבד וב' אין ראוי' להתכבד היה נרא' ג"כ דמות' אף דאין לומר כאן ממנ"פ ב' מותר' וכמ"ש בסימן הקוד' דעכ"פ יש כאן ב' חתיכות המותרים מדינא דתלינן מרובא פירשו והג' הוא ספק אם ראוי' להתכבד ואין לומר כאן חוזר וניעור כיון דאין כאן ברור שיש רוב לאיסור אדרבא מסתמא פירשו הב' מן הרוב ומה גם שי"ל שגם השלישי' לקח מן הרוב רק דמשום קבוע אמרינן כמחצה על מחצה דמי מכל מקום אין לומר בזה חוזר וניעור דודאי עכ"פ הב' הם כשירות כמ"ש ומכ"ש אם החתיכה השלישית לא לקחו בידים מן הקבוע רק פירש לפנינו שיש לצרף ג"כ עוד סברא לקולא שיש פוסקים דלא הוה קבוע מדאורייתא כנ"ל בזה להלכה ולמעשה צריך עיון

סימן כו

דין תערובות חנויות בפרטי דינים הנזכרים

ואם היו כאן שלשה חנויות באחת טריפה ונתערבו החנויות זו בזו ותחילה פירשו ב' חתיכות שלא בפנינו מב' חנויות ואח"כ לקח חתיכה מחנות השלישית דכאן י"ל דבעת שלקח השני' אז לא הי' עליו ספק על כל הג' חנויות כי אם ספק על ב' חנויות לבד אם נלקחה מזו או מחברתה וי"ל ג"כ דמקרי ספק השקול ולא שייך לומר מרובא פריש ואף דאם היה איש אחר לוקח משם הוי אמרינן דאותה חנות היא מרוב חנויות הכשירות מכל מקום לאותו אדם כיון שהחזקנו אצלו בעת שלקח החתיכה הב' אני אומר שמא הראשונות היתה מאיסור והב' הוא מרוב הכשירות וכן בחתיכה הג' שלקח מהקבוע לולי דאמרינן כל קבוע כמחצה כו' ה"א ג"כ דהיא מן הרוב ורק דעתה בעת שיש כאן כל הג' ויש בהם אחת דאסורה בודאי אמרינן דשפיר בטילה בב' היתר כיון שאין ראוי' להתכבד

וראיה לזה לענ"ד מהא דב' שבילין א' טמא וא' טהור דברה"ר טהור בעת שהלך בראשונה ועשה טהרות אמרי' דהטומאה היא בהב' ואם הזה ושנה וטבל ואח"כ הלך בשביל שני אז אמרינן להיפוך שהטומאה היתה בראשון ושני טהור וה"ה בנד"ד נמי הכי הוא ולפ"ז אפילו כל הג' חתיכו' פירשו מן החנויות שלא בפנינו ופירשו גם כן בזה אחר זה אם היה ראוים להתכבד ודאי דאסור ואין לומר על כל א' שהוא מן הרוב דכיון שעכשיו כל החתיכות קיימות ויש בהם אחת דאסורה בודאי ואינה בטילה כיון שהם ראויות להתכבד וראיה לזה גם כן מב' שבילין דקיי"ל אם הטהרו' הראשונו' שעשה בתחילה כשהלך בשביל הראשון קיימות אף שהזה וטבל והלך בשני אלו ואלו תלויו' כמ"ש בפ"ה דמסכת טהרו' וכן פסק הרמב"ם (ריש פרק י"ט מהל' אבות הטומאה) ולא שייך כאן לומר וכי מגיסא אסורא כמ"ש בפרק התערובו' דשם לא מיירי שגם האיסור נתערב בודאי אלא שמא יבואו עשרה כהנים ואינם רק רוב לבד כשי"ת בסימנים הבאים בס"ד ואין לומר דש"ה בתערובו' דמן התורה בטל ברובא אפילו בחתיכה הראויה להתכבד ולכך מתירין כל שפירש אחד אחד בזה אחר זה ונקרא עליהם שם היתר דזה אינו דגם בב' שבילין אפילו קיימות שני הטהרו' גם כן מן התורה טהורו' כמ"ש בפי' הר"ש (תרומות פרק ח' משנה חית) ועיין במל"מ שם שהאריך להביא ראיות לזה דאין זה רק מדרבנן: