בית יצחק - קבוע ספיקות טו

וכלוקח מן הקבוע דמיא וזה פשוט וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אבל לפמ"ש א"ש דבאמת כאן אין זה קבוע ודאי דמי אמרינן דתמיד נמצא דם בעלי' ובמקור רק שדמי המקור מרובים מדמי העלי' זה ודאי אינו דרוב פעמים האשה טהורה לגמרי ואין דם במקורה כלל ועיקר הדם ממותרי הליחות שבגוף כידוע אלא אנן הכי אמרינן רוב הדמים מן המקור באים ור"ל שרו' פעמים בא הדם מן המקור ובעלי' לא שכיח שיהי' שם דם ויבוא משם אלא במקרה שכיח שם דם ולכך לא מקרי קבוע כלל. ושפיר אזלינן בתר רובא ואין לחלק ג"כ בין ראה יוצא ממקום הקביעות ובאין מרגשת דזה ודאי אינו דאטו בראי' תליא מילתא אלא העיקר תלוי בין נולד הספק במקום הקביעות או לאחר שפירש וכמ"ש הרשב"א בתה"א והרא"ה בבדה"ב שם וא"כ גם בנדון זה בהרגשה הרי נולד הספק בתחילה וכמ"ש ולכן נלע"ד דאין זה קבוע וכיון שלא מצאתי דבר זה מפורש בפוסקים מסתפינא להקל ומ"מ באם היה להיפך ט' חנויות מוכרות בשר נבילה ואחת כשירה דבזה ג"כ אמרינן קבוע כמש"ל ודאי דאין לחושבו ספק להקל

סימן י"א

דין אם החתיכה נשתנה מכמות שהיתה אם נקרא פירש

כתב עוד הרב הגדול בספר בינת אדם דהא דאמרי' כל דפירש מרובא פירש לאו דוקא פירש ממש אלא כשנשתנה הדבר מכמות שהיה מתחילה מקרי ג"כ פירש כגון חתיכה שנחתך א' מהם או בהמות שעמדו בערבוביא ונשחטה אחד מהם ועפ"ז העלה שם אם היה במקולין איזו בהמות שלימות וחתך המיעוט לחתיכות אותם שנחתכו מותרים ע"ש. ולי אין נראה זה כלל וכל ראיותיו אינם מוכרחים כשי"ת והוא שהוכיח מתשובת מהרי"ל כבר כתב הוא בעצמו שהגאון בעל בית מאיר כ' לו שאין משם ראי' שמהרי"ל לא כתב זה אלא לפלפולא בעלמא ולא למעשה

ועוד נלע"ד דאין משם ראי' והיא שכתב על המעשה שנשחטו צאן הרבה כו' ואח"כ נמצא ראש אחד מהם טריפה ע"ז כתב בסיים דבריו וז"ל ואי איכא למצוא צד היתר יש לדון על תחילת המעשה כשהי' הצאן בחיים כו' ונימא כל מה דשחטו המיעוט פירש מרוב כו' והיינו ששם היה תחילת הקביעות מצד שהם בע"ח דלא בטילי ועשו חכמים זה כמו קבוע דלא בטל ועל זה אמר, דאם נשחט המיעוט הם מותרים ר"ל מצד ממנ"פ דהא כיון שנשחט אזיל מיני' שם בע"ח וכמ"ש (בסי' ק"א) בדין חתיכה הראוי' להתכבד דאם נתרסק המיעוט הם מותרים ואפשר דס"ל למהרי"ל חתיכה הראוי' להתכבד אם היה חי' או חתיכה גדולה לא בטלה או משום דלא הפשוט עורה עדיין כמ"ש (בסימן ק"א) שם רק משום צד בע"ח אתינן עלה וכשנשחט אזיל ליה שם בע"ח: ומה שהוצרך לומר דכיון דפירש קודם שנודע הספק לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע והיינו משום דמיירי במקולין ושם גזרינן ואפילו בחתיכה שאינה ראויה להתכבד משום חתיכה הראוי' להתכבד כמ"ש (בסימן ק"י סעיף ה') ויתבאר אי"ה לפנינו

ומ"ש עוד ראי' מהגהת ש"ד שהביא הטורי זהב (סי' ק"א ס"ק י"ד) לענ"ד מוכח משם להיפך דהא אם נאמר דנחתכה מקרי פירש מן הקבוע א"כ אפי' הוא עדיין ראוי' להתכבד מותר כדין חתיכה הראוי' להתכבד שפירשה ושם מוכח דמיירי בנחתכה עד ששוב אינה ראויה להתכבד וכמ"ש המחבר שם אם נחתכה חתיכה אחת כו' אותה שנחתכה מותרת ממנ"פ כו' יעו"ש ואם היא עדיין ראוי' להתכבד אין כאן ממנ"פ ומ"ש הש"ד דחתיכה הוה כפירש ר"ל בזה דלא תקשי דנאמר אם נחתכו רבים דאיסורא ברובא איתא ועל זה כתב דאדרבא יש כאן רוב להיפוך שכל שנשתנה מן הרוב הוא ר"ל לא מצד שנקרא פירש אלא כיון שאנו דנין במי שנעשה בו מעשה החתיכה מאיזו הוא אם מן האיסור המועט או מן ההיתר המרובה והרי זה כמו ב' מיני קבוע שבאמת הם כמחצה על מחצה

אך אם תאמר בדרך אפשר שלא אליבא דאמת שהנחתכים נקראים רוב אף בקבוע כיון דבאמת מדין תורה אין כאן קבוע ע"ז שפיר קאמר דיש סברא להיפך דמי שנעשה בו מעשה הוא מן הרוב ויש לנו לילך לחומר' ובפרט שיותר סברא יש ג"כ לומר דהנחתכים הם מן הרוב וכן מפורש מדברי הט"ז שם שסיים אחר דברי הגהות ש"ד שם וז"ל אבל אין לומר הטעם דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דכאן יש לפניך ב' קביעות הא' החלק הנחתך והב' הנשאר קיים וא"כ טפי הי"ל למימר כי חלק זה מן הרוב הוא הרי שכתב שגם אלו הנחתכים נקראים קבוע. ואדרבא קבוע זה הוא יותר כיון שהוא הרוב ואם נאמר דהנחתכי' נקראים פירש א"כ. פשיטא דהנשארים אסורים דהא בדין כל דפריש מרובא פריש קיי"ל דהנשארים אסורים אפילו הם המועט כמבואר (בסי' ק"י) ובכ"מ ולא הוצרך להך סברא דכל הנשתנה מן הרוב ולסברא דקבוע זה הוא יותר אלא ודאי כדכתיבנא

ומה שהביא עוד ראי' מהא דילפינן דין קבוע מקרא דוארב לו פרט לזורק אבן לגו דאי לאו קרא הוה אמרינן דאזלי' בתר רובא כיון שנהרג אף שלא פירש ע"ש דבריו תמוהים מאוד דהא עיקר דין קבוע מהתם ילפינן ואי לאו קרא הוה אמרינן דלא אמרי' קבוע כמחצה על מחצה דמי. וא"כ מאי קאמר דפשיטא דהוה אזלי' בתר רובא אה"נ אבל לא מטעם דמקרי פירש אלא הוה אמרינן דאפי' בקבוע אזלינן בתר רובא ואדרבא משם ראי' להיפך מדפטר הכ' בזורק אבן לגו משום דהוה קבוע ולא אמרינן דזהו שנהרג ונשתנה מן הרוב הוא דהא האי שעתא שנהרג אז נתחייב עליו ואעפ"כ פטרו הכתוב מטעם קבוע א"כ מוכח דשחיטה ושינוי לא מקרי פירש

עוד ראי' לענ"ד ממ"ש הר"ש מקינון בספר הכריתות הביאו הפר"ח בסימן ק"י לענין תערובות חנויות אי מקרי קבוע ויליף שם מנחל איתן כמש"ל וכתב שם וז"ל אבל אי ידעינן מקומו אמינ' כי הנזרע בתוכו אסור ואי נסבינן זרע ולא ידעינן אי מיניה או משאר עלמא אסור עכ"ל: ואם נאמר דשינוי היה פירש א"כ כל שנזרע הרי כבר נחרש הקרקע מתחילה וא"כ אין לך פירש ושינוי גדול מזה דמה לי חרישה בקרקע או שחיטה וחתיכה בבשר וא"כ אמאי אסור ובקבוע דחנויות אם האיסור ניכר במקומו לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע כמ"ש הפוסקים ויתבאר לפנינו בס"ד

גם מלשון שכתב ואי נסבינן זרע משמע אפילו לא חרש בעצמו אלא לקח הזרע ואם נאמר דחרישה ושינוי הוה פירש א"כ כבר לקח אחר שפירש שלא בפנינו אלא ודאי כמ"ש וגם לפמ"ש למעל' דעיקר דין פירש דאזלינן בתר רובא הוא שבמקום שנמצא ופירש הי' שם ספק מאיזו מקום הוא בא ומאיזו חנות דנולד הספק אחרי שפירש מקרי משא"כ אם ידוע הוא שהיא באותו מקום שהיה בתחילה ונשאר באותו מקולין עצמו כיון שדרך לטלטלו אנה ואנה לא מיקרי פירש א"כ גם בנחתך שדרך לחותכו במקולין הרי זה נשאר בקביעותו כמו שהי' מקדם גם הב"א בעצמו כתב שצריך עיון ממ"ש בזבחים (דף ע"ד ע"ב) פותח אחד מהם כו' וממ"ש (בסימן ק"א) באם נחתך אחד מהם כו' לכן העיקר לדינא נראה כמ"ש: ש

סימן י"ב

דין באיזו ענין נקרא קבוע ואם פירשו כולם זה אחר זה

באיזה ענין נקרא קבוע פירש שם בב"א דבמידי דנייד אין חילוק בין הולכים לעומדים רק שהם בכנופיא בעדר אחד בין בשדה בין ברה"ר ופירש לא הוה אלא כשנעקר בענין דנתפרד' החבילה אבל אם יצאו כולם בפתח אחד אפילו בפתח צר כל שיצאו כולם אפילו בזה אחר זה מקרי קבוע ע"ש ולכאורה יש לשדות נרגא בהאי דינא ממה שהקשו הראשונים מסנהדרין דקבועים הם במקומם ואזלינן בהו בתר רובא ותירץ בזה משום דדיבור דנפק מפומייהו הוא נייד והו"ל ככולהו ניידו ואין, כאן קבוע כמ"ש התוס' בפ"ק דסנהדרין והמרדכי בפ"ק דחולין הובאו דבריהם בפר"ח בשם מהרי"ק והרי שם הם אומרים סברתם ודעתם זה אחר זה והוי דומיא דבהמות שהולכות זו אחר זו ח בפתח אחד

ואחר העיון נלע"ד דיש ליישב דבאמת עיקר הטעם קבוע כמחצה על מחצה דמי הוא משום דנודע האיסור במקומו לא שייך בי' ביטול וכיון דהאיסור כמאן דאיתא דמי ואינו מתבטל שפיר הוה כמחצה על מחצה כמ"ש כמ"פ ולכן אם היינו דנין בסנהדרין אחר גוף האנשים והם קבועים וניכרים כל אחד במקומו ודאי דמקרי קבוע משא"כ בסנהדרין דלאו בתר אנשים אזלינן אלא בתר דעתיהם וסברתם וכל ששמענו סברת המועטים והמרובים שפיר שייך ביטול סברת המיעוט בסברת המרובים וכיון דשייך בזה ביטול לא מיקרי קבוע משא"כ בבהמות אף שנפרשו זה אחר זה כיון דבע"ח לא בטלו שפיר מקרי קבוע אף בנפרשו זה אחר זה כל שהוא בקיבוץ יחד יש לחלק דש"ה דסנהדרין נשארים קבועים במקומם וא"כ ההבל דנפק מפיהם נייד ממקום קביעות משא"כ כשהקבוע עצמו כשהוא בחבילה אחת הולכים ונדים יחד א"כ כ"מ שם הוא הקביעות ולפנינו אי"ה יתבאר ענין זה באריכות ויש בזה מחלוקת בין הרשב"א להרא"ש יעו"ש

סימן י"ג

דין אם לקח מן הקביעות קודם שנולד הספק

אם לקח אחד מן הקביעות קודם שנולד הספק כגון שלקח בשר מן המקולין ואח"כ נודע לו שאחד מן המקולין הוא מוכרת בשר נבילה יש בזה מחלוקת הפוסקים והפר"ח הסכים להר"ן שאפילו בקבוע דאורייתא כגון שחנות הטריפה ניכרת במקומה גם כן מותר בלקח קודם שנודע הספק דאין לך בו אלא חידושו מעת שנודע הקביעות ולא קודם לכן

ובאמת פשט דברי הרשב"א במש"ה במה שהשיג שם על הרא"ה