בית יצחק - קבוע ספיקות כ

ולע"ד היה נראה בשיטת הרמב"ם דהוא ס"ל דפ"נ שוה בזה לשאר איסורים דבפירש לפנינו מן הקבוע בכל התורה הוי כמחצה על מחצה ובפירש שלא בפנינו או בפירשו כולם ובשעת פרישתם פירש אחד מהם אפילו לפנינו לא מקרי קבוע וכמו שנבאר בעז"ה באריכת בסימנים הבאים והוא כמ"ש בתשובה דר"י פליג על שמואל ומ"ש באותו חצר מפקחין היינו מדין קבוע שכל שנשאר באותו חצר לא נעקר עדיין מקביעותו וכמש"ל בדין חנויות באורך שאפילו אם החתיכה מונחת בארץ לא מקרי פירש עמש"ל (סי' ט' ומ"ש דבחצר אחרת אין מפקחין היינו או דפריש כולהו ובשעת פרישתם הי' אחד מהם או דפירש אחד מהם שלא בפנינו לחצר אחרת דאמרינן כל דפריש מרובא פריש: וא"כ מ"ש הב"י (א"ח סימן שכ"ט) דהרמב"ם והרא"ש בחדא שיטה אזלו אינו כן אלא דהרא"ש דפירש אחד מחצר זו לחצר אחרת מיירי אפילו בפירש שלא בפנינו דפסק כשמואל דבכה"ג לא הלכו בפ"נ אחר הרוב משא"כ להרמב"ם דוקא בפירש לפנינו מותר לפקוח: וא"כ רחוקים הם זה מזה ולא בחדא שיטה אזלו והרא"ש אף דס"ל כשמואל דלא הלכו בפ"נ אחר הרוב אעפ"כ ס"ל לחלק בין חצר אחרת לחצר זו דבעת שפירשו כולם לחצר אחרת ובשעת פרישתם פירש א' מהם ואין מפקחין היינו משום דס"ל דגם בפירשו כולם נעקר מהם שם קבוע ורק דאסורים כל אחד מטעם פירש מן הקבוע וא"כ אם שוב פירש אחד מהם למקום הרי לא פירש ממקום שיש בו איסור קבוע ולכך אמרינן מרובא פריש כמו שנבאר בעז"ה לקמן וא"כ בפירש א' מהם לחצר אחרת בפירש לפנינו או שלא בפנינו מחצר הראשון לשני לדעת הרא"ש מפקחין ולדידי' גם בעיר שרובה עכו"ם ונמצא תינק שם מפקחין. וא"כ דברי הש"ע (א"ע סי' ד') ודברי המ"א בסי' שכ"ט שכתב דבכה"ג אין מפקחין אין הדין כן לדעת הרא"ש וטור וכמ"ש שם בהגהת רמ"א יעו"ש

ומה שהקשה הב"ש בא"ע למה לא הגיה הרב בסי' (שכ"ט בא"ח) דעת הרא"ש וטור י"ל משום דיש לפרש שם דברי המחבר כשיטת הרא"ש: ומ"ש פירש א' מחצר זו לחצר אחרת מפקחין היינו אפילו פירש שלא בפנינו גם מ"ש המ"א שם (ס"ק ג') דנעקרו כולם היינו בזה אחר זה דאי בבת אחת מקרי נמי קבוע וכתב שם כן בשם או"ה אין הדבר מוכרח ח די"ל כל שנעקרו כולם ממקום שהי' בתחילה נתבטל שם קבוע רק דעדיין אסורים מחמת פירש מן הקבוע ולכך מה שפירש מהם מותר ולפנינו נאריך בזה בס"ד שיש בזה מחלוקת פ הרשב"א והרא"ש

עוד יש לתמוה במ"ש הרמב"ם (בפרק ט"ו מהלכות א"ב הלכה כ"ה) האסופי כו' קידש אשה כו' מי שהרגו אינו נהרג עליו ודבריו סותרי' זה את זה דמשמע אפילו ברוב ישראל והא הוא עצמו פסק בעיר שרובא עובדי כוכבי' דנמצא תינוק שם אין מפקחין וא"כ ס"ל דלא מקרי קבוע כלל ופ"נ דומה בזה לשאר איסורים וא"כ למה פסק דאינו נהרג עליו דהא דין קבוע ילפינן מקרא דוארב לו פרט לזורק אבן לגו דאל"כ היה לו להרוג עליו מטעם דאזלינן בתר רובא בנ"ד וכמ"ש התוס' בדוכתא טובא וא"כ כאן דאין דין קבוע עליו היה לו ליהרג עליו וביותר תמוה על המ"מ שפירש טעמו משום דהוה קבוע והוא עצמו כתב דלענין פיקוח גל. לא מקרי קבוע ובאמת משמע מלשון הש"ס דלענין פיקוח גל קיל יותר ויותר מסתבר לומר דלא הלכו אחר הרוב לענין ד"נ דלפ"נ ילפינן מקרא דוחי בהם וכמ"ש התוס' שם ועיין התוס' נזיר גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי דכתבו דמדינא לא מקרי קבוע משום דאין האיסור ניכר במקומו משמע דאלו היה ניכר במקומו הוה קבוע אפילו בגברי דניידי בכל יומא ואין לומר משום דאשה שאני דכל כבודה בת מלך פנימה דא"כ היה לנו לחלק בעיר שרובא עובדי כוכבים בין תינוק לתינוקת ולא חילקו בזה הפוסקים

ולתרץ דברי הרמב"ם בהא דקידש אשה כו' ולענין הרגו אין נהרג עליו שכתבתי למעלה נראה משום שיש לדקדק במ"ש פ"ב דיומא וסוף פ"ק דכתובות אם רוב עובדי כוכבים עובדי כוכבים אם ישראל ישראל וקאמר שם אם רוב עובדי כוכבים עובדי כוכבים למאי הילכתא כו' ולמה לא קאמר לענין קידושין שאם קידש א' אשה אין חוששין לקידושין ולא היה צריך לדחוק דלענין להאכילו נבילות מיירי וכן במ"ש אם רוב ישראל ישראל למאי הלכתא הול"ל ג"כ לענין קידושין דהוה קדושי ודאי ולא ספק וכן לענין אם הרגו נהרג עליו דהוה רבותא יותר ממ"ש שם לענין החזרת אבידתו

אחרי כותבי זאת ראיתי שהמ"מ הרגיש בזה והוכיח מזה באמת דבזה אין הולכים אחר הרוב ותירץ בזה דברי הרמב"ם (שם הלכה כ"ז) יראה שכל מדינה ומדינה שיש בה שפחה כו' כשישא גיורת הזאת הרי זו ספק א"א והבא עלי' פטור שהשיג עליו הראב"ד ע"ז ותירץ המ"מ דכיון דליוחסין אמרינן דלא אזלינן בתר רובא דישראל משום מעלה דיוחסין להרוג את הנפש על קידושין לא כ"ש ולכאורה אין זה מובן דליוחסין שאני דמעלה עשו בו כדאמרינן בפ"ק דכתובות דלכך בעינן תרי רובא משא"כ לענין להרוג את הנפש דאזלינן בכל דוכתא בתר חד רובא כמו בשאר איסורים וצריך לדחוק ולומר דסברתו כיון דליוחסין חששו חכמים שהוא עובדי כוכבים לכך אם היינו הורגים על קידושיו מטעם דרובא ישראל הוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא ולא מקיים גזירה דידהו וכה"ג עקרו חכמים ד"ת בשב וא"ת כדמצינו בכ"מ בש"ס ולכך כיון דלענין הריגת נפש לענין קידושיו לא אזלינן אחר הרוב כמו כן לענין אם הרגו אין סברא שיהרג עליו דא"כ יסתור למה דפסקינן שאין נהרג על קידושיו ואי לא הא לא קיימא הא ובזה עקרו חכמים ד"ת בשב וא"ת משא"כ לענין פיקוח נפש לפקח את הגל א"א לעקור ד"ת בקום ועשה לחלל עליו את השבת וכיון שכן י"ל דלכך אמרו דלענין קידושין הוה ספק קידושין היינו משום לתא דיוחסין דהוא ג"כ ענין קידושין והרמב"ם יליף לה מסוגיא דקאמר אם רוב עובדי כוכבי' למאי הלכתא וכמ"ש וא"כ מתורץ כל מה שהקשינו למעלה

והנה אף שטרחנו לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל מ"מ לדינא נראה ודאי דלא קיי"ל כוותי' אלא כהראב"ד שחולק עליו וברוב ישראל הוי קידושי ודאי: וכן ברוב עובדי כוכבים אין חוששין לקידושיו דלא דמייא ליוחסין דעשו בו מעלה ועיי' ב"ש (א"ע סי' ד' ס"ק כ"ד) שפסק ג"כ כהראב"ד שהשיג בזה על הרמב"ם ונראה לתת טוב טעם על מה שהחמירו חכמים לענין יוחסין שלא לילך אחר הרוב יותר מכל האיסורי' שבתורה ומצינו להיפוך שאף לדברי הפוסקים דס"ל ספיקא דאורייתא אסור מן התורה מ"מ בממזר ספק קיי"ל דמותר כמ"ש פרק עשרה יוחסין ממזר ודאי הוא דלא יבא אבל ממזר ספק יבוא ולכך נלע"ד דאדרבא טעמא משום הכי הוא דכיון דמן התורה ספק ממזר מותר לבוא בקהל א"כ אין חילוק בזה בין ספק השקול לרוב ולכך כשהחמירו חז"ל בספק ממזר להשוותו לכל ספק איסור שבתורה החמירו ג"כ ברוב כיון דמן התורה שניהם שווים וא"כ לענין קידושין ודאי דאזלינן בתר רובא כמו בכל מילי והא דמשני הש"ס ברוב עובדי כוכבים להאכילו נבילות ולא קאמר לענין קידושין אפשר לומר כיון דבמתני' תנא מצא בה תינוק מושלך לכך נקט נ"מ שיהי' שייך אפילו בתינוק דמיירי בי' קודם שנה שנתגדל וזה לא שייך גבי קידושין משא"כ להאכילו נבילות קיי"ל דאסור להאכילו לקטן בידים וכן מה דמשני אם רוב ישראל להחזיר לו אבידתו אפשר דנקט לרבותא אף דבממון אין הולכים אחר הרוב שם אזלינן בתר רובא וכמ"ש התוס' שם לחלק בזה ומה שהקשה ההמ"מ שם על הראב"ד בהשגות שכתב יראה לי אם רוב עובדי כוכבים ונתגייר קרוב אני להכשיר כו' והקשו עליו הא הוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי דבריו תמוהים דהוא עצמו גבי פיקוח גל כתב דמקרי פירש מקבוע וכבר כתבנו בזה למעלה באריכות

עוד תמה בפר"מ שם לפ"ד שיטה מקובצת בהא דקפץ א' מן המנויים כמש"ל למה מהא דעשירי ודאי ולא ספק ילפינן דלא אזלינן אפי' בתר רובא לענין קפץ א' מן המנויים לתוכו ובממזר דילפינן נמי ממזר ודאי הוא דלא יבוא הא ספק יבוא למה אמרינן בקידושין דרוב פסולים אצלה הולד פסול יעו"ש הנה לפי שיטת הרמב"ם דס"ל דכל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא י"ל קושיא זאת והיא דבאמת כיון דבכל התורה ספיקא לקולא א"כ עשירי דכתב רחמנא למה לי אע"כ דאתי לאשמעינן אפילו ברוב לא אזלינן בהו דבכל האיסורים אזלינן בתר רובא משא"כ לענין מעשר והא דממזר ש"ה דאיכא למימר דקרא אתא לאשמועינן דמותר אפילו בספיקא דסתרי אהדדי כמ"ש הפר"ח בכללי ס"ס בשם מהרי"ט דמותר בממזרת ובבת ישראל כחדא יעו"ש ואף דהי' יכול לומר דקרא דעשירי אתי להיכא דאקבע איסורא ולעולם ליכא רוב דבכה"ג בכל האיסורים של התורה אסור מדאורייתא וראי' מאשם תלוי דהרמב"ם מודה וכמ"ש הפר"ח שם אליבא דהרמב"ם וכל האחרונים וא"כ אפשר דקרא אתי להיכא דאין בדיר רק בהמה אחת וקפץ אחד מן המנוים בתוכו אף דאקבע איסורא חד בחד מ"מ יש לומר דלהא לא אצטריך קרא דהא כיון דמי שיצא כבר נפטר ממעשר ואין נתפס בו קדושת מעשר א"כ היאך יכניסם אח"כ ויצרפם למעשר דאם היה מכיר השנים שהי' בדיר תחילה א"כ אם יצא אחד מהם מעשירי אינו ראוי לקדושת מעשר מספק והאיך יקריבם בעזרה ולא שייך בזה ספיקא לקולא מן התורה דהא איקבע ביניהם חד דפטור אלא ודאי דאתי לאשמועינן דאפילו איכא רובא דחייבים ג"כ אינו בטל ברוב

ובהיות כן אף לדעת הרשב"א ודעימי' שחולקין על הרמב"ם וס"ל דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא ג"כ יש ליישב דודאי לא אתי קרא להיכא דאין בדיר רק שנים וכמ"ש דהיאך יכניסם למעשר שמא יצא אחד מהם בעשירי ולא יהי' לו תקנה ואף דכשיצטרף לעשרה נימא דמסתמא יהי' נקבע המעשר א' מן הרוב ולא מי שכבר נפטר דהיאך יעשה אם יכיר השנים וא' מהם יהי' נקבע וכמ"ש ובזה מתורץ קושיית התוס' בפ"ק דבבא מציעא בהך דקפץ אחד מן המנויים לתוכו שהקשו למה לא בטל ברובא ואין כאן מקומו להאריך ודו"ק בכל זה

סימן כא

דין אם היה הקביעות והפרישה קודם זמן איסורו

עוד חקר שם בפר"מ באם היו הקביעות קודם זמן האיסור ופירש משם ג"כ קודם זמן האיסור בפירש לפנינו מה דינו כגון ט'