בית יצחק - קבוע ספיקות טז

בבדה"ב משמע כן שכל שלא נודע מתחילה הקביעות של איסור לשום אדם רק אחר שלקח מן המקולין נודע הקביעו' א"כ דמי ממש לנמצא שלא נולד הספק בקבוע רק בפירש וכמו שפירש דבריו הפר"ח והפר"ת והוא הנכון וברור בפירש דבריו ונמצאו שמסכימים דבריו לדברי הר"ן בשם התוס' פג"ה וכן עיקר לדינא: וא"כ לפמ"ש דדין קבוע הוא לקולא ג"כ כגון בט' חנויות מוכרות בשר טריפה ואחת מוכרת בשר כשירה ולקח מאחד מהם ואח"כ נודע שאחד מהם היה כשירה ובתחילה הי' כל העשר חנויות בחזקת איסור א"כ הוה ודאי איסור דמרובא פריש ולא מקרי קבוע ועיין בכרו"פ שהקשה לפ"ז במאי דפריך בש"ס ארב דס"ל בשר שנתעלם מן העין אסור מהא דקתני בברייתא ובנמצא הלך אחר הרוב וה והוצרך לדחוק נמצא ביד עובד כוכבים שאני ולמה לא תירץ דמיירי שלקח ישראל קודם שנודע הטריפו' בעקולין וזה נקרא נמצא יעו"ש שתירץ בדרך דחוק ורחוק

ולענ"ד אין כאן קושיא כלל דלישנא דנמצא משמע דהשואל הוא המוציא הבשר ועלי' נקט הברייתא הך דינא. ואם נאמר דישנו ביד ישראל וא"י מאיזו מקולין לקח קודם התערובות א"כ אצלו גם כן הספק ולמה נקט הברייתא הך דינא לענין ישראל אחר המוציאו ביד ישראל וזה ברור לענ"ד. ועיין פר"מ (בכללי ס"ס) שכתב בשם תשובת בית יעקב בהא דקיי"ל ספק א' בגופו ספק ב' על ידי תערובות לא מהני אם לא נודע הספק איסור עד אחר שנתערב מצדד שם להקל דעיקר דאזלינן בתר שעת הידיעה דאז באים ב' הספיקות ביחד וא"כ ה"ה בנד"ד אזלי' בתר שעת הידיעה ואז החתיכה אינה בקביעות כלל ומקרי גם כן פירש ודו"ק

סימן י"ד

דין פירש מן הקביעות בפנינו אם נקרא פירש

הא דקיי"ל בפירש מן הקבוע דאזלינן בתר רובא דווקא בפירש מעצמה שלא בפנינו אבל אם פירשה בפנינו לא מהני ואסו' ויש בזה מחלוקת הפוסקים אם הוא מדאורייתא או מדרבנן דגזרינן שמא יקח בעצמו מן הקבוע ולכאורה היה נ"ל להוכיח דהוא מדאורייתא ממ"ש בש"ס בברייתא גבי ט' חנויות ובנמצא הלך אחר הרוב משמע דוקא בנמצא שהוא שלא בפנינו כדרך מציאה דאל"כ היה לו לומר רבותא יותר דאפילו פירש בפנינו אזלי' בתר רובא. וא"ל כיון דעכ"פ אסור מדרבנן לכך נקט הברייתא נמצא דוקא דהא לפמש"ל דלכך שינה הברייתא בלשונו ואמר ובנמצא הלך אחר הרוב ולא אמר ובנמצא מותר משום דלפעמים הוי חומרא בנמצא כגון ט' חנויות מוכרות בשר נבילה ואחת בשר כשירה יעו"ש. וא"כ היה לומר בפירש בפנינו גם כן אזלי' בתר רובא מיהת מדאורייתא הוא ודאי איסור ולא ספק ונ"מ לענין תערובות וש"ד כמו שיתבאר לפנינו בס"ד

ועוד ראיה לענ"ד מהא דהקשו בש"ס פג"ה על רב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור מהא דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב ותירץ דנמצא ביד עובדי כוכבי' שאני דהוא דוחק לחלק בין נמצא בשוק לנמצא ביד עובדי כוכבים ולמה לא תירצו הש"ס דנמצא ר"ל שראינו שלקח העובדי כוכבי' מן הקבוע וכל שלא לקח בעצמו נמצ' קרי לי' וא"כ אזלינן בתר הרוב מדאורייתא וז"ש הלך אחר הרוב ר"ל מדאורייתא לאפוקי בלקח בעצמו מן הקבוע דמן התורה כמחצה על מחצה דמי והוה א"ש גם כן מה דשינה בלשונו ואמר ובנמצא הלך אחר הרוב ולא אמר סתם מותר כיון דבאמ' בכה"ג אסור מדרבנן כמ"ש הפוסקים אך זה יש לדחות דלכאור' קשה דהא מה שאמר רב בשנמ"ה אסור אינו ר"ל רק מדרבנן לבד. ואדרבא קיי"ל איסורי' טפי מכל איסורים דרבנן כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס סי' י"ח) וא"כ אפילו נפרש בנמצא ממש אף דלרב אסור מדרבנן מ"מ מן התורה מותר לאפוקי בלקח מן הקבוע וא"כ א"ש הא דאמר בברייתא הלך אחר הרוב ר"ל מן התורה ולכך לא קאמר מותר וא"כ מאי מקשה מכאן על רב אע"כ דהש"ס ס"ל מדנקט בברייתא סתם הלך אחר. הרוב ולא קא מפרש דעכ"פ אסור מדרבנן ס"ל דמותר לגמרי ולכך מקשי שפיר

וע"ד חידוד התלמידים אמרתי להביא ראי' מכאן דלקח עובדי כוכבים מן הקבוע לפנינו הוה אסור מדאורייתא דאל"כ אכתי תקשה למה לא משני דהא דקתני ובנמצ' הלך אחר הרוב היינו דלקח מן הקבוע בפנינו דמקרי פירש ומקרי גם כן נמצא דאינו לוקח מן הקבוע בידים וא"ל משום דאכתי אסור מדרבנן דגזרינן שמא יקח מן הקבוע דזה אינו דלרב אין זה מוכרח דס"ל הך גזירה כלל דהא עיקר הך דינא דקיי"ל דגזרי' שמא יקח מן הקבוע מקורו מן הסוגיא דפרק התערובות (דף ע"ג ע"ב) גבי שור הנסקל שנתערב בקדשים דפריך שם ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ותירץ רבא גזירה שמא יקח מן הקבוע

והנה רב דס"ל דהלכה כר"י דמין במינו לא בטל מדאוריית' כמ"ש פרק כל הבשר גבי טיפת חלב כו' וע"ש. ולפמ"ש התוס' פרק התערובות (שם ע"א) ל"ת דחזר בו והוה ס"ל דר"י ס"ל מין במינו לא בטל גם ביבש ביבש. וא"כ ודאי דאסורות כולם מן התורה וא"כ לא שייך לומר נכבשינהו דהא כבר נאסרו מן התורה. ואין מבטלין איסור לכתחילה ובפרט לשיטת הפוסקים דס"ל דאסור לבטל איסור דאורייתא מן התורה וא"כ אין לנו הכרח מן המשנה דאית לן הך גזירה דשמא יקח מן הקבוע דרבא גופא לא תירץ כן אלא משום הקושיא דפריך ונכבשינהו. וכיון דהקושיא מתורץ מנין לנו לגזור גזירה שאינה מפורשת לא במשנה ולא בברייתא ורבא דהוצרך לכך מכח קושיא והיינו משום דהוה ס"ל דמדאורייתא בטל ואף דאסור לבטל אפילו איסור דרבנן מכל מקום משום תקנתא דקדשים שאני. וכיון שאין לנו הכרח הדרא קושיא לדוכתי' למה לא תירץ דמיירי דלקח עובדי כוכבים בפנינו ואין כאן בשר שנתעלם מן העין אע"כ כיון שאנו רואים הפריש' הוא אסור מן התורה ודמייא ללוקח בידים מן הקבוע

ובזה י"ל גם כן דברי הרמב"ם שנתקשו בו כל הפוסקים דפסק שבשר שנתעלם מן העין אסור אפי' בנמצא ביד עובדי כוכבים והוא היפוך דברי הש"ס והברייתא דנקט נמצא ביד עובדי כוכבים שאני והמ"מ שתירץ שכך הוא בירושלמי ולכך פסק כן הוא תמוה דזה כלל גדול המסור בידינו שבכ"מ שהירושלמי חולק על ש"ס שלנו אזלי' בתר ש"ס שלנו. וכן תמה עליו באמת בכרו"פ אבל לפמ"ש א"ש דיש לומר דהרמב"ם מפרש מ"ש בש"ס נמצא ביד עובדי כוכבים שאני ר"ל שלקח בפנינו דאל"כ אכתי הוא בשר שנתעלם מן העין דלא ס"ל דהשגחת העובדי כוכבים יועיל בזה והרמב"ם ס"ל כשיטת הר"ן דפי' לפנינו הוא רק דרבנן דגזרי' שמא יקח מן הקבוע ורב לא גזר דאליבי' אינו מוכרח דס"ל הך גזירה כמ"ש והש"ס שתירץ כן נמצא ביד עובדי כוכבים שאני הוא רק אליבא דרב דעליו הקשו במה דס"ל בשר שנתעלם מן העין אסור ולכך לדידן דקיי"ל מין במינו בטל מן התורה א"כ צריכין אנו לתירץ דגזרינן שמא יקח מן הקבוע וכיון שכן לא מחלקינן שוב בין לקח העובדי כוכבים לפנינו או לא. ואין מש"ס שלנו הכרח לזה לחלק לדידן אליבא דדינא לכך פסק כהירושלמי דאיתא בפירש לאיסור

ועיין בתוס' פרק התערובות שם ד"ה ונכבשינהו שכתבו וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום קבוע דאם היתה הפרישה בפנינו היו אסורים כאלו לקחם במקום הקביעות מוכח דס"ל דאסור מדאוריית' דהא שם בס"ד דש"ס עדיין לא אסיק אדעתי' הך סברא דגזרי' שמא יקח מן הקבוע אלא ודאי דכל שפירש לפנינו שם קבוע עליו ולכן גם שם בהך דשור הנסקל דנתנו עליו חכמים שם קבוע כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכן מוכח ג"כ מדברי התוס' פרק קמא דפסחים גבי ט' ציבורין של מצה ועוד בכ"מ דס"ל דפירש לפנינו אסור מדאוריית' וכן הסכים הפר"ח ח ושאר אחרונים לדינא כדעת התו' והרשב"א ולפנינו נדבר עוד מזה

סימן ט"ו

דין לקח אחד מן הקבוע אם מותר לישראל אחר

ויש לחקור בזה אם לקח מן המקולין וא"י מאיזו מקולין לקח דלדידיה אסור מדאורייתא שלקח מן הקבוע אם מותר אותה חתיכה לישראל אחר שלא ראה הפרישה דלדידי' מקרי פירש ממילא שלא בפנינו ושרי' ליה או דילמא כיון שלישראל שלקח מהקביעות אסורה אין סברא שיהיה חתיכה אחת אסורה לאחד ומותרת לשני. ולכאורה יש להביא ראיה לזה מסוגיא דפ' התערובות דפריך ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע ולמה לא קתני תקנתא דיטול כהן אחד מן הקבוע ויקרב כהן אחר שלא ראה הפרישה ואף דלמסקנא איכא למימר דגם בזה שייך למגזר שמא יקח מן הקבוע אבל לשום הס"ד שלא ידע עדיין מגזירה זאת היה לו לומר כן ולא יצטרך לתקנתא דיכבשינהו כולהו אלא ודאי דאין סברא כיון שנאסרה לא' אסורה לכולם. אך אין ראי' זאת מכרעת כל כך דאפשר דנקט תקנתא יותר עדיפא דיהיה מותר לכל הכהנים להקריבם ולמסקנא בלא"ה אינו מועיל משום גזירה שמא יקח מן הקבוע כיון שעושה מעשה בידים

והיה נראה קצת ראי' מסוגיא דכג"ה דפריך על רב דס"ל בשר שנתעלם מן העין אסור מברייתא דנקט ובנמצא הלך אחר הרוב והוצרך לתרץ נמצא ביד עובדי כוכבים שאני למה לא תירץ כפשוטו דנמצא ביד ישראל שהוא לקח מן המקולין ומותר לישראל אחר שלא ראה הפרישה וגם זה יש לדחות משום לישנא דהלך אחר הרוב משמע לי' לש"ס דלכל אדם מותר ואין חילוק כלל

ויש להוכיח עוד מהא דאיתא פרק כל שעה (דף כ"ב ע"ב) דפריך שם על ר' אבהו דאית לי' כל מקום שנאמר לא יאכל כו' מהא דאבר מן החי דכתיב בי' לא יאכלו בני ישראל כו' ותנן לא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבן נח שנאמר לפני עור לא תתן מכשול טעמא דכתיב לפני עור הא לאו הכי שרי כו' יעו"ש וא"כ אפשר היה להש"ס לתרץ דמיירי בכה"ג ג שהי' ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' אבר מן החי ולקח עובד כוכבי' מא' מהחנויות וא"י מאיזו חנות דלעובדי כוכבים אסור לפי שלקח מן הקבוע ואסור מספיקא דאורייתא דכמחצה על מחצה דמי ואח"כ לקח הישראל שלא