בית יצחק - קבוע ספיקות יז

ראה בלקוחות דלדידי' מותר דאזלינן בתר רובא וע"ז קאמר דלא יושיט אותו לאותו עובד כוכבים שלקח מן המקולין משום לפני עור אך דיש לדחות דעדיפא מינ' משני: גם אין להביא ראיה ממ"ש הפוסקים על מ"ש הרב (סי' צ"ח סעיף א') בהג"ה דאין לסמוך אטעימת עובד כוכבים וכתבו הפוסקים דאטעימת ישראל סמכינן כגון בנדרים או בתרומה דסמכינן אטעימת כהן

ולפמ"ש יש כאן נ"מ אפילו בשאר איסורים כגון בט' חנויות הנ"ל שישראל אחד לקח חתיכה אחת מהקבוע ונפל אותה חתיכה לקדירה בשאינו מינו דיכול הישראל לטעום דהא לדידיה מותר אע"כ דאסור לכ"ע דאפשר לומר דנקטו לרווחא דמילת' בתרומה וכדומה וקצת היה נראה לדמות דין זה למ"ש הט"ז (סי' ק"י סעיף קטן ה') דבבהמה אחת אין סברא לומר דחציה מותרות וחצי' אסורה א"כ ה"ה נמי י"ל דאין סברא לומר דחתיכה אחת האסורה לזה תהי' מותרת לזה ומכל מקום יש לדחות דש"ה דהוא עצמו איסור דרבנן דמן התורה כל התערובות מותר ובדרבנן שפיר יש לחלק בכה"ג דהם אמרו והם אמרו משא"כ בדאורייתא אין לחלק: וקצת יש להביא ראי' גם כן ממ"ש הכרו"פ ונתבאר למעלה בדין קבוע שא' בסוף העולם יודע ומכיר האיסור מקרי שפיר קבוע לכל אדם, וא"כ ה"ה בנידון דידן כיון דא' יודע מן הפרישה שנפרש לפניו אסור גם כן לכל אדם

עוד נראה להביא ראיה לזה ממה דאיתא בפרק שבועות שתים בתרא (דף כ"ד ע"א) ר' שמעון אומר אוכל נבילה ביוה"כ פטור דאיסור כולל לית לי' ושם ע"ב איתא מאן דאית לי' איסור מוסיף לית לי' איסור כולל מוכח דנבילה ביוה"כ לא הוה בי' איסור מוסיף ואם נאמר בנד"ד דמותרת לזה ואסורה לזה א"כ שפיר יש כאן איסור מוסיף בנבילה ביוה"כ כגון ט' חנויות מוכרות בשר נבילה וא' בשר כשירה ולקח מן הקבוע דלדידי' אין כאן איסור ודאי דנבילה וא"כ שפיר חל עליו איסור. יוה"כ ולאחרינא אית בהו איסור ודאי דכל דפריש מרובא פריש: וא"כ יש כאן איסור מוסיף ועיין תוס' שם (דף ס"ג ע"ב) ד"ה דמוקי לה דכתבו דמה דלית ביה איסור לאו או עשה אלא איסור גרידא מדאורייתא לא קרי לי' מושבע ועומד עליו מהר סיני יעו"ש ולענין ח"ש דאסור מן התורה וא"כ ה"ה בנד"ד דספק נביל' אף דאסור מן התורה מ"מ אין בו לאו ועשה ושפיר חל עליו איסור יוה"כ ואין לדחות דש"ה דאף למי שראה הפרישה דאסורה לו רק מספק ג"כ לא חל עליו איסור יוה"כ כיון דהוה ספק נבילה ומספק לא חל עליו איסור יוה"כ להביא חטאת ואינו דומה למ"ש דאסור מן התורה דאין לאו ועשה בודאי ואין בו שום ספק כלל דא"כ יש למצוא דין זה איפכא כגון ט' חנויות מוכרות בשר כשירה ואח' בשר נבילה וא' לקח מן הקבוע דלעצמו אין איסור יוה"כ חל מספיקא דשמא הוא נבילה משא"כ לאחריני דאמרי' מרובא פריש שפיר חל עליו איסור יוה"כ וכיון דחייל לאחריני חייל נמי איסור יוה"כ ע"ז שלקח בידים מטעם איסור מוסיף אע"כ דאין סברא כיון שהיא אסורה לא' מספק ונקרא אצלו קבוע מקרי ג"כ לכ"ע קבוע

אך לפ"ז יקשה דא"כ אם היה דין קבוע לקולא כגון ט' חנויות מוכרות בשר נבילה כו' נאמר ג"כ כיון דלמי שראה הפרישה אצלו הוי קבוע רק ספק איסור לבד א"כ גם לאחריני יהיה רק ספק איסור זה אינו נראה דמאי חזית לילך לקולא נלך לחומרא ונאמר כיון דלכ"ע שלא ראו הפרישה אזלינן. בתר רובא והוי איסור ודאי כמו כן לאותו שלקח יהיה הדין כן ואם באמת נאמר כן יקשה הא קיי"ל בכל דוכתא דקבוע אמרינן ג"כ לקולא ועיין בפ"ק דכתובות בסוגיא דט' שרצים וצפרדע אחת ביניהם דאיתא התם דספיקו טהור ברה"ר הא יש כמה בני אדם שאינם מכירין האיסור במקומו כדפי' רש"י שם דצפרדע דומה לשרץ וא"כ ודאי יש. כמה בני אדם שאינם מכירים הצפרדע וא"כ לדידהו אזלינן בתר רובא לשיטת התו' ודעימיה דקבוע לא הוי רק בניכר האיסור במקומו. וא"כ גם למי. שמכיר הצפרדע נאמר דלא הוי קבוע לקולא וא"כ נאמר כיון דלאחריני אם היו נוגעי' בא' מהם היה טמא אף ברה"ר יהיה ג"כ הדין כן לכ"ע אם לא שנאמר דכיון דקיי"ל ספק טומאה ברה"ר טהור וכך הלכה למשה מסיני לילך בזה לקולא א"כ גם בזה למי שא"י הקביעות במקומו גם כן טהור וא"כ הוה ספק השקול היאך לדמותם יחד. ולכך אזלינן לקולא בספק טומאה ברה"ר אבל הוא דוחק גדול ולפמש"ל דמ"ש רש"י דשרץ דומה לצפרדע לא דוקא נקט רק שבקל יכול לטעות אבל באמת אם ירצה להבחין יכול להבחין ביניהם הוי א"ש דנמצא נקרא קבוע לכ"ע וא"כ אין משם ראיה

והנה מלשון הרשב"א המובא בש"ך (ס"ק כ"ג) שכתב וז"ל ויראה לי שהלוקח מן הקבוע לא אסרו אלא כשהוא בפ"ע כו' משמע שלא אסרו אלא למי שלקחו מן הקבוע ולא לאחריני וכדמות ראי' לזה ממ"ש בפרק ב' דכתובות (דף כ"ב ע"ב) גבי עד אחד אומר נתגרשה ועד אחד אומר לא נתגרשה. דבאומרת ברי לי מותרת לאותו עד שאומר נתגרשה ולכ"ע אסורה מספק ולא אמרינן כיון שהוא אסורה לכ"ע תהיה גם כן אסורה לאותו עד אלא ודאי אמרינן דלכ"ע הוה ספק איסור ואסורה משא"כ לאותו עד שאומר ברי לי. וא"כ ה"ה בנד"ד ד כיון דלכ"ע לא מיקרי קבוע ואזלינן בתר רובא הוי כודאי מותר לו משא"כ למי שלא ראה הפרישה אם לא שנאמר כמ"ש בס' אסיפת זקנים בפ"ק דבבא מציעא בשם הרא"ש דמה דהתירה התורה לילך אחר הרוב לאו ודאי הוא אלא דהתורה התירה ספק כזה. וא"כ אין זה דומה לה' דעד אחד אומר נתגרשה דהתם העד אומר ברי ואין סברא לומר כיון דלכ"ע אסור מספק יהיה אסור ג"כ לכל העולם אבל הוא דוחק ויותר מסתבר לומר דלכך הדין שוה דלמי שראה הפרישה מקרי ספק ולא לכ"ע דלדידהו באמת אזלינן בתר רובא ובפרט דדין קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כמ"ש הפוסקים בכ"מ

ועיין פר"מ בשפתי דעת (ס"ק י"ח) מבואר משם דאפילו לקח ישראל מהמקולין ונאבד מידו ומצאו אחר דמותר משום דאזלינן בתר רובא דא"כ מוכח דאף דאסור לאותו ישראל שלקח מן המקולין מותר לאחריני מ"מ אין משם ראי' דהוא מיירי שכל חנות ידועה וניכרת במקומה וא"כ יכול להיות שמי שלקח מן הקבוע יודע מאיזו חנות היא ונמצא שלא חל שם איסור על החתיכה הזה כיון דאמרינן דאזלינן בתר רובא הוה כודאי הוא מחנות הכשירה וא"כ מסתמא הישראל שלקח מן הקבוע יודע שלקחו מן חנות הכשירות משא"כ בשידוע לנו שאותו הישראל שלקחו שכח מאיזו חנות לקחו דאצלו מחזקינן לספק טריפה שוב אין סברא להתיר לאחריני ולומר דהיא ודאי כשירה

סימן טז

דין אם פירש לפנינו אם יש בו דין קבוע

דעת הש"ך בשם הב"ח דוקא לקח בפנינו הוה קבוע דאורייתא משא"כ פירש לפנינו הוה רק דרבנן וראיתי בספר בינת אדם שתמה ע"ז דהא קבוע ילפינן לה מוארב לו וקם עליו וכיון שנהרג זה הוי כפירש וא"כ צ"ל דפירש בפנינו לא מקרי פירש מן הקבוע והוא אזיל לשיטתיה דס"ל דנחתך ונשתנה הדבר מכמות שהיה נקר' פירש וכבר כתבנו למעלה (סי' י"א) שדבריו תמוהים וגם. סותר למ"ש שם יליף מכאן דחתיכה נקרא פירש משום דאי לאו קרא הוה אזלינן בתר רובא וכאן יליף מזה דיש בו דין קבוע אבל כבר כתבתי שם בראיות מוכרחות דזה לא מקרי פירש. וא"כ אין ראיה זאת מכרעת כלל אבל דעת התו' בזבחים ד"ה ונכבשינהו ובפ"ק דפסחים מוכח דס"ל דדמיא ללוקח בידים מן הקבוע ואסור מדאורייתא. וכן הסכימו רוב הפוסקים האחרונים

וראיתי בכרו"פ שתמה על הפר"ח שכתב שדעת הרשב"א דפירש בפנינו אסור מדאורייתא וכתב על זה דאינו כן ממ"ש הרשב"א בתה"א דהקשה שם מהא דתנן בפרק התערובות גבי טבעת של כוכבים ומזלות שנתערבו במאה טבעות דאם פירש מ' למ"א אין אוסרים ואם נתערבו אח"כ ס' למ"א אוסרים בתערובות והא הוי פירש ממילא ותירץ הרשב"א דמיירי בפירש ממילא בפנינו ואם נאמר דמקרי קבוע מדאורייתא א"כ מה בין מ' לס' ומ"ט אמרינן איסורא ברובא איתא הא הוי כמחצה על מחצה ולכן השיג שם על הפר"ח ולענ"ד אין זה ראיה כלל דשם מיירי בתערובות חתיכות דמדאורייתא בטיל ברובא ולא הוי קבוע רק מדרבנן מטעם שאינו בטל מחמת חשיבותו ולכן נתנו עליו שם קבוע ולכך הם אמרו והם אמרו להתיר בנפלו מ' למ"א לתלות האיסור ברוב כיון שאין המיעוט בעין ונתערב באחרים יותר מסתברא לתלות האיסור ברוב

וכן נראה מלשון הרשב"א (שער ד' ע"ו ע"א) דפוס ווין וז"ל ובודאי כל דפירש לפנינו מן הקבוע הרי זה כלקח מן הקבוע ואסור יעו"ש משמע דמדמי להו להדדי וכן מוכח מהראי' שהביא מפ"ק דפסחים בט' ציבורין של מצה ואח' של חמץ ואתא עכבר ושקל דמדמי לה הש"ס להא דחנויות מוכרות בשר נבילה כו' ואם נאמר דפירש לפנינו הוי רק דרבנן א"כ היאך מדמה לה הש"ס לט' חנויות דשם לא נזכר כלל דפירש לפנינו הוה אסור מדרבנן והיאך סתם הש"ס כ"כ ולא הזכיר הטעם דאסור מדרבנן משום שמא יקח מן הקבוע ועיי' תוס' שם שהקשו על פרש"י דהאיך מייתי ראיה מט' חנויות לבדיקת חמץ דהוי רק דרבנן יעו"ש וא"כ יקשה גם כן אם נאמר דפירש לפנינו הוי רק דרבנן אע"כ דס"ל דהוי אסור מדאורייתא וא"כ לפ"ז גם לקולא אמרינן דהוה קק ספק

ומה שיש לעיין בזה דלכאורה נראה להוכיח דפירש לפנינו הוה רק דרבנן מהא דאיתא בעשרה יוחסין (קידושין דף ע"ג ע"א) אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולים אצלה ואי אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש מאי אמרת דילמא אזלי איהו לגבייהו הו"ל קבוע כ' ומשמע דאי אזל הבועל לגבה אמרינן דפריש מרובא אף שהאשה ראתה שהבועל הלך אצלה ופירש מביתו והרי זה פירש לפנינו אעפ"כ אמרינן מדאורייתא מרובא פריש. אבל אין זה ראי' דהתם ע"כ ודאי מיירי שהממזר או העבד ניכר במקומו דאל"כ לשיטת