בית יצחק - קבוע ספיקות יט

סימן יט

דין בלקח מן הקבוע ואח"כ נתערב ונעשה קבוע בחנויות

יש להסתפק באם לקח אחד בשר במקולין וא"י מאיזו מקולין לקח והוליד הבשר למקום אחר לעיר אחרת ששם ג"כ היו ט' חנויות מוכרות בשר כשר והוא נתן הבשר שלקח מן המקולין בחנות עשירי וכל אחד ניכר במקומו ושוב לקח א' שם בשר ממקולין וא"י מאיזו מקולין לקח ונמצא שנעשה ספק ב' קבוע דחנויות מה דינו להרשב"א דלכאורה אפשר לומר להרשב"א שלא היקל כאן כי אם כשנתערב אח"כ בחתיכות אחרות דכיון דמן התורה אפילו איסור ודאי בטל ברוב וכאן בקבוע דחידוש הוא לא מחמרינן בי' או משום דעכ"פ ספק הוא ומקרי ספק ראשון בגופו ספק ב' בתערובות דמותר לדעתו כמ"ש בסי' י"ז אבל כאן דגם בשני' יש כאן איסור תורה לא מקלינן כולי האי ודמייא לאיסור שנתערב בהיתר חד בחד ואח"כ לקח אחד מהשנים ונתערב עוד עם אחר חד בחד דכגופו של איסור מקרי או אפשר כיון דעכ"פ קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ודמייא לב' תערובות שכתב הש"ך לקמן דבהפ"מ מתירין דיש כאן ס"ס גמור שמא אין כאן איסור כלל ואת"ל שהאיסור נתערב בקבוע השני מכל מקום שמא לא מחנות זאת לקח: אך כבר כתבנו בסי' י"ז ובסימן הקודם שסברא זאת שחילק הש"ך משום דקבוע חידוש הוא לא ברירא

והנה בהך דינא דספק ראשון בגופו ספק ב' בתערובות הקשו ע"ז האחרונים מהא דאמרינן גבי אלמנת עיסה סוף פ"ק דכתובות דמתיר ר"י מטעם ס"ס והא התם הוי ספק ראשון בגופו ספק ב' ע"י תערובות ולשיטת הש"ך שכתב דשאני ספק קבוע דחידוש הוא אין כאן קושיא כלל דשפיר י"ל דהך ספק חלל שנטמע היינו שפירוש ממקום שהי' שם חלל ודאי בקביעות ונתערב כאן במשפחה שהיא ודאי כשירה דבזה שפיר מותר אפילו לפי שיטת ר"י דאוסר ספק א' בגופו ועיין בתשובות הרשב"א שהביא ג"כ קושיא זאת דאלמנת עיסה על שיטת ר"י וא"כ מוכח בבירור דהרשב"א לא ס"ל הך סברא שכתב הש"ך וא"כ י"ל דלא היתיר הרשב"א רק שספק ב' הי' ע"י תערובות חתיכות לא בספק קבוע דחנויות (ועיין בא"ע בב"ש ובכרו"פ כאן שהביאו ג"כ הך קושיא מאלמנת עיסה על שיטת ר"י בשם הגאון מוה' העלמין ונעלם מהם דברי הרשב"א בתשובה סי' ת"א שהקשה שם קושיא זאת ודחה באמת מטעם זה שיטת ר"י מהלכה וכמ"ש)

אך לכאורה קשה על הרשב"א דדחה דברי ר"י מהלכה מכח קושיא זאת דהא בלא"ה לאותם הסוברים דקבוע לא הוי כי אם כשניכר האיסור במקומו וכן הרשב"א כ"כ בכ"מ וכמש"ל וא"כ הא שפיר י"ל שנתערב ספק היינו שבעיר א' הי' חלל בתערובות ומשם פירש א' ובא לעיר אחרת ונתערב במשפחה כשירה דדמייא ממש לב' תערובות דמותר גם לשיטת ר"י ואפשר לומר דאם נפרש דודאי חלל נתערב במשפחה אחת א"כ א"א שלא יהי' קצת בני אותה העיר ששם התערובות שלא יהי' מכירים בחלל שביניהם דאף דפ"ק דכתובות בסוגיא דאלמנת עיסה קאמר שם הש"ס דאין ישראל מכירין חללים שביניהם מ"מ רחוק שלא יהי' א' יודע מהם וא"כ הוי קבוע דאורייתא לפמש"ל סימן א' באריכות דאף בניכר לאדם א' מקרי קבוע מדאורייתא וכיון דאמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי הו"ל ספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות ושפיר מקשה על שיטת ר"י וא"כ מוכח דלא שייך הך סברא דקבוע חידוש הוא וא"כ בנד"ד דמייא לתערובות חד בחד ואח"כ נתערב אחד מהם. ג"כ חד בחד דאסור כמ"ש

(ועיין בכרו"פ שהקשה על שיטת ר"ת דמתיר בספק א' בגופו ספק ב' בתערובות מהך דנזיר דאומר לשלוחו צא וקדש לי כו' דהא כאן יש ספק אם קידש כלל והרי מוכח דס"ל דספק א' בגופו ספק ב' בתערובות אסור ולפי מאי דקיי"ל לדינא בלא נודע ספק ראשון עד אחר שנתערב דמותר א"כ בלא"ה קשה אפילו לדידן ומה שתירץ בכרו"פ בזה משום דאין הס"ס מתהפך דא"א את"ל שלא קידש לקרובת זו שמא לא קידש כלל יעו"ש אין זה תירוץ מספיק דהא בכה"ג לא בעינן מתהפך דתחילה צריך לדון אם קידש כלל כמ"ש הש"ך (בכללי ס"ס סי' ט"ו) יעו"ש אבל בלא"ה לא קשה משם לפי שיטת התוס' שם בנזיר דלאו מדינא אסור כי אם מקנסא וא"כ י"ל דגם ר"ת ס"ל הכי ועמ"ש למעלה בדין ס"ס בקבוע) וצריך עיון בכל זה לדינא

סימן ך

דין אם פירש שלא בפנינו מן הקבוע

אם פירש מן הקבוע שלא בפנינו מותר לכ"ע דאמרינן מרובא פירש והפר"מ בשפ"ד ס"ק ל"ז חקר באם נתערבה אח"כ אותה חתיכה בטריפה אחרת חד בחד אי הוי רק ספק איסור או נאמר כיון שיש ג"כ קצת ספק שמא היה מחנות הטריפה וא"כ הוי ס"ס לאיסורא והביאם שם דברי הכרו"פ מ"ש בשם השיטה מקובצת גבי קפץ אחד מן המנויים לתוכו דכתבו שמה שאמרה תורה דאזלינן בתר רובא עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא רק דהתורה התירה ספק זה וא"כ כאן שפיר הוה ס"ס לאיסורא

אמנם חילוק זה אינו מוכרח לפע"ד דמ"ש כן לתרץ קושיית התוס' דלמה לא יתבטל ברוב אין זה מוכרח די"ל דש"ה דבמעשר גילתה רחמנא עשירי ודאי ולא ספק וי"ל דכל שיש בו קצת ספק הוא פטור מן התורה משא"כ בנד"ד כיון שהתורה אמרה אחרי רבים להטות וכל דפריש מרובא פריש מה בכך דמידי ספיקא לא נפקא מ"מ כיון שהתורה התירה אותו לגמרי וגם מדרבנן אין בו איסור הרי הוא ודאי התיר ואיך יצרף אח"כ עוד להיות ס"ס לאיסורא ודמייא למ"ש הפוסקים דלכך ספק א' בגופו ספק ב' בתערובות לא מיקרי ס"ס משום דספק ראשון אסור מן התורה מספיקא דאורייתא וכל שנאסר הוה כודאי איסור תורה ושוב אין מצטרף להיות ס"ס כמו כן י"ל להיפוך ג"כ

ומ"ש הפר"מ שם בפסק הרמב"ם שפסק (בפ"ב מהלכות שבת) ובש"ע או"ח (סימן שכ"ט) דבפירש אחד מן הקביעות כל שנשאר הקביעות במקומו מפקחין עליו את הגל משום דקל שהקילו חכמים בפ"נ ותמה שם היאך יש לחכמים יכולת לעקור דברי תורה בקום ועשה כיון דמדאורייתא אמרינן מרובא פריש והוי ודאי עובדי כוכבים ולפמ"ש התוס' שם בפ"ב דיומא דילפינן מקרא דוחי בהם שלא יבא בשום אופן לידי מיתה ולכך לא הלכו בפ"נ אחר הרוב א"כ לא קשיא מידי ודמייא ממש להא דעשירי ודאי ולא ספק כמ"ש בשיטה מקובצת: נ

ודע שיש כאן מקום עיון בדברי הרמב"ם ז"ל (פרק ט"ו מהלכות א"ב הלכה כ"ה) שכתב וז"ל האסופי שנמצא בעיר שיש בה עובדי כוכבים בין שהיתה רוב עובדי כוכבים או רוב ישראל הרי זה ספק עובדי כוכבים לענין יוחסין קידש אשה צריכה גט מספק מי שהרגו אין נהרג עליו כו' והוא תמוה דאף דאיתא בפ"ק דכתובות (דף ט"ו) וכן בפ"ב דיומא דלענין יוחסין לא אזלינן בתר רובא היינו משום חומרא דיוחסין אבל מ"מ קשה למה כתב אם קידש צריכה גט מספק דמשמע אפילו ברוב ישראל והא כאן מדאורייתא מרובא פריש והוי קידושי ודאי ואינה צריכה גט משני וכן ברוב עובדי כוכבים למה צריכה גט והרב המגיד כתב טעמו משום דהוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי והוא תמוה דהא מוכח שם דזה לא נקרא קבוע ולא מיירי כלל מקבוע דא"כ למה אמרו שם אם רוב עובדי כוכבים עובדי כוכבים למאי הילכתא להאכילו, נבילות ואם היה כאן קבוע היאך היה מותר להאכילו נבילות

ועוד תמוהים דברי הרמב"ם (שם הלכה כ"ו) מחצה על מחצה מצוה להחיותו כישראל ומפקחין עליו את הגל כישראל הרי דמוכח דאם היו רוב עובדי כוכבים אין מפקחין וזה סותר למ"ש בפ"ב מהלכות שבת) דלא הלכו בפ"נ אחר הרוב ולפמ"ש הרה"מ (בפ"ב מהלכות שבת) ובכ"מ שם שהעתיקו תשובתו מיושב זה דהי' גורס בש"ס אלא כי אתמר דשמואל כו' ותוכן דבריהם שם דבאמת חזר הש"ס ממה שאמר תחילה דשמואל לא פליג על ר"י רק שחולק באמת והוא ס"ל דבכל ענין לא הלכו בפ"נ אחר הרוב אבל ר"י ס"ל דיש חילוק דבאותו חצר מפקחין ובחצר אחרת אין מפקחין בפירש כולהו אם לא כשפירש מקצת מאותו חצר לחצר אחרת ולפ"ז בפירש מקצת שלא בפנינו הי' לנו לומר דאין מפקחין דאמרינן מרובא פריש כיון דס"ל דר"י פליג על שמואל וס"ל דהלכו בפ"נ אחר הרוב

ומ"ש בפ"ב מהלכות שבת דמפקחין עליו היינו באותו חצר שנשאר הקביעות במקומו ופירש א' בפנינו ויהי' מוכרח מכאן דהרמב"ם ס"ל דפירש בפנינו דינו כלקח מן הקבוע והיה ספק דאורייתא. אבל מ"ש הה"מ שם דהרמב"ם ס"ל בפ"נ קל יותר משאר איסורים דאפילו נולד הספק אחר שפירש מן הקבוע עשו בו דין קבוע משא"כ בשאר אסורים הוא תמוה לפע"ד דכיון דר"י פליג אשמואל וס"ל דהלכי בפ"נ אחר הרוב א"כ מנין לנו לחלק בינו לשאר איסורים ומ"ט מקיל ר"י בכה"ג בלי טעם כלל ועוד שנשאר הקושיא ממ"ש (בפ' ט"ו מהלכות א"ב) שמשם מוכח דפ"נ דמייא בזה לשאר איסורים ועיין במ"א (סימן שכ"ט ס"ק ב') שכתב שבעי' שרוב' עובדי כוכבים תינוק הנמצ' בה אין מפקחין עליו את הגל משו' שכיון שבכל יום ויו' פורשי' כולם ממקו' הקבוע' אזלינן אחר הרוב יעו"ש: וכתב זה בשם הה"מ (פט"ו מהלכו' א"ב וב"י בא"ע סי' ד') וזה אין מבואר כלל בדבריהם דהוי כאלו פירשו כולם אלא שכתב שם הך תשובה של הרמב"ם דפסקינן כר"י דפליג על שמואל והטור ע"כ דלא ס"ל הכי דהרי הוא תמה שם בא"ע על הרמב"ם דפסק שם דברוב עובדי כוכבים אין מפקחין ואם נאמר כמ"ש הכ"מ אין כאן תימא וכמ"ש והטור בעצמו פסק (סימן שכ"ט) דבנעקרו כולם ובשעת עקירתם פירש מקצת לחצר אחרת אין מפקחין והוא לפי' הרא"ש ביומא דפסק שם כשמואל ולא פליגי על ר"י לשיטתו ולכך דברי המ"א שהשוה דעת הטור עם דעת הרמב"ם אינו מובן.